חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות יח

שתבא הברכה על ידו ומשני מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים א"כ ודאי עבדו ע"ג מרצון. מיהו במג"א שם ס"ק ז' כתב דהרי"ף והרמב"ם השמיטו הך דחזר לסורו מחמת יראה לכן ס"ל דגם זה אינו בקשירה שיכול להניחם בצינעה ולא נהירא דמי גרע ממומר לתיאבון דכשר לכתוב וכ"ש זה שיש לו מורא שלא יהרגוהו ועוד דכיון דהך ברייתא דס"ת שכתבו נכרי קורין בו משמע ודאי אפילו נכרי ממש א"כ מנ"ל דאיכא מאן דפליג ארשב"ג בגר שחזר לסורו וי"ל דבודאי בהא כ"ע מודו בחזר מחמת יראה דמקרי איתא בקשירה אלא נראה דהרי"ף והרמב"ם סמכו עצמם על מ"ש ישראל מומר פסול משמע באונס אינו פסול דבאונס לא מיקרי מומר מיהו נראה דתליא לפי הענין שאם יש לו מורא לבדוק הסכין ולשחוט כראוי שלא יעלילו עליו אפשר א סומכין עליו מיהו אכתי יש להאמינו ששחט כהוגן ובסכין בדוק דהא לא חשיד להכשיל מרצון רק מיראה פן יהרגוהו וכן הוא בש"ע לקמן סימן קי"ט ס"ט דשחיטתו מותרת משמע אפילו בינו לבין עצמו, ועיין לקמן סימן קכ"ד סעיף ט' מדין האנוסים

(יב) ולהרמב"ם צריך. לכאורה הי' נ"ל ראיה להרמב"ם מן הברייתא דהכל שוחטין אפילו ערל אפילו ישראל מומר ומוקמינן לרבא באוכל נבילות לתיאבון וא"כ משמע דערל דומיא דמומר כי היכי דמומר בעי בדיקת סכין הה"ד נמי ערל שהי' מומר לערלות מיהו אין זה מוכרח דהא נקט אפילו כותי ובכותי הוא אפי' בלא בדיקת סכין כמ"ש התוס' גם בכותי צריך עע"ג או יו"נ וא"כ אין כולן שווין, ואדרבא נראה להוכיח מן הש"ס דמומר לשאר עבירות א"צ בדיקת סכין דהא למאי דמוקי במומר לע"ג לא צריך בדיקת סכין כלל דהא רב ענן אמר שמואל דייק מיהושפט שנהנה מסעודת אחאב א"כ אפילו בדיקת סכין לא הוה, ודוחק לומר דעובדי' הוי ספיק לבדיקת סכין דלא נזכר כלל בש"ס ועוד דלמאי דמסיק דלא הוי מפליג נפשי' מיני' פירש"י שלא הי' נבדל ממנו משום חשד כלל (והא דלא פרש"י כפשוטו שמסתמא אכלו יחד י"ל דקשי' אכתי דלמא גברי דיהושפט זבוח וקצת קשה בקושית הש"ס ה"ל לאקשויי דלמא גברי דיהושפט לחוד זבוח) א"כ בודאי לרב ענן מותר לאכול משחיטתו אפילו בלא בדיקת סכין ונהי דאיתותב רב ענן היינו משום דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה ודינו כעובד כוכבים ששחיטתו נבילה אבל בהא לא איתותב דבמומר שלא לאותו דבר א"צ בדיקת סכין כלל כיון דלא הוי מומר לכל התורה כולה, אחר שכתבתי זה ראיתי בכ"מ בפ"ד מה"ש שנמשך אחר ראי' שכתבתי לדעת הרמב"ם וכבר נדחית בטוב ואדרבא מה שכתבתי נ"ל שהיא ראי' שאין עלי' תשובה דבמומר לשאר עבירות א"צ בדיקת סכין, הגם שאיני כדאי לחלוק על הרמב"ם והנמשכים אחריו לא נמנעתי לכתוב מה שנראה ע"פ ההלכה ונ"מ לצדדין אחרים ועיין מ"ש בס"ק הסמוך ועוד ראיה ברורה כתבתי בילדותי דקאמר בחולין דף ג' ע"ב אביי לא אמר כרבא לא ס"ל הא דרבא ולדעת הרמב"ם לוקמה במומר שלא לאותו דבר דודאי לא יחלוק על הברייתא אלא ודאי שאר מומר אין צריך בדיקת סכין גם כן

(יג) ולהרמב"ם צריך, והקשו עליו דלעיל סימן א' ס"כ איתא בנגנבו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין מותרין הא חשוד על הגניבה, ומ"ש בפרישה כבר דחאו הש"ך והש"ך בשם אביו תירץ דשם י"ל שמא נתן לאחר לשחוט ודבריו צריכין תיקון דאטו משום שמא נכשיר הא להרמב"ם אין חילוק בין מומר לאותו דבר או לדבר אחר וא"כ ה"ל ספק בשחיטה וכן מבואר לעיל סעיף ד' דהא דנאמן שביפה שחט היינו כשידעינן שהיו בידו אותן הסכינין ואפי' הרשב"א דמקיל שם היינו משום כאן נמצא וכאן הי' אבל כאן כיון שחשוד שמא שחט בלא בדיקת סכין דלא טרח [אין להקל], ונ"ל לקיים דבריו דמיירי שנמצאין מומחין לשחוט וא"כ י"ל כיון דמצינן בחמצן של עוברי עבירה שמחליפין אלמא דגם להחליף טרח רק בבדיקת סכין לא טרח א"כ י"ל דאי לא רצה לטרוח בבדיקת סכין הי' נותן לאחר לשחוט דטורח כזה עביד כמו בחמצן של עוברי עבירה ולפ"ז בכה"ג אם נמצא בשר ביד מומר לתיאבון כשמצוי כשרות כמו טרפות ואינו ביוקר יותר מחזיקין דמכשירה הוא

(יד) אבל מי שהוא פסול, לכאורה קשה לפ"ז מאי פריך בחולין דף ה' אברייתא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה ומאי קושיא דלמא מן הבהמה איירי בלא עבר רק פעם אחד אח"כ מצאתי בחדושי מהדורא בתרא דף ט"ו הרגיש בזה מיהו נראה דלאו קושי' היא דהא כתבו התוס' דגם במחלל שבת לא נעשה מומר בשחיטה זאת וא"כ תקשי איך נקט חוץ מן מומר לנסך יין לעבודת כוכבים [הא] אפי' עובד כוכבים בפעם א' לא נעשה מומר לשיטת התוס' מיהו נראה דלשיטת התוס' אינו מוכרח שסוברין שלא נעשה מומר בפעם א' רק שבאותה שחיטה לא נעשה מומר אבל אם כבר קדם לו חילול שבת י"ל שאפי' בפעם א' הוי מומר וא"כ לענין קרבן הרי כבר עבר ואין מקום לקושי' על מה"ב רק על הרמב"ם קשה דלמא מן הבהמה על פסול שהוא רשע ומ"מ לא הוה ליה דין מומר מיהו גם זה לא קשיא דא"כ אכתי תקשי למה נקט בסיפא חוץ מן המומר לנסך ק ולחלל שבת הא אפי' בשאר עבירות נמי כשהוא מומר אין מקבלין אע"כ דאפי' מומר לשאר עבירות מקבלין, לכן לא הבנתי מ"ש מ"א סימן ל"ט סק"ג דהסוגיא מוכחת דמומר להכעיס לא הוי מומר לכל התורה מדלא מוקי במומר להכעיס, ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהיינו הך דמומר לכל התורה דבין כך ובין כך מוכח דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה ועיין בסמוך ס"ק ט"ו

(טו) מיהו אם הוא פסול כו', כ"כ הב"י לדעת הרמב"ם ובאמת הדברים דחוקים דכיון דהרמב"ם בפ"ד מה"ש כתב סתם מי שהי' מומר לעבירה מן העבירות הרי שלא חילק כלל בין מומר לאותו דבר לשאר עבירה ומשמע דבפסול אפילו באותו דבר א"צ בדיקת סכין דנראה שהרמב"ם הוציא כן מהא דאיתא בחולין דף ד' ע"ב לעולם אימא לך מומר לאותו דבר לא מ"ט כיון דדש בי' כהתירא דמי ליה משמע בהדיא דאפי' למאי דדחי וליתה לרבא היינו דוקא בדש ביה דאמרינן דכהתירא דמי לי' אבל בפעם א' משמע דלא נפסל כלל לשחיטה ומ"ש הפר"ח דלאותו דבר אין טעם לחלק בין מומר או פעם א' איברא ודאי איכא טעמא רבה דהא בגמרא אי הכי כי לא בדק נמי ומשני מיטרח לא טרח וי"ל דהיינו דוקא בדש ביה דכהתירא דמי ליה ולא טרח אבל משום שאכל פעם א' נבילה י"ל דכשיש כשרה לפניו שפיר טרח בבדיקת סכין מיהו אם אכל נבילה במקום שהי' מוצא כשירה בטורח קצת הא חזינן דחשוד שלא לטרוח ולבדוק הסכין

ומ"ש בש"ך לחלק דבשל אחרים נאמן כדלקמן סימן קי"ט דבריו תמוהים דטעמא דבשל אחרים נאמן דאין אדם חוטא ולא לו כיון שאינו מרויח בדבר וא"כ כיון דאפי' במומר ומוחזק לכך אמרינן לא שביק התירא ואכיל איסורא א"כ נימא שא"צ בדיקת סכין כלל דלמה ישחוט לאחרים להאכילם איסור וע"כ כיון שרוצה לשחוט אמרינן דישחוט בלא בדיקה ועושה כן למלאות רצון חבירו וכה"ג ואמרינן דלא טרח וכיון שרוצה להרויח הטירחא א"כ מה חילוק בין לעצמו או לאחרים לענין בדיקת הסכין ואין טעם לחלק בבדיקת הסכין בין מומר או חשוד משום פעם אחת לענין אחרים (או מומר)

(טז) שחיטתן אסורה ואפי' חותך כזית בשר לא מהני משום דהלכות שחיטה לא כתיבי ואחזוק בלא כתיבא לא מהני כ"כ הרשב"א ורמב"ם והקשה הש"ך לפ"ז ל"ל להש"ס לומר דלא מוקי בכותי משום דס"ל כותים גרי אריות הם לימא דס"ל אחזוק לא מהני כיון דלא כתיבא, ונראה דהתוס' בחולין דף ג' הקשו אהא דאמר רבא אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן והקשו הא ביו"נ שרי בבא ומצאו בע"ג שנמצא עומד בצד הבור ותירצו כיון דאיכא לברורי ע"י כזית בשר מבררין לכתחלה וא"כ י"ל דבכותי כיון דבבא ומצאו נמי שרי בדיעבד א"כ אין הכזית בשר רק לחומרא שאם לא יאכלנו אסור לאכול משחיטתו א"כ לחומרא ודאי מהני לברורי ע"י כזית בשר וא"כ ל"ל דלהכי רב אשי לא אמר כתרוויי' משום דס"ל כת"ק דאחזוק לא מהני דאכתי הו"מ לאוקמה כרבא הכל שוחטין ביוצא ונכנס ובבא ומצאו צריך לברר ע"י כזית בשר וביוצא ונכנס ההיתר הוא משום מירתת ולהכי מוקי דס"ל גרי אריות הם א"כ אפילו עע"ג שחיטתו פסולה הוא דלאו בר זביחה הוא וזה ברור עיין ס"ק שאח"ז

אלא דלכאורה נראה דזהו דוקא לשיטת הרשב"א דס"ל דגם ישראל שאינו חושש בזביחה מקרי בר זביחה וא"כ דלא סמכינן על אחזוק ומחזיקין אותו שאין מחזיקין בהלכות שחיטה בשהיי' דרסה כו' מ"מ כיון דגרי אמת הם ישראל הם אבל לשיטת התו' דאם אינו חושש בזביחה לאו בר זביחה הוא א"כ הם שחשודין שאינן נזהרים בשהיי' דרסה