חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעט

תמוה ונראה ליישב דבאמת אף לרבא דדייק ליה ריחא לאו מילתא והא וודאי מסתבר לחלק בין ריחא מילתא היכא דהאיסור בעין והיכא שאין ממשו של איסור בעין ובאמת אביי הכי משני ורבא קיבלה להאי סברא אלמא דיש לחלק בהכי א"כ קשה איפכא לרבא דלשמעינן רבותא טפי אפי' היכא דהוי הכמון בעינא נמי ריחא לאו מילתא ומזה דייק או"ה למילתי' דכיון דכמון חריף בלא מקלי קלי הוי אסור אך כל זה אי ידעינן לחלק בין מקלי קלי או לא מוכת שפיר דדבר חריף אוסר באיסור בעין אבל אי אכתי לא ידעינן לאפלוגי בין מקלי קלי או לאו אף בדבר חריף מהכ"ת למימר דריחא וליכא למימר לאשמעינן רבותא טפי דאכתי לא ידעינן מהך סברא דמקלי קלי והשתא ניחא דרבא בס"ד שהקשה לאביי לא ידע לאפלוגי בין מקלי קלי אי לא וליכא למידן מדבר חריף ופריך שפיר לאביי משא"כ למסקנא דשני ליה אביי במקלי קלי ורבא נמי סובר דיש חילוק בהכי כי רבא לא השיב על אביי ע"ז כלום וקשה ליתני רבותא טפי וע"כ דבדבר חריף בעיני' אוסר ודו"ק כי הדברים נכונים

ובהכי נמי מיושב קושי' מהרש"א בעבודת גלולים דף ס"ו שהקשה על דברי התוס' שחילקו בין מזיקו לאינו מזיקו רבא מודה דאסור וקשה מאי פריך רבא לאביי מכמון תקשי ליה לנפשי' דהתם אינו מזיק כלל ודחק עצמו בזה עיי"ש ולפמ"ש י"ל ג"כ בשטת התוס' דודאי ליכא לאפלוגי בין מזיקו לאינו מזיקו ומהכ"ת אך באמת קשה לרבא קושי' או"ה והתוס' לא סברי לחלק בין דבר חריף כנ"ל וצ"ל כיון דהתם אינו מזיקו אי הוי בעינא הי' אסור משא"כ במקלי קלי איסורא דשרי וא"כ בס"ד הי' רבא סובר דיש לו משם הוכחה ברורה להתיר ואכתי לא ידע לאפלוגי בין מקלי קלי ובוודאי מסברא לא חילק רבא בזה ופריך שפיר לאביי אבל במסקנא תקשי איפכא דלשמעינן בלא מקלי קלי וצ"ל כיון דאינו מזיקו בלא מקלי קלי הי' אסור וא"ש ודו"ק

ובהא איכא לפרוקי נמי קושי' רשב"א שהקשה ארבוואתא דסברי בפת חמה וחביות פתוחה אפי' רבא מודה דאסור ולא פליג אריש לקיש ומכללי המחבר דפסק בפת חמה וחביות פתוחה דאסור אע"ג דפסק כרבא דריחא לאו מלתא והקשה הרשב"א דלפי זה קשה ארבא דמקשי ליה לאביי מכמון ואביי אמר דפת תיהא הוי כפת חמה וחביות פתוחה דקאמר לדידי כפת חמה וחביות פתוחה וצ"ל דרבא סובר דכמון נמי כפת חמה וחביות פתוחה דלאביי נמי שרי בכה"ג וא"כ בפת תיהא דלרבא לא דמי לפת חמה וודאי דשרי' אבל באמת לסלקא דעתי' דרבא דלא ידע ממקלי קלי כיון שיש לו הוכחה ממתני' אפי' בפת חמה נמי שרי ולאו משמיה דנפשיה קאמר ליה רבא רק מהכרח אשר הכריחו ממתני' דתרומות אבל במסקנא דמקלי קלי קשי' איפכא דליתני רבותא טפי כנ"ל וצ"ל דכ"ע מודו הכא ואתי שפיר ודו"ק

עוד י"ל דוודאי לא מסתברא למימר להגורסין לדידי כפת חמה וחביות פתוחה דמי דאביי ורבא יחלוקו בזה דאביי יסבור דדמי לפת חמה ורבא יחלוק דלא דמי כי זה דוחק גדול דיחלוקו בדמין ואמת לדעת התוס' אפשר לומר דלתרווייהו הוי כפת חמה רק רבא סובר סברא דמזיקו הלכך שרי אבל אביי דלא סבר סברא דמזיקו הלכך אסור אבל לפ"ז קשה קושית מהרש"א ש"א הנ"ל והרא"ש באמת לא מחלק בין מזיקו רק סובר דבפת חם אפי' ללוי נמי אסור וגם לדידן דקיי"ל כלוי ואפ"ה בפת חמה אף ללוי אסור ומהיכי תיתי יפלגו בזה וצריך לומר דבאמת כתב הפלתי דמשמע ממשנה דמכשירין דעכ"פ משהו נבלע בו וא"כ י"ל דבפת חמה וחביות פתוחה נמי מודה רבא והיינו משום דטעמא ממש נבלע בו ובאמת לאו משום ריחא אסרה ריש לקיש ורבא נמי מודה אבל בפת צוננת דלא נבלע ביה רק ריחא בעלמא בהא פליגי ולאביי דסבר ריחא מילתא הא דאמר ריש לקיש בפת חמה כ"ע מודו דאסור ופרש"י בפסחים בד"ה לרב מי לימא תנאי הוא ז"ל כלום צריך לאוקמי כתנאי ולמימר אנא דאמרי כר' מאיר ור' יוסי אבל ר' יהודה לית לי' או דילמא ר"י נמי קאי כוותי' כו' וטעמא דר' יהודה משום דלא עייל בה ריחא עכ"ל רש"י וכן פירש"י בע"ג ד"ה לאביי כו' וטעמא דר"י משום דהתם אין ריח היין נכנס בפת אבל בפת תיהא דריח נסך נכנס בגוף מודה עכ"ל הרי להדיא מדברי רש"י דטעמו של אביי דמיחשב ליה כפת חמה וחביות פתוחה הוא משום דריחו וודאי נכנס משא"כ לרבא דסבר ריחא לאו מילתא והטעם בפת חמה הוא משום דממשו נכנס בו וכמ"ש וודאי דפת תיהא לא דמי לפת חמה וחביות פתוחה דהתם ממשו נכנס והכא ליכא רק ריח והשתא א"ש דרבא פריך לאביי דסבר דפת חמה וחביות פתוחה טעמא דאסור משום דעייל ביה ריחא וא"כ התם במתני' מבואר דהפת מותרת משום שאין טעם כמון אלא ריח כמון ולאביי דסבר דהיכא דוודאי נכנס ביה ריחא כ"ע מודו ופריך ליה שפיר אבל לרבא ניחא דאיהו סבר טעמי' דפת חמה משום טעמא והתם מבואר במשנה שאין טעם כמון ולהכי שרי ומשני אביי דבהאי ריחא אף אנא מודינא לך דשרי משום דמקלי קלי ודו"ק

ולפ"ז גם דברי או"ה נכונים דסבר כי היכא בפת חמה דאית ביה ממש וודאי דבר חריף נמי אית ביה מששא וכ"כ המרדכי בבצל שצלאו בבשר נבילה דאסור דדמי לפת חמה וממשו נבלע בו ולפי זה בכמון נמי ראוי לאסור משום דהוי דבר חריף ונבלע בו ממש וא"כ התם דמקלי קלי איסורא ליכא למימר דנכנס בו טעם ממש דהאיסור אינו בעין ואף דרבא ע"כ לא חילק בהא היינו משום דלא נחית ליה לחלק בענין ריחא בהכי כיון שכתוב במתני' שאין כו' אלא ריח כמון אבל וודאי דידע שהכמון נשרף ופריך ליה שפיר דאיכא ריחא ולאביי דמי לפת חמה וחביות פתוחה ולרבא לא דמי וכמ"ש ודו"ק היטב

יש אומרים דאיסור האוסר במשהו כו' י"א אילו הוא דעת הרי"ף דסוב' דריחא הוא עכ"פ משהו וממילא נשמע לענין חמץ בפסח דריחא אוסר כיון דאיסורו במשהו ובאמת אף לפי דעת הרי"ף י"ל דזה דוקא באחד מהם שמן כגון צלי שנאפה במצה אבל בשניהם כחושים כבר הוכחתי לעיל דהרי"ף מודה נמי דאפי' משהו ליכא והתוס' שכתבו בעבודת גלולים דאפילו בפת ובמשהו אמרינן ריחא מילתא היינו דווקא לרב דסב' ריחא מילתא אבל ללוי דסבר ל"מ אפי' לכתחילה נמי מותר כמש"ל והמרדכי כ' דאף למ"ד ריחא מילתא מ"מ לא מצינו ריח פת בפת והש"ך הקשה על הרב דבמרדכי לא כתב רק דלא מצינו ריח פת בפת אבל באחד שמן השמן נפטם לו להפת והניח בצ"ע ויש ליישב כיון דטעמו של המרדכי דליכא ריח פת בפת ובלא"ה אנן קי"ל דאין הנאסר יכול לאסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך והא דלמ"ד ר"מ אפילו בהיתר שמן אחר דמפטם אף דהאיסור כחוש היינו טעמא דוודאי בשר כחוש נמי אית ביה ריחא רק שאינו יכול להגיע להשחוטה וכיון דמפטם ליה ההיתר באיסור הדר מפטם האיסור בהיתר וריח הכחוש באמת הולך עמו משא"כ בפת דכתב המרדכי דלא מצינו ריח פת בפת והטעם צ"ל או משום דריח פת אינו אוסר או דליכא ריח כלל בפת ומהיכא תיתא נימא דהשמן מפטם להחמץ כיון שהיא פת וממנ"פ אי ליכא ריח כלל וודאי לא אסור דאין הנאסר כו' ואף אי איכא ריח כיון דהתירא הוא נמי כמאן דליתא דמי וא"ש ודו"ק

ולפ"ז גם מדעת הרי"ף אין הכרח די"ל דגם הוא מודה לסברת המרדכי וא"כ צ"ל דהרמ"א לא כ"כ רק אי נימא דהרי"ף מסכים לדעת התוס' אבל מדברי הרי"ף גופי' אין הכרח וכמש"ל ובאמת אינו צריך לזה כי מבואר במרדכי להדי' בפת שאפאה עם צלי דאפילו לרב שרי ש"מ דווקא בשר בבשר שייך ריחא אבל ריח בשר בפת לא שייך כלל וגם בלא"ה י"ל די"א שאין לחלק הוא דעת רש"י דאפילו משהו ליכא וכן הר"ן והרשב"א השיגו על הרי"ף בזה ופשיטא שיש לסמוך על דברי המקילין בפת במקום הפסד ודלא כהג"א כיון דמדברי הרי"ף ג"כ אין הכרח וכמ"ש אך מ"מ איכא נפקותא בדעת רי"ף דסובר דמשהו מיהא איכא כגון בדבר שיל"מ ומשכחת לה במי שנדר מבשר שמן וצלאו עם בשר כחוש ואז לדעת הרי"ף אסור לו משום דמשהו מיהא איתא ומכ"ש לדעת הסוברין ריחא מילתא ולדעת רש"י ורשב"א ור"ן שרי דאפי' משהו נמי ליכא דרש"י פסק מב"מ ל"ב ואפ"ה פסק כלוי ודלא כרב וש"מ דאפי' משהו ליכא ומיני' נשמע לדידן

אבל אם בא לבשלם כו' בישול בקדרה וודאי דמותר ממנ"פ אם הטעם דבבישול אין ריח כלל פשיטא דשרי ואם הטעם משום דדופני הקדרה מפסיקין וכאן נמי דופני הקדרה מפסיקין ולפ"ז אפילו בצלי קדר נמי שרי דהרי דפנות מפסיקין אך לטעם הראשון בצלי קדר יש לאסור משום דאיכא ריח והאחרונים נסתפקו בזה והפלתי חוכך להחמיר מהא דפרש"י אהא דמשני הש"ס כעין שני קדירות פירש"י שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל גדול של גחלים מפסיק ביניהם והוי ליה לרש"י למימר סתמא תל גחלים מפסיק ומ"ש ממחיצות קדירה אלא וודאי דהריח עולה למעלה מהקדרה ואין הכרח מדברי רש"י דפשיטא דצריך להיות תל גדול כמו הגדי דאל"כ מה שעולה מן הגדי למעלה אוסר כיון דלית כאן הפסקה ע"כ פרש"י תל גדול אדרבה מפשטא דש"ס מוכח איפכא