חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעח

מדברי הרי"ף לא מוכח מידי ואדרבה איפכא מוכח מיניה וכמ"ש וכן משמע בגמרא דאמר בשר שמן שצלאו עם בשר כחוש אפי' בשר נבילה כחוש אסור דמפטמי אהדדי ולדברי התוס' ל"ל טעמא דמפטמי תיפוק ליה אפי' בשניהם כחושים נמי אסור לרב דהא רב סובר מב"מ במשהו וצ"ע לכאורה ונראה לתרץ לפי מה שהקשו התוס' בעבודת גלולים אמאי לא הביא בפסחים דאתנור שהסיקו בכמון דדייק רבא מיני' דריחא לאו מילתא והו"ל לאתוי' ולדחי ג"כ במסכת עבודת גלולים ותירץ שם דריחא דפיטם אלים טפי עיי"ש וא"כ הא דאמרינן במסקנת הגמ' לרב לדידי כפת חמה וחביות פתוחה דמי' והיינו משום דריחא דפיטם וכ"כ התוס' בעבודת גלולים ע"ש והכא רב לא אמר למילתי' כתנאי והלכך אמר מילתיה בחד מינייהו שמן דהוי לכ"ע משא"כ בכחושים דתליא בתנאי וא"ש ולק"מ ודו"ק

והשתא לדידן דשרינן ריחא היינו משום דרבא קאי בשיטתי' דלוי וע"כ לא מפלגינן ק ריחא דפטום דאל"כ מנ"ל דרבא קאי בשיטת לוי וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דליתני רבותא טפי בתרווייהו כחושים ואפי' בפת וצ"ל דבכה"ג גם רב מודה דשרי וסוף דבר דחמץ לדידן לא מסתבר להחמיר בריח משהו וכמו שנתבאר ודו"ק

(ומ"ש בישוב דברי התוס' דחוק מאוד דהא התוס' כתבו כן למסקנא דקיי"ל כרבא וגם כרב וא"כ ע"כ בפת חמה וחביות סתומה ג"כ שרי דהא בעבודת גלולים דף ס"ו מסיק לרבא בתנאי ומוכח דרבא ס"ל כמ"ד המתיר בפ"ח וח"ס והתוס' כתבו למסקנא לאסור בחמץ דמשהו מיהא איכא וש"מ דלכ"ע הוי משהו וליישב דעת התוס' צ"ל דלאביי קיי"ל בבשר שמן וכחוש דהוי שני מינין בטעם כמ"ש לקמן ולרבא י"ל דמיירי בגדי וטלה דחלוקין בשמא ועכ"פ מדברי הרי"ף מוכח בשניהם כחושים אפי' משהו ליכא)

וא"כ אפרקו כמה קושיות על הרי"ף במה שכתבתי אך הפוסקים הקשו עוד קושי' עצומה מאוד על הרי"ף מהא דקאמר בגמ' לימא כתנאי מהרודה פת חמה ע"פ חביות דר"מ אוסר ור"י שרי ור' יוסי מחלק בין חיטין לשעורין והתם וודאי הוי מבא"מ ואפי' לרב נמי קשה והרמב"ן נדחק בזה הרבה בפסחים וגם הפלתי דחק עצמו בזה באמרו באיסור שצריך יותר מששים נמי ריחא מילתא והרי"ף סובר כרש"י בתרומה אף באינו מינו צריך ק"א וזה דוחק כי מבואר בפ' גיד הנשה לרש"י באם הסיר ממשו של איסור ולא נשאר רק טעמו אפי' לרש"י די בס' וזה מוכרח שם בדף צ"ט עיי"ש וגלל כן נלענ"ד לפמ"ש הש"ך בריש סימן צ"ח דחלב ובשר טעמן חלוק מהא דכתב הראב"ן בתשובה דחלב ובשר טעמן שזה מיירי בבשר שמן וא"כ מוכח מדברי הש"ך דבשר שמן וחלב שוין בטעמם וע"כ בשר כחוש ושמן חלוקין בטעמן וקשה לדעת הרי"ף לאביי דס"ל בתר טעמו אזלינן וא"כ בשר שמן ובשר כחוש תרי מיני הוין והאיך אפשר לומר דטעמו של רב משום מין במינו במשהו ודוחק לומר דרב סבר כרבא ועוד דהרי"ף סובר דטעמי' דאביי משום דקאי בשיטת רב ולאביי אפי' בבשר שמן וכחוש נמי מותר דהוי תרי מיני וצ"ל לדעת הרי"ף דבאמת קשה לאביי ורבא לפי מה דכתב הרי"ף ז"ל דדעת אביי כרב ורבא כלוי אמאי פליגי בפלוגתא דרב ולוי והו"ל למימר לאביי אנא ס"ל כרב ורבא לימא דס"ל כלוי וצ"ל לדעתו דבאמת למ"ש הרי"ף דטעמי' דרב משום משהו באמת הוא אפילו אם נימא דהלכה כרב דריחא מילתא היינו משום דסובר מב"מ במשהו ואנן דלא קיי"ל כוותי' במב"מ והך דריחא ממילא אזלא וא"כ י"ל דסבר הרי"ף דוודאי אביי ורבא לא נחלקו אם הלכה כרב אי לאו דוודאי הלכתא כרב באיסורא רק כל חד וחד לשיטתי' אזיל דרבא סבר בתר שמא אזלינן י"ל טעמא דרב משום מב"מ ובהא לא קיי"ל כוותיה וריחא ממילא שרי' ואביי לשיטתי' דסבר בתר טעמא אזלינן וע"כ ליכא למימר טעמי' דרב משום מב"מ דכיון דחלוקין בטעמן והוי תרי מיני וע"כ לא ס"ל לחדש סברא דמשהו מיהא איכא כיון דלא סגי בהכי רק טעמו של אביי משום דריחא הוי כטעמא ולוי דשרי משום דסבר ריחא לאו מילתא כלל ואפי' משהו נמי ליתא ובהכי נמי ניחא הא דמייתי בגמרא דעבד לוי עובד בגדי ודבר אחר וקשה הא בהא אפי' רב נמי מודה ולפמ"ש ניחא די"ל דאתי לאשמעינן אליבא דאביי דסבר דריחא כטעמא ואי הוי אמרינן ריחא מילתא ללוי אפי' באינו מינו נמי אסור ובהכי נמי מיושב קושית התוס' שהקשו דמאי פריך מאין צולין דהתם מיירי לכתחילה ולפמ"ש ניחא דוודאי י"ל דהא דאמר אביי ריחא מילתא היינו טעמא דלא מסתבר לי' למימר דריחא אף אי לאו מילתא מ"מ משהו מיהא איכא וא"כ כיון דליכא אפי' משהו לדידי' וודאי דאפי' לכתחילה שרי וא"כ הגמרא פריך התם לאביי דלדידי' היכא מתוקמא וא"ש ודו"ק

והנה לדעת רבא דסבר טעמא דרב משום משהו י"ל דבאמת לא פליג רב ארב יהודה ור' יוסי דסברי ריחא לאו מילתא דבאמת הילכתא כותייהו לגבי ר"מ ורב דסבר ריחא מילתא היינו טעמי' משום דמב"מ במשהו משא"כ התם דהוי אינו מינו אך לאביי דבר מוכרח הוא דרב כתנאי אם לא כמו שתירצו בש"ס והשתא א"ש דהתם אמרינן לימא כתנאי ואין לומר טעמי' דרב משום מב"מ דאל"כ תקשי לאביי דאתי ע"כ כתנאי והגמ' בא לאסוקי אפי' אליבא דאביי אבל לדידן דקיי"ל כרבא טעמיה דרב ליתא רק משום מב"מ ואי מב"מ בטיל ריחא נמי לאו מילתא הוא ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ואין זה דוחק דהגמ' דאמר לימא כתנאי יהיה אליבא דאביי דיותר מזה צריכין לדחוק לדעת התוס' שם בעבודת גלולים שחילקו בין מזיקו לאינו מזיקו דקשה מאי פריך לימא כתנאי הא התם אינו מזיקו וצ"ל כמ"מ מהרש"א שם דבעי לאסוקי ללוי ע"ש והוא דחוק מאוד מפני זה מסיק הגמ' מילתא דרב כתנאי והל"ל דעכ"פ לרב ניחא ולדעת הרי"ף שמעתתא מרווחא שפיר ואין צריכין לדחוקין כלל ובפסחים בעי לאסוקי אף לאביי דלא יהיה כתנאי

אם התנור גדול כו' הקשה בכרתי ופלתי לפ"ז מאי פריך הגמ' ארב אפילו גדי וטלה לוקמה בתנור גדול ותי' בדוחק עיי"ש ונלענ"ד לתרץ דבלא"ה הקשה הפלתי לעיל על דברי התוס' שהקשו אקושית הש"ס מאפי' דלוקי בתרווייהו כחושים ובעבודת גלולים כתבו התוס' להדיא דאפי' במעשה תנור דלאו פיטום מ"מ אסור משום דמשהו מיהא איכא ואפילו בשניהם כחושים נמי אסור עכ"ל ולפמ"ש לעיל בדעת התוס' דבשניהם כחושים כיון דלא הוי ריחא דפיטם תליא בפלוגת' דר"מ ור"י ע"ש והנה לכאורה יוקשה בגמ' דפריך ללוי מהא דאין צולין שני פ' וש"מ דריחא מילתא ומאי קושי' דילמא הך ברייתא אתי' כמ"ד ריחא מילתא דללוי וודאי תנאי הוא כמבואר בש"ס וצ"ל דאע"ג דאיכא מ"ד שאוסר מ"מ ר"י מתיר ריחא מלתא והגמרא בעי לאסוקי ככ"ע ולא ידע הפלוגתא וא"כ ק' על רב למה נקט הך טעם דמפטם וצ"ל אפי' כחוש משהו איכא וע"כ דבעי לאסוקי ככ"ע ולהך ס"ד לא ידע וע"כ דשמן דוקא ופריך שפיר בשלמא לרב דסבר ריחא דפטום הוי כפת חמה וחביות פתוחה דלכ"ע אסור וא"ש הוי תוספתא כר"י דאפי' ר"י מודה בהא אבל ללוי דתלי' בפלוגתא דר"מ ור"י והתוספתא הוא ר"י אלמא דאפי' לר"י ריחא כי האי אסור ופריך שפיר ודו"ק

ולפ"ז נמי לק"מ על התוס' דבשניהם כחושים לרב נמי אסור די"ל כיון דברייתא איירי בשניהם כחושים ותליא בפלוגתא דר"מ ור"י כמש"ל דלהכי אמר רב למילתי' בחד שמן וא"כ כיון דהגמ' פריך ללוי משום דאתיא כר"י ולר"י בשניהם כחושים מותר ושפיר קשה מאי פריך הש"ס לרב ומה שכתבו התוס' בעבודת גלולים לדידן דריחא מילתא אפי' במעשה תנור אסור היינו משום דקיי"ל היכא דאינו מינו אסור כרבא אבל תליא בפלוגתא דר"מ ור"י ודו"ק

וכל זה בשניהם כחושים דליכא ריחא דפיטום משא"כ בשמינים אע"ג לר"י דסבר ריחא לאו מילתא הוא בריחא דפיטום מודה וא"כ אף בתנור גדול דאין בריחא ליתן טעם מ"מ משהו ריחא איכא וריחא כי האי הוי כטעמא ושפיר פריך הגמרא לרב כיון דאתי' כר"י ובשמינים מודה ואף בתנור גדול משהו איכא וקושי' התוס' דנקט בכחוש בלא"ה צריכה תירוץ וצ"ל תירוץ אחר דליכא לאוקמה בכחושים יהיה איך שיהי' וע"כ קושי' הגמרא משום דאיירי בשמינים וליכא לתרוצי בתנור גדול דכיון דמשהו איכא ור"י סובר מב"מ במשהו ודו"ק ואף דהמחבר לא חילק בין איסור אוסר במשהו היינו משום דפסק כלוי וללוי אפי' משהו נמי ליכא אבל לרב דריחא כטעמא משהו ריחא נמי כמשהו טעמא

אם האיסור דבר חריף כו' דין זה למדו האו"ה מהך דכמון של תרומה דמבואר בש"ס דריח כמון מותר ומזה יליף רבא דינו ואביי דחו דהיינו, טעמא דמקלי קלי איסורא ודייק או"ה דוקא משום מקלי קלי איסורא אבל בלא"ה הוי אסור והיינו טעמא משום דכמון הוי דבר חריף והפ"ח השיגו באמרו דכל זה לאביי אבל לדידן דקיי"ל כרבא לא אמרינן הך מקלי קלי והפלתי הוסיף לתמוה עליו בתרתי חדא מנ"ל לחדש דין זה ועוד דמשמע איפכא דרבא דייק ליה מהתם ורבא לא סבירא לו' הך דמקלי קלי אלמא דלרבא אפי' בלא מקלי קלי שרי' עיי"ש ובאמת הוא