חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעו

פשיטא שהוא בכוחו דזה כמו אם יתפרדו שני דברים חמים דבוקים זה בזה ועם היותו מתפרד מהשני מ"מ לא נתקרר בזה וגם רמ"א מודה וזה ברור ונכון

ולפ"ז י"ל שגם רמ"א מודה דבנפסק מבליע כדי קליפה והקשה בפלתי לפ"ז מנ"ל דעירוי מבשל כדי קליפה הא ע"כ צריכין אנו לחלק בין בליע לבישול ולפמ"ש אפשר לומר דרמ"א מודה דמבשל נמי כדי עירוי מיהו הא וודאי ליתא דלעיל סי' ס"א כתב רמ"א בהג"ה ס"ה דבנפסק לא חשוב עירוי ומ"מ י"ל דדייקו לה מהירושלמי דפ' כירה דמשמע דעירוי ככ"ר כמבואר בתוס' שבת דף י"ב וזבחים ע"ש ואיפכא וודאי קשיא דמנ"ל לחלק בין נפסק שאינו כדי קליפה דגרע מעירוי הא התוס' בזבחים כתבו להדיא שר"ת אינו סובר מדאיצטריך לומר שעירוי אינו מבשל בכולו מכח קושי' דתתאה גבר וגם הר"ן דכתב בסוף עבודת גלולים לחלק בין נפסק הקילוח נראה להדיא דסבר לר"ת דמבשל בכולו וא"כ לדידן דלא מבשל רק כ"ק פשיטא דגם בנפסק מבשל דמנ"ל להקל והרמ"א דפסק להקל בתרתי הוי כמזכה שטרא לבי תרי לכן דברי רמ"א צ"ע ואפשר שטעמו כיון דבלא"ה יש מקילין בכל עירוי דהוי ככ"ש וגם בנפסק יש מקילין אפי' לר"ת לכן סמכינן בכה"ג בצירוף תרתי סברות להתירא זה נ"ל בדעת רמ"א מיהו מהר"ם אפשר שסובר דנפסק מבשל נמי כ"ק ולעיל הוא מטעמא דכתיבנא ואין הצורך למ"ש בפלתי דקשיא ליה דהיכא משכחת לרב כ"ש א"ו בנפסק אפי' רב מודה דהא וודאי ליתא כדמשמע מפ' כיצד צולין דנטף וודאי הוי נפסק וכן מדמייתינן סייעתא לשמואל מברייתא דבשר שנפל לחלב מאי סייעתא דלמא התם איירי בנפסק א"ו לרב אין חילוק רק כל החילוק שיש לחלק הוא לשמואל דס"ל תתאה גבר ודו"ק

והנה יש להקשות לרב דס"ל עילאה גבר למה אמרינן בשבת דלא יתן תבלין לתוך האלפס הא התבלין הם צוננים והתבלים הם עילאה ודוחק לומר שכיון שהתבלין הם מועטין דמדברי התוס' בשבת ד מ"ב ד"ה נותן משמע דלא מפלגו רק במים שהצוננים מתערבין במרובין משמע דאי לאו דמתערבין אף שהן מועטין כמ"ם התוס' מ לא הוי אמרינן הכי וכ"ש לדעת רש"י שאינו מחלק כלל וכן משמע בפ' כיצד צולין גבי סכו בשמן של תרומה דלרב דאמר עילאה גבר אף דסיכא רק משהו בעלמא הוא דעבידא מ"מ אמרינן בה עילאה גבר ותו דהא לא מפלגינן במתני' בין אם נותן תבלין מרובין לתבלין מועטין ואפילו את"ל דסתם תבלין הם מועטין מ"מ הא בפ"א ממעשרות משנה ז' אמרינן ג"כ דלא יתן השמן לקדירה ואלפס ואפשר דשם מיירי ג"כ במועט כמ"ש התוס' ומ"מ משמע דהתם אפי' לתבשיל שהוא עב דלא שייך עירוב מ"מ אסור וגם אין לומר כיון שהתבלין נופלין למטה הדר הו"ל התבשיל עילאה דהא לדידן דקיימ"ל כשמואל דתתאה גבר ומ"מ קיי"ל לעיל סי' צ"א בבר גוזלא רותת שנפל לכותח דאינו אוסר רק כ"ק דאף שהכותח צף על הגוזל מ"מ כיון שהוא במקומו גובר כמ"ש הרשב"א והביאו הש"ך ס"ק כ"ג ע"ש ומדשמואל נשמע לרב ונראה דרב ס"ל כמאן דאמר בירושלמי דעשו הרחקה לכלי ראשון ולא עשו הרחקה לכלי שני וא"כ בכ"ר אף שמותר מצד הדין מ"מ איכא למיגזר שמא יתן בו בעודנו עומד על האור ועשו הרחקה בכל גווני אף במקום שמותר מצד הדין מיהו הא קושטא דלעולם אמרינן עילאה גבר אלא דבכ"ר מחמרינן טפי אפי' בגווני דליכא בישולא דעילאה גבר אפ"ה עבדי הרחקה ולכן לא יתן לתוכו תבלין ובזה יש ליישב ג"כ הירושלמי דר' יונה סבר חילוק בין כ"ר לכ"ש משום הרחקה ולבתר הכי דייק ר"י דעירוי ככ"ר ואפילו בעירוי מחמיר והפ"ח כת' לעיל סי' ס"ח דהאי נמי משום הרחקה הוא ולא נהירא כלל דהא ר"י דייק לה התם מהך דאחד שבישלו בו ואחד שעירה לתוכו ומסקו התם דאף בכלי נחושת כן מקרא דאם בכלי נחושת בשלה והכי איתא בש"ס חולין בפ' דם חטאת דף צ"ה אלמא דמן התורה עירוי כבישול והיכא שייך משום הרחקה מן התורה וליכא לאפלוגי בין בלוע לבישול דהא ע"כ ר' יונה לא מפליג מדמייתי ראיה משם לר"י ש"מ דלא מפליג בין בליעה לבישול ולפ"ז ניחא דוודאי כ"ר מבשל כדמשמע בכולי אלא דקשיא ליה מחומרא דמחמרינן בכ"ר כגון בנתינת תבלין ואפשר דס"ל ג"כ עילאה גבר וא"כ וודאי לא גרע מכ"ש ולזה שני משום הרחקה שעשאו ודו"ק

מיהא איפכא וודאי קשיא אהא דאמרינן נותן הוא לתוך הקערה ותמחוי ואמאי הא אתחמי קערה מרותחין דכ"ר והדר מבשל לה לתבלין ולפמש"ל ניחא דוודאי מדינא אפי' רישא נמי שרי' דהתבלין הם עילאה ולא אסור רק מטעם הרחקה וזה דווקא בכ"ר משא"כ בכ"ש אע"ג דאמרינן עילאה גבר מ"מ לא עבדו הרחקה ומדינא שרי דהא גם בסיפא התבלין הם עילאה וא"ש

אמנם גם בזה לא הונח לי דלפ"ז לא משכחינן כ"ש לרב רק באופן שהעליון צונן מטעם עילאה גבר ולא משמע כן בפוסקים וגם קשה לי להיפך לדידן דקיי"ל תתאה גבר וא"כ אם שאב בכלי מכלי ראשון באופן שהתחתון היה חם ראוי שיהי' ככ"ר והא וודאי ליתא ולא משמע הכי בש"ס גבי הא דרב יצחק בר אבדימי דף מ' ע"ב דאמר ובקשתי להניח לו פת של שמן באמבטי וא"ל טול בכ"ש ותן משמע שציוהו לשאוב בכ"ש מדלא אמר ערה לכ"ש וראיתי לט"ז לעיל סי' צ"ב בס"ס שפירש פי' זה במחילת כ"ת וז"ל ואין לטעות שבכ"ש ישאוב כו' דא"כ לא שייך כ"ש דהא כ"ר הוא ועוד הביא ראיות חלושות ורעועות שאין צורך להשיב עליהם דבמ"ש שאין לטעות עשה האמת מוטעה ואדרבה מדאמר כ"ש והכלי שעמד על האור כ"ר הוא וממילא הבא מכחו הוא שני לראשון ולפי דבריו ראוי שיקרא כלי שלישי ומעולם לא מצינו כלי שלישי בשום מקום וגם מדברי כל הפוסקים והטור סי' שי"ח שלא חילקו רק כולם כתבו בסתם כ"ש אינו מבשל וכ"כ הטור ואם הם בכ"ש ולא חילק באיזה אופן שיהיה ועוד שגם לדברי הט"ז וסברתו וטעמו כיון שנתחממו בכ"ר גם לכלי זה יש דין כלי ראשון דהוי כאילו עמד על האור א"כ אין לדבר סוף שהרי הכלי ששאב בו הוא ככ"ר כיון שנתחמם ואין הבדל בין כלי זה לזולתו מה שעמד על האור א"כ גם בכלי הג' נמי נימא הכי שהרי נתחמם בכ"ר שהשני ג"כ דין ראשון יש לו ואין לדבר סוף וגם רש"י ז"ל באותו שפירש שם ד"ה טול מן המים ובכ"ש שיצטננו מעט דכ"ש אינו מבשל ואח"כ תן אותו הפך לתוך אותו כ"ש דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה חשובה ככ"ר שאע"פ שהעבירו על האור מבשל כו' הרי שלא פירש רק שהאמבטי הוא כ"ר אע"פ שהעבירן מהאור אבל הכלי ששאב הוא כ"ש וכ"ש ולא ידעתי למה עשה האמת מוטעה ואין ספק שהאמת הוא כן במ"כ הרמה ודברי מהרי"ל שהביא שם הם ברורים ונכונים במ"ש שלא ישאוב בהגעלה מכ"ר דזה הוא ככ"ש ואולי הם מדברי התוס' פרק אין מעמידין דף ל"ג ע"ב ד"ה קינסא שכתבו ז"ל ויש משימין קערה בתוך מחבת של אש עד שתרתיחה עולה תוך הקערה מאותה קערה מגעילין ובזה מסופק ר"י אם ככ"ר ותלה הדבר להחמיר לענין הגעלה ולענין מליגת תרנגולת ע"כ הרי להדי' שהתוס' לא כתבו רק כיון שהעלו רתיחה בתוך הקערה ובזה חששו שמא הוא כ"ר כיון שהעלו רתיחה הוי כאילו עמדו על האור אבל בלא העלו רתיחה אף שהכלי שהושאב מתוכו הוא כי"ר גמור וראוי אף להגעלה הוי ככ"ש כדמשמע להדיא מדבריהם שם ודו"ק

והן הן דברי מהרי"ל שכתב בסיפא דאם שוהה בתוכו שהעלו המים בעוד שהוא שם רתיחה הוי ככ"ר וזה כהיש משימין שכתבו התוס' ומה מאוד אני תמה על דברי הט"ז ששפך סוללה על מהרי"ל וסיעתו מדברי התוס' שהם ממש דברי מהרי"ל ובזה נסתלק כל תמיהותיו ע"ש ולא ידעתי מה היה לו להט"ז להשיג על מהרי"ל שהם ממש כדברי התוס' גם התרומת הדשן משמע כן להדיא שכתב ז"ל ולאחר שהוציאו הכף מן הרותחין חשוב ככ"ש ומה שחילק הט"ז בזה לא נהירא כנראה שם עיי"ש גם מה שהביא ראי' מהאגודה ג"כ אינו ראיה דשם יש לחוש שמא העלה הקדירה רתיחה על הכף והא דלא נקט הך ס"ס יש לומר דמסתמא כיון שהיא בכ"ר עמד על האש העלה רתיחה ולכן אין משם ראיה מבוררת וכן הך דלקמן סוף סי' ק"ז איכא לאוקמי בכה"ג ודו"ק

וכיון שכבר נתברר שדעת רוב הפוסקים שזה הוא כלי שני כדמשמע מהש"ס ראוי לחקור למה נאמר כן דהא קיי"ל תתאה גבר והתחתון מחמם להעליון ונימא דהעליון היא כ"ר וגם מדברי התוס' דזבחים מוכח ג"כ דאפי' לרב דסבר עילאה גבר מ"מ אי אמרינן דעירוי אינו מבשל לא הוי רק ככ"ש שהקשו שם למ"ד עירוי מבשל מהא דאמרינן בפרק חבית דכל שלא בא בחמין לפני השבת מדיחין אותו ואמאי הא עירוי ככ"ר וקשה מאי ארי' לר"ת אף לרשב"ם תקשי דהא רב ס"ל עילאה גבר ותקשי ליה הך דמדיחין וכן כל כ"ש שבתלמוד לא משכחת לרב רק אם שאב בכלי אבל לא בעירוי וזה אינו נראה כלל ודבר זה צריך עיון גדול להולמו כראוי וכנכון

ומה שנראה לענ"ד בזה אחר העיון היטב על פי מה שהקשו התוס'