חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעד
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 174 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →ק"ל דבקשה אפשר להכיר אם נפל שם כשהוא לח דאם רישומו ניכר ואם אין שם שום רושם רק שמונח על השומן אי אפשר שיפול לתוכו כשהוא לח דאז הי' הרושם ניכר ואפשר דלאו קשה לגמרי קאמר רק שאינו מתנועע ממקום למקום באופן דלא שייך כבישה וצ"ע ונראה כיון דתשובת הרא"ש הנ"ל משבשתא הוא כמ"ש הד"מ אין ללמוד שום דבר זולתי במ"ש דבשומן אינו פוגם וכ"כ משמו בפסקיו וכ"כ הגאון שם כמש"ל: סימן קה
איסור שנשרה עם היתר מע"ל כו' כתב האו"ה חלב תפל ששהה מע"ל בקערה מודחת של בשר ב"י אסורים אפילו בדיעבד עכ"ל ותמהו האחרונים דאימתי בלע לאחר מע"ל ואז כבר נפגם ואין פליטת הכלי אוסרת כלל ותירץ בתשובת חוות יאיר ובפלתי שאין סברא לומר דהבלוע תבוא כא' בסוף מע"ל וכל מע"ל לא בלע כלום עד סופו ואז תבא הבלוע וכל הטעם נבלע בו אלא וודאי בלע פורתא פורתא וא"כ כיון שהפגימה אינה רק סוף מע"ל ואז רוב הטעם ממושבח אלא שכתב הפלתי שדחוק שיאמר האו"ה דבר זה מבלי ראיה מקדמונים ונראה שגם דעת ר"ת הוא כן דהנה הב"י לעיל סי' צ"א בסופו הביא הג' ש"ד בשם ר"ת וז"ל כתיב בהג' ש"ד בשר שנפל בחלב צונן פסק ר"ת שאם שהה יותר מיום אחד שאסור מדרבנן מטעם כבוש מדאמרינן בפ' כ"ה דאי תרי ליה כולי יומא שרי משמע ביותר מיום אחד אסור ע"כ ודברי תימה הם דלפ"ז מנ"ל ביותר מיום אחד דמותר מן התורה וכן עמד בזה בפ"ח סימן זה ואני תמה עליו שעזב עיקר הקושי' ותפס התפל דזה יש לדחות כמ"ש הוא ז"ל עצמו עם היותו דחוק אבל התימא הרבה הוא דמה חידושי' דבב"ח ומאי רבותי' טפי משאר איסורין הא בכל איסורין דינא הכי ולכן נראה אחר שנדקדק בלא"ה מהא דאמר אביי בפ' כ"ה ש"מ טעמו ולא ממשו ד"ת דאלת"ה מבב"ח אמאי לא גמרינן ואי חידוש אפי' ליכא נ"ט נמי ולכאורה דבר זה אין לו שחר אדרבה כיון דבלא"ה חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו דאי לא כתבה התורה הוי שרינן לגמרי ואין לך רק מה שמוכרח מן התורה ואכתי מנ"ל בליכא נ"ט אמנם באמת יובן ע"פ מ"ש התוס' בעבודת גלולים פ' השוכר גבי בגד שאבד בו כלאים שלא ימכרנו לאינו ישראל והקשו לבטל ברובא ותירצו דבזה לא שייך ביטול כיון שצירופן אוסרין משא"כ בבב"ח דדרך בישול אסרה תורה וא"כ לאביי דסבר אף באין בנ"ט הוי דרך בישול שפיר דעכ"פ מן התורה כיון דחזינן דהתורה גילתה במ"א דהטעם כעיקר יש לנו ללמוד ג"כ משם שאר איסורין שהטעם חשוב כעיקר ואין לומר שמשם אין ראיה שחידוש הוא ובאמת לא הקפידה התורה משום טעם כלל ועיקר האיסור מפני צירוף הבשר עם החלב והקפידה התורה על בישולן לבל יבושלו בצירוף וא"כ אפילו ליכא נ"ט נמי דכיון שהתורה לא הקפידה רק על צירופן לא גרע מכלאים אלא וודאי דלא דמי לכלאים דכאן הקפידה התורה דווקא על הטעם אף שאין כאן ממש נלמוד ג"כ לכל איסורין שהטעם כממש ושני ליה רבא דדרך בישול אסרה תורה ובאין בנ"ט לא הוי דרך בישול ולכן לא מוכח מהכא טכ"ע דבאמת אין האיסור מפני הטעם רק מפני הצירוף וא"כ לא שייך טכ"ע דאין האיסור כלל משום טעמא דלא איכפת לן מידי בטעמא ואפי' ליכא נ"ט אי הוי דרך בישול הוי אסור אלא דלא הוי דרך בישול ואין הדבר תלוי בטעם כלל ומאין אתה בא לדון מכאן טכ"ע ודו"ק
והנה זה שייך דווקא אם נאמר דהתורה לא אסרה רק דרך בישול שאין זה מדרך בישול לבשל בשר בחלב באופן שיהי' ס' בבשר נגד החלב דפשיטא דלא הוי דרך בישול אבל אם נאמר שהתורה לא הקפידה על הבישול והה"ד בשרי' נמי דינא הכי וודאי ליכא נ"מ אם שרוי' מע"ל או פחות ויותר דבאמת הכלי מלא חלב רק שאין בליעתו בלע עד עבור מע"ל ומ"מ הוי שפיר דרך שרי' ואם היינו אומרים דגם שרוי' הוי כבישול פשיטא שלא היה חילוק בין השהותו מע"ל או לא וכיון דחזינן דלא הקפידה רק על חיבורן וודאי לא גרע מכלאים דלא שייך לומר שאין זה דרך כבישה דכל כבוש צריך שיוכבש מע"ל וכל דרך כבישה כן הוא ואם התורה לא כיונה לבישול דווקא והה"ד כבוש נמי דהוי כמבושל לכל דבר הה"ד זה בכלל דהוי דרך כבישה וכבר כתב הפ"ח דקשיא ליה לר"ת למה נקט יומא ולא טובי יומי ואני מוסיף למה אמר במליחה וכן בצלי ליש אומרים דלא הוי רק דרבנן אלא וודאי דבעי לאשמעינן מלתא דאפי' מדרבנן שרי ולישנא הכי דייק א"כ א"ש דהא בתרי ליה כולי יומא עכ"פ נבלע בו משהו אף שאינו בנ"ט מ"מ מוכח דכבישה אינו אסור מן התורה דבלא"ה הוי דרך כבישה ואסור אפי' בליכא נ"ט וא"כ אמר שפיר דאפילו מדרבנן מותר וזה חידוש ומינה ג"כ דאפילו ביומי טובי לא הוי רק דרבנן דאם נאמר בזה כבוש כמבושל כיון דהוי דרך כבישה אפילו ליכא נ"ט נמי אסור אלא דכבוש אינו כמבושל לענין זה וא"כ אפילו ביומי טובי נמי שרי ולא נקט יומי טובי משום דבזה אין לחלק בין נ"ט לאינו נ"ט ומדינא היה ראוי לאסור דצרופן אסרן ובשאר איסורין כה"ג אסור אלא כאן גזירת הכתוב דכבוש מותר וא"ש ודו"ק וזה דווקא אם בלע פורתא קודם שיעור כבישה והבלוע הוא פורתא פורתא אבל אם לא בלע כלל עד כלות המע"ל קשה מאי חידושיה פשיטא דהיכא דלא בלע ואין כאן דביקות כלל ומאי איסורא איכא הכא ומי איכא מידי דאסור בכה"ג ודברי האו"ה מוכרחים
אמנם מ"מ לא נהירא לומר כדעת האו"ה דא"כ דברים האוסרים במשהו כגון חמץ ויי"נ ראוי היותו אוסר בפחות משיעור כבישה ולא מצינו לשום פוסק שיחלוק בכך וכלי יי"נ שאינו מכניס יין לקיום שרי' בהדחה בעלמא וכן כלי שתשמישו בצונן בוודאי אי אפשר דלא לישהו פורתא ובלע ואיך נתירן בשטיפה בעלמא ועוד דלפ"ז חתיכה גדולה שנשהה במים מע"ל והמדין אם החתיכה הוא ס' זיתים אסורה במע"ל ול"ל דבלע פורתא פורתא וברגע קודם מע"ל הי' מעט פחות מכדי נ"ט כגון זית ועתה נתוסף משהו באופן שיש בו נ"ט וא"כ אנו אומרים שפחות מע"ל נבלע זית ובאם כל החתיכה הוא זית א' אף שנשרה בחלב הרבה אלף פעמים ככמות החתיכה לא בעי בנתינת טעם קודם מע"ל דהא וודאי ליתא ודו"ק
ומה שהביא בפלתי ראיה מדברי התוס' והרא"ש שהביאו ראיה דסתם כלי אינו ישראל אין ב"י משמן של אינו ישראל שהתירו משום נט"ל וקשה הא שם וודאי הוי נט"ל דשם לא מיירי ממשחא שאף דפליגי ביה אמוראי ג"כ אין ראיה דע"כ לא הוי מהאי טעמא דהא התוס' בפ' השוכר שם שהקשו גבי עכברא בשיכרא דצונן בצונן הוא ותני בשהה יום או יומים אלמא דלא ברירא להו להתוס' דביום אחד נקרא כבוש ואי בעי שני ימים וודאי מעיקרא נט"ל וע"כ לא כיוונו לזה ובלא"ה נמי דחה הוא עצמו דהתוס' לא החליטו דבעינן כל מע"ל דנסתפקו בזה וע"כ שלא כיוונו לזה
וכן נראה מדברי הרא"ש פ' אין מעמידין סי' ך' שכתב שאינו נאסר היין שנתן בנוד רק במע"ל ובתחילת דבריו כתב אעפ"י שיש לדחוק דפולט מיד מ"מ וודאי איכא ס' מיהו לפי מאי דמשמע בסוף דבריו דאפי' לרש"י דסתם יין במשהו ג"כ מותר קודם מע"ל וכן נראה להדי' מדברי הטור שכתב בסי' קל"ד שדעת המפרשים דסתם יינם ג"כ במשהו ובסי' קל"ז כתב בפשיטות דבעי מע"ל וכן המחבר בסימן קל"ד פסק גם כן דסתם יינם במשהו ובסימן קל"ז פסק ג"כ כהטור וע"כ דליתא להאי סברא ואין להאריך עוד
ובר מן דין יש להתיר בנידן זה בפשיטות דאפי' אם יהי' כסברא י"מ כיון דליכא נ"ט בזולת הפגם ומאי איסורא איכא הא לית כאן טעמא והגע עצמך אם יתערב כזית בשר ויש ס' לבטל פליטתו בצימצום ויפול עוד קצת נבילה סרוחה באופן שנט"ל וכי יהי' חוזר וניער זה באמת דבר בטל ולא כתבתי הנ"ל רק משום גווני אחריני
והפ"ח ומג"א סימן תמ"ז כתבו דהפגימה באה אחר הכבישה ולא ידעתי מנ"ל הא דהא טובא מרבוותא ס"ל דלינת לילה פוגמת והרא"ש הכריע כן מכלי מקדש דבעי מו"ש ולא מוכח טפי רק דבעי מע"ל ומנ"ל לחלק השוין ולאפושי פלוגתא וגם הא דבעינן מע"ל הוא מאי תרי ליה כילי יומא ואם באנו לומר דיום משמע קצת א"כ הא דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא משמע שנתבשל בו ביום ומשם אנו למידין מע"ל לפגימה נימא ג"כ דבבציר פורתא הוי נט"ל אדרבה כאן משמע טפי דלא בעינן מע"ל בצימצום וודאי ליכא לאפלוגי בין יום ליום וכיון דחד לשנא איתמר בתרווייהו מנ"ל לאפלוגי ביניהם ודו"ק
סוף דבר שפשוט הוא שיש להתיר בזה כהסכמות הש"ך וט"ז ושאר אחרונים ובלא"ה הרבה פוסקים סוברים לילה פוגמת כנ"ל בסי' ק"ג ומהם סוברין דלא אמרינן כבוש רק -- ולכן אין ספק בזה: