חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעג

ואליבא דרב ששת הוא דאמרה ר' שימי ומקמי דברי רבא עכ"ל משמע דרב שימי לא אמרה רק לר"ש אבל בעיקר הדבר דנט"ל לא קשי' ליה מיהו קושטא דמילתא דעכברא דמתא הוא נט"ל אפי' בעינא וזה לא שייך בדברא וגם הרמב"ם בפט"ו הביא סתם עכבר שנפל אבל ליין ושמן וודאי פוגם ולא חילק כלל משמע דגם דדברא פוגם בדבש ויין ושמן מדלא חילק וגם מדלא הביאו הפוסקים חילוק זה דהא יש נפקותא בדבש ויין ושמן ששם וודאי פוגם ולא חילק כלל משמע דגם דדברא פוגם בדבש ויין ושמן (מדלא חילק וגם מדלא הביאו הפוסקים חילוק זה דהא יש נפקותא בדבש ויין ושמן ששם וודאי פוגם) בדמתא מותר לגמרי משא"כ בדדברא א"ו כמ"ש ובזה נדחה ג"כ מה שדחה הפר"ח לראיית הש"ך מדלא הביאו עיי"ש ודו"ק

מיהו בשאר דברים אפשר דיש להחמיר דבשלמא היין והשמן ודבש שהם צריכין להיות מבושמים אבל השאר דברים ע"כ אין הטעם רק משום דמאיס והכא לא שייך כן ואף דלפי ראיית הש"ך נראה דגם בזה הוי נט"ל מ"מ יש להחמיר בזה דהרשב"א לא כתב רק טעמא דמאיס כן נראה לפענ"ד

עכברא דמתא בגמ' אמרינן האי עכברא דנפל לגו חביתא דשיכרא אסרי רב להאי שיכרא אמרוה רבנן קמי' דר"ש לימא קסבר רב נט"ל מותר ויש להקשות לדעת רשב"ם דסבר גבי חתיכה שנפלה לקדרה למאן דאמר מין במינו לא בטיל צריך שני פעמים ששים אחד ברוטב לבטל החתיכה וגם בחתיכות צריך ששים לבטל רוטב היוצא דרוטב ברוטב הוי מין במינו ולכן צריך ס' בחתיכות וגם בא"ח סי' תמ"ז הובא בטור דסבר נט"ל אסור והוא הי"א שהבאתי בתוס' דעבודת גלולים דהובא דהיכא דמשהו אסור נט"ל נמי אסור כמ"ש הב"י שם וא"כ מאי פריך לימא סבר רב נט"ל אסור הא רב לטעמי' דס"ל מב"מ לא בטיל והוי כבר בלע השכר ונעשה נבילה דרב סבר חנ"נ וא"כ הוי בשאר שכר מין במינו ובמין במינו אפי' נט"ל אסור דהשכר הנבלע וודאי נאסר ונעשה נבילה ונראה דס"ל ג"כ כהר"ן פרק כ"ה דהא בלא"ה קשה לדידי' קושי' התוס' בפכ"ה דמאי משני הש"ס גדי אסרה תורה מי גרע משאר איסורין וצ"ל דסבר דכל חנ"נ מבב"ח גמרינן כמ"ש הר"ן שם וא"כ היכא דלא שייך בב"ח חנ"נ דחלב לא אסור הה"ד נמי בשאר איסורין וא"כ י"ל ג"כ כסברת הר"ן דלא אסור רק דרך בישול דכל איסורין נ"נ משום לתא דבב"ח ובצונן בצונן לא שייך בב"ח דאי תרי ליה כולי יומא שרי והה"ד בשאר איסורין לא אמרינן כה"ג חנ"נ והנה התוס' הקשו שם גבי עכברא למה אסר הא צונן בצונן ותירצו מטעם כבוש ואף שיש שתירצו דמיירי ברותח מ"מ אפשר דהרשב"ם סבר דמשום כבוש הוא וכבוש לא הוי דרך בישול וכיון דלא גזרינן רק משום בב"ח אינו נעשה נבילה רק כדרך בישול וכיון דלא נעשה נבילה לא שייך מב"מ רק הוי מין באינו מינו ולכן אף שהנבלע בעכבר נאסר כיון דאפילו טעם פגום אסור בעכבר דבנבלע גופא וודאי אסור ועמ"ש הרשב"א בת"ה ד' קי"א ע"ש מ"מ לא שייך חנ"נ ואתי שפיר ודו"ק

אמנם זאת הסברא מחודשת היא מהר"ן ולא מצאנוה לראשונים סברא זו דבלא דרך בישול לא שייך חנ"נ וכן כתב הרא"ש בחולין פ' כ"ה גבי דגים ועופות שמלחן זע"ז דשניהם אסורין בשם רשב"ם גופי' והביאו הב"י לעיל סי' ע' והוא מטעם דחנ"נ כמבואר שם ומליחה ג"כ לא הוי דרך בישול ואפ"ה סבר דחתיכה עצמה נעשה נבילה והרי להדיא דלא סבר סברת הר"ן והדרא קושי' לדוכתה ולכן נ"ל דהא בלא"ה לכאורה אין הבנה לדברי הרשב"ם דהיכא דמשהו אסור נט"ל נמי אסור והי' הטפל חמור מן העיקר ואילו הי' בעין הי' מותר ואיך יאסר תערובתו וכן הקשו התוס' והרא"ש בפ' השוכר בעבודת גלולים ד' ס"ו ע"ש אלא וודאי נראה ברור שגם הם לא אמרו רק בדבר שמצד עצמה הוא מושבח כגון התם בחומץ שנפל לגריסין הה"ד נמי במין במינו כה"ג שתערובות פוגמו ומצד עצמו הוא משובח או כמ"ש הר"ן והרשב"א שבאמת אינו פוגם עד שלא יהי' ראוי לגר*) רק שאינו משביח התערובות ולא שייך בזה טכ"ע ומ"מ במין במינו כיון דאפי' משהו הוי אסור וודאי משהו מיהא איכא וכי התערובות הוא פוגם כ"כ עד שיגרע ממשהו ולכן כיון שמצד עצמו אין פוגם רק מזולתו מ"מ משהו מיהא איכא וכן בקדירה שאינה ב"י כיון שהבלוע מצד עצמו ראוי לגר*) רק שאינו משביח תערובתו ומ"מ משהו איכא ובחמץ אסור אבל בדבר שמעצמותו פוגם ולא מזולתו ואם הי' בעין הי' מותר אפי' משהו נמי אינה והיינו דאמרי בעכברא אף שמצד עצמו היא אסורה מ"מ כיון שבאמת היא פגומה וא"כ הנבלע גופה הוי ביה נט"ל וגם השכר שבלעה העכבר הוי נט"ל ולא נאסר מעולם ולא שייך חנ"נ ודו"ק

איברא דמ"מ קשה דהא כבר הקשה הרשב"א בתה"א דף ק"י למה יהי' התערובת מותר הא הכתוב אסרן בפגמן והעלה כיון שבטל ברוב וטעמא ליכא ע"ש וא"כ בעי רוב והנבלע בעכבר וודאי רוב טעמו מן האיסור כי הבלוע הוא מעט ובוודאי מקבל טעם הרבה מעכבר ונעשה נבילה והשכר הוי מין במינו דהשכר לא הוי נט"ל וצ"ע

ויש מחמירין בשומן, הוא דעת הרא"ש בתשובה וק"ק על הטור שכתב דלשמן הוא פוגם דלא כדעת הרא"ש אביו דכתב דיין ושמן פוגם ואפשר שאין ראיה משמן לשומן דבשמן נתן הרמב"ם טעמא מפני שצריכין להיות מבושמין וזה שייך דווקא בשמן וגם אפשר שלא ראה הטור התשובה וכן משמע מדלא הביאה מיהו קשיא ליה דהא הרא"ש בפ' ג"ה הביא לדעת הגאון דסבר בעכברא שנפל לשמן רותח דצריך ס' וביש ס' מותר ואם הוא מאיס אסור בהדלקה ובוודאי דס"ל הכי שלא השיגו וא"כ קשה על הטור שפסק נגד דעת הרא"ש אביו בפסקיו וביותר תמוה שברמזים שחיבר הטור בעצמו כתב ז"ל בסי' ל"ח ועכבר שנפל בשמן ונימוח אם הוא חם בטל בס' ואם הי' צונן מעבירו במסננת כו' הרי שכתב כן להדיא וגם הדין דאסור לבית הכנסת לא הביאו בא"ח סי' קנ"ד והמחבר הביאו שם וגם הב"י כתב דין זה בשם רבינו ירוחם ולא הזכיר דעת הרא"ש וגם הרב לא הוצרך להביא דברי הרא"ש בתשובה דגם מפסקיו מוכח הכי אפי' בשמן דמשומן לשמן באמת אין ראי' כמ"ש וגם דעת גאון הוא כן לכן דברי הטור תמוהין באין ספק

דכבוש כמבושל דמותר מס"ס. הקשה הש"ך אפילו בספק שיעור כבישה לבד הוי ספק ספיקא שמא אין משביח ואת"ל משביח שמא לא שהה שיעור כבישה ואפי' בלח יהי' מותר ומה שתירץ דהוי כעין חסרון ידיעה לא נהירא דהא בש"ס נמי מספקא לן ובוודאי ליכא לברורי ונ"ל דהא בלא"ה הקשו התוס' שם דבמאי פליגי בשכרא ליטעמי' קפילא ארמאה ותירצו דמחזק השכר ומחמצו ואינו ידוע אם מחמת העכבר בא החימוץ או מצד השכר עצמו וא"כ אי אפשר לומר דגם בשומן נסתפקו דאשומן ליכא לשנויי כתירוץ התוס' דלא שייך חיזוק וחימוץ וצריך לומר דהרא"ש ס"ל דבשומן וודאי משביח או שלא רצה לסמוך על הטעימה להחזיר ובבעין וודאי לא חשוב ספיקא כלל כיון שירגיש האיסור בטעמו לשבח ואפשר שגם הש"ך כיון לזה ודו"ק

אפי' יש ס' הטעם הוא דכל פעם שעירה נאסר כדי קליפה וכתב הפר"ח שדין זה דווקא אי אמרינן חנ"נ אבל אי לא אמרינן חנ"נ מותר אם יש ס' וקשה דהא דין זה הוא מתשובת הרא"ש והרא"ש לא ס"ל חנ"נ וכן הקשה הפלתי ונראה דהיינו טעמא דבכל פעם ששפך עליו נאסר כדי קליפה מדין עירוי דעירוי אינו מבליע רק כדי קליפה כדלעיל סי' ס"ח ושוב כשישפך עליו שנית ג"כ לא הבליע רק כדי קליפה וכן לעולם כיון שאינו ידוע אם נמס כולו בשעה ששפך עליו וכל קליפה עומדת בפני עצמה ולא נתערבה בשני ואין אנו יודעין אם נתפשט הבלוע בשוה דפעם ראשון ושני לא הי' בוודאי ששים וכן הדין באמת אם נפלה חתיכה לקדרה ויש ס' ואח"כ נפלה לשני דלא בטיל רק בס' משני וכאן נמי הכי הוי כמו שנפלה לס' קדרות ובכל אחת אינו כדי לבטל רק בצירוף כולם דפשיטא דהקדרה אחרונה ג"כ אסורה ולכן הוי כאילו כל החתיכה עומדת בפ"ע מיהו קשה יתיכנו ויתפשט בשוה דכל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל כדלקמן סי' קי"א וי"ל לפמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ב סק"ח ע"ש דבאינו מינו לא אמרינן כן ודו"ק

ומ"ש דבקשה די בנטילה כ"כ הרא"ש ג"כ והוא תמוה דהא מטעם דהוי ס"ס אפי' בלי נטילה מותר ואין לומר דמיירי בשומן רותח דשומן רותח לא סגי דלא להוי נימוח ואי מיירי כשהוא שמן אינו שמן מהותך ל"ל טעמא מס"ס הא בלא"ה בשומן כי האי לא שייך כבישה ומה שתירץ הפר"ח דשם הוי רעותא דנמרטו השערות לא נהירא דהי' להצריך ס' דליכא ספיקא דכבישה ומה זו הממוצע שהצריך נטילה ועוד _____________ *) במדינות הללו אסור לישראל לקבל גרים