חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעב

נכנס בהיקש לקדשים דלא שייך זמן אכילה כמ"ש וע"כ דלא הוי מרבינן רק לענין איסור זרים ונט"ל לא מוכח באמת ופריך שפיר ודו"ק כי זה ברור ואמת ומקום הניחו לי

והנה כל זה צריך לומר לדעת רש"י והראב"ד דגרסי התם בזבחים ימתין כל זמן אכילה דמשמע דלא בעי מו"ש רק בכלות זמן אכילה אבל הרמב"ם בפ"ח ממעה"ק וכן פי' בפ' המשנה דמיד בכלות האכילה צריך מו"ש דכשתכלה האכילה צריך מריקה ושטיפה מיד וא"כ אינו מוכרח דנט"ל אסור די"ל דהצריכה התורה מו"ש משום איסור זרים בחטאת וכן בשלמים שלא ימעט באכילה כמש"ל או לבשל בהם חולין כמו בתרומה כמ"ש לעיל וצריך לאכלם בתורת קדשים ולא קשה מידי על האומרים דלינת לילה פוגמת ודו"ק

ובלא"ה נמי לפי מאי דמשמע שם מדברי הרמב"ם דהמריקה היא להסיר השמנונית המודבק בכלים ז"ל שם בפי' המשנה והכבוד המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה ותוספות הנקיות יקרא שטיפה ע"כ הרי שדעתו שהצריכה התורה מריקה להסיר הנדבק ובזה וודאי לא שייך נט"ל ומריקה צריך להיות בחמין דמסתברא כגיעולי מדין כמ"ש הרמב"ם שם ואף שדבריו מגומגמין שם וצ"ע למעיין שם מ"מ נשמע מדבריו דמריקה בא להסיר השמנונית הדבוק ואפשר דקשיא ליה קושית הרא"ש ועכ"פ לא קשיא בשום צד על אותן האומרין דלינת לילה פוגמת אלא דמ"מ קשה למה צריך בכלי חרס שבירה ידיחנו מהמדובק ושרי לגמרי לכן מחוורתא כדעת הרא"ש דגזירת הכתוב גבי כלים להצריכן מו"ש ושבירה אפי' בנט"ל

ובזה מיושב קושי' רש"י שהקשה לר"ש דלא בעי בקדשים קלים מו"ש הא בעי עכ"פ הגעלה לפלוט האיסור ותירץ רש"י דנ"מ לבישל במקצת כלי ושאר תירוצים המוזכרים בש"ס שם לענין תרומה וזה דחוק דלפ"ז בס"ד הוי ליה לאקשויי' הכי אר"ש ומאי פריך דווקא מתרומה לפריך אקדשים קלים ומהתם משמע דלא קשה רק מתרומה לבד ולפ"ז ניחא דר"ש לשיטתיה דס"ל נט"ל שרי רק בקדשים הוא גזירת הכתוב ור"ש ס"ל דקדשים קלים אינם בכלל וא"כ מקמי דהוי נותר הוי נט"ל וא"ש ודו"ק

וכן משמע מסתימת המשניות דאין שום צד לפטור ממו"ש ואפילו אם צריך מע"ל ג"כ דחוק דלפ"ז בשלמים לא הוי צריך מו"ש רק בנשחטו בסוף זמנם ומדברי הש"ס משמע דבכל ענין צריך מו"ש שאין הדבר מבואר ויש ראיה לזה מהא דפליגי ר"מ ור"ש בנט"ל ומייתי ר"מ ראיה מגיעולי מדין דנט"ל אסור וקאמר דר"ש סבר לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ור"מ קדירה ב"י נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא ולמה לא יליף מהגעלה דקדשים לפי סברתו דקדרה ב"י אי אפשר דלא פגמה פורתא ובפרט דמקדשים מוכח טפי דסתמא דקרא מיירי אפילו באינו ב"י דלא משכחת לה בלא"ה רק בדוחק כמ"ש הרא"ש ועכ"פ היה לו להזכיר ג"כ ראי' מקדשים אלא ע"כ מקדשים אין ראי' דהתם הקפידה התורה טפי דהא הקפידה אפי' אשטיפה דצונן דלא בעי בשאר הגעלה ולא הקפידה רק על נקיון הכלי וכ"ע מודו דנט"ל אסור והדברים מוכרחים לפענ"ד דלפחות היה להם להזכיר דיליף מתרווייהו ועוד ראיה מהא דפרק ג"ה דאמר לא נצרכה אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ופריך וליגמר מינה ומשני גלי רחמנא גבי חטאת ואם איתא דקדשים לא בעי מו"ש בנט"ל למה לא אמר גלי רחמנא בכלים כי היכא דילפינן מגיעולי אינו ישראל אבל אי נימא דאפילו נט"ל אסור לא מצינו למילף דחדוש הוא דגלי רחמנא גבי נבילה דנט"ל מותר כדאמר בגיעולי מדין ולכן לא ילפינן מהתם טעם כעיקר וה"נ חידושא הוא דאסרה התורה נט"ל ובפרט אי נימא דגיעולי מדין לאו חדוש הוא דלא אסרה תורה רק קדירה ב"י אבל כאן מוכרח דאפי' נט"ל אסור כקושי' הרא"ש ואין להקשות לפי זה היכא קאמר דהוי חידוש בגיעולי מדין הא גם קדשים נמי הוי כה"ג והוי כמו כלאים ובב"ח דאמרינן דמ"ה לאו חידוש הוא דמשכחינן דכוותי' דלא דמיין להדדי עוד דשאני קדשים דאפילו מריקה בצונן נמי בעי ולכן נט"ל נמי אסור שאין הדבר תלוי בטעם זולתו בנקיון הכלי והדברים מוכרחים ודו"ק

ומה שרצה בפלתי להכריח מהא דכל יום נעשה גיעול דבשבת מאי עביד דאז לא נשחט דבר וא"כ ממחרת השבת יהיה נותר ואי יכלו לעשות הגיעול בשבת אלא וודאי דנט"ל שרי אף בקדשים ואז הוי נט"ל ולא בעי כלל מו"ש באמת קושי' זה קשה אפי' על הפוסקים דפסקו מעת לעת לפי מה שכתב הרא"ש בפרק השוכר דכיון שכבר חל עליו חיוב מו"ש תו לא פקע וכ"כ הרא"ש ואפי' הכי נמי דחוק שיהיו כל יום השבת הכלים מנוקים מתבשיל ולא שמו בהן חמין באמת דבר זה בתכלית הדוחק ולפמ"ש הטור בסי' צ"ג אינו מוכרח דס"ל לר"ט דנט"ל אסור עיי"ש ודו"ק

ויותר נראה דהא דהקילו חכמים בכלי מקדש היינו משום דברגל רבו הקרבנות ואי אפשר לבשלם רק ע"י מו"ש זה יביא טורח גדול ועי"ז יבואו לידי נותר ולכן הקילו חכמים להתירו לבשל בלי מו"ש כדי שלא יבואו הקדשים לפסול לסיבת גודל הטורח והשהי' עד שיריק הכלים אבל אי לא בעי מו"ש אז טרם כלות הראשון מבשל עמהם לבשל שנית וכן לעולם ולא נשאר לו זמן פנוי מבלי בישול משא"כ בשבת דלא נשאר שריד ופליט מן השלמים שנשחטו בע"ש דנעשו נותר מיד בהגיע מ"ש ובמ"ש לא נשחט שום דבר דאין שוחטין קדשים בלילה וא"כ הי' להם שעות טובא בלילה למרקן ולשטפן היטב היטב ובזה לא אמר ר' טרפון דבאמת ל"א ר' טרפון רק יבשל של כל הרגל ומלשון זה אין הכרח אם יהי' בלי מו"ש או במו"ש רק מדאמר יבשל משמע שלעולם מותר לבשל ולזה תירץ משום דנעשה גיעול אבל במ"ש דאין לו לבשל כלום בזה ע"כ לא אמר ר"ט דאי אפשר שיבשל אם אין ובלילה עביד מו"ש ע"כ א"א שיהי' לו דבר מה לבשל ור"ט לא אמר רק שרשאי לבשל בן כל הרגל באפשר לו לבשל ובאין דבר לכך באמת עביד מו"ש ודו"ק

ודברים אילו מוכרחים אף שדחוקים קצת דהא אף לדידי תקשי דכיון דכל הכלים צריך מו"ש אפי' נט"ל מ"מ לכתחילה אסור וצריך מו"ש ומדבריו נראה שאי אתה מוציא לשבח וזה אינו דוודאי אתה מוציא לשבח אם השהה השלמים עד קודם מ"ש ואז אכלם וכיון שהקדרה חמה לעולם הוא בולע ובפרט ברגל דרבו השלמים והלואי שיכלה אכילתן בסוף זמנם ולא יבא לידי נותר ועוד לדבריו אף לדידן למה אסרו כלי שאינו ב"י לכתחילה לא היה להם לאסור רק עד אחר שבת דאי אתה מוציא לשבח אלא וודאי כמ"ש ויותר הי' לו לומר דברגל אוקמה אדאורייתא אלא דגם זה דחוק דמסתמא הושהו החמין בכלים עד למחר דהא רבי טרפון לא מפליג וסתמא קאמר יבשל בו כל הרגל ומ"ש הוא מוכרח ודו"ק: סימן קד

עכברא דדברא נ"ט לשבח הנה הש"ך, תמה מנ"ל להמחבר זה דבגמרא לא אמרינן רק דלא מאיס ואכתי מנ"ל שנטל"ש ובפלתי המליץ בעד הש"ע דקשה לאיזה צורך הביא הגמרא האי פלפולא ועיי"ש ואין דבריו נכונים דהא ר' שימי בא להשיג על דברי ר' ששת דאמר דעכברא אסור אפי' נט"ל דחידושה הוא דמאיס ובדילי אינשי מיניה ואתקיף לה דמי מאיס וא"כ מנ"ל דנט"ל אסור כיון דלאו חידוש הוא ובא לדחות סברת ר' ששת וזה פשוט וכאלה רבות עצמו מספר בסוגיית הש"ס ואדרבה משם מוכח כדעת הש"ך דמדפריך ומי מאיס והלא עולה כו' ולא פריך אהא דאמרי ליה רבנן לר"ש לימא קסבר רב נט"ל אסור ואהדר להו ר' ששת בעלמא סבר רב נט"ל מותר ועכברא שאני דממאס מאיס ובדילי אינשי מיני' ואפ"ה אסרה רחמנא הלכך נט"ל נמי אסור ומתקיף לה ר' שימי מי מאיס ועדיפא מיניה הו"ל לאקשויי' היכא ס"ד למדחי מילתא דרב והו"ל למימר ומי הוי נט"ל ועוד מדאמר ר' ששת דחידוש הוא דממאיס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפ"ה אסרו רחמנא ואם נאמר שגם כוונת רבנן דאמרי ליה הוי מש"ה והיינו דאמרי ליה נט"ל הוא משום דמאיס לא הו"ל לשנוי' אלא חידוש הוא דאפ"ה אסרי רחמנא וגם מסיומא דמילתא הלכך נט"ל נמי אסור פלגינהו בתרתי אלא וודאי משמע דהוי ידעו דנט"ל הוא אף אם הי' מושבח בעצמותו אלא דר"ש חידש להם טעם אחר דאפי' אם הוא בעין הוא נט"ל ומכ"ש התערובות ולכן אסור ורבנן לא אמרי ליה האי טעמא ופריך ר' שימי דמ"מ תקשי מאי דאמרו רבנן דע"כ נט"ל אסור דמשום דחדוש הוא ליתא דבעין הוי נטל"ש וזה נכון בפי' הש"ס ודו"ק

וכן מוכח מדברי הראב"ד שפירש שפוגם מחמת צמרו וא"כ ע"כ אפי' בדברא הוי נט"ל וכן משמע מדברי הרשב"א במ"ה דף ק"מ סוף ע"א ז"ל ועוד טעה טעות א' כו' וליתא דאדרב ששת אמרינן לה התם