חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קעא

הגעלה אלא וודאי דקרא אשמעינן אפי' בנט"ל אלא דרבנן מוקי לה אמסתבר ורבי לא מוקי בהכי כמ"ש ודו"ק

ובזה יש ליישב ג"כ קושי' שהקשה הגאון הנ"ל דלפי מאי דבעי הש"ס דאפי' בישול בלי בלוע לבעי שבירה קשה מנ"ל מגיעולי מדין דהכא ליכא טעמא דאיסורא כלל ולפ"ז ניחא דוודאי רבי מסתבר ליה דקרא מיירי בצונן אלא דרבנן סברי דמסתברא כגיעולי מדין וא"כ גם כאן מסתבר דקאי אחמין לזה בא רבי להשיב דהגעלה לא קאמינא וקרא לא מיירי בהגעלה כלל רק דידעינן מסברא דאם הקפידה התורה אמריקה ושטיפה בצונן להיות הנקיון גדול פשיטא שצריך הגעלה עכ"פ אבל בבישול בלי בלוע באמת לא שייך כלל לדמות לגיעולי מדין וגם רבנן דאמרו מסתברא כגיעולי מדין ע"כ סברתם משום דקרא וודאי בבישול ובלוע נמי מיירי ובכה"ג וודאי מסתברא דמיירי בחמין וכיון דהתורה מיירי בחמין הה"ד אפי' בישול בלי בלוע נמי ע"פ כדכוותה מרבינן וע"ז השיב רבי אמאי דקאמרי דמסתברא וקאמר דהיכא דמסתברא אנא מודינא ודו"ק

וכן מוכרחים הדברים לומר כמ"ש ומ"ש הפלתי דבישול בלי בלוע לא הוי רק דרבנן לא נהירא לפענ"ד דהא ס"ד דש"ס למיפשט האבעי' מדאמר ר' נחמן אמר רבה ב"א תנור של מקדש של מתכות הי' ואי ס"ד בישול בלא בלוע אסור נעבדי' דחרס וא"כ אכתי תקשה הא זה הי' מימים קדמוניות ובוודאי רב נחמן מדין תורה קאמר וכ"כ הוא עצמו דהי' בזמן משה ונביאים ע"ש וגם במה שרצה להכריח סברא הנ"ל מהך דתענית בחוני המעגל שאמר להם צאו והביאו תנורי פסחים שלא יתמעכו ובוודאי היו תנורים משנה העברה וא"כ היו צריכין שבירה עיי"ש לא קשה מידי דהא מבואר בש"ס בדם חטאת ובפסחים פ"ב דהיכא דהוי הסיקו בפנים אפי' בכלי חרס סגי בהיסק וגם אתנור של מקדש פריך בזבחים ושני משום דהוי כלי שרת אבל בפסח פשיטא כיון דהסיקו בפנים לא בעי שבירה וזה ברור ותמי' עליו מאוד שלא עמד בזה

והנה עוד הקשה בפלתי לדעת האומר דבקדשים אפילו נט"ל אסור מהא דאמרינן התם אותה למעוטי תרומה ממריקה ושטיפה ופריך ותרומה לא בעי מו"ש התניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בה בנ"ט ושני הש"ס כזה שנוי' ואמאי לא שני דלא איצטריך רק נט"ל דבתרומה שרי ובקדשים אסור וטובא אשמעינן דתרומה לא בעי מו"ש והניחו בצ"ע ותירוצו אינו מחוור כלל כאשר העיד הוא עצמו

ומה שנ"ל בזה דהנה יש להבין בקושית הרא"ש דמקשי למה איצטריך רחמנא מו"ש מאי קושי' דילמא הא דאיצטריך מו"ש בחטאת היינו דלא ליבשל בה בתר הכי שלמים דשלמים אילו מחסרו לזה וגם ממעט באכילתן דשלמים תרי יומי ומניהן וחטאת אינו רק ליום ולילה ואפילו למ"ד דמביאין קדשים לבית הפסול מ"מ בוודאי יודה דאי בשיל בקדירה זו וודאי שלים זמני' מקמי זמן אכילת שלמים כי הא דבעינן בגיעולי מדין להשתמש בו היתר הצריכה התורה כל דיני הגעלה הכא נמי הוי כמו איסור וכן בשלמים שכלה זמנם בו ביום ובא לבשל עוד שלמים דאישחטו האידנא וכי מבשל בקדירה שלים זמנייהו מקמי שמתחיל זמן של אלו שנשחטו עתה ובפרט לדעת מי שאוסר להביא קדשים לבית הפסול ואף מאן דמתיר מ"מ מודה לכתחילה דאסור כמבואר בזבחים מפני מה הצריכה התורה בחטאת שבירה שאין תקנה לבשל אחריו שלמים וגם חטאת שנשחט היום והראשון כבר כלה זמנו ודוחק לומר דלפ"ז ל"ל להתורה להצריך שבירה הא יכול לבשל בו חטאת שנשחטו בזמן אחר דדילמא מיירי התורה אם כבר נשלם הבשר ששחטו מאתמול כדמשמע פשטי' דקרא ולכן צריך שבירה שימעט באכילתן והתורה לא אתי לאשמעינן רק דאינו יוציא מידי דופיו ובלא"ה נמי קשה אפילו אי בעינן מע"ל למה הצריכה התורה שבירה וכן בהגעלה דמדין הא אם ימתין מע"ל הכל מותר אלא וודאי דהתורה לא אתי לאשמעינן רק דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו ואין לו תקנה במריקה כמו כלי שטף ותדע דהא גם בתרומה בעי למימר דבעי מו"ש ואי לאו דכתב מיעוטא ובתרומה וודאי מיירי בכה"ג דהא לעולם מותר לכהן וכן לשבירה וודאי אתרבי גם כן כדעת הפוסקים וע"כ מיירי התורה דלזר אין לו תקנה אף דחזי לכהן וא"כ איכא למימר גם בקדשים כה"ג כמ"ש ולכן ברור דקושית הרא"ש לא אזלא רק למאי דאמרינן בזבחים דממתין כל זמן אכילה ולדעת רש"י ורוב מפרשים פירשו דצריך להמתין כל זמן אכילה והדר ליעבד מו"ש עיי"ש ברש"ל ותוס' וכבר הארכתי לעיל סי' צ"ג וא"כ כיון דבעי אמתוני עד שלים זמן אכילתי' לא סגי דלא להוי נט"ל ופריך שפיר ודו"ק

והנה רש"י ז"ל פי' התם ד"ה כל זכר דמדסומכן הכתוב דכתב כל זכר בכהנים יאכל אותה והדר כתיב ומורק ושוטף ש"מ דממתין כל זמן אכילה וזה שייך דווקא למאן דדריש סמוכין אבל אי לא דרשינן סמוכין מנ"ל דבעי להמתין זמן אכילה ומבואר בברכות פ' מי שמתו דר' יהודה לא דריש סמוכין כי אם במשנה תורה עיי"ש דף ק"א ע"ב ושם הוא בויקרא וא"כ כיון דר' יהודה לא דריש סמוכין לא מוכח מידי דנט"ל אסור די"ל כנ"ל ושייך ג"כ כמו שאמר ר"י וכי מפני שסמכו ענין נאמר דנט"ל אסור והתם ג"כ הוא ר"י דאפקיה לתרומה ממו"ש כמובא שם בש"ס ופריך שפיר לר"י דלא מוכח מידי דנט"ל אסור ופריך שפיר בתרומה ודו"ק

עוד באופן אחר אפשר לומר דבלא"ה יש להבין ל"ל לאתויי ברייתא דתרומה ולא פריך בפשיטות הא טעם כעיקר מן התורה והאיך אפשר לפטור הכלי ממריקה ושטיפה וכי טעם איסור שבו להיכן הלך וצ"ל דבאמת היא היא דפריך מתרומה דתניא הכי להדיא אבל באמת בלא"ה הוי מצי למיפרך מטעם כעיקר אלא דניחא ליה לאקשוי' דבהדי' תניא בנ"ט ופשיטא דשייך טעם כעיקר דתניא בהדיא בנ"ט ואפשר דבלא"ה הוי מצי למידחק דבפליטת הכלים אין בה ליתן טעם ולא שייך כ"כ טעם כעיקר ויהי' איך שיהי' והנה דבר זה מוסכם מכ"ע דתרומה פטורה ממו"ש דאי כר"ש אפי' קדשים קלין פטורה וכ"ש תרומה ולר' יהודא אימעט מיהא תרומה וא"כ כי פרכינן דגם בתרומה שייך נ"ט ובאמת שייך התם טכ"ע וא"כ ליכא לתרץ דאתי למעוטי נט"ל דאכתי תקשי למ"ד נט"ל אסור אחר שנתבאר בברייתא שגם בתרומה שייך נ"ט ופשיטא דשייך טכ"ע ואהך דתרומה לא בעי מו"ש נמי מזולת המחלוקת בשום פנים כמ"ש וכיון שדבר זה מוסכם שוב בכלים שייך נ"ט כמו בשאר דברים וא"כ תיקשי להך מ"ד נט"ל אותה מאי עביד ביה דלפחות אימעטא תרומה ומן ההכרח שגם תרומה צריכה מו"ש מטעם כעיקר כמ"ש ודו"ק

ובזה נמי מיושב קושית הפלתי שהקשה לעיל סי' צ"ח דמאי פריך לשיטת האומרים טכ"ע בשאר איסורין דרבנן וא"כ שפיר אתי קרא למעוטי מדינא דאורייתא וקושטא דמילתא דמדרבנן מיהא בעי כשאר איסורין עיי"ש ולפ"ז ניחא דהא עיקר הקושיא היא לר"מ דס"ל נט"ל אסור ואי אמרינן טכ"ע ל"ד קשה למה לא ילפינן מגיעולי מדין וצ"ל דחידוש הוא ומשרת להיתר מצטרף לאיסור כמ"ש רש"י ז"ל פ' ג"ה כמו שמעמיד הפלתי קושייתו וא"ש וזה דווקא אי אמרינן בכל איסורין נט"ל מותר והוי שפיר חידוש דבכל איסורין מותר והכא אסור כמבואר בפסחים דחידוש הוא דבכל איסורין שרי דגמרינן מנבילה ע"ש משא"כ אי ילפינן מהתם ע"כ לאו חידוש הוא והא גופא ילפינן וכ"כ התוס' בפסחים דלר"מ מוכח שפיר מגיעולי מדין טכ"ע עיי"ש וא"כ פריך שפיר לר"מ מה יעשה ביתורא דאותה והחלוקה בזה נמנע ומוסכם בהכרח דתרומה אמעט ממו"ש וכ"ע לבעי למעוטי תרומה וכיון דטכ"ע לדידיה מן התורה ל"ל קרא ואתי שפיר ודו"ק

איברא דבתר עיונא פורתא חזינן דכל הני פירוקא יתרון נינהו ואף דסלקין שפיר דהא וודאי קושי' הרא"ש לא הוי דהא התורה לא הצריכה מו"ש רק אחר זמן אכילה ולא סגי דלא להוי פגום כמש"ל וע"כ דקושי' הרא"ש לא קאי רק מנותר דלא שייך רק אחר הפגימה ופשוט ואינו צריך לפנים וא"כ מוכרח שפיר אבל בתרומה דלא שייך זמן אכילה וכל שעתא ושעתא זמנה היא וא"כ ע"כ אי הוי מרבינן לתרומה למרו"ש ע"כ לא הוי רק לענין איסור זרים בענין שהוא אסור לזרים ולכן צריך אי לאו דכתיב אותה הוי מרבינן גם לתרומה והוי גמרינן גם תרומה מקדשים ומדלא אימעט הוי אמרינן דתרומה צריך ג"כ מו"ש כיון דלא אימעוט ובוודאי כי הוי מייתינן לתרומה במו"ש לא הוי רק לענין איסור זרים ומה שייך בזה לאסור נט"ל דמהכ"ת נימא דהתורה הצריכה המריקה ושטיפה לאחר שיהי' נותר הא גם קדשים לא אתרבו רק מסמיכת הכתוב כמש"ל מדכתיב כל זכר יאכל משמע זמן אכילה כמש"ל ומאי זמן אכילה שייך בתרומה ומה יום מיומים כיון דלא הוי רק מאיסור זרים זמני' לאלתר ומאין לומר נט"ל אסור בתרומה דזה אינו