חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קע

להקל כדעת הרב בהג"ה כאן ובלא"ה נמי אין סברא לחלק דהא כל טעם הקולא כיון שיש כאן תרתי לטיבותא חדא דעת הפוסקים לינת לילה פוגמת ובצירוף סברת הסמ"ק ומעתה מאי סברא יש לחלק בין אם עברה הלילה קודם או אח"כ וכן דעת הרב בת"ח והאחרונים השיגו דלא משמע כן מדברי הב"י והאמת אתם בזה דהב"י לא כ"כ וגם בסי' קכ"ב לא כ"כ עיי"ש אבל בעיקר הדין דברי הרב ברורים דאין שום סברא לחלק ביניהם דסוף סוף איכא תרתי לטיבותא ואף אם יחלוק על הב"י בזה נראין דברי הרב עיקר ובפרט שכבר בררתי דעיקר כדברי הסמ"ק ובלא"ה נמי דעת רוב הפוסקים דל"א חנ"נ בשאר איסורין ובלח בלח ע"כ נראה להקל בכל גווני

והנה הב"י הקשה על הטור שכתב בהוחמו בה חמין דצריך מע"ל מחימום המים דאיהו פסק דל"א חתיכה נ"נ וא"כ אין המים אוסרין רק לפי חשבון והש"ך לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ב כתב דמ"מ אוסר הבלוע לפי חשבון דנ"ט בר נ"ט דאיסור אאיסור ולכן צריך מע"ל לחימום המים כיון שהאיסור נפלט ואין דבריו נכונים דמשמע מדברי כל הפוסקים ומדברי הטור גופי' דהטעם הוא משום חנ"נ וכן משמע מדברי הטור סי' זה וז"ל קדירה שאינו ב"י כו' ואם בתוך מע"ל הוחמו בה אפילו מים לבד חשובה ב"י עד שתשהה מע"ל לחימום המים לפי שמשערין בכל הקדירה וכשחממו בו מים לא הי' ס' לבטלה וחזרו המים כולם איסור ואם כדברי הש"ך ל"ל למימר דחזרו המים כולן איסור אפי' אי לא חזרו כולן איסור אעפ"כ אוסר לפי חשבון וגם זה אינו אמת לדעת הטור דל"א חנ"נ

ובעיקר הדין לא מסתברא כדברי הש"ך בהא דלבעי מע"ל לחימום המים דהא טעמא דמע"ל חשיב טעם לפגם הוא משום כיון דהושהה הבלועה בדופני הכלי וטעמו פג ונמר ודופן הכלי פוגם הבלוע וודאי אין סברא שעד סוף מע"ל לא יפגום כלל עד שיבא מע"ל ואז יבא כל הפגם דדבר זר הוא שלא יפגם בכל כ"ד שעות רק ברגע אחרונה ולכן אם נפלט מקודם והי' צריך מע"ל שלם דזה וודאי לא מסתבר דהאי אינו פוגם זולתי דופני הכלי הם פוגמים כפרש"י הופג טעמו בדופני הכלי ומאי נ"מ בזה אם נפלט באמצע מ"מ פגם קצת וכן היא להדי' בש"ס דר"מ סבר קדרה ב"י נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא וגם ר"ש לא פליג עליה בהא רק דפליגי כמ"ש תוס' דפגם רבא מפגמא פורתא לא ילפינן לר"ש כמ"ש התוס' שם עיי"ש אבל באמת אין סברא לומר דרגע אחת תגרום כל הפגם ובפרט למאי דקיי"ל דצריך מע"ל ועיקר הטעם מחמת שנשתהה כ"כ זמן בדופני הכלי הוי לפגם ומאי נ"מ אם נפלט מ"מ הוא פגום קצת וכיון שהופגם קצת אין צריך רק להשלים שיעור הפגימה שחוסר ממע"ל כיון שכבר הופגם קצת אלא שצריך מע"ל דמקודם לא נשלם שיעור הפגם עד שלא יאסר הקדירה וכיון שכבר הופגם ונוסף עוד פגימה קצת עד שנגמר שיעור פגימתו הראוי שלא יאסור התבשיל ומאי נ"מ אם הופגם כאחד מבלי הפסק או בהופסק בנתיים וזה ברור בעיני

ומעתה דברי הש"ך אינם דהא הרא"ש והטור כתבו דצריך מע"ל מבישול אחרון ואף לפי דברי הש"ך למה להו לאצרוכי מע"ל הא די בהשלמת שיעור מע"ל מזמן ראשון דרך משל אם שמשו בה איסו' בליל א' והוחמו בה מים ביום שני וניהו דזמן שהוחמו בה שהיו המים נפלטים ולא הי' בדופני הכלי לא מצטרף למע"ל מ"מ אם יתוסף עוד זמן כזה וא"כ שפיר הוי מע"ל ומאי נ"מ דבכל מקום בכ"ד שעות הוא פוגם לאט לאט ואין נפקותא בדבר וכן משמע מדברי התוס' להדיא דעיקר הטעם הוא משום דחנ"נ וגם דעת הסמ"ק מוכרח להיות כן דאל"כ קשה למה לא יהיו כל המים נעשים נבילה דכיון דהמים גופייהו אסורים כעת ולא שייך אין הנאסר חמור מן האוסר וכן דעת הב"י והרב שסמכו עליו בזה וכן דעת מע"מ שהקשה מדברי הרא"ש דמשמע משם דאמרינן חנ"נ וכ"כ הפר"ח לעיל סי' צ"ד ס"ק ך' להדיא שאינו צריך מע"ל אלא שמדבריו נראה עוד דדי במע"ל לבדו ואפי' הזמן שבישל בו ג"כ מצטרף וזה אינו נכון דכיון דבעינן מע"ל שלם שיהי' בדופני הכלי ובשעת דנפלט האיסור ואז וודאי אינו פגום אפי' עומד שם זמן רב ולכן לא מסתבר שיצטרף זמן החימום למע"ל ולפ"ז צ"ל דהמחבר והרב מיירי שיש כ"ד שעות בלי זמן חימום המים דרך משל אם היו המים בתוכה שעה אחת בחמין צריך שעה יתירה ואפי' אי לא אמרינן חנ"נ מ"מ הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אבל בכ"ד שעות וודאי פוגם דאין סברא לומר כשנפלט חור לשבחו דמ"מ הוא נפגם קצת כמ"ש ועיין לקמן סי' קל"ה סי"ב ובט"ז וש"ך שם וראוי לבאר ולא יכיל המקום הזה

והנה שורש דין זה דלינת לילה פוגמת יוצא מתוס' ועיקר הרא"ש בסוף מסכת עבודת גלולים ושם הובא דעת ר"ת דסבר לינת לילה פוגמת והביא סמוכין לדבר מהא דתנן בזבחים דף ע"ז אברי חטאת שנתערבו באברי עולה תעובר צורתן ויוצא לבית השריפה ומדקרי ליה עובר צורה ש"מ דאפי' אוכל שהוא בעין נפגם בעיבור צורה וכ"ש בלוע בדופני הכלי ובסוף דבריו כתב כיון שאינו מוכרח אם תחילת לילה פוגם או סוף הלילה או כולה יש להחמיר להצריך כל הלילה והקשו התוס' והרא"ש דלפ"ז תפשוט ליה דעמוד השחר גורם הפגם דע"ה חש בא לינה ומזה הכריע דאין ראי' משם ולפענ"ד דלא קשה מידי דהא בלא"ה קשה לר"ת מנ"ל דלינת לילה גורמת אדרבא הא נקט התם תעובר צורתו אלמא אפי' בנשחטה בתחלת היום מ"מ בעינן עד ע"ה ומקודם אינו נפגם וצ"ל דראית ר"ת דהא סתמא נקט תעובר צורתו משמע דבכל שנעשה נותר הוי עובר צורה וזה פשוט שעיקר כוונת ר"ת דהתם נקט תעובר צורתו וזה הוא שימתין עד שיעשה נותר ואז מקרי עיבור צורה ואין הכוונה לומר שימתין עד שעובר צורתן ומיד ישרפנו די"ל דכוונת המשנה דעובר צורתן שממתין עד שיהי' נותר ואז ממילא הוא עיבור צורה רק עיקר כוונתו דכשנעשה נותר הוי עיבור צורה ומשמע אפי' שחטו סמוך לערב דסתמא קתני וא"כ התם ע"כ מיירי ששחטו ביום דאין שוחטין קדשים בלילה דבעי שחיטה בפנים וא"כ מיד בבוקר כלה זמן אכילתו של חטאת דאינו נאכל רק ליום ולילה וא"כ מוכח שפיר דעכ"פ בכל הלילה הוי עיבור צורה אבל סוף לילה אפשר דלא הוי עיבור צורה ומתני' דנקט תעובר צורתן היינו משום דבבוקר הוי עיבור צורה ואין ר"ת מביא ראיה דמיד שעובר צורתה נעשה נותר די"ל דבאמת קודם נמי הוי עיבור צורה ואטו מתני' זמן אכילה את, לאשמעינן ולא הביא ראיה רק דבבוקר וודאי הוי עיבור צורה ואת שפיר ודו"ק

והרא"ש הקשה לר"ת דהאיך צותה התורה מו"ש בחטאת וקדשים הא מיד בלינת לילה קודם שנעשה נותר הוי לפגם ותירץ דגזירת הכתוב הוא להצריך מו"ש אף בנט"ל והקשה בפלתי לפ"ז תקשי הא דאמרינן בזבחים פ' דם חטאת לרבי קאי מריקה ושטיפה אצונן דהגעלה אינו צריך קרא מידי דהוי אשאר איסורים והא בשאר איסורין כה"ג מותר רק בקדשים דגזירת הכתוב הוא וכן קשה לחי' הר"ן ורא"ש עיי"ש ונראה ליישב דהא רבי לא דייק רק ממו"ש דהא בצונן דהגעלה בלא"ה מגיעולי מדין נפקא וא"כ כיון דהתורה גילתה דבקדשים אף טעם פגום אסור וא"כ מאי נ"מ אם הוא פגום או מושבח דגם טעם זה אסרה התורה ופשיטא דצריך הגעלה וא"כ כיון דחזינן בכלי חרס דהצריכה התורה שבירה והיינו משום דאינו יוצא מידי דופיו וקשה ג"כ קושי' הרא"ש הא השבירה אינו רק מחמת נותר ומקמי דלהוי נותר קרוי נט"ל ע"כ דהתורה אסרה אף טעם פגום וא"כ לא בעינן קרא אכלי שטוף דבעי מריקה ושטיפה כיון דגם טעם פגום אסרה התורה וא"ש ודו"ק

אמנם באמת אין צורך לכל זה דהא הש"ס קאמר התם דרבנן סברי מרו"ש מריקה בחמין ושטיפה בצונן ורבי סבר מריקה ושטיפה בצונן ומפרש טעמא דרבנן מידי דהוי אגיעולי מדין ורבי הגעלה לא קאמינא כי קאמינא למו"ש דבתר הגעלה כן הוא לשון הש"ס שם וי"ל שאין כוונת רבי דהגעלה לא קאמינא שכבר נשמע מגיעולי מדין אלא דהכי פירושא דרבנן אמרי דמיירי וודאי בחמין דהא טעמא דמו"ש הוא לנקות הכלי מן האיסור וא"כ לא מסתבר כלל דנוקמי לקרא בצונן דמריקה וודאי משמע להריק הכלי שלא ישאר בו כלום והאיך נאמר דקרא קאי אצונן שאינו רק לנקיות יתירה ובחמין לא לבעי דהא לא מסתבר כלל ולזה השיב רבי הגעלה לא קאמינא ולא אמר הגעלה לא צריך קרא אלא שכוונת רבי דהתורה החמירה ביותר בקדשים ואפשר דמשמע ליה מריקה דומיא דשטיפה ותרווייהו מיירי בצונן וכיון דהתורה קפדה על נקיון גדול גם הגעלה וודאי בעי דזה הוא עיקר הנקיון ואדרבא משם נראה להוכיח סברא זו דא"כ קשה לרבנן באמת ל"ל קרא דמריקה דקאי אחמין הא טעם כעיקר הוא מן התורה ופשיטא דלא גרע משאר טעם איסור מכל איסורין שבתורה ול"ל קרא דבעי