חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות יז

מידי דלא כתיבא וא"כ מהני שפיר שישבעו וא"כ הוי מצי לאוקמה שפיר ואם שחט משביעין אותו ושבועה הוה כתיבא ויש להאמינם שפיר על השבועה כיון דשבועה כתיבא ואפילו לא אחזוק מהני לת"ק אלא דאביי מוקי בכזית בשר דס"ל אחזוק מהני וא"צ לישבע אבל אכתי משום הא ה"מ לאוקמה ע"פ שבועה לכן קאמר דס"ל גרי אריות הם וא"ש ולק"מ

(ט) מומר להכעיס אפילו לדבר אחד. המחבר פסק כדעת הר"ן דלהכעיס דינו כעובד ככבים, מיהו דעת התוס' והרא"ש והרשב"א ורוב פוסקים דלהכעיס אינו מין ומותר לאכול משחיטתו באחרים עע"ג רק באוכל נבלות להכעיס לאו בר זביחה הוא, ובאמת קשה הא בסנהדרין פרק ז"ב דף כ"ז מכשיר רבא במומר אוכל נבלות להכעיס לעדות אלמא אין דינו כעובד כוכבים ואע"ג דאמר בע"ג דף דו ע"ב דאוכל נבילות להכעיס מין הוא אפשר דוקא לענין מורידין דלא עדיף ממלשין ואעפ"כ אין דינו כעובד כוכבים לענין שחיטה דבסנהדרין משמע שאין דינו כעובד כוכבים רק דרשע הוא לכן פסול לאביי ולרבא לא מקרי רשע דחמס א"כ משמע דלא הוי מומר לכל התורה והתוס' והרא"ש לא כתבו רק באוכל נבילות להכעיס לסברתם דלאו בר זביחה הוא משמע דבמומר לעבירה אחרת להכעיס שחיטתו כשרה וצ"ע על הש"ך שהשוה דעת התו' והרא"ש להר"ן ובאמת חלוקים בעיסתן והיינו בשאר עבירות ולקמן בריש הלכות ריבית הארכתי בזה טובא ע"ש

(י) או שהוא מומר לכל התורה חוץ משנים אלו כו' עכ"ל. לכאורה לא משכחת שיהי' אדם אחד מומר לכל התורה שאם הוא זר אינו יכול לעבור על מצות התלויות בכהונה כמו אשה זונה וחללה וכו' ואם הוא כהן אינו יכול לעבור על אזהרות שתלויות בזרים כמו כל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת וכה"ג טובי וצ"ל דלא קפדינן על כל עבירות כי החשוד על החמור חשוד על הקל כדלקמן סימן קי"ט ס"ה וא"כ אפילו מומר לעבירה אחת חמורה סתמא הוי כמומר לקל וא"כ לכל התורה לאו דוקא הוא וא"כ קשה אמאי קאמר מומר לכל התורה הא אפילו בעבירה אחת שהיא החמורה נמי הוי חשוד לכל התורה כולה ולינקוט עבירה חמורה ואיך קאמר בש"ס רישא מומר לכל התורה הא לא משכחת לה מומר לכל התורה רק לעבירה חמורה א"כ אמאי נקט דוקא מומר לנסך היין לע"ג ולחלל שבת הא אפי' בשאר עבירות נמי סגי בחמורה שבחמורות, ומזה נראה ראיה לדברי פר"ח דמומר לכל התורה היינו נמי בהדי עבודת כוכבים וקמ"ל דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה וכמ"ש בס"ק א' ושלא כדברי רבינו ירוחם ובאמת עבודת כוכבים ושבת הם מחמורות שבכל התורה אבל לדברי רבינו ירוחם קשה דא"כ גם בשאר עבירות תסגי בחמורה שבהם כיון דחשוד על החמור חשוד על הקל אלא ודאי כל שאינו מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבתות לא מקרי מומר לכל התורה וא"כ הכל תליא בעבודת כוכבים ושבת ודברי רבינו ירוחם צ"ע

(יא) ומי שאינו חושש כו', כ"כ התוס' והרא"ש דכתיב וזבחת היינו שהוא בר זביחה וצ"ע דאכתי מומר למה אינו בר זביחה הא עכ"פ ישראל הוא והוא בתורת זביחה דהא מעשים בכל יום שהמומר עושה שליח לגרש ובגיטין דף ך"ג ע"ב אמרינן דעבד אינו נעשה שליח לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל המומר מגרש וקדושיו קדושין אלמא נקרא בתורת גיטין וקדושין וא"כ גם בתורת זביחה ישנו וע"כ כיון שאינו חושש לכך והיתר גמור אצלו לאכול בלא זביחה לא מיקרי בר זביחה וא"כ למה כשרה שחיטת חרש שוטה וקטן הא גם הם אינם בני זביחה ואי משום דמצי לאתויי לכלל זביחה א"כ כ"ש במומר דמקרי אתי לכלל זביחה שהרי גם עכשיו מצווה בזביחה כי אעפ"י שחטא ישראל הוא (ועיין מ"ש בספר גט מקושר ובק"א שם) ובידו לשוב והוי טפי אתי לכלל זביחה מחרש ושוטה

ובאמת קשה הא מבואר בגיטין דף מ"ה ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן עובד כוכבים עבד אשה וקטן פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה כו' אלמא דחשיב קטן אינו בקשירה וא"כ גם בשחיטה נימא דאינו בר זביחה ובש"ס נראה לחלק דלענין כתיבת ס"ת ותפילין י"ל דלזה שהוא מומר ואינו מקיים המצוה י"ל שכל זמן שהוא בקלקולו לא שייך מצות כתיבה עליו כלל כיון שאינו מקיים המצוה וכתיבתו אינו אלא מעשה קוף בעלמא שהתורה נטלה ממנו זכות של מצוה זו מאחר שאינו משגיח בתכלית הכתיבה שהוא קיום הכתוב בה אבל הזביחה שהיא לאפרושי מאיסור נבילות לא שייך לומר שבשביל שאוכל נבילות שלא לתיאבון יהי' לו היתר לאכול בלא זביחה דהא חייב על כל כזית לכן שפיר מקרי בר זביחה ואפילו קטן שאינו בר עונשין מ"מ זכות הוא לו שלא יאכל איסורא מיהו לפ"ז גם במומר קשה למה אינו בר זביחה וי"ל במומר לעבודת כוכבים כיון דמקרי מומר לכל התורה א"כ אפילו אוכל כשרות הוי כאוכל נבילות מאחר שעבודת כוכבים חמורה כעובר על כל התורה וגם נבלה בכלל לכן לא מקרי בר זביחה שאין הזביחה מקילה לו מעונש אף דבדין של מטה ודאי נענש וחייב על כל כזית בהתראה מ"מ לענין שחיטה לא מקרי בר זביחה מאחר שנקרא מומר גם לזביחה אף ששוחט בהכשר אבל אם הוא רק מומר לזה שאינו חושש בזביחה כיון שאינו מומר לכל התורה א"כ מ"מ אהני ליה הזביחה שלא יעבור על איסור נבילה וא"כ לא גרע מקטן דחשבינן ליה בר זביחה אף דחשיב ליתי' בקשירה וצ"ע

עיין פר"ח שהכריע כדעת רוב פוסקים שכל שאינו עושה להכעיס דינו כמו לתיאבון ומהני עע"ג ולא איש דברים אנכי להכריע נגד דעת התוס' והרא"ש רק מ"ש וכ"כ הר"ן אמת שכ"כ הר"ן אלא שקשה דבע"ז כתב הר"ן דבמניח ההיתר ואוכל האיסור מקרי להכעיס וא"כ שחיטתו פסולה דדינו כעובד כוכבים וכמ"ש הר"ן בריש חולין והוא דעת המחבר וגם בענין מומר להכעיס יש קצת סתירה בר"ן שבתחלה כתב דוקא לתיאבון אבל להכעיס מועד הוא לקלקל ולנבל בידים משמע דבעומדים על גביו וראו ששחט כהוגן שחיטתו כשרה ואח"כ מסיק דלהכעיס הוי מין אפילו לדבר אחד ולאו בר זביחה הוא ונראה דיש חילוק בדבר שאם אוכל האיסור אע"פ שיש לו היתר לא מקרי להכעיס די"ל כיון דדש ביה כהיתרא דמיא ליה ומ"ש הר"ן בע"ז היינו במניח ההיתר במכוון היינו אף על פי שההיתר טוב כמו האיסור אינו רוצה לאכול ההיתר ומניחו ואוכל האיסור דוקא זהו מיקרי להכעיס שעדיף לו האיסור מן ההיתר לכן דייק הר"ן לכתוב בע"ז שיש איסור והיתר לפניו ומניח ההיתר ואוכל האיסור ר"ל שעושה כן במכוון לאכול דוקא האיסור, ובהכי א"ש מה שתמה במג"א סי' ל"ט על הר"ן דבפרק השולח נמי מיירי בגווני שכתב בריש חולין שאוכל האיסור שלא לתיאבון והיינו שאינו מכוין לאכול דוקא איסור רק ששוה אצלו האיסור וההיתר אלא דקשה כיון דפסול לס"ת מדרבנן שאינו בקשירה מדרבנן א"כ גם לשחיטה יופסל מדרבנן וצ"ל דוקא לקדושת ס"ת חששו טפי לפסלו אבל לשחיטה לא החמירו

גם מה שנראה מדברי המ"א דלהכעיס הוי מין ואם כתב ס"ת ישרף, לפענ"ד אינו דהא עובד עבודת כוכבים ודאי הוי מין ואפ"ה אינו אלא פסול כדאיתא בברייתא פ' השולח דף מ"ו ובטוש"ע שם אע"כ צריך לחלק כמ"ש התוס' חולין דף ד' ע"ב לענין שחיטה דהא דשחיטת מין לעבודת כוכבים היינו באדוק ביותר וכן הך דס"ת שכתבו מין היינו באדוק ביותר וכמו דאפילו במומר לע"ג לא ישרף רק פסול כ"ש באוכל נבילות להכעיס דלא ישרף דאין מחשבתו לע"ג רק פסול הוא דהוי וכן לענין שחיטה אף דשחיטת מין לעבודת ככבים מ"מ להכעיס אינה אלא פסולה וכן בעובד ע"ג כמבואר בש"ע שם ובי"ד סימן רפ"א ס"ג דמומר לא הוי אלא פסול כמ"ש לקמן סי' קי"ט

איתא שם בש"ע גר שחזר לסורו מחמת יראה כשר לכתוב תפילין, וא"כ נראה דשחיטתו כשרה ואפילו בינו לבין עצמו כיון דכשר לכתוב תפילין אינו חשוד לעבור שלא באונס ונראה שאפילו בדיקת סכין אין צריך ועפ"ז נ"ל לפרש הש"ס בחולין דף ד' ע"ב דמעיקרא פריך דלמא שבעת אלפים זבוח ומשני אטמורי מטמרי מאזבל והדר פריך דלמא גברי דאחאב הוי מעלי וקשה א"כ איטמורי מטמרי מאזבל וכבר הרגיש רש"י בזה ונדחק דאנשי ביתו לא היו יראים דהא עובדי' צדיק גמור הוי, וזה דחוק, לכן נראה דודאי השבעת אלפים שלא כרעו לבעל הוו מיטמרי מאיזבל אלא דהכי פריך דלמא גברי דאחאב הוי מעלי והיינו מאחר שהיו בביתה של אותה רשעה עבדו ע"ג מיראה וקי"ל כרבא דעע"ג מיראה לאו עע"ג הוא וא"כ היו נאמנים על השחיטה ומה שהקשה רש"י מעובדי' איך הי' בביתה יש ליישב דבסנהדרין ס"פ אד"מ דף ל"ט ע"ב איתא ויקרא אחאב אל עובדי' ועובדי' הי' ירא את ה' מאד כו' א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך כו' ביתא דהאי גברא לא מיברך שמא לא ירא אלהים אתה יצתה ב"ק ועובדי' ירא את ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה ע"כ הרי שכוונת אחאב שיתברך הבית בשבילו א"כ לא קשי' איך עמד בפני אזבל דהי' סבור