חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קס

ודבר שבמנין אינו רק דרבנן וברי' נמי לא הוי כדפרישית בחולין משמע דאי הוי בריה א"ש דלא בטיל ואדבר שבמנין כתבו דלא הוי רק דרבנן משמע דברי' הוי מן התורה ואפשר שהתוס' כתבו כן רק דאפי' אם נימא דברי' הוא מן התורה מ"מ באמת הוא דלא חשוב ברי' כלל

עוד י"ל דבאמת התוס' סברי דהוא מן התורה דלא דמי לדבר חשוב שאמרו בהנזקין דחד בתרי בטיל דהתם אין הטעם רק מפני שחשובה בעיניו והכל תלוי הואיל שהדב' חשוב אצלו ובאמת כתב הרמב"ם שחה"ל משתנה לפי המקום ולפי הזמן ובוודאי שהתורה לא נתנה דבריה לשיעורין דבכאן יהי' אסו' וכאן יהי' מותר אבל בריה דלא מהני בחשיבות והרי. גיד דאינו רק עץ בעלמא ומ"מ מקרי ברי' ואין זה מפאת חשיבות רק שאוסר במשהו מחמת שהוא באכילתו ג"כ במשהו ואמשהו נמי לוקה וכיון דהתורה הקפידה דכשהיא בעינא נלקי אמשהו ה"נ דעירובו דכוותי' אסו' במשהו וכי היכא דהתורה אחשבי' לענין דלאסור בעינא אפילו משהו נמי לקי הה"ד לענין התערובות ולכן הוו כקבוע דהוא כמחצה על מחצה וכן משמע מדברי התוס' פ' התערובות דף ע"ג ע"ב שכתבו שם לכאורה נראה דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדגזור משום קבוע אבל אי אפש' לומר כן דהא בסמוך אמר ר' גבי טבעת כו' אלא היינו טעמא דהקילו דכל מילי מדאורייתא ברובא בטיל כיון דלא ידוע ואפי' ששה דברים עכ"ד הרי דהתוספות לא הוכרחו לומר דקבוע דדבר חשיב לא הוי רק דרבנן רק משום דקשיא להו מדרב ורב לא אמר רק בדבר חשיב וכיון דיש טעם טוב נחלק ביניהם אי הוי ניחא בהא הך מתניתא איכא למימר הכין דקושטא דמלתא הכין הוי דליפרקה הך קושי' אפשר דאליבא באמת דלא מפרקא קושיא בזה באמת לא החליטו זה כיון דאין ראי' משם ואין להקשות לדעת התוס' פ' הנ"ל דברי' דבר תורה מאי פריך הש"ס בחולין אברי' וחהר"ל דתרתי ל"ל ואי ברי' הוי מן התורה וחהר"ל אינו רק דרבנן מאי ענין למילף חהר"ל מברי' כיון דזה מן התורה וזה מדרבנן דבאמת י"ל דבהכא משני הש"ס דאתי לאשמעינן גיד משום דברי' ובאמת כוונת הש"ס לומר כן והיינו מכלל אמרם דברי' הוא ודו"ק

מיהו קשה לדעת התוס' דאפי' אי בריה הוי מן התורה ואינו בטיל כמו שהיו רוצים לומ' גבי חהר"ל והתם פריך הש"ס וניבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ולכן כתבו התו' דאפי' נפרש ממילא נמי אסו' מטעם גזירה ובמעשר לא שייך כן דיקח מן הקבוע דמה שלוקח מן הקבוע באמת פטור רק מה שנפרש הוא חייב במעשר וא"כ קשה אמאי כולם פטורים הנך דפירשו לחייבו במעשר דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואפש' לומ' דבאמת הא דנקט כולם פטורים היינו כל זמן שהם בקביעתן ובאמת לכי הדר פירשו באמת יחויבו במעשר ולא אתא לאשמעינן רק דכל זמן שלא פירשו פטירי וצ"ע

והנה מדברי התוס' במעילה משמע דדבר חשוב מן התורה לא בטיל דגרסינן התם נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשון מעל דברי ר"ע וחכ"א לא מעל עד שיוציא כל הכיס וכתבו התוס' שם ז"ל תימא לבטל האי פרוטה ברובה וליכא למימר דהקדש הוא דבר שיל"מ דדשיל"מ אינו רק דרבנן וי"ל דליכא אלא אחד בכיס אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל ומזה דייק הבעל משנה למלך דהתוס' סברי דדבר חשיב מן התורה לא בטיל וכבר נתבאר שא"א לומר כלל דדבר חשוב יהי' מדין תורה דהוי נגד הש"ס הנ"ל וגם האיך יסתרו התוס' דבריהם ממ"ש בפ' התערובות ויות' תמוה שהרמב"ם בפ"ז מהלכות מעילה פסק להך משנה וכ' הכ"מ דהוי דשיל"מ ואי נמי מטבע חשיב והוא תמוה וגם הרמב"ם גופיה בפ' ט"ו ממ"א כתב דכל איסורין הללו אינם רק מדרבנן והאיך אפש' לומר דלהכי מעל ונראה דוודאי אי תקינו חכמים דדב' חשוב לא יתבטל וודאי בכל ענין תיקנו ליה דלא יתבטל ובפרט התם היכא דנהנה מן ההקדש דניהו דבטילא ברובא מ"מ אטו יגזול ההקדש ואטו אם יתערב דינר של הקדש בשני דינרים יפסוד ההקדש ויהי' הכל לבעל השני דינרין זה וודאי אינו והנה בריש מסכת מעילה מבוא' דיש מעילה מדרבנן והיכא דלא בדילי לכולי עלמא הי' מעילה וכ"ש כאן במעות של הקדש ולכן י"ל כיון שתיקנו חכמים דדבר חשוב לא יתבטל מקדש בכל שהוא מדרבנן הה"ד נמי דמועל מדרבנן ואין להקשות ממה דסתמה מתני' סתמא מועלין בו דבכה"ג ותני' שם דף י"א יצא לנחל קדרון מועלין בו התם הוא דרבנן כמבואר בחולין וכ"כ בתוס' ריש מסכת מעילה ע"ב ע"ש ואע"ג דנקט סתמא מ"מ הו"ל מדרבנן ולפ"ז גם כאן י"ל דהיינו דרבנן אמנם זה שייך דווקא בדבר שאמרו חכמים שלא יתבטל מחמת חשיבותו א"ש דתיקנו לכל ענין דלא יתבטל מדרבנן אבל דשיל"מ מדינא באמת בטיל רק שחכמים אסרוהו מפני טעם שעד שתאכלנו באיסו' תאכלנו בהית' וזה שייך דווקא בדב' שרוצה לאכול אותו אנו אומדין לו הדבר דלמה לך לאכלו באיסו' אכלו בהית' משא"כ אם כבר עשה הדב' ואכל האיסו' האיך שייך לומ' דניחייבו משום דשיל"מ דלא שייך הטעם דתאכלנו בהיתר כיון שכבר אכלו ועשה האיסו' וא"כ בדבר שיל"מ אין הטעם דלא בטיל משום שאין לו ביטול דבאמת בטל הוא רק הואיל ומעורב בו איסו' החמירו חכמים עליו לאכול בזמן היתר ובאיסו' לא החמירו כ"כ משום שאין לו שוב היתר ולכן התם כיון שהוציא כבר הפרוטה וכבר נהנה מן ההקדש לא שייך דיאכלו בהיתר כיון שהוא לאחר מעשה והוא כמו איסו' מיהו זה דווקא אם דשיל"מ אינו רק מדרבנן וי"ל דרבנן לא אמרו רק מטעם עד שתאכלו באיסו' אבל אם הי' זאת מצד גזירת שדשיל"מ אין לו ביטול הוא כמו בעינא ופשיטא דלא שייך לחלק בין אם כבר הוציאו ללא הוציאו כיון שגזירת הכתוב הוא וזה הוא אשר כיוונו התוס' בתחילת שז"ל דדשיל"מ הוא לזה כתבו דאינו רק דרבנן וא"כ מן התורה וודאי אין כאן מעילה ומדרבנן ג"כ לא שייך כאן כיון דגזירת חכמים לא היתה רק מחמת גזירה דעד שתאכלנו וזה לא שייך הכא לזה תי' דמטבע חשוב וי"ל דרבנן תיקנו ג"כ מעילה מדרבנן ואין להקשות מאי פריך בריש מעילה מי איכא מעילה מדרבנן והא הכא איכא די"ל ג"כ כמ"ש התוס' שם דהיכא דלא בדילי לא פריך רק היכא דבדיל פריך עיי"ש וזהו היותר נכון ומתחוור בפי' דברי תוס' מכל הפירושים ובזולת זה דברי התוס' קשים להולמן והם תמוהים ולפ"ז ניחא ודו"ק

איברא דזה דווקא אם נימא הטעם דדבר שיל"מ לא בטיל משום עד שתאכלנו באיסו' כו' א"ש דהכא לא שייך זה ולא שייך רק הך דמטבע חשוב ומה שכתבו התוס' בתחלת דבריהם דר"ע לטעמיה היינו משום דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי היינו משום דאי מדאוריי' לא שייך כאן מעילה כ"ש מדרבנן לא מעל אך אם נימא הטעם כמ"ש הר"ן דהיתר בהיתר לא שייך ביטול ואין אנו צריכין לטעם עד שתאכלנו רק שחכמים תיקנו שלא יתבטל אפי' אדבר שיל"מ נמי שייך למימר הכי דתיקנו מעילה כיון שאין לה ביטול מדרבנן והוי כמו דבר חשוב ובזה צדקו ג"כ דברי הכ"מ דכתב דהוי דבר שיל"מ דיש לומ' דהרמב"ם סוב' ג"כ כהר"ן דהיתר בהיתר לא בטיל ויש בו ג"כ מעילה דרבנן ולכן כתב תרתי תירוצי דתרתי שייכי ביה ואין לתמוה על מה שסתם הרמב"ם וכת' בסתם מעל דהכי נמי סתם גבי דם דינא לנחל קדרון מועלין והביא משנה זו בסתם והך מעילה אינו רק דרבנן ולכן אין לתמוה על זה ואתי שפיר ודו"ק בזה וכל זה הוי בישוב דברי התוס' ומ"מ לע"ד הדב' דחוק שיהיה הפשט במשנה דמעל מדרבנן ולולי דבריהם הי' נ"ל דבאמ' התם מיירי ביש לו סימן בפרוטה של הקדש ולכן לא שייך ביטול כיון דאיסו' ניכר רק שהוציא סתם פרוטה ואינו יודע איזה או שלא השגיח לראות בשעה שהוציא ולכן לא שייך שם ביטול ואין להקשות הא איכא לברורי בשא' פרוטות אם נשארה כיון שהי' לו בה סי' די"ל דמיירי שהוסיף עוד פרוטות שהם כמו הקדש שיש בהן ג"כ סימן זה או שנאבדה הכיס וכיוצא אלא דלא בעי לאשמעינן רק דר"ע חייש שמא פרוטה ראשונה הקדש שרבנן לא מחייבין בספק מעילות כמו שכתבו התוס' וכ"מ שם ואתו התם דין ביטול נחית לאשמעינן ואפש' שזה ג"כ כוונת התוס' שכתבו דליכא אלא חד בכיס וזה דחוק מאי בעי בלשון לתוך הכיס ולפ"ז י"ל שכוונתם הוא דיש באמת יותר רק שיש סימן בפרוטה של הקדש ושיש שינוי צורה בהם וכיוצא באופן דליכא לברורי מיהו מ"מ בדעת התוס' אי אפשר לפרש כן דא"כ ל"ל לרבנן עד שיוציא כל הכיס אפי' הוציא שני פרוטות אילו לבד סגי וכן באומר פרוטה בכיס זה הקדש משכחת לה כגון שיש שינוי בפרוטות וא"כ כל פרוטה בפני עצמה לא נתבטלה כלל ואם נימא שסבר הפרוטה שצורתה כך אין כאן ביטול כיון דניכרת ובלא"ה נמי לק"מ דבאמת פליגי בהא דר"ע סבר דלשון זה סובל פרוטה ראשונה כיון שאמר פרוטה בכיס זה הקדש לשון זה משמע פרוט' ראשונה ורבנן סברי דמלשון זה לא משתמע רק פרוטה אחרונה ולכן לא מעל עד שיוציא כל הכיס וכיון שהוציא כבר פרוטה אחרונה מחייב דלאחרונה לא הי' ביטול וכן משמע מפירש"י שם דפי' דמעילה בפרוטה אחרונה הוא עיי"ש וכן משמע נמי מדאמרינן ומודה ר"ע לחכמים באמר פרוט'