חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות טז

לכתחילה א"כ גם במומר שייך ביה מירתת וא"כ י"ל מכאן הוכחה לדעת הגאונים דלא אמרינן רומאשמ"ה רק בא"א לבדקו והיינו משום דקשיא להו לוקמא במומר דבמומר ודאי לא שייך רמאשמ"ה דהא אכיל נבילות אע"כ כדפרישית שגם בישראל כשר צריך לבודקו ושייך מירתת, מיהו הרמב"ם גופיה כתב במומר אם הי' מומחה שוחט לכתחילה ודייק הרשב"א בחידושיו דלא ס"ל רמאשמ"ה במומר אלא דדברי הרשב"א תמוהים דהא לדעת הרמב"ם גם בכשר כתב אם הוא מומחה כמ"ש לעיל סי' א' סק"ד וא"כ אין דיוק מדברי הרמב"ם כלל

(שם) עד שיבדקנו. עיין בש"ך ואחרונים שהעתיקו דברי רשב"א דאם לא מצאוהו עוסק בשחיטה יש לחוש שמא נזדמן לו אח"כ ובתחלה בסכין פגום שחט ויש לעיין אם אוכל מזה ששחט י"ל לא שביק היתרא כיון שזה ששחט עכשיו שחט בסכין יפה א"כ מדאכיל משחיטות ראשונות ש"מ שגם הם כשרות דלא שביק היתרא וצ"ע, ואם יש בנמצא סכינים בדוקים בשאלה די"ל כמו בחמצן של עוברי עבירה דמותר מפני שהם מחליפין עם א"י הרי דטרח לילך ולהחליף א"כ זה אינו נקרא טרחא אצלו ויש לומר לא שביק היתרא וצ"ע

(ז) ואין ליתן לו כו' דחיישינן דלמא משתלי לבדוק אח"כ, והר"ן כתב דחיישינן שמא ימסרו לו הרואים ויסמכו על בדיקתו וקשה הא הר"ן גופי' מסיק כדעת הגאונים דרוב מצויין א"ש מומחין הן ומוסרין לו לשחוט ע"ס שיבדקנו וכיון דהר"ן לא חייש שמא ישכח מלבדקו א"כ תקשי גם לרבינא למה לא יתן לו לכתחילה ע"ס שיבדקנו וא"כ למה אמר רבינא הכל מומחין שוחטין הלא אפילו אינו מומחה נמי שחיט לכתחילה ע"ס שיבדקנו כיון דהר"ן לא חייש למשתלי רק מפני הרואים וכאן לא שייך שהרי אפילו אי רמא"ש מ"ה מ"מ צריך בדיקה בסוף וא"כ ליכא למיחש כלל אחר שיבדקו לאחר שחיטה ולמשתלי לא חיישינן לסברת הר"ן ואין לומר דחיישינן לרואין שיסברו שמכירין בו שהוא מומחה דא"כ אפילו לדידן (אין) [איך] מוסרין לשחוט ע"מ שיבדקנו ניחוש לרואים שיסברו שהוא מומחה ולא יבדקו אחריו כלל וצ"ל כיון דהדין דשרי בדיעבד אף אם יטעו הרואים בו שמכירין בו שהוא מומחה אין כאן מכשול דמ"מ שרי בדיעבד אבל לרבינא אם ימסרו על סמך שיבדקוהו יש לחוש שיטעו בו הרואים שהוא מומחה ואיכא איסורא אפילו בדיעבד:

ומ"מ קשה לי וכי פליג הר"ן אכל הפוסקים דהיכא דאיכא איסורא אי משתלי אין לסמוך על התקנה דא"כ אמאי נקט השוחט בסכין של א"י בדיעבד הא אפילו לכתחילה ישחוט על סמך שיקלוף אלא ודאי חיישינן דמשתלי וכ"ש בזה דאיכא איסורא דאורייתא לכן נראה דהר"ן לא קאמר רק בבדיקת סכין וס"ל כמ"ש הרשב"א שצריך לבדוק אחריו לאחר שחיטה ולא שייך משתלי רק בדבר שאינו בא רק במקרה אבל בדיקת סכין לאחר שחיטה שחיוב תמיד עליו עכ"פ לכתחילה לא שייך משתלי לכן הוצרך הר"ן לטעמא דמפני הרואים אלא דאכתי קשה להר"ן לא יצטרך הסכין בדיקה לפני שחיטה ויסמוך על בדיקה שלאחר שחיטה ובגמרא מבואר דרב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא, מיהו זה י"ל דאינו אלא עצה טובה כמ"ש רמ"א לקמן סימן י"ח סי"א אלא דמ"מ קשה לומר שיסבור הר"ן שיוכל לשחוט בלא בדיקה ע"ס שיבדוק אח"כ דא"כ קשה דבחולין י"ח בטבח שלא הראה סכין לחכם אם נמצא סכינו יפה מנדינן לי' משמע דאחר שחיטה לא מהני להראות לחכם ואי לא צריך בדיקה לכתחילה אמאי לא סגי שיראהו לחכם אחר שחיטה שהרי א"ל לבדקו קודם שחיטה כלל ואף דיש לדחות מ"מ דחוק הוא ואפשר לומר דהר"ן לשיטתי' אזיל דמסיק הא דבעי בדיקה אבישרא וטופרא ותלת רוחתא היינו לכתחילה דקי"ל כר' זירא בליבן סכין דבית השחיטה מרויח רווח וא"כ ממילא ע"כ צריך לבדוק תחלה דאם ימתין עד לבסוף ע"כ יסמוך על ביה"ש מרווח רווח וזה אינו מן הדין לעשות באופן שיסמוך לכתחילה על זה לכן צריך בדיקה לכתחילה ומ"מ אחר שסברא זו מוכרחת דחיישינן דמשתלי לפע"ד אין דברי הר"ן מוכרחים והעיקר כדברי הרשב"א והתוס' ורא"ש דסתמא קאמר בודק סכין ונותן לו משמע אפילו בינו לבין עצמו נמי (מהני) [צ"ל צריך] וסברת התוס' ורא"ש ורשב"א מוכרחת דחיישינן דמשתלי ותו קשה לדברי הר"ן מאי מהני בדיקת הסכין הא מ"מ יש לחוש לרואין שיסמכו על המומר ואי משום שרואין שבודקין לו סכין אולי אינו בקי בבדיקת סכין ובקי לשחוט וא"כ אכתי יש לחוש שיסמכו עליו שיסברו שיש לו נאמנות ואפי' בינו לבין עצמו אם שחט מסתמא בדק לו הבקי בבדיקת סכין וא"כ אין בדיקת סכין מציל אותנו מחשש שישמכו עליו אלא ודאי לא חיישינן כלל להכי וא"כ אין להחמיר נגד פשט הש"ס וכ"ש במה שהחמיר הפר"ח דלא סגי שיאמר בפני העומדים בדקתי סכין זה דליתה שאין להחמיר בזה כלל, עוד קשה לדברי הר"ן דלכתחילה אסור דחיישינן לרואים שיסמכו עליו א"כ קשה לאביי דמוקי מתני' הכל שוחטין אפי' כותי בד"א שישראל עע"ג וכן לרבא ביוצא ונכנס וק' ניחוש לרואין שיסמכו עליו ואי בכותי לא חיישינן לרואין א"כ תקשי ל"ל כלל יוצא ונכנס יתן לו על סמך שיאכילנו כזית בשר אי לא אמרינן משתלי וצ"ל דהר"ן ס"ל דבעע"ג או יו"נ לא חיישינן לרואים רק כששוחט בינו לבין עצמו וא"כ לדעת הר"ן נמי בעע"ג או יו"נ גם במומר סגי אפי' בדק בינו לבין עצמו ודלא כנראה מסתימת האחרונים דגם בעע"ג לא מהני בדיקה [בינו] לבין עצמו וליתה ועוד נ"ל ראיה שלא כדברי הר"ן מן הש"ס חולין דף י"ז דאמר ר"ח מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם ופריך פשיטא כיון דכי ניקב טריפה בדיקה בעי ומשני לחכם קאמרינן ולדברי הר"ן דלא ס"ל דמשתלי תקשי מאי פריך פשיטא כו' הא י"ל דקמ"ל שלא יסמוך שיבדקנו לאחר שחיטה כתיב ושחטתם בזה שצריך לבדקו קודם ואי ס"ל דבאמת סגי שישחוט ע"ס שיבדקנו לאחר שחיטה א"כ ה"ל לאקשוי' אדרבה למה קאמר בזה הסכין משמע שנבדק קודם שחיטה וזה אין לנו אלא ודאי פשיטא לן שאין יכו לסמוך על בדיקה שלאחר שחיטה דחיישינן דמשתלי וא"כ העיקר כדברי התוס' ורא"ש ורשב"א דיש לחוש למשתלי אבל לרואים לא חיישינן, ולענ"ד דגם להר"ן א"צ לבדוק הסכין ברבים דלא יחלוק על פשטא דש"ס דסגי בבדיקת סכין ולא נזכר להכריז ברבים אלא דכוונת הר"ן דודאי לאו בשופטני עסקינן שלא יבדוק הסכין ויפסיד בהמתו בכדי וגם איך ישחוט המומר בלא בדיקה דיש לחוש לברכה לבטלה אלא כוונת הר"ן לפי שנראה לבעל הבהמה להעמיד בהמתו באחריות שדעתו סומכות על בדיקת המומר אף שאין מועיל מן הדין דעתו לבדוק אחר שחיטה שיצא כפי הדין, ולזה כתב הר"ן דשייך לחוש לרואים שיראו שהמומר בודק הסכין לעצמו חיישינן שיסמכו עליו שהרי זה שמסר לו סומך ג"כ עליו להעמיד בהמתו באחריות הפסד ויסברו שסומך לגמרי עליו אבל אם בדק הסכין מסתמא אין המומר בודקו כלל וליכא למיחש לרואין שבודאי לא יסמכו עליו ומיושב מה שהקשתי לעיל דמ"מ יסמכו עליו בשאר דברים וא"כ גם להר"ן סגי בבודקו בינו לבין עצמו אלא שיזהיר להמומר שלא יבדקנו אחריו דלא ליתי למיטעי ואפשר דאפי' בודק אחריו לא חיישינן כולי האי שיהי' רואה בדיקת המומר ולא יראה בדיקת מי שמסר לו דמלתא דלא שכיחא וא"כ גם להר"ן סגי בבדיקה בינו לבין עצמו וכן עיקר דלא כהב"ח ואחרונים שנמשכו אחריו

(ח) מומר לעבודת כוכבים כו' אפילו נשבע. כ"כ הרשב"א בתשובה סימן ס"ד שהרי הוא חשוד על השבועה לאותו דבר שהוא מושבע ועומד מהר סיני ואיכא למידק מהא דאיתא ביומא דף י"ח ע"ב שהשביעוהו שלא יתקן בחוץ ויכניס וקשה ג"כ מה מועיל השבועה ממנ"פ אם הוא חשוד לאותו דבר לשנות חשוד גם על השבועה וצ"ל דלא כתב הרשב"א כן רק כשיודע שהדבר אסור ומקיל בו אבל אם אצלו אינו נחשב לאיסור שפיר יש להאמינו בשבועה דשבועה בודאי אסורה אצלו וכ"ש שם שלפי דעתו הנפסדת מצותה בכך שפיר לא חשוד על השבועה, ק להקשות דלפי דעתו ה"ל שבועה לבטל את המצוה ולא חלה השבועה כלל, וי"ל שלכך דקדקו להשביעו שלא תשנה דבר מכל אשר אמרנו לך וי"ל שהיו אומרים לו ג"כ שאר דברים שאינו חשוד עליהם וא"כ חלה השבועה בכולל שלא יתקן בחוץ דבכולל חיילא אפי' על דבר מצוה כדלקמן סימן רל"ח ורל"ט סעיף ד' ובלא"ה נמי אם נשבע לבטל המצוה ה"ל שבועת שוא כשיצאה מפיו ואהא לא חשדוהו, ואין להקשות אהא דמייתי ביומא דף י"ט ע"ב מעשה בצדוקי שהתקין בחוץ ושמח כו' וקשה לשמחה מה זו עושה הרי נשבע לשקר י"ל אנן טעמא דפרושי ניקו ונפרוש ופוק חזי מאי עלתה ביה ואדרבא ניחא בזה דקשה אחר שראו הצדוקים בעין ובחוש שזה שקלי' למטרפסי' הי' להם לחזור מדעתם הנפסדת ובזה ניחא די"ל שתלו אותו בעון שבועה: ובזה יש ליישב מה שהקשה הש"ך לקמן ס"ק כ"ב על דעת הרמב"ן והרשב"א שפסקו כת"ק דרשב"א דאחזיק ולא כתיבא לא מהני בכותים והקשה הש"ך א"כ אמאי בריש חולין דף ג' ע"ב רב אשי לא אמר כאביי ורבא קסבר כותים גרי אריות הם ואמאי לא אמר דס"ל כת"ק דאחזיק לא מהני, ולפ"ז ניחא דכיון דהא דאחזוק לא מהני היינו משום דלא משמע להו איסורא