חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנט
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 159 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →דאף טעם קלוש אסור ולא מהני הגיעול והב"י כתב דמדברי התוס' והרא"ש שכתבו דהאיך יעשה גיעול הא ממעט באכילתו ותירצו דמב"מ ברוב בטיל ולפ"ז אין הוכחת הרשב"א כלום והש"ך בנה"כ השיג על הב"י ואומר שאין דברי התוס' והרא"ש סתירה לדברי רשב"א דהם לא באו אלא ליישב דהאיך מותר לבשל שלמים אחר חטאת דממעט באכילתו וע"ז תירצו דמב"מ ברוב בטיל ובכלי מקדש אוקמא אדאורייתא עיי"ש שהאריך והנה הכרתי ופלתי כתב דמכל מקום מוכח מהתוס' דלפי מ"ש התוס' דחטאת קרוי איסורא בלע א"כ קשה האיך מהני הגיעול לגבי חטאת דהוי איסורא אלא וודאי דדעת התוס' דמב"מ ברוב בטיל סובב על הכל ואין דינו של הרשב"א מוכרח ועיי"ש ולענ"ד נראה מ"מ נכון כהש"ך דאם לא כן קשה למה לי טעמא דנעשה גיעול תיפוק ליה אף באיסורא בלע נמי מין במינו ברוב בטיל ומה שהקשה עליו ממ"ש התוס' והרא"ש דחטאת קרוי איסורא נראה לענ"ד ליישב היטב וגם הפלתי גופיה כתב דגם דעת הרשב"א דחטאת קרוי איסורא בלע ע"כ נראה לפי מה שהקשה הפלתי בסי' כ"ח להראב"ד דסבר אין מבטלין איסו' לכתחילה דאורייתא ממה שפירשו התוס' דמין במינו ברוב בטיל יהא מבטל איסור עיי"ש ונלענ"ד שהתוס' כתבו שפיר דהנה הטעם דממעט באכילתן היא משום שלא יבואו קדשים לבית הפסול ושמא לא יאכלו הכהנים ובאים לפסול וא"כ י"ל דמתחלה מבשל בשביל כהן ואם לא יוכלו כולם להאכל קודם זמנם נתיר גם לישראל לאכול שלא יבואו לבית הפסול וא"כ הא דכתבו התוס' במין במינו דברוב בטיל הוא דווקא לענין איסור זרים דאינו מבטל איסור משא"כ לענין נותר וודאי דלא התירו לו לבטל איסור לכתחילה ואף אם הוא דרבנן מ"מ גנאי הדבר לבטל איסור והדרא קושי' הרשב"א לדוכתה דהתם אי נעשה נותר האיך יועיל הגיעול אלא וודאי משום דעדיין היתר הוא מהני גיעול ודינו של הרשב"א מוכרח ובאמת גם רשב"א גופי' סובר דחטאת קרוי איסורא וכמ"ש ודו"ק
אמנם מ"מ קשה דהא הך סברא דסמכינן אביטול ברוב לא כתבו התוס' רק לר' טרפון משא"כ לחכמים דע"כ לא ס"ל האי סברא דאל"כ תיקשי בפשיטות למה טעין מריקה ושטיפה הא בטיל ברוב וא"כ הא דאמרינן בעבודת גלולים גבי שפוד דסמכינן אביטול ברוב הא לרבנן לא סמכינן אביטול ברוב ודוחק דסיפא נמי אתי כר' טרפון ע"כ נראה דהנה לעיל הקשה הגמ' בדף כ"ז בבישל קדשי קדשים וקדשים קלים באין בהם בנותן טעם דאינן טעונין מריקה ושטיפה ופריך ניהו דקדשי קדשים לא בעי קדשים קלים מיהו נבעי ומשני רבא דאתיא כר"ש דקדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה ומדסיפא ר' שמעון רישא דשפוד ואסכנא נמי ר"ש ובזבחים דף ע"ו סבר ר' שמעון דמביאים קדשים לבית הפסול וא"כ אי מבשל בה חטאת אף אי ממעט באכילתו לית לן בה אבל הכא הקשו התוס' לר"ט וחכמים דלא שמעינן להו בעלמא דמביאין קדשים לבית הפסול וא"ש ודו"ק
ובפרט לפמ"ש הרב לח"מ בפ"י ממעה"ק דר' מאיר ור' שמעון הלכה כר"ש וא"כ אף אליבא דהלכתא מביאין קדשים לפסול והתוס' הקשו לר' טרפון דלא הוזכר לעיל כלל בפלוגתא דמביאין קדשים לבית הפסול וסתם משנה יכול להיות אליבא דאמת ולפ"ז מיושב נמי מה שהקשה בכרתי ופלתי דהך מתני' דמריקה ושטיפה בצונן רבי הוא ורבי סבר מב"מ לא בטיל ואיך יתכן תי' התוס' דמב"מ ברוב בטיל ולפמ"ש א"ש דמתניתין סברה מביאין קדשים לבית הפסול ואינו צריך לתירוץ התוס' רק לר"ט ואינו צריכין לתירוצו דמבשל בו שני מינים דזה דוחק וגם לדבריו קשה לפמ"ש לעיל בסי' זה דקשה לרב האיך מהני מריקה ושטיפה הא לרב אף טעם קלוש אסו' ותירץ דלא הוי רק דרבנן דטכ"ע לא שייך כאן וקשה דהאיך מבשל בקדרה מב"מ דבמ"ב אף טעם קלוש הוי מב"מ כמו שכתוב הוא כאן ודוחק דלא יבשל רק ברוטב ונימא סליק והרוטב לא נאסר רק דרבנן דטעם קליש ל"א טכ"ע דבשאר ימות השנה לא אוקמה אדאורייתא ומדרבנן אף טעם קלוש אסור אלא וודאי כמו שכתוב ודו"ק
איברא מ"מ קשה לדעת הראב"ד שגורס לקמן ממתין כ"ז אכילה והדר עביד ליה מו"ש ופירשו דימתין עד שיעשה נותר כ"כ הלח"מ באם נאכל ליום ולילה ימתין עד שיעבור הלילה ויעשה נותר עכ"ל וא"כ קשה מאי אמרי' בעבודת גלולים דנעשה גיעול לחבירו הא גזירת הכתוב הוא שימתין עד שיעשה נותר וצ"ע לכאורה והנראה ליישב הוא דהנה בזבחים יליף הגמ' דין זה מדכתיב ומורק ושוטף במים והדר כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותו הא כיצד ממתין כל זמן אכילה ופרש"י דמדסומכן הכתוב ש"מ לומר שממתין זמן אכילה והנה בגמ' פליגי רבי ורבנן רבי סבר מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בלא"ה ורבנן סברי מריקה בחמין ושטיפה בצונן וא"כ לרבי קרא לא איידי מידי מהגעלה רק ממריקה ושטיפה שהוא בצונן והנה מתני' דזבחים סברה דמו"ש בצונן והכתוב אינו סומכן רק לענין מריקה ושטיפה וא"כ י"ל דההגעלה היתה מיד והמריקה ושטיפה היתה לאחר זמן אכילה וא"ש משא"כ לדידן דקיימא לן כחכמים דמריקה בחמין צריך שימתין עד שיעשה נותר כנ"ל
אך לפ"ז קשה מאי כתבו התוס' דממעט באכילתן הא צריך להמתין עד שיעשה נותר ואינו מבשל בו וצ"ל שהתוס' כתבו כן לר' טרפון דסבר דנעשה גיעול מיהו לפ"ז קשה מאי הקשו התוס' אחכמים דלמה טעון מו"ש בשלמים דהאידנא משלמים דאתמול דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא הא צריך להמתין זמן אכילה ואז נעשה נותר וצ"ל שהתוס' הקשו כן אי אמרינן דהמריקה ושטיפה היתה מיד כדעת הרמב"ם וכן מבואר מלשונם שכתבו אמאי אמרי רבנן בזמן אכילה של ראשון שטיפה ולהראב"ד אינו טעון רק לאחר זמן אכילה וכן כ' הפלתי שקושי' זו לדעת הרמב"ם ובזה נמי מיושב דבחולין לא הקשו התוס' קושיא זו ולכאורה קשה מדוע לא הזכירו בחולין מקושי' זו דמזה ראיה דנתבשלו אסו' כי לא תירצו ע"ז כלום ולפמ"ש ניחא דבאמת התוס' סברי כדעת הראב"ד דאינו טעון מריקה רק לאחר זמן אכילה כמבוא' מדבריהם להדיא דף צ"ז רק הכא אינו מדברי תוס' עצמם כמבואר שם שחתום לבסוף ברוך וכן הרא"ש נמי סב' כדעת הראב"ד כמבואר ממה שהקשו דהוי נותן טעם לפגם ולכן לא הקשה קושיא זו ולפ"ז דברי הטור ברורים דלפמ"ש הך דמב"מ בטיל הוא דווקא לר"ע משא"כ התם בסוף עבודת גלולים שהוא לרבנן ולדידהו לא יתכן דמב"מ ברוב בטיל וצ"ל שהתם הוא למ"ד מביאין קדשים לבית הפסול וקשה קושית הרשב"א דאיך יועיל בישול תמורת ליבון וצ"ל דכיון דהיתרא בלע ודברי הרשב"א וטור מוכרחים ודו"ק היטיב
אמנם מה שהאריך הש"ך להשיג על הב"י דהגעלה מהני תמורת ליבון היכא דהיתרא בלע לחנם האריך כי זה וודאי דמהני הגעלה וגמרא ערוכה הוא דאמ' ר' אשי הכא היתרא בלע וכי פלט ליתא לאיסורא בעיני' ובזה לא חידש רשב"א כלים רק הרשב"א לא אתי לאשמעינן רק דבישול מהני תמורת ליבון היכא דהיתרא בלע ודבר גדול השמיע לנו בזה דבאיסור לא מהני רק עד שיגעול הראוי להגעיל וע"ז חולק הב"י וזה ברור ופשוט
והנה הרמב"ם פסק דהמריקה היא מיד לאח' אכילה ולדבריו קשה קושית הרשב"א וליכא למימ' דהוי היתרא בלע דא"כ לישני בפשיטות דלכן די בהגעלה כמו שהקשה בפלתי והך דמב"מ ברוב בטיל לא שייך דזה דוחק דסיפא תיתי כר"ת כמש"ל וצ"ל להרמב"ם לפמ"ש הרשב"א דבנשתמש איסו' במקצת הכלי צריך כל הכלי הגעלה והרא"ה הקשה עליו מתרומה ותירץ הרשב"א דבהיתרא בלע די בהגעלה המקצת וא"כ י"ל בגמ' דעבודת גלולים דשם הוי היתרא בלע ומבואר בפסחים ר"פ כיצד צולין בשפוד של מתכות חם מקצתה חם כולו וא"כ אין השפוד בלע רק מחמת חם מקצתו וא"כ א"ש דמשני דנעשה גיעול לחבירו דוודאי הגעלה לא מהני דצריך ליבון רק כיון דהוי היתרא בלע די בליבון מקצתו כיון דלא נבלע רק ע"י חם מקצתו משא"כ הגעלה בס"ד וודאי לא מהני ולדעת הטור צ"ל אף דפסק בסי' קכ"א דבנשתמש איסו' במקצת די בהכשירו המקצת צ"ל דהכא גרע טפי דדווקא בהגעלה אמרינן הכי משא"כ בליבון אינו מפליט רק מכלה כמ"ש הרא"ה שם ועיין בש"ך ס"ק י"ז ע"ש ודו"ק היטב והראיה לדבריו שם והרמב"ם לא ס"ל סברת הרא"ה וי"ל בשיטת הרמב"ם כמ"ש כן נראה לענ"ד בשיטת הרמב"ם והטור ולדידן דלא פסקינן בליבון עכ"פ מוכרח כהרשב"א ואף למאי דקיימ"ל דע"י חם מקצתו אינו נבלע בכולו בכף לקמן סי' צ"ד: סימן ק
ברי' הנה הפ"ח ופלתי האריכו שכל דבר חשוב אינו רק דרבנן כדמשמ' מן הש"ס דגיטין פ' הנזקין דאגוזי פרך דהוי דבר חשיב מדאוריית' חד בתרי בטל אמנם המהרי"ל בתשובה דייק מדעת התוס' פ' קמא דמציעא שהקשו גבי קפץ א' לתוך המנויים דהקשו לבטל ויהי' חייב במעש'