חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנז

נחלק טעם הטיפה אלא לאותו חתיכה בלבד ע"כ לשון רש"י ומדכתב רש"י נפלה על אחת מן החתיכות ולא חילק על איזה חתיכה נפלה הטיפה משמע שהחתיכה הוא בתוך הרוטב דכיון דיש כאן רוטב ומכל מקום כתב רש"י על אחת מן החתיכות ולא על איזה נפלה משמע דכל שנפלה על חתיכה אינה מתערבת הכל בקדירה וכיון דמיירי שנפלה על החתיכה פשיטא דהיה קצת מגולה דאל"כ אינה קרוי נפלה על החתיכה רק ברוטב אלא וודאי מיירי במקצת החתיכה מגולה ומ"מ כתב רש"י על אחת מן החתיכות ובוודאי שקצת החתיכה מקצתה תוך הרוטב דלא סגי בלא"ה וזה אשר כתבו התוס' דמיירי בחתיכה חוץ לרוטב אמתניתין דמשם כ' רש"י שלא כדבריהם וזה ברור בכוונת רש"י ומעתה מ"ש הט"ז דלרש"י אינו הך דקצתו ברוטב רק לחומרא דנאסרת החתיכה חלק התחתון והעליון אוסרת הקדרה ליתא דכיון דנקט במתני' דאם יש בה בנ"ט אסורה אבל לית בה נ"ט מותרת ולמה תהי' מותרת הא הטיפה מתפשטת בכל החתיכה וברוטב נמי מתפשטת רק שאין החומרא רק כשנאסרה קוד' ונעשית נבילה לזה מותרת החתיכה הגם שיש לדחות דרש"י לשיטתיה אזיל דסבר דטעימה לא מהני בפחות מששים וא"כ ע"כ התם איכא ששים והיינו נ"ט מ"מ כיון דהט"ז כתב דאנן נמי נקטינן כוותיה ואנן לא קיי"ל הכי כמבואר לקמן סי' צ"ח והג"ה לא החמיר רק מחומרא אבל מדינא דש"ע וודאי די בטעימה אפי' לית בה ס' ועוד ראיה ברורה מדברי רש"י גופה דכתב ולא נחלק טעם הטיפה רק לאותו חתיכה ולהט"ז וודאי מתחלקת רק שאין החומרא רק דנאסרה קודם אלא וודאי ליתא למ"ש הט"ז ודו"ק

ומדברי התוס' פ' ג"ה נראה שהבינו כן מדברי רש"י דכתב בכיסה שהרתיחות עולין משולים לפי' דמשמע דווקא שהרתיחות עולין למעלה ואפשר שגם מהתם מוכח ומ"מ גם ממתני' מוכח הכי וגם מדברי תוס' האילו מוכח ג"כ שלא כדברי הט"ז דכתבו דבגיד בקצתה חוץ לרוטב דאין הרוטב מצטרפת ומשמע שאינה מצטרפת לא לאיסור ולא להיתר ואפי' לאיסור נמי אינו מצטרפת ודו"ק ואפי' את"ל דמקום אחר מוכח מדברי רש"י מ"מ וודאי לרש"י בחוץ לרוטב אינו אסור רק כדי נטילה וא"כ מתני' מיירי בקצתה תוך הרוטב ואפי' הכי לא נחלק טעם הטיפה רק לאותה חתיכה אף אם רש"י יסבור ג"כ כדברי הרשב"א דחלב מפעפע בחתיכה זו מ"מ וודאי מתני' ג"כ מיירי בקצתה תוך הרוטב דע"כ לרש"י הך ניער משמע בכולה בתוך הרוטב אבל אם הוא קצת ברוטב לא מקרי ניער וניהו דרישא מיירי בלא ניער מ"מ וודאי מיירי בכל גווני ואפי' בקצתה תוך הרוטב ואפ"ה לא נחלק טעם הטיפה רק לחתיכה זו לבדה ודו"ק וע"כ העיקר כדברי הש"ך וכן הבין הרשב"א מדעת רש"י וכן עיקר בדעת רש"י: שייך למ"ש בישוב דעת הראב"ד דס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"ג רק למ"ד מין במינו במשהו

שוב ראיתי בספר המאור שכתב ג"כ דאין אומרים תענ"נ רק למ"ד מב"מ לא בטיל והשיג על הרי"ף שלא הביאו דיש נפקותא אפילו לדידן דנקטינן כרבנן דמב"מ בטיל ויש נפקותא ביין נסך והרי להדי' כמ"ש ולדעת הפלתי ל"ל למימר דיש נפקותא לענין יי"נ עדיפא הוה לי' למימר דאיכא נ"מ בחתיכה גופה וא"כ תקשי ליה קושית הלח"מ ולפמ"ש ניחא ודו"ק

אך קשה לי דמדברי הראב"ד דלא סבר חענ"נ כלל רק במין במינו והרשב"א והר"ן הביאו דברי הראב"ד דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה בדב' לח בלח כיון שאין האיסור רק מחמת התערובות אלא בלח ביבש משמע דבלח ביבש אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ובהשגות כתב דאנו לא שמענו לומר חנ"נ רק במין במינו עיי"ש ולפמ"ש י"ל דכתב כן באיסורי משהו החמורים דג"כ מין במינו לא בטיל וכתב כדי לתרץ קושי' התוס' מיי"נ ואף שהרשב"א כתב סברתו על דברים אחרים מ"מ אפש' שהראב"ד לא אמרה רק ע"ז והרשב"א לקח סברתו למ"א אבל לדעת הפלתי דסבר דעיקר הפלוגתא היא באפשר לסוחטו קשה ואפש' דקאי ג"כ על אפשר לסוחטו ודו"ק וצ"ע

ניער מתחילה ועד סוף, וי"ל הרמב"ם דבש"ס אמרינן דלר' יהודה חיישינן שמא לא ניער יפה ולא כיסה יפה ולכן אפי' ניער מתחלה ועד סוף נמי אוסרת כל החתיכות דשמא בתחלה לא ניער יפה לבסוף ניער יפה ומתפשט בכל החתיכות אבל אם לא ניער רק תחילה לבד אפי' ר' יהודה מודה דאינה אוסרת שאר החתיכות דממנ"פ אם לא ניער יפה לא קיבלו כלום מהחתיכה ואם ניער יפה גם החתיכה מותרת ואנן לא קיי"ל כר"י ולכן אפי' ניער מתחלה ועד סוף לא חיישינן שבתחלה לא ניער יפה נעשה החתיכה נבילה ובסוף ניער יפה לזה כיון הרמב"ם בכתבו ניער בתחילה ועד סוף לאשמעינן דנקטינן כרבנן בהא והטור לא כתב רק לפרש דברי הרמב"ם וזה ברור ודו"ק: שוב מצאתי במהר"ם שיף שכתב ג"כ מ"ש ודברי מהר"י בן חביב וב"י בזה אך למותר עיי"ש

וכן אם נפל לתוך המרק או לתוך החתיכות עיין ש"ך שכתב דדעת הרמב"ם הוא דכיון דאינו ידוע באיזה חתיכה נפל כל מה שנכנס בקדרה מצטרף לבטל והטור דהשיג עליו היינו משום כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא שייך לומר כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל ואין זה נכון מטעם דאם לא ניער בתחילה מה מועיל מה שמנער בסוף ולדברי הש"ך וודאי הניעור מועיל לצרף כל הקדירה ואם כוונת הטור דהוי מבטל איסור במזיד הו"ל לפרושי דאין מבטלין איסור לכתחילה ואיכא נפקותא אם עשה כן בשוגג וברור דהטור לא כיון לזה ואפשר שמודה דבשאר דברים דכל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל אפי' באינו מינו ואין לתמוה על זה דהא הוי איסור תורה דהא אין מבטלין איסור לכתחילה לא הוי רק דרבנן כדעת רוב הפוסקים ועמ"ש לקמן סימן קי"א והטור לא נתכווין לזה מעולם אלא נראה ברור שדעת הטור והרב סעיף זה הוא כיון שבוודאי נפלה על חתיכה אחת א"כ וודאי יש בקדירה זו חתיכה אחת של נבילה דכיון דברור שנפלה לחתיכה שחוץ לרוטב ואין שאר החתיכות מצטרפות וכיון שכבר נאסרה חתיכה אחת וודאי הוא כנבילה גמורה דבבשר בחלב הוי גופו של איסו' וזה דומה שאם נפלה חתיכה של נבילה לקדירה ואינו ידוע איזהו דפשיטא דבעי ששים נגד כל החתיכה ואין שום הבדל לחתיכה שנאסרה מן החלב לנבילה גמורה ומה"ט מקרי מהר"ל וכיון שיש כאן וודאי חתיכת נבילה פשיטא דלא סגי בלי ס' ולא שייך כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל דאין כאן ספק ויש וודאי חתיכת נבלה וזה ברור בכוונת הטור דסתם דאם הוא חוץ לרוטב מאי מהני ניער ור"ל כיון שנאסרה החתיכה בבירור מאי נ"מ בין מכירו לאינו מכירו ומתני' נמי הוא גיד שנתבשל עם גדים אם אינו מכירו הר טב בנ"ט ואפילו לדעת הש"ך דדמי לה לסימן קי"א בזה מקרי כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל קשה הא לדידי' ע"כ מיירי שהחתיכה הוא חוץ לרוטב דאם הוא תוך הרוטב אין צורך לנער וכיון שהיא כן למה כתב הרמב"ם דניער החתיכות ברוטב הא כיון שנפל על חתיכות שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב אם יסבור כדעת רש"י וודאי הרוטב לא נכנסה בבית הספק כלל והרוטב היתה מותרת בבירור והאיך נימא שתצטרף לבטל כמבואר לקמן סימן קי"א דדוקא בענין שנכנס לספק ומה"ט כתב הרשב"א והמחבר לקמן סי' קי"א דאם יש בקדרה אחת שיעור לבטל לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל רק מטע' שאני אומר אמרינן הכי וע"ש הש"ך סקי"א שהביא ג"כ דברי רשב"א וסברה ברורה הוא ואטו אם יהיה ידוע שנפל איסו' לקדרה אחת תצטרף הקדרה השני' והאי נמי דכוותי' הוא ודוחק לומר דהש"ך מיירי דאין ידוע אם נפלה לתוך הרוטב או חוץ לרוטב דע"ז מהכ"ת נימא דפליגי הטור דאם עושה כן בדעבד לא הוי רק ספיקא דרבנן כיון דיש רוב נגד החתיכה וכן משמע מלשון הש"ך שכתב כיון שהחתיכה אחת היתה מתבררת שאסורה דמיירי באופן שחתיכה אחת היתה אסורה בוודאי וכמ"ש ע"כ נראה עיקר כמו שפירשו מהריב"ח והב"י והביאו האחרונים ודעת הב"י דאפילו אם נפל בחתיכה שתוך הרוטב מ"מ צריך לנער היטיב כדי שיתפשט כל הקדירה ולפי דבריו צ"ל דהרמב"ם סובר כדעת ר"י דאם סובר כדעת רש"י כיון שהחתיכה הוא קצת חוץ לרוטב ואינו מתפשט איסור החלב רק בחתיכה זו לבדה איך יצטרף הרוטב אח"כ דלא כהט"ז שכתב שדעת המחבר והרמב"ם כדעת רש"י וברמב"ם אפש' לפרש פירוש אחר משא"כ במחבר שכ"כ לפי מה שהוא ז"ל פירש דבריו בב"י וודאי מוכח כדעת ר"י ודו"ק ולפ"ז אין חולק על הרמב"ם בזה והא דכתב הרב בלשון ויש חולקין הוא כמ"ש הש"ך עיי"ש

וי"א בכל איסורין חענ"נ עיין פלתי שהקשה דברי התו' בהדדי דבדף ק"ח כתבו דחתיכה נ"נ אינו רק דרבנן דמדאורייתא אינו צריך ס' רק נגד האיסור הנבלע ובאותו עמוד גופיה הקשו מגיעולי מדין וכתבו דלא הגעילו רק ביש ס' נגד האיסור והנה לפמ"ש הט"ז לקמן