חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנו

הרשב"א והר"ן נמי הביאו ראיה התוס' ככתבם וכלשונם ואינהו כתבו להדיא דאפי' במקום שאין הבשר אינו נאכל מ"מ הציר הוא אינו נאכל כדכתיבנא לעיל משמייהו ובאמת הפוס' לא כתבו כן רק לסתור דברי המתירין בשר נבילה שנמלח בבשר שחוטה וז"ל התוס' הר"ר יעקב ישראל התיר פעם אחת גיגית מלאה בשר שנמלחה עם חתיכת נבילה כו' ע"ש וע"ז מקשו הנ"ל ותירצו דכל מליחה לקדירה מקרי רותח ואין להקשות מנ"ל זה דבאמת עיקר הוכחתם לזה מדם שמלחו דהוי כרותח ובקדשים השיעור היא שלא יהי' נאכל מחמת מלחו כמבואר בגמ' דמנחות יכול תבינהו וע"ז אמרו וכן לקדירה אלמא כיון דאינו נאכל מחמת מלחו הוי כרותח דדם קדשים דקאמר התם דנפיק מתורת דם והיינו כיון שאינו נאכל מחמת מלחו ואמרינן התם וכן לקדירה אלמא דגם מליחה לקדירה הוי הכי וזה ברור בכוונת התוס' וכן כתבו כל הפוסקים דאפי' במקום שאין הבשר אינו נאכל מ"מ הציר הוא אינו נאכל וברור הוא בסברא ובדין וכן עיקר

צלי רותח כו' דעת המחבר דדוקא בעי שיהיה רותח אבל צונן די בהדחה וכדעת הפוסקים שהביאם הש"ך ס"ק כ"א עיי"ש אבל דעת התוס' ושאר פוסקים שהביא הש"ך דאפי' בצוננים דינא הכי ובפרק כיצד צולין כתבו התוס' אהא דאמרינן סכו בשמן תרומה אם חי הוא ידיחנו ואם צלי יקלוף את החיצון היינו אפי' בצוננים והנה בש"ס מקשה התם אשמואל דסבר תתאה גבר מהא דיקלוף ליתסר לגמרי וקשה מאי קושי' דילמא שמואל מוקי לה למתניתין בצוננים ואפ"ה בעי קליפה כדעת התוס' ונראה לפי מה שהקשו התוס' גבי הא דנקט יקלוף את מקומו והקשו התוס' דהרוטב שיש באותו כדי קליפה יאסר כ"נ ותירצו דאין שם רק רוטב מעט והוי כמו סיכה דמשהו עביד והנה לכאורה יקשה על תירץ זה דמאי פריך הש"ס לשמואל דאמר תתאה גבר מסכו בשמן של תרומה הא לרב נמי קשיא רישא דמתני' דנקט יקלוף קושי' התוס' דיחזור ויאסור כדי נטילה ע"כ דסיכה משהו עבדא ליה ומאי קשיא לשמואל טפי מרב וצריך לומר לפמ"ש המג"א דהיכא דאינו אסור רק מחמת אדמיקר ליה בלע אינה אוסרת הקליפה ולפ"ז מרישא לא הוי מצי לאקשויי די"ל דמיירי בחרס צוננת והפסח נגע למטה ולרב למעלה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' ולכן אינה אוסרת כיון דאינו רק חומרא בעלמא וכמ"ש לעיל באורך רק התוס' הוצרכו לזה למסקנא דמיירי בחרס רותח וא"כ בס"ד דמיירי בחרס צונן ע"כ הפסח הוי רותח דאל"ה אין לאסור כלל וכיון דרישא מיירי בפסח רותח סיפא נמי מיירי בכה"ג ופריך שפיר ודו"ק. ויש לגמגם בזה די"ל דרישא נמי מיירי בפסח צונן רק בחרס רותח ומלשון נגע אין להוכיח כמ"ש התוס' וסיפא נמי בהאי גוונא מיירי וצ"ל דמשמע להו להתוס' דבכל ענין מיירי אפילו ברותח דאלת"ה כי היכא דמפליג בין צלי לחי לפלוג ולתני בצלי גופי' בין רותח דלא סגי בקליפה לצונן דסגי בקליפה אלא וודאי משמע דצלי דנקט הוא בכל ענין ודו"ק

והה"ד אפוי ומבושל ונראה דהיינו דווקא דנפל לאיסו' לח כמו כותח אבל בדבר יבש כגון בשר אף שיש בו לחלוחית מ"מ לא אסו' וכן משמע מדברי הש"ס פכ"ה דאמרינן צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת שלא יהיו נוגעין זה בזה ופריך וכי נוגעין זב"ז מאי הוי צונן בצונן הוא וקשה דילמא מיירי בבשר מבושל וכיוצא בזה וכן מוכח במסקנא דמיירי בבשר מבושל דאורחיה בהדחה דבשר חי אפי' לכתחילה כיון דאורחיה בהדחה כמ"ש המחבר בריש סי' זה אלא דוה אינו רק באיסור צלול אבל בדבר גוש וודאי סגי בהדחה ומ"מ קשה לי דהא בפרק כיצד צולין אמרינן חם לתוך צונן קולף צונן וצונן מדיח ומשמע דצונן בצונן סגי בהדחה וצ"ל דמיירי בבשר חי ולפ"ז ל"ל להש"ס על חם לתוך צונן אדמיקר ליה בלע קליפה מיהו ליבעי ותיפוק אפי' נימא צונן גמור חשבינן לה מ"מ כיון שכבר נתבשל אפי' צונן בצונן צריך קליפה כיון דהתם צלול הוא דמיירי בבשר שנפל לחלב ועוד דצונן לתוך צונן משמע דומיא דחם לתוך צונן ודוחק לומר דהך חם לא נתבשל עדיין דזה דחוק דהברייתא נקט סתמא ומשמע בכל ענין ומדברי התוס' פרק ג"ה נראה דהיינו דווקא בבר גוזלא דרכיך וכ"נ מדברי המרדכי שם אבל מדברי התוס' פ' כיצד צולין משמע דאפי' התם דמיירי בגדי נמי דינא הכי אפי' בצונן ואפשר דגדי נמי רכיך וצ"ע וכתב הש"ך דדעת רש"י ג"כ הכי הוא וכ"כ רש"י להדיא פ' כיצד צולין ובזה מיושב מה שמקשין על רש"י דסב' בכבוש אינו רק בחומץ וציר מאי חידושיה דבשר בחלב דאי תרי ליה כולי יומא בחלבה שרי הלא גם בשאר איסורין הדין כן ולפ"ז ניחא די"ל דהיינו חידושיה דבשאר איסורין דבצלי דרכיך אסור מן התורה ובב"ח דלא הוי דרך בישול שרי מן התורה ולפ"ז קשה לדעת הרא"ש דדייק מהאי דכבוש אסו' הא הרא"ש סבר דצלי אפי' צונן ואי מתבלו בתבלין כולה אסור דילמא היינו חידושיה דבב"ח ואכתי מנ"ל כבישה בדבר יבש שלא נתבשל עדיין ואפשר דדייק להו מדנקט כולי יומא ומ"ש יום דנקט אלא וודאי מדין כבישה נגעו בה ולכן בעינן יום שלם ודו"ק: סימן צב

נאסרה אותה חתיכה, בטעם איסור חתיכה זו רבו המחלוקות והפ"ח העלה בכוונת המחבר שיש לה דין שמן לעניין שמפעפע בחתיכה זו ולא מחתיכה לחברתה ובפלתי כתב דמהכ"ת יהי' חלב שמן מחלבו דגיד וחלב כחוש דאינו אוסר רק כדי נטילה ואין זה תימה דמ"מ הרשב"א כ"כ להדיא ודייק לה מדאמרינן חלבא מסרך סריך ואין לדמות האיסורין זה לזה ומה שכתב עוד דלדעת המחבר אי אפשר לומר כן מדכתב לקמן סימן ק"ה דאף באיסור שמן ויש בו ס' מ"מ בעי נטילה לא הבנתי דדברי המחבר לקמן סי' ק"ה המה דברי הרשב"א בת"ה דף קי"א ז"ל אם נפל איסור שיש לי פיעפוע למקום ידוע בחתיכה אע"פ שיש בחתיכה ס' ויותר מ"מ בעי נטילה עכ"ד ואפש' שסובר שלהרשב"א באמת בעי נטילה אפי' ביש ס' רק המחבר שכתב אם אין בה טעם חלב מותרת החתיכה ועל המחבר גם כן לק"מ כיון דהמחבר מיירי כאן בשטעמו החתיכה ואין בה טעם חלב ומהיכא יהי' אסורה כיון שאומר שאין בה טעם חלב ואפי' באותו כדי נטילה ואפשר לומר דבכה"ג במין במינו בעי ג"כ נטילה ומכל זה אין הכרח שהמחבר לא יסבור סברת הרשב"א ז"ל והא דכתב המחבר לתוך קדירה ולא אשמעינן בצלי דבעי לאשמעינן עיקרא דמלתא בסיפא בחנ"נ ושאר דינים המתבארים מדברי המחבר בענין הזה ודעת התוס' פ' כ"ה הוא ג"כ כרשב"א דכתבו בדף ק"ח דהא דמשערינן בחתיכה לבד היינו בשהחתיכה חוץ לרוטב וחלב מפעפע מחתיכה זו ואינו מפעפע מחתיכ' לחברתה ואפש' דסברי ג"כ דאין להחלב דין שמן מ"ש רק לענין שיאסר חתיכה זו י"ל דסברי דאפי' באיסור שמן ג"כ אינו מפעפע מחתיכה לחברתה ואף שנראה קצת מדברי התוס' פג"ה דף ק' שנסתפקו בזה אם איסו' שמן מפעפע מחתיכה לחברתה וכתבו בדרך ממנ"פ מזה אין ראיה די"ל דכתבו כן לדחות דברי רבינו אפרים בממנ"פ והאיך יסבור רבינו אפרים נידחית דעתו והאמת יורה דרכו דמשמע מדברי התוס' הנ"ל דאין מפעפע מחתיכה לחברתה והשתא נמי הא דכתבו התוס' גבי הא דרב כיון שנתן טעם בחתיכה דמיירי שהחתיכה כשירה הוא חוץ לרוטב והנבלה מונחת עליו מיירי ג"כ באיסור שמן ואפ"ה אינו מפעפע מחתיכה לחברתה ובזה נמי ניחא הא דכתבו בשמעתא דירך דלר"י הרוטב ג"כ מצטרף ולא אוקמי בחוץ לרוטב כי היכא דמתוקם לרש"י בקצתה חוץ לרוטב דאי מיירי בכולו חוץ לרוטב אין אוסר רק כדי נטילה ודלא כמ"ש הפלתי אפי' אם נימא דהתוס' סברי דחלב מפעפע מחתיכה לחברתה מ"מ י"ל דסברי ג"כ כהרשב"א דלענין זה מקרי שמן שיאסור חתיכה זו ולא הוי שמן לגמרי ובאיסור שמן מודו דמפעפע מחתיכה לחתיכה והתם גבי הא דרב דף ק' מיירי באמת באיסור כחוש וכיון דאסור כדי נטילה וקיבל טעם גמור פשיטא שמתחלק טעם זה לכל החתיכות כיון דמב"מ ל"ב וע"כ לא כתבו התוס' רק דדבר הנאסר ממשהו אינו אוסר האחרות אבל דבר הנאסר מטעם גמור מהיכי תיתי לא יאסור האחרות ויתכן עוד בכל החתיכות אינו גדולה יותר מעובי אצבע שזה שיעור נטילה ויהי' איך שיהי' ברור הוא דהתוס' לא סבירא להו דהבל מתפשט טעם הטיפה ולא הזכירו זה כלל והי' להם להזכיר משום הבלע ועיקר חסר מדברי תוס' א"ו כמ"ש וזה ברור ודו"ק

שלא ניער כו' לדעת רש"י צריך לנער באופן שהחתיכה תהי' כולו תוך הרוטב ולדעת ר"י אין צריך רק שקצתה יהיה ברוטב ועיין ב"י שכתב דהתוס' דקדקו כן מרש"י פרק ג"ה ואין משם הכרח והמהר"ם שיף כתב דהתוס' הבינו כן ממ"ש הש"ס שהחלב בגגה של חתיכה וגם זה אינו הכרח דפשיטא דיותר מה שהחתיכה חוץ לרוטב החלב רותח בגגה של חתיכה ולי נראה דהתוס' הבינו כן ממ"ש רש"י אמשנה דטיפת חלב, דנקט התם אם יש בה בנ"ט אסורה ופרש"י טיפת חלב שנפלה על אחת מהחתיכות בתוך הקדרה ולא הגיס את הקדירה ולא