חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנה

שייך לאסו' העופות מטעם פליטת הדגים דהדגים צוננים הם והוי כמו טהור מליח וטמא תפל אף שהטמא בולע מן הטהור מ"מ אינו אוסר הטהור כיון דצונן הוא וכ"כ הר"ן שם עיי"ש מיהו י"ל דהעופות אוסרין אותם לאח' שיעור מליחה דאז העופות רותחת מחמת המליחה שכיון דשהו אינו נאכלים מחמת מלחן והוי ככל מליח ולא כדעת הרא"ש שפסק כח המלח ולכן אוסרין העופות ודו"ק

ומעתה יתבררו ויתלבנו הדברים בביאור לשון הר"ן דכיון דבשהי' דקדרה מקרי רותח בעוד שהמלח עליו ולא אמרינן פסק כחו וי"ל דהדגים אוסרין את העופות לאחר ששהו שיעור מליחה ובאמת גם העופות יכולין לאסור הדגים לאח' ש"מ אלא דקשה לישנא דש"ס בעידנא דפלטי עופות והיינו דוקא לגבי הדגים דנקט האי לישנא משא"כ בעופות לזה קאמר הר"ן דבדגים דרפי באמת מקרי רותח מקמי דכיון דכבר פלטו צירם ובלעו מדם העופות קודם שיעור מליחה והדברים ברורים

ומעתה יתבארו ג"כ דברי המחבר דוודאי אי אפשר לומר דהמחבר סובר דהר"ן פליג עם הרשב"א דבב"י לא הביא מי שחולק ועוד שהביא דברי הג"מ דאפי' במקום שהבשר נאכל מחמת מלחו מ"מ הציר אינו נאכל מחמת מלחו ולא כתב כלל בלשון פלוגתא וגם בסי' ס"ט לא הביא מאן דפליג ארשב"א דבשר שמלחו בכלי שא"מ ותו דכבר כתבתי דהר"ן מודה ג"כ אפי' במקום שהבשר לא חשיב אינו נאכל מ"מ הציר הנופל עליו הוי אינו נאכל אלא וודאי המחבר כאן מיירי בבשר שכבר פלט צירו ודמו או בבשר מבושל דאין טבע המלח להפליט כלל רק הוא כמו שאר דברים ואם אינו נאכל מחמת מלחו הוי רותח מחמת המליחה ככל דברים שאין המלח מבליע בחומו רק בחריפותו כמו שכתב הרשב"א בכמה דוכתי ואם אינו נאכל מחמת מלחו אסור ובאמת נראה שגם בפלתי הרגיש מזה אלא דכתב דה"נ ציר הבשר אוסר הגבינה ולפי מ"ש זה אינו דוודאי בבש' שעדיין לא פלט דמו וצירו פשיטא שטבע המלח להפליט בלי רתיחה וכמ"ש הפוסקים ורבין יוכיח דלא ס"ל מלוח כרותח ומ"מ וודאי בעי מליחה והיינו משום דטבע המלח להפליט ואם נפלט ממנו ציר אז נמס המלח בתוכו ואף אם נשאר בתוכו מ"מ אינו נאכל מחמת מלחו ובבשר דווקא הטעם משום שאינו נבלע בבשר משא"כ בדב' לח וכמש"ל וכ"כ האו"ה להדיא והביאו הש"ך בסעיף ע' בשר כשר שמלחוהו דלא שייך פסק כח המלח כיון שלא הפליט כלל ואם טבע המלח להפליט הציר הא גם התם פלט צירו ולא יוחשב רותח אלא וודאי דזה דווקא בבשר שלא נמלח עדיין וטבע המלח להפליטו וכן הפוסקים פסקו דהפליט ציר שתים עשרה שעות ואטו אם ימלח אח"כ עם נבילה לא יאסור ק שאין בו ציר דכ"ז שפולט ציר ומיד שהפליט הציר הוא מקבל טעם המלח ואינו נאכל לכן אוסר משא"כ בבשר כשר כמ"ש האו"ה בבשר מבושל שאין המלח מפליטו רק אם שהה שיעור מליחה דאז אינו נאכל מחמת מלחו ואוסר מטעם רותח ועל זה מורים דברי הש"ך וזאת אשר כיון אליו כמבואר להדי' מדבריו וזה ברור

ומעתה מ"ש הפ"ח דאין לסמוך על דברי המחבר לפי הנ"ל דברי המחבר מוסכמים מכל הפוסקים דהפוסקים לא כתבו רק שהציר אינו נאכל מחמת מלחו אבל הבשר גופיה גם הרשב"א מודה דבפחות משיעור מליחה אינו רותח כמ"ש בת"ה דאף שאין הבשר אינו נאכל מחמת מלחו הציר כו' הרי להדיא דלא פליגי כלל דהר"ן מודה ליה בזה וכמ"ש וכן הרשב"א מודה בזה אלא שהרשב"א הבין דעת הר"י ברצלוני שאמר בכל מקום אפי' בכשא"מ וע"ז השיגו והר"ן לא הבין כן דבריו כמבואר להדיא גבי אין מולחין בכשא"מ וגם כמש"ל וכ"ז ברור ובזה מתישב ג"כ מאי דקשה על הר"ן דתירץ דכיון דרפוי מקרי רותח מקמי ולכאורה קשה עליו לס"ד דש"ס דלא נחית להכי הו"ל לאקשויי' כפשוטו למה אסורין כיון דלא רפו דלא ידע עדיין מזה ולפ"ז ניחא דוודאי באמת י"ל דהדגים נאסרים לאחר ששהו שיעור מליחה דבלעו העופות רק הקושי' הוא על לשון הש"ס ודו"ק

ולפ"ז פשיטא דכל הפוסקים מודו דבעי שיעור מליחה ומעיקרא לא מקרי רותח וכן משמע להדיא מדברי התוס' דכתבו בפ' ג"ה דכיון דר"ה דייק לה דמליחה לקדירה הוי אינו נאכל מחמת מלחו מדפי' בהגמ' דשיעור מליחה כשיעור צלי והיינו דמליח הרי הוא כרותח צלי אלמא דאפ"ה בעי שיעור צלי ואין לומ' דכוונת דמיד הוי רותח וצלי נמי מיד הוא רותח רק שאינו פליט בשיעור מועט כל דמו דגם בצלי אין הבשר מתחמם ובאמת י"ל דהא דבעי שיעור צליה שאז מרתח כל החתיכה ונפלט כל הדם כולו הה"ד נמי במליחה דמקמי הכי לא מקרי רותח וכן משמע מדברי הר"ן שהביא ג"כ לשון התוס' וכ' כ"כ הר"י ברצלונה ולא הזכיר שהר"י חולק בזה עם ר"ת אלא וודאי דכ"ע מודין בזה דוודאי אין סברא שמיד יהי' המלח נבלע בכל הבשר וכל הבשר יהי' אינו נאכל מחמת מלחו וכן עיקר וגם הפ"ח מודה בזה רק שכתב דהציר אינו נאכל מחמת מלחו וכבר נתברר דאין זה השגה

הלכך בשר וגבינה כו' וכתב הש"ך דל"א איידי דטריד למיפלט רק בדם משא"כ בציר דנתך ונבלע בקל דלא כאו"ה כלל י"א די"א וכוונתו דהאו"ה סוב' דהואיל דלחלוחית הבש' וגבינה איסו' תורה ל"א איידי דטריד ומשמע דבאיסו' דרבנן אפי' בציר אמרינן איידי דטריד למפלט ובפלתי עשה לו סמוכים מפי' רש"י פכ"ה דפי' גבי עובדא דר' מרי דאימלח לי' בשר שחוטה בהדי בשר נבילה אתא לקמיה דרבא אמ' ליה הטמאין לאסו' צירן ורוטבן ופירש"י דנסתפק אי אמרינן בהאי איידי דטרוד והקשה הרשב"א דלפ"ז אין ענין תשובת רבא לשאלת ר' מרי כיון דלא נסתפק בזה כלל ולפי דברי האו"ה ניחא דר' מרי לא ידע אי מן התורה הוא אי דרבנן והי' מסופק אי אמרינן איידי דטריד ופשיט ליה דמדאורייתא הוא ול"א איידי דטריד עכ"ד בקצרה ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה מאי הביאו התוס' ראיה מעובדא דריש גלותא דאטמתא דאימלחא בי ריש גלותא בגיד הנשה וכי נמלחו לאורחא ומאי קושי' הא הציר חשוב מיד רותח עיי"ש ולפ"ז ניחא דהא כבר כתבו התוס' ושאר פוסקים דהתם אין האיסו' משום הגיד דקיי"ל אין בגידין בנ"ט רק מחמת שמנו ואם האיסור הי' מחמת הציר שפלט הוא התם נמלחו לקדרה ובוודאי לא פלטו דמן וצירן וקשה נימא איירי דטרוד למיפלט לא בלע דשמנו של גיד הוא דרבנן אלא וודאי התם הי' האיסור מחמת השומן גופיה ובשומן לא אמרינן איידי דטרוד ודו"ק

איברא דראייתו מרש"י לא הבנתי וממקום הראי' שם הסתירה מני' ובי' דהתם פריך מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו בשניהם מלוחים ומסיק דאסו' רק התם מיירי בטהור מליח וטמא תפל ולדברי האו"ה קשה מאי פריך משם לרבא הא התם הוא מדרבנן דציר דגים לכ"ע דרבנן הוא כמבוא' להדיא בש"ס ופוסקים דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא ולמה יאסרו הדגים מציר הדג טמא ונימא איידי דטריד למפלט לא בלע ואין לומר הטעם משום דדגים רפו קרמייהו ופלטו מיד והדר בלעו דהא תרווייהו דגים נינהו ובשנח זה כבר נח זה וכן פירש"י הטעם גבי בשר דמות' למלוח שני חתיכות משום דאיידי דטריד וכשנח זה כבר נח זה ואפשר לומר דהאו"ה סובר דבלעו לאחר פליטתן מציר הדג טמא כיון דכבר פלטו צירן לא שייך איידי דטרוד אבל רש"י דלא סבר להאי טעמא רק משום דכשנח זה כבר נח זה ולאחר שפלט סובר רש"י דכבר פסק כח המלח כמבואר לעיל סי' ס"ט ולכן אי אפש' לכוין הכוונה זו ברש"י ועוד קשה על דעת או"ה גופיה דמאי פריך משם דילמא התם מיירי בסילקן קודם גמר פליטתן ואמרינן איידי דטריד אלא וודאי דלא שייך בזה כלל איידי דטריד כו' דדווקא גבי דם אמרינן הכי וכמ"ש הש"ך ובפרט לפי מה שכתב הרא"ש פכ"ה דאם הדגים הם בקשקשייהו אמרינן איידי דטריד ונקטינן כוותיה לעיל סי' ע' פשיט' דלא פריך מידי דילמא התם בקשקשים מיירי ואין לומר דהא הקשקשים הם כמקום קליפה ומליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה וא"כ קשיא סיפא דטהור תפל וטמא מלוח אסור דמ"מ קשה לוקמי בשמנים דאוסרים כולם כמ"ש הרשב"א בת"ה ודו"ק ע"כ העיקר כדברי הש"ך וכן משמע מדברי התוס' והרא"ש והר"ן גבי עופות דכתבו דגם העופות נאסרים משום שבלעו ציר הדגים ודם שמלחו אינו רק דרבנן וגם חענ"נ נמי אינו רק דרבנן כמ"ש התוס' והר"ן וקשה נימא אעופות דטרידי למיפלט ציר לא בלעו מציר הדגים אלא וודאי כמ"ש הש"ך ושאר פוסקים דדווקא גבי דם אמרינן הכי ולא בציר וכן משמע מהני אטמהתא דהיו נאסרים משום ציר הנפלט מהם ולדעת או"ה דהבשר אינו נאסר מחמת הגבינה למה יאסרו ועיקר כמ"ש הש"ך

ואפילו במקום כו' מ"מ צירו כו' עיין פלתי שגמגם בזה ממה שהקשו התוס' והרא"ש ושאר פוסקים על רש"י מהני אטמהתא ושאר דברים דלמא התם האיסור היה מחמת הציר אבל מנ"ל שהבשר יקרא רותח ולכן כתב שנראה שדין הציר והבשר שוין ואני תמה עליו דהא