חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנד

צונן וכיון דלא נאסרו רק מחומרא בעלמא לא מצי למיסר תערובתו ואין להקשות דתקשי לרב דסבר עילאה גבר כיון דהעליון חם ומחמם להתחתון ואסור מדינא ולא אוסר כדי נטילה די"ל כמ"ש התוס' שם דמלשון נגע אין להוכיח אם הוא למעלה או למטה וי"ל לרב שנגע למעלה דלא אסור רק מטעם חומרא ולכן אינו אוסר תערובתו ויש להסכים שני תירוצי התוס' אליבא דאמת דתרתי קושטא נינהו ודו"ק

ולפיכך דייק ליה המקשה שפיר דרישא ע"כ מיירי בחרס צונן אלמא דחרס תנור בסתמא לאו רותח היא וס"ד דסיפא נמי מיירי בצונן ופריך שפיר ושני ליה כדאמר ר"י אמר שמואל בסולת רותחת אעיל דסתם סולת צונן הוא מ"מ מוקי ליה ברותח כי היכא דלא לקשי ליה מתני' אף דרישא בחרס צונן הה"ד יש לאוקמי גם מציעתא ברותח אף דרישא לאו בהכי מיירי אך כל זה לס"ד המקשה דלא ידע מסיכה דמשהו עבדו ליה אבל למסקנא י"ל דרישא נמי בחרס רותח מיירי ודבר זה פשוט דסתם חרס תנור רותח הוא וליכא למטעי בהא כלל ולכן לא אמר ר"י אמר שמואל ארישא דמיירי בחרס רותח דזה פשוט ואין צורך להשמיענו כלל והא דלא אוסר הרוטב כדי נטילה היינו משום דסיכה משהו עבד לה

ובהכי נמי ניחא מאי דקשה לשמואל מנא לך דין זה דתתאה גבר והמשנה נתרץ בדוחק זה דמהכ"ת נימא דמיירי בסולת רותח כיון דסתם סולת צונן הוא ולפ"ז ניחא דבאמת מאי דמסקינן דסתם חרס הוא רותח וודאי דהרישא לסיפא שוין הם ובענין אחד מיירי ואפי' לרב דסבר עילאה גבר נמי מיירי המשנה בסולת רותח באופן שישוו רישא לסיפא להדדי ולפ"ז הרמב"ם דפסק גבי סכו בשמן של תרומה דדין בקליפה והיינו מטעם דסיכה משהו עבד ולא קשה קושי' התוס' הנ"ל דיאסר כדי נטילה די"ל כתירוצם דסיכה משהו בעלמא עביד והדרן לסברא קמייתא דסתמא בחרס תנור דרותח הוא מיירי וכיון דרישא מיירי ברותח סיפא נמי מיירי ברותח ואפי' מאן דסב' עילאה גבר ע"כ מוקי לה בהאי גוונא דלהוי רישא וסיפא מחד ענינא ולכן לא מייתי הרמב"ם הך אוקימתא כלל דכיון דרישא ברותח סיפא נמי ברותח הוא ואין צורך להביאה כלל דליכא מאן דפליג בהא כמ"ש ודו"ק

וזה דווקא לדעת המג"א משא"כ לדידי אי אפש' לומר כן דבאמת היכא דהקליפה אסו' מן התורה חוזרת הרוטב לאסור כדי נטילה ולא שייך לומר כמ"ש אמנם לדידי נמי ניחא די"ל כיון דהרוטב אינו אסור רק מספק לא מצי לאסור הפסח כיון דהרוטב הולכת כדי נטילה ובפסח יש ג"כ רוטב היתר והו"ל מב"מ ומב"מ מן התורה בטיל ברוב והדרן להנ"ל דהוי ספיקא דרבנן ואף דשמואל סבר מב"מ לא בטיל מ"מ כיון דרוטב ובשר שני מינין הם בשמא ובטעמא הם אחד ולא שייך מב"מ וגם טכ"ע לא שייך אפי' למ"ד מב"מ לא בטיל מודה וי"ל באופן שכתבתי לעיל לדעת המג"א ודוק

שהה שיעור מליחה, עיין ש"ך שהקשה אמחבר מדלעיל סי' ס"ט בנמלח בכשא"מ דנאסר מיד אפי' בלי שהיה ובפלתי תירץ דלהבליע דם תיכף רותח כיון שטבע המלח להוציא דם משא"כ בשאר דברים וכתב שעל זה מודים דברי הש"ך והקשה לפ"ז מאי הוכיחו התוס' מדם קדשים דמליחה לקדירה הוי כרותח דילמא לגבי דם שאני כיון דטבע המלח להוציא דם מיד נעשה רותח עיי"ש ולי נראה לפי מ"ש הפוסקים דהיינו טעמא דהדחה ראשונה משום שהמלח מפליט רק לדם שבחתיכה משא"כ בדם בעין דאין טבע המלח להוציאו ולפ"ז כיון דאין טבעו להוציאו הרי הוא כשא' דברים והדרא לסברתי' דאין טבעו להוציאו ובעי שיעור מליחה דכאן לא שייך שהוא מרותח ע"י המלח ואתי שפיר ודו"ק

הפלתי הקשה עוד דכיון דקודם שיעור מליחה לא הוי רותח ובקדשים דהיה מולחו ומעלהו מיד ואיך יוחשב כרותח וגם זה לא קשיא דבש"ס דמנחות אמרינן במלח תמלח ומסיק התם יכול תבונהו ת"ל תמלח ומסיק פירושו יכול יתן בו טעם כבינה ת"ל תמלח ופי' התוס' דהיינו אינו נאכל מחמת מלחו וכן פירשו כל הפוסקים ולפ"ז יש להבין בלא"ה הא בלי שהי' שיעור מליחה וודאי אינו נאכל מחמת מלחו כיון דמעלהו מיד פשיטא שאין המלח נבלע בכל החתיכה וצ"ל דבאמת פירושא דקרא הוא שלא יהי' נאכל מחמת מלחו אם ישהא שיעור זה וזה הוי בכלל תמלח שיתן עליו כ"כ מלח עד שלא יהיה נאכל מחמת מלחו אם שהה שיעור מליחה ולהכי קאמר דדם קדשים וכן לקדירה משמע דבעי שלא יהיה נאכל מחמת מלחו ובדם קדשים בלא"ה לק"מ דכיון דהתם הוא נותן עליו המלח ודם הוא דבר לח ופשיטא שמתערב עד שלא יהיה ראוי לאכול מחמת המלח שבו ודבר זה ברור לחוש הראות רק בדבר עב כמו בשר דאם אמרינן שאין המלח נבלע היטב בחתיכה זו עד השהותו שיעור מליחה אבל בדבר המתערב אין חילוק בין שהה והנסיון יוכיח ולכן דיוקו שפיר מדם דמליחה שאינו נאכל מחמת מלחו רותחת הוא דאל"כ אמאי נפיק מתורת דם וא"ש ודו"ק

ומעתה גם קושי' ראשונה לא קשיא ולא מידי דהתם לא דייקי התוס' רק דמליחה שאינו נאכל מחמת מלחו רותחת הוא מדם קדשים דנפיק מדין דם אם מולחין אותו וזה ברור ודו"ק

אמנם בסוף דבריו מסיק דיש להחמיר דהר"ן לא נתכוון לזה כלל וז"ל הר"ן פכ"ה כ' הר"י ברצלוני דבשהה שיעור מליחה לקדירה הוי רותח ומקמי הכי לא וא"ת הא אמרינן לקמן גבי דגים ועופות שמלחן זע"ז דבעידנא דפלטי עופות בלעו דגים מנייהו אלמא דאפי' בתוך שיעור מליחה הוי רותח וי"ל דכיון דבשהי' דקדרה מקרי רותח בעוד שמלחו עליו לגבי דגים דרפי קרמייהו מקרי רותח מקמי עכ"ל הר"ן וכבר תמה בפלתי על זה דמה ענין רפי קרמייהו לענין שיוחשב כרותח ומה ענין זה לזה הגם שאפשר לדחות די"ל דהר"ן נתכוון דכיון דרפי קרמייהו ובזמן מועט הי' מקבל טעם המלח והוי כמו דבר לח דכיון דכל הטעם דבעי' שהי' לקדירה היינו דמעיקרא נאכל מחמת מלחו הוא ובדגים דרפי מעיקרא נמי אינו נאכל ואין זה תימה וגדולה מזה כתבו התוס' דאפי' רבין דסבר מליח אינו כרותח בדגים דרפי קרמייהו מודה ע"כ מהא לא ארי' ובפלתי כתב דהטעם הוא שהמלח מחמם מיד במקום דאינו עושה פעולה אחרת רק לחמם ולכן בדם קדשים דאין הפעולה להוציא מיד מקרי רותח עיי"ש ואין זה אלא תימא דכי המלח נביא הוא שבדם קדשים אין הכוונה רק למצוה ואפש' שכיון למש"ל ומ"מ סברא זו דחוקה ועוד קשה לי דמאי מהני חימום הדגים וזה אינו מעלה ואינו מוריד רק העיקר הטעם האיסור היינו מליחת הטמא דטהו' מלוח וטמא תפל מות' ועיקר הדבר הוא שהאיסו' יהי' מלוח ולכן מאי מהני מליחת העופות אם אינו רותחת לאסו' הדגים הרותחים ואפשר לפרש דברי הר"ן דלשיטתיה אזיל דפי' גבי בשר שחוטה שמלחו עם בשר נבילה דמיירי באינם נוגעים זה בזה ומשמע בנוגעים זה בזה אפי' בטהו' מלוח ובטמא תפל אסו' ולכן גבי דגים דרפי קרמייהו מיד המה רותחים ומחממי להעופות ולכן הם נאסרים ולשונו מדוייק כמ"ש דכיון דבשהי' הקדרה מקרי רותח בעוד שמלחו עליו לגבי דגים כו' ולכאורה אין ענין לזה כלל דבשהי' הקדרה בעוד שמלחו עליו דמאי נפקא מינה בזה ואין ענין זה לכאן ולפ"ז ניחא שבא לאפוקי מדעת הרא"ש שהביא הש"ך כאן דבשכבר פלט דם שוב אינה רותת מחמת אותה מליחה וא"כ כיון דהדגים לא נאסרו רק בשפלטו כבר דמן וצירן ואז פסק כח המלח ואינו יכול לחמם העופות קמ"ל דלא כהרא"ש ודו"ק

אמנם בכל זה לא הונח לי דפשט דברי הר"ן לא משתמען כן דמיירי בנוגעין זה בזה דלא נקט רק שמלחן עם עופות דומיא שחוטה שמלחה עם בשר נבילה והיינו באינו נוגעים וכן משמע מדברי הר"ן שם בשמעתתא דדגים ועופות דלא איירי בנוגעים זע"ז שכתב לתרץ קושי' התו' דלמה לא אמר שמלחן עם העופות עיי"ש ודוק ועוד תמיה לי דהא הר"ן גופיה כתב דאף שאין הבש' רותח מ"מ הציר חשיב רותח ולפ"ז לק"מ קושי' הר"ן דהא הציר והדם מיד הוא רותח ובאמת הרשב"א בת"ה השיג על ר"י ברצלוני מטעם זה ועיי"ש והר"ן דסבר כוותיה ומ"מ סובר דהציר מיד הוא רותח ומאי קושי' הא הציר מיד הוא רותח ע"כ נ"ל ברור כוונת הר"ן הוא באמת כן דכיון דבשהי' דקדרה מקרי רותח לגבי דגים חשוב מקודם זה רותח דכיון דדגים פולטין קודם שיפלטו העופות וא"כ לא שייך למימר איידי דטריד למפלט כו' ולכן הציר היוצא מן הבשר אוסרן ואי לא הוה רפי קרמייהו לא הי' אוסרן אותה העופות רק לאחר פליטת צירן ולא שייך למימר בעידנא דפלטי עופות בלעי דגים מינייהו אך הואיל דרפויים הם פולטין קודם ונאסרים מן דם והציר היוצא מן הבשר אך לפמ"ש הר"ן בשמעתתא דדגים ועופות דאפילו העופות אסורים מטעם דהדגים נעשים נבילה ואוסרים העופות עיי"ש שהסכים לזה לדעת הראשונים ז"ל רק מסברתו אשר נתחדשה לו התירם ולפ"ז קשה איך יאסרו הדגים את העופות מטעם שנעשים נבילה הלא המה צוננים רק שהציר הנפלט אות' להעופות וכיון דכבר פלטו כל צירן ואיך