חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנב

בטיל דלא אמרינן חנ"נ וכדעת הראב"ד וע"ז תירצו דאי טעמייהו דרבנן משום מב"מ בטל הוא האיך אמ' ר' נראין דברי רבנן דהא ר' סבר מב"מ ל"ב ולשיטת רבי אפילו לרבנן הי' חנ"נ רק שרבנן אמרו כן מטע' אח' דמב"מ בטיל ובענין זה אפי' ר"י נמי מודה דל"א חנ"נ ואי משום דסב' רבי דלא חיישינן לשמא לא ניער יפה הל"ל נראין ואינו נראין ובזה נמי מתורץ הדקדוק שדקדק בפלתי דאין סברא לומ' דהמקשן והתרצן מחלקין בזה בפירוש עד שתתן דמר סב' דעד שתתן קאי אחתיכה והתרצן סוב' דעד שתתן פירושו אטיפה דזה דוחק ולפמ"ש א"ש דבין להמקשן ובין להתרצן עד שתתן קאי על הטיפה כן נראה לענ"ד בשיטת הראב"ד ודו"ק

הנה הש"ך והט"ז נחלקו ודעת הט"ז ס"ק ט"ז האריך אי אמרינן חנ"נ בדבר הנאסר במשהו אוסר את מינו במשהו ומסקנתו דאפי' בחמץ שאוסר בין במינו בין שלא במינו דבר הנאסר במשהו אינו יכול לאסו' עוד והש"ך השיג עליו באמרו דדוקא מ"ש התוס' בחולין דדבר הנאסר במשהו ל"א חנ"נ הוא דווקא בשא' איסורין משא"כ בחמץ משום דלא אמרינן שמשהו יהי' כמאן דליתא רק שלא תירצו התוס' רק דהוי אינו מינו וא"כ בחמץ בפסח דבין במינו ובין בא"מ אוס' אפילו משהו נמי אוסר כמה פעמים במינו עיי"ש שהאריך וכבר כתב הפלתי שלר"ת וודאי כמאן דליתא דמי ע"ש אך לרבינו אפרים נסתפק ולא מצא ראי' ברורה ולענ"ד נראה ראי' ברורה שלא כדברי הש"ך דהנה הרשב"א בחידושיו הביא דעת רבינו אפרים ואו' אני שאין דברים אילו אמורין רק לענין בב"ח אבל בשא' איסורין לא וראיה לדברי מהא דאמ' ר' לעיל חתיכה של נבלה כו' ופרכינן מאי ארי' כו' ומשני בקדם וסלקו דאלמא דאע"פ שהחתיכה עצמה אסורה מטעם משהו שבה אפ"ה אינה נעשית נבלה לאסו' עיי"ש ולפי דברי הש"ך עכצ"ל שצריך ששים בחתיכות לבטל הנבילה אפילו לא נבלע בה רק משהו דרך משל שהחתיכה היא ע' זיתים ונבלע בה זית א' אף שאין בחתיכה זו כח לאסור מ"מ לא גרע מאינו מיני' וא"כ מאי זו הראי' שהביא ר' אפרים דכיון דהוי עכ"פ אינו מינו אף לר"ת שסובר בכל איסורין חנ"נ אתי שפי' דיכול להיות דהוה אינו מינו אלא וודאי ברור שדעת ר' אפרים דהמשהו הנבלע בה הוי כאינו ושפי' דייק דלמ"ד חנ"נ בכל איסורין ע"כ הטעם שכיון שנאסרה החתיכה נעשה כל החתיכה איסו' גמו' והקשה שפיר לדבריהם דכיון שהחתיכה נאסרה לא מטעם הבלוע בה מדוע לא יקרא מב"מ ודוחק לומ' שזה דחק לר' אפרים דלר"ת צריך ששים בחתיכות לבטל כל החתיכה הנאסרה ממשהו וזה נחשב לר"א לדוחק שרב איירי ביש ששים נגד החתיכה דהא לדעת הש"ך גם לר"א צריך לאוקמי באיכא ס' בחתיכות נגד כל החתיכה שהר"א כתב ז"ל וכמו כן מ"ש רבא סלק את מינו כמו שאינו היינו נמי אם קודם שנתנה הנבילה טעם בחתיכה יש לבטל ברוטב הנבילה אין לומר סלק את מינו שהרי נבלע בחתיכה נמצא אף שהחצי זית קרוי א"מ מ"מ אי אפש' לחתיכות לבטל החצי זית לבדו שהרי נבלע בחתיכה וע"כ צריך ששים נגד כל החתיכה: סימן צ

עם הכחל, הקשה הרמ"א בת"ח למה בחתיכה שנתבשלה בדמה לא אמרינן דחתיכה עצמה תצטרף ותי' דמשום דהוי חלב דרבנן הקילו ועיין מ"ש הט"ז ונה"כ ובפלתי דש"ה דכב' נאסרה משום דפירש ממקום למקום ולכן אפי' לאח"כ אינו מצטרפת וזה לא יתכן בדעת דלא ס"ל הך דדם שפירש ממקום למקום כמבוא' בפכ"ה וכ"כ הוא עצמו לעיל ס"ס ס"ט ע"ש והדרא קושי' לדוכתה ולענ"ד נראה דדם שאני כיון דלא ידעינן כמה דם יש בחתיכה ואפש' שכל מה שיצא ממנו הוא דם ואף שגם עתה לא הקטינה שיעורה מ"מ אמרינן שנתנפחה מחמת ההית' והוי כמו חתיכת נביל' דפשיט' דבעי נגד כל החתיכה אבל בכחל דיש לו הית' בקריעת שתי וערב ואין איסו' רק מחלב הכנוס בגומות ומצד עצמו הוא היתר שהרי עינינו רואות דבקריעת שתי וערב הבשר מן הכחל היא כמו החלב שבגומות ולא שייך לא ידעינן כמה חלב יש בו דהא וודאי שאין כל הכחל חלב רק דבעי ס' שאנו חוששין שמא יש בו חלב כמו הכחל כולו ועכ"פ גם בשר יש בו כמו החלב אבל בחתיכה אף אם יקרעה ויסחוט כל מה שבתוכה מ"מ לא תהי' החתיכה מותר שאין הטעם מהדם הכנוס רק שאנו דנין כל החתיכה כאילו היתה דם ואיך יצטרף וזה ברור ודו"ק

אין הכחל מצטרף, זהו דעת הרשב"א ולדידן וודאי ניחא דחזר הכחל כחתיכת נבילה ולהכי לא מצטרף אך לדעת הרשב"א דסב' דלא אמרינן בשא' איסורין חענ"נ קשה מאין נ"נ חלב הנבלע אינו אוסר דאם בישלו לבדו מות' רק כל האיסו' מן טעם בשר הנבלע בו שהבשר קיבל טעם חלב כשחזר לכחל נעשה כחתיכת נבילה וכיון דכב' אסרה מבב"ח לא שייך חתיכה נ"נ עיי"ש בפלתי

ולי נראה דלא משם חנ"נ דהוי כמו בב"ח בא הרשב"א לומר דלא מצטרף אלא דכיון דכשיצא מן הכחל לבש' ונעשה הבשר חתיכה דאיסורא דזה וודאי הוי בב"ח וכיון שכן מה שבלע הכחל מן הבשר הוא איסו' גמו' והוי כמו נתבשל עם נבילה וכיון דלא ידעינן כמה בלע הכחל מן הבשר לכן צריך לשער נגד כולו וכמו בכף לקמן סי' צ"ח סעיף ז' אף דהמחבר דלא פסק חנ"נ מ"מ צריך לשער נגד כל הכף כיון דלא ידעינן כמה בלע והאי נמי דכוותי' אבל ביש ס' כיון שהבשר לא נעשה איסור רק כשבא להכחל ומזה נאסר הכחל עצמו אז כיון שהחלב כבר נתבטל רק שחוששין שמא נשאר בו מעט חלב ועכ"פ אינו חמור מבראשונה והשתא נמי מצטרף דהואיל דהכחל הוא עדיין היתר כמו שהי' דהטעם הבש' בהכחל גופי' ר"ל בבשר הכחל אינו מזיק כיון דטעמן שוה ולא הי' האיסור רק משום החלב שבתוכה שנטעם בחלב טעם בשר ובשר הכחל עדיין הית' הוא ולכן הדר מצטריף ואפי' לדידן דקיי"ל חענ"נ בכל איסורין והה"ד למה שכבר נאס' מבב"ח מ"מ לא מחמרינן כולי האי ובפרט לפמ"ש הש"ך דלא נאס' רק ממראית עין פשיטא דלא גרם מבראשון וזה ברור

אם קרעו שתי וערב, משמע דאם לא קרעו שו"ע אפי' בבישול לבדו נמי אסו' בדעבד וזהו דעת רש"י דפי' מתני' דנקט קורעו היינו דווקא לבדו אבל דעת רוב הפוסקים אינו כן וגם דעת הראב"ד גופיה שם דלבדו מות' אלא שהחמיר שלא לפרוץ גדר והפ"ח כתב דאפי' בלי קריעה שו"ע נמי שרי כיון דבישלו לבדו כדעת רוב הפוסקים ובאמת לדבריהם שמעתתא מרווח טובא ולדעת הרמב"ם ואלפסי נמי שרי בבישלו לבדו אפי' בלי קריעה כלל ולדידהו לקדירה צריך קריעת שו"ע דהיינו בבשר ורב דאמר אינו עובר עליו ומותר היינו שבישלו לבדו וקשה להו ע"כ קושית התוס' דמאי פריך לרב ממתני' דלמא מתני' דנקט אינו עובר עליו ואיסורא איכא היינו בהדי בישרא ולפמ"ש ניחא שפיר ובלא"ה נמי י"ל כתירוץ התוס' על רש"י דהקשו ג"כ דילמא מיירי לקדרה ותי' דהו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאם לא קרעו מות' והוי מוקמינן ליה בצלי ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו שם אהא דבעי למיתי סייעתא לרב מהא דתניא הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאח' בישולו לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא בעי קריעה והקשו תוס' אדרבה דוק מינה איפכא אינו עוב' עליו ואיסורא איכא והכא לא שייך למימר איידי ותירצו די"ל איידי דמתני' נקט נמי ברייתא הכי והדוחק מבואר אבל לפי' רש"י ניחא דכיון דכל קושי' הש"ס הוא דלשמעינן דלא קרעו מות' והוי מוקמינן לה בלא בשר ולפ"ז י"ל הא דמשני הש"ס איידי לאו היינו דבאמת מתני' דנקט אינו עובר עליו היינו דמותר באמת דזה דוחק דפשיטא דלישנא לא משתמע הכי אלא דהכי פירושא הה"ד דאיסור נמי ליכא והיינו בענין דמיירי רב בלי בשר והא דלא אשמיעינן רבותא טפי דמותר לבשלו בלי קריעה היינו משום דבעי' למיתני סיפא דאינו עובר עליו דאסורא איכא נקט נמי רישא אינו עובר עליו ובאמת איסורא איכא והיינו לקדרה וא"ש ופי' זה מחוור טפי ולפ"ז י"ל דהא דנקט בברייתא אינו עוב' עליו באמת איסורא איכא ולא קשה קושי' הש"ס מידי דכיון דגם במתני' הכי הוא וצ"ל דהכי מקשה לפום מאי דס"ד השתא דקריעה וודאי מהני ליכא לפרושי דאיסורא איכא אפי' בלי בשר כיון דאפשר בקריעה רק בהדי בשרא שייך לומר דאוס' והבשר ג"כ נ"ט בו דאי אפש' בקריעה רק מה דכניס ביה והיינו החלב שבגומות וצ"ל דהא דאינו עובר עליו היינו לקדירה מקשה למה לא אשמעינן דומיא דסיפא דקורעו לאח' בישול דומיא דלב וליכא למימר דאיסורא איכא דהא וודאי מהני ליה קריעה וצ"ל דבאמת לא בעי קריעה ולהכי לא מצי למינקט דומיא דסיפא לכך נקט אינו עובר עליו ובאמת מיירי לבשר ולק"מ קושי' התוס' ובאמת גם התוס' לא הקשו דמאי מייתי סייעתא דילמא איסורא איכא דע"ז לא תירץ כלום די"ל דנקט איידי דמ"מ קשה מנ"ל למייתי סייעתא דבאמת איידי הוא תירוץ דחוק האיך מייתי סייעתא וכל מה דאיכא למידחי דחינן