חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנא

גריסין שנפלו לעדשים דפריך אלא במאי לאו בס' והקשה רש"י דילמא מיירי בטעמו וליכא טעמא ומאי קושיא הא גריסין בלעה עדשים נעשים נבילה וכשפלט אי אפש' למיטעם עכ"ל ופירש קושייתו דשמא מתחילה היה בהם טעם ואח"כ פלטו ושם אי אפש' לתרץ כמ"ש לעיל דהוה ספיקא דרבנן דהא התוס' סברי אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ מן התורה כמו שהקשו כמה פעמים מגיעולי מדין וכיון שנאסר מתחלה שוב אין לה היתר בסחיטה וא"כ הוי ספיקא דאורייתא אמנם מ"מ נראה לענ"ד לתרץ דהנה כבר כתבתי לעיל שלמ"ד נותן טעם לפגם אסור הוי גיעולי מדין ומשרת ב' כתובים ולית לן למילף טכ"ע ובירושל' מוקי הך מתני' כר' מאיר דסבר נט"ל אסור ולפ"ז אף אם מתחילה הי' בהם טעם לא היו נאסרין רק דרבנן וכיון שכאן הספק אי לא היה כדי ליתן טעם מיד או בלעו נ"ט וחזרו ופלטו והוי ספיקא דרבנן ותלינן להקל ולא גרע מנשפך ודו"ק

הכרתי ופלתי הקשה דברי תוס' אהדדי שבד"ה חלב נבילה כתבו התוס' שחנ"נ אינו אלא דרבנן ולמרה בד"ה שנפל כו' הקשו מגיעולי מדין וצ"ל דהוא דאורייתא ונראה לענ"ד לתרץ שהתם כתבו כן אליבא דרשב"ם שפירש שרוטב נבילה הוא ברוטב היתר מב"מ וא"כ קשה האיך הגעילו בגעולי מדין דרוב כלי בישול וודאי נבלע בהם מים והוה כמו הגעלה מב"מ ול"ב ולקמן אזלו לדידן דלא קי"ל כהרשב"ם ואפילו לרשב"ם גופיה י"ל שכ"ז אינו לרב דסבר מב"מ ל"ב ועכצ"ל דחתיכה נ"נ רק מדרבנן משא"כ לדידן דקיי"ל מב"מ בטיל שפיר י"ל חנ"נ ד"ת ואין להקשות הא כתבו התוס' לעיל דף צ"ט דתרי משהו לא אמרינן וא"כ אף למ"ד מב"מ ל"ב י"ל דהגעילו ב' פעמים בקדירה שיש ששים ולא נאסר רק בפעם א' ממשהו והוה פעם שני במשהו ול"א דז"א דהא כבר כתב הט"ז סי' צ"ב דבלח בלח אמרינן תרי משהו שמתחלק האיסור והסכים עמו הש"ך בנה"כ והכא הוה לח בלח ומה שתירצו התוס' ביין נסך למאן דלא בעי תחילה דאיירי דלא נאסר רק ממשהו והוי תרי משהו אפי' בלח בלח דזה אינו דכיון דהתם איירי שנתערב אח"כ בשא"מ ושייך שפיר תרי משהו וכ"כ בנה"כ להדיא ז"ל בסוף דבריו אבל אם נאסר דבר לח מחמת מינו ונתבשל אח"כ אותו לח במינו דהיינו שהאיסור הוא מין תערובות הב' אסור אף התערובות הב' כאילו נפל האיסור הראשון שם אבל אם נפל אותו לח בא"מ א"צ רק ששים מן התערובות הב' נגד איסור הראשון עכ"ל והתם גבי יין נסך נמי הוי ששים במים נגד היין איסו' כנ"ל ודו"ק

הנה דעת הט"ז הוא דאפי' לרש"י שפירש במקצתה תוך הרוטב אין הכל מצטרף לבטל הטיפה הוא דווקא לחומרא שלא יצטרף הכל לבטל הטיפה אבל מ"מ נאסר חלק התחתון מחלק העליון ואוסרת הקדרה, והפלתי הקשה עליו בסוף דבריו דמאי קאמר מבלע בלע מפלט לא פלט שמא איירי בקצתה תוך הרוטב ויכולה לאסור השא' והנה לפי מ"ש הר"ן ז"ל לכאורה לק"מ שהוא ז"ל כתב דמאי דאמרינן בגמ' מבלע בלע מיפלט לא פליט היינו דווקא למאי דס"ד אפש' לסוחטו מות' ואיסור הבשר אינו רק מפני החלב שבו אבל למאי דמסקינן אפ"ל אסו' אפילו לא ניער כלל נמי אוסרת עיי"ש ולפ"ז לא ק"מ דלא נוכל לאוקמה בקצתה תוך הרוטב דהשתא ס"ד אפ"ל מות' ואף בקצתה תוך הרוטב למה תאסר כל החתיכות משום מינה אמנם כבר כתב הפלתי עצמו בסימן ק"ה שדברי הר"ן דחוקים שלדבריו לשני הגמ' מיד אלא קסבר אפ"ל אסור ומ"מ נרא' לענ"ד לתרץ דברי הר"ן דהנה לפי מאי שתירצו בגמ' דאי אמרינן דרבנן נמי סברי אפ"ל אסור נראין ואינו נראין מבעי' ליה ופי' דכיון דהחתיכה עצמה לרבנן נמי אסור דחייש לשמא לא ניער יפה וקשה מנ"ל לגמ' זה דילמא בתרתי פליגי רבנן אר' יהודה דמב"מ בטיל וגם לית להו גזירה דשמא לא ניער יפה כי היכא דפליגי בין בניער ובין בלא ניער וצ"ל דא"כ בדברי חכמים גופייהו יש חילוק דבלא ניער מתחילה החתיכה עצמה לפי מאי דס"ד דכ"ע אפ"ל אסו' ובניער תחל' אף החתיכה עצמה מותרת וזה לא מסתברא ליה לגמ' לאוקמי הכי והשתא א"ש ודברי הר"ן ברורים שזה וודאי אליבא דאמת דאפ"ל אסו' יכולה החתיכה לאסור שאר החתיכות דהוי כנבילה ממש אך דלא מצינן לאוקמה הכי דלפ"ז אין דברי חכמים שוים דבלא ניער כלל אף שחתיכה עצמה אינה נ"נ מ"מ וודאי שנשאר האיסו' בתוכה אסורה אף לרבנן ודו"ק

ואפשר לומ' שהט"ז נמי לא כתב רק שנאס' חלק התחתון מחלק העליון ומ"מ האיסו' נשא' בחתיכה וי"ל כמ"ש אמנם בדברי הרשב"א בת"ה מבוא' להדיא שלא כדברי הט"ז שכתב וז"ל ושמעינן מהכא שאפילו הי' מקצת חתיכה תוך הרוטב ונפל עליה חלב או דם או שא' דברים שאינם מפעפעין אין אומרין שאותו שהוא ברוטב מסייע להוליך הבלועה בכולה דא"כ אפי' לא ניער יפה כו' למה נאסרות האחרות ועמ"ש וזה להדיא דאין נאסרות האחרות שלא כדברי הט"ז שנאסר חלק תחתון מחלק העליון ודו"ק היטב

והנה מדברי הרשב"א במשמרת הבית משמע דאפילו למ"ד אפ"ל מות' החתיכה עצמה לעולם אסורה שכתב בדף נ"ח וז"ל וא"נ למה שפרש"י וז"ל שמפני שעד שלא נצטמק כו' וה"ל הא ניחא לר"י אבל לחכמים שמואל ור"ל מא"ל ולדבריהם אפי' חתיכת בב"ח שנפלה לקדיר' שיש בה ששים נגד הבליעה תחזור החתיכה להיתירה וכ"ש בשא' איסורין וא"כ מצינו הגעלת אוכלין אתמהה אלא על כרחינו כיון שנאסרה החתיכ' שוב אינה חוזרת להכשירה דודאי נאסרה וכשנפלה לקדרה אחרת אי אנו יודעין שנסחט ממנו כל האיסור ומספק אין אנו מתירין עכ"ל עיי"ש משמע שאף למ"ד אפ"ל מותר דווקא בידוע שנסחט ממנו כל האיסור ולפ"ז לא קשה לדברי חכמים דבניער מתחילה אפי' חתיכה עצמה מותרת ובלא ניער החתיכה אסורה וצ"ל דלא איכפת לן אי חתיכה אסורה אי לא והדרא קושיא לדוכתה דנימא דפליגי בתרתי דרבנן לא סברי גזירה דשמא לא ניער יפה מאי אית לך למימר כיון דבלא ניער חתיכה עצמה אסורה לא הוי דומיא הא לדידיה אפילו אליבא דאמת בלא ניער החתיכה אסורה ובניער אף החתיכה מותרת ואין לומ' דרבנן נמי סברי האי גזירה דשמא לא ניער יפה והחתיכה אסורה בין בניער ובין בלא ניער דא"כ נראין ואינו נראין מבעיא לי' וצ"ל להרשב"א דודאי החתיכה עצמה שנאסרה וודאי דאסורה לעולם ואין זה מוזכר בדברי חכמים רק דהמקשן רוצה לומ' דעד שתתן קאי אחתיכה וא"כ ל"ל דלא סברי גזירה דלא ניער דלפ"ז החילוק הוא בעד שתתן גופיה שבלא ניער פירושו אחתיכה ובניער פי' אטיפה וזה היה דוחק לומר כן משא"כ אליבא דאמת דבין כך ובין כך קאי אטיפה ולא איכפת לן אי החתיכה אסורה ומזה לא איירי רבנן ובזה נמי סרה קושיית הפלתי בסימן קט"ז שהקשה להרשב"א דנימא בקיצור דכ"ע אפ"ל אסור וקא מפלגי בחנ"נ דלפמ"ש הרשב"א אמר למלתיה אפילו לחכמים ואין זה ענין לאפ"ל ולא פליגי רק אם צריך ששים נגד הבלוע או נגד כל החתיכה משא"כ בחתיכה עצמה מודו דאסורה דאי אפשר לסוחטו כלל כמ"ש הרשב"א

ובזה נתישבה שפיר גרסת הספרים דמתני איפכא נראין דברי ר' יהודה בשניער וכיסה פי' בניער בסוף ודברי חכמים בשלא ניער כלל והקשה רש"י עליהם דלפ"ז החתיכה עצמה לעולם אסורה ואין כאן מחלוקת רק באחרונות ולכמ"ש י"ל שגם הם סוברים פי' הגמ' כהרשב"א ה"ל דעד שתתן הטיפה קאי והגמ' לא משני נראין ואינו נראין מבעיא ליה רק משום דלרבנן צריך ששים עכ"פ נגד החתיכה ולרבי בניער תחיל' אף חתיכה עצמה מותרת ויכול להיות שבלא ניער חתיכה אסורה ובניער מותרת לרבנן ומחתיכה לא מיירי רבנן מידי ודו"ק

הראב"ד בהשגות שלו השיג על הרמב"ם ודעתו כי לא אמרינן חתיכה נ"נ רק למ"ד מב"מ לא בטיל אבל לדידן דקיי"ל מב"מ בטיל לא אמרינן חנ"נ והקשה הלח"מ עליו הא בגמ' אמרינן דכ"ע אפ"ל אסו' והכא במב"מ פליגי אלמא דאף לרבנן דסברי מב"מ בטיל מ"מ י"ל אפ"ל אסו' ונראה לענ"ד לתרץ דהנה מלבד זה נמי קשה על הראב"ד מר' יוחנן דסב' אפ"ל אסו' ור' יוחנן סבר מב"מ בטיל וכן הקשה בפלתי וצ"ל דוודאי לא פליגי רק בענין האיסו' האוס' במשהו ולרב דס"ל מב"מ לא בטיל אמרינן בכל מב"מ חנ"נ ולר' יוחנן י"ל בטבל ויין נסך ובכל דבר האוסר במשהו ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא פליגי רק באיסור האוסר במינו ואין זה דוחק דכי היכי דלרבינו אפרים לא פליגי רק בב"ח ה"נ לראב"ד והא"ש ודברי הגמ' לראב"ד ברורים דהמקשה הי' סובר דגם רבנן סברי מב"מ לא בטיל וא"כ שפיר מוכח דלא אמרינן חנ"נ אפי' באיסו' האוסר במשהו והקשה מנ"ל זאת דדילמא באמת כ"ע סברי אפ"ל אסו' ר"ל במב"מ דלא בטיל שלדברי הראב"ד אין הפלוגתא רק באיסו' האוס' במשהו והיינו טעמייהו דרבנן דסברי מב"מ בטיל ואפילו אליבא דמ"ד אפש' לסוחטו אסו' מודה היכא דמב"מ