חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קנ

גמורות אבל גמורות לא גזרינן כמ"ש וכ"ז בב"ע דהוי דרבנן משא"כ בנבילה דהוי ד"ת גזרינן אפילו בגמורות ולפי זה הכא הכי פירושו דווקא לענין בב"ח שרינן ביצים גמורות משום דהוי דרבנן או משום דלא גזרינן דכיון שנגמרה בידוע שאינו אסור תורה כמש"ל אבל נבילה אסורה אסור תורה והלכך גזרינן אפילו בגמורות או דסבר גם כן הטעם דלא גזרינן בגמורות היינו משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ואתי שפיר ודו"ק היטב: שמעתתא דטיפת חלב זו מכתבי שחברתי בילדותי כבר שיתסר ובר שיבסר ולאריכת הזמן וטלטולא דגברא חסר רובן ונשאר מעט מזעיר

הקשה הכרתי ופלתי וז"ל אך קשה לי במאי דפריך הגמרא וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והא"ר חצי זית בשר וחצי זית חלב הוה לוקה על אכילתו ואמאי כו' וקשה לר"ת כי חלב בלוע לאיסור בשר וטכ"ע לר"ת אף ללקות ופשיטא דהיה לוקה וצ"ל כיון דבלעה מחצי זית בשר אף ר"ת מודה דאין כאן מלקות דמעולם לא היה האיסור כשיעור דהא לקמן מוקמינן היה לוקה על אכילתו בבא מיורה גדולה דמתחלה בישל כזית בשר וכזית חלב שלם וא"כ הרי טעם כעיקר ופשיטא דהיה לקי לר"ת עכ"ל וקושיא זו שלימה ומ"ש עוד ז"ל וצ"ל דבס"ד דהתורה מיעטה לחלב אף טכ"ע עיי"ש קשה מנ"ל להגמ' זה דילמא באמת הוא כשאר איסורין לענין טכ"ע רק שאינו איסו' מחמת עצמו ודי בששים כמ"ש התוס' עיי"ש ודו"ק

לכן נראה לענ"ד דהגמ' פריך שפי' לרב לשיטתיה ע"כ טכ"ע ל"ד דהנה לעיל בזרוע בשולה ובעבודת גלולים דף ס"ז כתבו התוס' ארש"י שכתב דנזיר וגיעולי אינו יהודי הוי ב' כתובים הבאים כו' וליכא למילף ותירצו דמגעילי אינו ישראל ליכא למילף דחידוש הוא דנותן טעם לפגם נמי אסור עיי"ש, והנה בפסחים (דף למד) הקשו ארב דאמר קדירות בפסח ישברו דהא נט"ל היא ובעבודת גלולים דף ס"ט מספקא ליה לרבא אליבא דרב אי נותן טעם לפגם מותר או אסור ותירצו דדוק' בפוגם בעין מספקא ליה אבל בבלוע ודאי אסור ואף שתירצו עוד תירוץ מ"מ תירוץ זה לפמ"ש בדף שאח"ז דהכא חשיב כדיעבד עיי"ש ודו"ק. וא"כ לרב דסבר נט"ל אסור הוי נזיר וגיעולי אינו ישראל ב' כתובים כנ"ל ובעבודת גלולים בדף הנ"ל כתבו התוס' דמהבשר לא מוכח דטכ"ע דאורייתא דהחלב ובשר הוי ממש רק מהחלב דלית ביה רק טעמא וכ"כ הרשב"א בת"ה דף קע"ב בשמם נמצא דלרב דסבר נט"ל אסור הוי נזיר וגיעולי אינו ישראל שני כתובין ובשאר איסורין טכ"ע ל"ד ואם אמרינן דגדי אסרה תורה א"כ מנ"ל בב"ח טכ"ע דהבשר הוא ממש והחלב הוא כשאר איסורין הבלועין מאיסור והשתא פריך שפי' לרב דסב' היה לוקה על אכילה אמאי לוקה ואין לומר מטעם כעיקר דמנ"ל לרב למילף טכ"ע ודו"ק כי נכון הוא

ולפ"ז יתיישב נמי קושיית הרשב"א בת"ה דף ק"א וז"ל ולדידי קשיא דהכא משמע דאביי סבר טעם כעיקר דאורייתא ובאילו עוברין אקשו ליה וכזית בכדי אכילת כ"ס דאורייתא ע"כ תורף קושייתו בקיצו' ולפמ"ש יתיישב שפיר דהנה לעיל אמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמ' דאורייתא כו' והקשו התוס' ז"ל וא"ת מהכא משמע דמהכא נפקא ליה לאביי טכ"ע ובפרק אילו עוברין מפיק ליה ממשרת עכ"ל ולענ"ד לק"מ די"ל דודאי ידע אביי דממשרת מוכח טכ"ע רק אביי ה"ק דמבש' בחלב מוכח דטעם כעיקר דאורייתא וא"כ קשיא ל"ל קרא דמשרת כיון דמהכ' נפקא אע"כ דמשרת אתא לשני כתובים וטעם כעיקר בעלמא לאו דאורייתא והשתא ממילא מתורצים היטב קושית התוס' דתרווייהו איצטריך למהוי שני כתובין וגם אינו צריך לדחקם שאביי קיבלה מרבא וא"כ גם מה שהקשה הרשב"א לק"מ דהתם קאמ' שפי' בשא' איסורין דטכ"ע לאו דאורייתא דהוי בב"ח ונזיר ב' כתובים ואין מלמדין ודו"ק

ולפמ"ש נראה לענ"ד ג"כ לתרץ קושית התוס' שהקשו על רשב"ם שפסק בשאר איסורין דרוטב הנבלע מנבילה נידון לגבי רוטב היתר מין במינו והא דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב והלא חתיכה של היתר נעשית נבלה מדרבנן וא"כ החלב עכ"פ מדרבנן אסור והוי מב"מ ולכאורה לא קשה מידי דכיון דלא נאסר רק מדרבנן ולעיל בדף צ"ט ע"ב כתבו התוס' גבי ציר דמדרבנן אסור ולא אמרינן מב"מ לא בטיל והכא נמי כתבו התוס' דלא אסור רק מדרבנן ובטול שפיר אך י"ל דהתוס' שפיר שפי' שגם לעיל אמ' רב כיון שנתן טעם בחתיכה אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ואף דלא נאסרה החתיכה רק מטעמא בעלמא וטכ"ע לרב ל"ד כמ"ש לעיל מיהו לפמ"ש למעלה דהחלב בבשר קרוי ממש וא"כ לעיל אסור מדאורייתא דכיון דהבשר הוא ממש משא"כ הכא בחלב דלא אסור רק דרבנן והוי מין במינו דרבנן ובטול לק"מ ודוק היטיב כי נכון הוא למאוד

ולפ"ז נמי מתורץ קושי' התוס' שהקשו ארבא שהשיב דרך בישול אסר' תורה ומשמע שסוב' דטכ"ע ל"ד ודחקו עצמם שדחוי בעלמא הוא ולפמ"ש א"ש דאדרבא דרבא מדחי ליה דמבב"ח ליכא למילף ולא הוי אלא חד קרא דמשרת ושפי' מלמדין לטכ"ע דאורייתא וא"ש ודו"ק

הרב מגיד משנה כ' שדעת הרמב"ם כהרשב"א דמבלע בלע מפלט לא פלט פירושו עד ששבע מלבלע ולכך כתב וצריך אומד גדול לשער זה והקשו עליו הלחם משנה שאם כדבריו למה צריך לטעום את החלב שביורה הא הבשר לא פלט מידי ע"ש והניח בקושי' ולי נרא' לתרץ ע"פ מ"ש בספר כרתי ופלתי לתרץ קושית מהר"ם שיף למסקנת הגמ' דאיירי ביורה רותחת מאי ארי' נפל ליורה גדולה אפי' קטנה נמי כיון דלא פלט מידי ותירץ הוא שגם לרב היה ספק זה דלמא נח קצת רק אם יש ששים הספק הוא בחנ"נ ומספק לא מחמרינן בחנ"נ משא"כ בליכ' ששים אין הספק בחנ"נ ולכן הביא ראיה לבעל פרי תואר שמספק ל"א חנ"נ ולפ"ז לא קשה מידי קושי' הלח"מ על המ"מ שכתב שהדבר ספק והכא אין הספק בחנ"נ רק אם יש בו טעם ממש ולכן צריך הרמב"ם טעימה וא"ש ודו"ק

אמנם בדברי הפלתי גופא ק"ל כי מבואר בגמרא שר' יהודה גופא חושש לשמא לא ניער יפה ודוחק לומר שר"י ורבי מפלגי בזה אי אמרינן מספק חנ"נ ולכ"ע חוששין שמא לא ניער יפה וגם מרש"י ז"ל נראה שאין טעמו של רבי רק דלא חייש לשמא לא ניער יפה ולא משום ספק וגם כיון דחנ"נ בב"ח ד"ת מדוע לא נחמיר כמו בשא' איסורין כמ"ש גם בתחילת דבריו וקושית מהר"ם שיף נלענ"ד בלא"ה לתרץ דלכאורה יש להבין דלמאי קמ"ל רב בזה פשיטא דמותר כיון דלא פלט מידי וצ"ל דהיא גופה דביורה רותחת סמכינן על אומד הדעת ומתירין היורה אך י"ל דלא אמר רב דסומכין על אומד הדעת רק היכא דליכא למיקם עלה דמילתא משא"כ בליכא ששים דאיכא למיקם עלה דמילתא בטעימת קפילא מדוע נסמוך על אומר הדעת כיון דאיכא לברורי והא"ש דביורה קטנה וליכא ששים וודאי איכא למיקם אטעמא וצריך קפילא לטעום ובאם יאמר דאית ביה טעמא וודאי דאסו' ואי לית ביה טעמא וודאי לא פליט מידי ופשיטא דמות' ואתא רב לאשמעינן דאע"ג דהיורה גדולה וליכא למיקם אמילתא מ"מ סומכין על אומד הדעת ולק"מ וגם לפ"ז קושיית הלח"מ לק"מ דהרמב"ם איירי בליכא ששים וצריך טעימא כנ"ל ונראה שגם פרי תוא' לא כ' שמספק לא מחמרינן רק ברמב"ם שכתב שהרמב"ם איירי באינו ידוע אם נפל לחתיכה שמקצתה תוך הרוטב או חוץ לרוטב וגם אינו ידוע אם נפל לחתיכה שיש בה ששים או לא ושם הוה ס"ס ספק תוך הרוטב ספק חוץ לרוטב ואת"ל חוץ לרוטב שמא היה בחתיכה ששים אבל בספק א' וודאי שמחמיר בב"ח דהוה מן התורה וזה מבוא' בדבריו שכתב תרי ספיקא כנ"ל ודו"ק

הפלתי בסי' צ"ב הקשה ז"ל ויש לדקדק לשיטת רמב"ם הא דתנן קדירה שבשל בה בש' לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בנ"ט דילמא בלעה ונעשה נבילה וכשפלט אי אפש' למטעם עכ"ל ונרא' לענ"ד דלק"מ דכיון דהכא איכא ספיקא אי הפליטה קדמה לבליעה ולא נעשית נבילה או הבליעה קדמה לפליטה ונ"נ וכיון דהשתא טעים ליה קפילא ואמ' דלית ביה טעמא ואפי' הי' באמת שהקדרה בלעה קודם נמי היה מב"מ ובטיל ברובא ולא הוי רק ספיקא דרבנן והוה להקל משא"כ הכא בחתיכה שנפלה לקדרה שאין מה שמעכבה בחתיכה מלפלוט הלכך משערינן בסמך וא"ש איברא מ"מ קשיא דלמ"ד מב"מ לא בטיל ואפש' לסוחטו בבב"ח היא מן התורה וודאי דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ובגמ' דזבחים בפר' דם חטאת פריך לר' יהודה מברייתא דקדירה שבישל בה תרומה כו' ומשמע שם דאתי' אפילו כר"י ור"י סובר מב"מ לא בטיל וחנ"נ מיהו י"ל שזה וודאי שאינו מוכרח שיהי' הברייתא דווקא כר"י אך מ"מ הקשו שם שפיר שלפי הברייתא קשה אותה למה לי ואי סברא כר"ש פשיטא דקשיא מתרומה וא"ש ודו"ק

עוד הקשה שם על דברי תוס' פרק ג"ה ז"ל ויש לדקדק בדברי התוס' בפרק ג"ה דף צ"ט ד"ה במאי דטרחו ליישב קושית רש"י בגמ'