חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קמד

מפרש ג"כ איכא בנייהו בכל השוורים שנפלו מעומד אלא ודאי סבירא ליה דלענין נזיקין לכ"ע בעינן י' טפחים שיהי' כדי להמית אפי' במתגלגל וא"ש ודוק

ולפ"ז מיושב ג"כ מ"ש הב"י על הטור שכתב שאין חילוק בין מעומד למתגלגל וכתב הב"י דאיגנדר שנוי' דחיקא הוא ופשטא דמתני' לא משמע הכי גם רבא פליג ולא ס"ל כרב נחמן, ולמ"ש אין צורך לזה דאפי' לרב נחמן גופי' לענין נזיקין לא הי' חייב רק שיהא בו לעולם כדי להמית אפי' באיגנדר איגנדרי כדברי הרשב"א ודוק

והרמב"ם בפ"ט מה"ש כתב בסתם בנפולה היינו שנפלה ממקום גבוה י' טפחים ולא חילק כלל דמשחינן מכריסה ונדחקו בזה ול"נ ברור דהרמב"ם ס"ל כמ"ש ב"י הנ"ל דרבא פליג עם רב נחמן דדוחק לאוקמא מתני' באיגנדר איגנדרי וס"ל דאין כדי להמית בפחות מיו"ד טפחים אפילו נפל מעומד וכדאותיב רבא לרב נחמן ולכן לא קיי"ל כרב נחמן דטריף להאי תורא דנפל לארץ דלמאי דס"ל דמשחינן מכריסא לארעא מוכרח לידחק למתניתין דרבא לא ס"ל הכי וגם הרמב"ם בפי"ב לא חילק בזה כלל והיינו משום דס"ל דלא קיי"ל כר"נ כמ"ש ב"י סימן ת' ולכן בפ"ט מה"ש לא חילק כלל דמודדין מן הכרס ששה טפחים כרב נחמן כנ"ל ברור דברי רמב"ם, ודוק

(ב) מכריסה עד המקום שנפלה כו' בגמ' דב"ק דף נ"א אמרינן מכריסא דתורא עד ארעא ד' טפחים כו' והרשב"א כתב דלפעמים טפי מד' טפחים נמי אית בי', ומדברי הרא"ש בחולין נראה דמכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד' טפחים, ועיין בפלתי מה שדייק מהרשב"א נ"א ד"ה נפלה שוב ראיתי שגם הרשב"א גופי' אף שכתב בחידושי קמא דד' טפחים לאו דוקא מ"מ ממ"ש בחידושי חולין ובת"ה משמע דמכריסא דתורא ליכא אלא ארבעה כו' וצ"ע ואולי י"ל דמ"ש אלא ד' טפחים לאו דוקא ולא מוקי שהי' בצמצום היינו משום דמסתמא קאמר ולא סתרי דברי הרשב"א בחידושיו לב"ק למ"ש בת"ה ועיין בפלתי וצ"ע

( ) ואם שהתה מע"ל כו' צריך לבדקה כו'. בפא"ט דף נ"ו דרסה וטרפה בכותל כנ"ל בסעיף ב' אם שהתה מע"ל כשרה, ואמרו שם ע"ב משום ר"א ברבי ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה משמע בהדיא שגם בשהתה מע"ל צריך בדיקה וכ"כ בתוספת גופי' בפא"ט דף נ"א ע"ב ד"ה עמדה. ויש לתמו' על התוס' בב"ק דף נ"ג ע"ב ד"ה אם, כתבו שם, בפא"ט אומר עמדה א"צ מע"ל, בדיקה ודאי בעי, הלכה כר"א ב"ר ינאי דמצריך בדיקה ובעי יב"ח עכ"ל, ולכאורה תמוה דהא מבואר בהדי' דאף ששהתה מע"ל בעי בדיקה, ודוחק לומ' דמספקא להו אם הלכה כר"א ב"ר ינאי דמצריך בדיקה דזה דוחק לפרש בלשון התוס' גם דוחק לומר דמספקא להו הא דבעי בדיקה דוקא בעוף ובבהמה י"ל דלא בעי בדיקה דהא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף כו' אבל בשאר דברים אין חילוק בבהמה לעוף, ועוד אם נאמר דבבהמה בשהיית מע"ל לחודה מתכשרה בלי בדיקה תקשי בזבחים דף ע"ד דמסקי מתניתין דאיערוב בטרפה היינו בנפולה דס"ל הלכה צריכה בדיקה ואכתי ק' אחר מע"ל תוכשר ופשט לשון התו' בב"ק משמע דמספקא להו בשהתה מע"ל אפילו לא עמדה, ועמ"ש לקמן בדברי רבינו ירוחם, ונראה דהתוס' מפרשין כמו שראיתי ברש"י דף נ"ו דצריך בדיקה שמא נפסק החוט, והרמב"ם מפרש דבעי בדיקת כל החלל כמ"ש בש"ע כאן ומספקא להו אם הבדיקה שם הוא בדיקת כל החלל או דאין צריך רק בדיקת החוט והיינו דפשט הלשון אם שהתה מע"ל שאמר ר"נ כשרה משמע טפי שא"צ בדיקת כל החלל דאי בעי בדיקת כל החלל מאן לימא לן דכשרה שמא יראה בו מעט שינוי ויהא טרפה דבשלמא אם א"צ רק בדיקת החוט שפיר קאמר אם שהתה מע"ל כשרה ויצאה מכלל ריסוק אברים, ונהי בנפסק החוט טרפ' היינו דזהו טרפה בלא"ה משום פיסוק החוט ומ"מ מצד ריסוק החוט י"ל דבשהתה מע"ל די, וע"ז הוכיח מהג' דבעי בדיקה מחמ' חשש ריסוק אברים שכתב דצריך שהיית יב"ח ובבדיקת החוט לחוד ודאי בקיאין דדוקא בבדיקת החלל כולה לא בקיאין כמו שנראה מדברי רמ"א בסימן זה דבמקום אחד בקיאין שפיר ומוכח דבעי בדיקת כל החלל, כנ"ל בלשון התוספת ומ"מ אי אפשר להשוות דברי (התוס') בפא"ט עם זה דמשמע בדיקת החלל כולו כמ"ש בש"ע גם בביצה דף ל"ד השמע להדי' דהלכה כר' ינאי ורש"י כתב שם ג"כ דמצריך בדיקה היינו בדיקה בכל אברים

שם או שנתרסקו כו'. ועיין ט"ז ס"ק ג' שכתב דאע"ג דהפסד אבר הוא בכלל ריסוק מ"מ אין חוששין לו כל זמן שלא ראינו שנפלה הבהמה אלא תלינן בדבר אחר עכ"ל והביא ראי' לדבריו דבכליות בלא הגיע למקום חריץ כשר ולא תלינן בנפילה ואפי' להרי"ף דוקא הורקה אינו מצוי אבל זה מצוי בחולי קטן ישתנה אבר ע"ש (ולפע"ד נראה) דודאי בבהמה שאין בה ריעותא והלכה יפה פשוט שאין לחוש לנפילה וריסוק וגדולה מזו מבואר לקמן בש"ע ס"ה והוא מתשובת הרשב"א דאפי' נפלה והלכה הילוך יפה ונמצא שינוי באברים לא חיישינן וכתב הרשב"א הטעם שכל שהלכה הילוך יפה בידוע שאין לה ריסוק הגדול שמביא לידי טרפות וכ"ש בלא נודע שנפלה דאין חוששין לנפילה וריסוק אברים, ובזה נדחה ראיית הט"ז מכליות דשם אין ריעותא בבהמה והלכ' בטוב כשאר בהמות אבל אם יש ריעותא בבהמה כגון שאינה יכולה לילך אף דלא חיישינן לריסוק אברים (מ"מ הרי יש ריעותא בבהמה לפנינו) וגדולה מזו מבואר לקמן דף נ"א בהניח בהמה למעלה ומצאה למטה לא חיישינן וכתב הר"ן אפילו אינה יכולה לילך והטעם דאמרינן מסתמא מדעתה קפצה וכל שקפצה מדעתה אינה מרסקת עצמה כ"כ עד שתטרוף מחמת ריסוק אברים ולא בעי בדיקה כלל מ"מ אם ראינו שנתרסקה תלינן שנפלה שלא מדעתה והריסוק ראי' לדבר שאילו נפלה מדעתה לא הי' ריסוק באברים ואפילו בלא נודע שנפלה מ"מ כיון דיש ריעותא דאינה יכולה לילך נהי דא"צ בדיקה מ"מ אם נמצא ריסוק למה נתלה בחולי אחר אדרבא כיון שלא היתה יכולת לילך מסתמא בא הריסוק מחמת נפילה ולא דמי להא דלעיל סימן נ"ב ס"ו דבאין ידוע שנפלה לאור אפילו נמצא שינוי באברים כשר ולא תלינן בנפילה לאור היינו משום דשם אין ריעותא אחרת זולת הירוקין שנמצאו שם אבל בנפלה לאור לא תלינן כלל במקרה והה"ד כאן בהניח בהמה למעלה ומצאה למטה ואינה מהלכת ונמצא אחר כך ריסוק באברים ואפי' לא נודע לו שנפלה מ"מ כיון שלא היתה מהלכת תלינן שבאה הריסוק מחמת הנפילה, ואף דהפר"ח השיג על הב"ח מהרמב"ם שכתב שהריסוק צריך שיהי' מחמת הנפילה ע"ש ולכן השיג על הב"ח, ובמ"ש א"ש דודאי בעינן שיהי' הריסוק מחמת הנפילה אלא באינה יכולה לילך מסתמא נפלה, ואין להביא ראי' מלקמן ס"ד דבעי דוקא הלכה אבל בלא הלכה ונמצא שינוי באברים דטרפה, די"ל שם איירי כגון שנפלה שלא מדעתה וכה"ג אבל בנפלה שאינה מטרפת וכ"ש בלא נפלה כלל אפי' שאינה יכולה (לילך) מ"מ י"ל דלא חיישינן שבא מחמת ריסוק מ"מ נראה להחמיר בזה כמ"ש דבלא"ה הב"ח מחמיר בזה אפילו הלכה וכמ"ש שודאי יש להחמיר ולא מצאנו בזה סמך להתיר

(ה) אפילו נתרסק כו', וכ"כ הרמב"ם והסכים עמו הרשב"א ונרא' דהרמב"ם לשיטתו הוכיח כן למאי דמפרש מה דאמר בגמרא בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים היינו לענין אם נתרסק בית הרחם גופיה והטעם כמ"ש הריב"ש שהוא רך וא"כ מוכח להדיא דשאר אברים אף דלא מיטרפא בנטילתן מ"מ בריסוק טרפה דאל"כ פשיטא דבית הרחם לית בי' משום ריסוק דאין בו איסור בנקיבה, מיהו הרשב"א תמה עליו ועיין בכ"מ פ"ט בשם הריב"ש שמישב דבריו ולכאורה נראה שיטת הרמב"ן שכתבתי לעיל סימן מ"ג דמצי לחזור להכשירה הה"ד בריסוק באבר שלא נטרפה בנטילתו כשיחתוך האבר חוזרת להכשירו, ויותר נראה דלכ"ע כיון דחזינן דנתרסק יש לחוש לשאר אברים ג"כ כיון שנתברר שהנפילה הביאה לידי ריסוק יש לחוש בשאר אברים ג"כ אלא שאין הריסוק ניכר כמו תוך מע"ל בלא עמדה דחוששין דריסוק אינו ניכר הה"ד בזה אף ששהתה מע"ל כיון דחזינן דהנפילה גרמה ריסוק יש לחוש גם לריסוק שאינו ניכר, ובזה נדחה מ"ש הרא"ה בבד"ה שאין לך אבר שאילו ניטל כשר ותאסר בהפסדו, ולפמ"ש ניחא דהא דמטריפין הכא היינו משום דיש לחוש גם ליתר אברים שטרפה בנטילתן שנתרסקו אלא שאינו ניכר וא"ש, ודעת הרא"ה להכשיר באבר שניטל כשר וכ"נ דעת רש"י שפי' שצריך בדיקה נגד בני מעים שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין, ועל נגד כל החלל פירש משום עקירת צלעות משמע שאין צריך בדיקה כלל מחשש ריסוק דבשהתה מע"ל יצאה מכלל ריסוק רק צריך בדיקה משום נקיבת אברים ומשמע ודאי דבאבר שאין ניטולו פוסל דכשר בריסוק וגם זו נראה מדבריו שאין טרפות בריסוק ונשתנה צורת האבר כלל כי אם בנקיבה ופסיקא דטרפה בלא"ה ועיין בשו"ע ודוק: