חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קמב

טריפה רק סמוך לחוט, מיהו אי פי פרשה טרפה שפיר הוי מצי למיבעי בפי פרשה אם נפסק הפיצול מן החוט שהוא פי פרשה בבין הפרשות הראשונה וכמ"ש הפוס' והיינו כיון דפי פרשה ודאי טרפה א"כ אינו מתחיל בין הפרשות רק מסוף הפיצול א"כ איכא למיבעי בנפסק הפיצול מן החוט דהיינו פי פרשה ממש רק דפי פרשה הוא בחוט הישר ופרשה עצמה הוא הפיצול מן החוט

וראיתי להפר"ח בסימן ל"ב סק"ה שכתב להתוס' חמיר פרשה עצמה מבין הפרשות וכתב שאין דבריהם מחוורים וכן דעת רש"י ושאר המפרשים ולא הבנתי דבריו דהא פי פרשה קודם בין הפרשות אי פי פרשה בודאי טרפה ולא נמצא ברש"י דבר נגד זה, ועיין בסמוך

בתוס' ד"ה ואת"ל כו' אבל אי פי פרשה כשרה ליכא למיבעי כו' עכ"ל אע"ג דאי פכ"פ בכלל א"י ר' ירמי' לא נקט בבעייתו רק מה שהוא ודאי טריפה ונראה שזה כוונת רש"י ג"כ שכתב ובפרשה ראשונה אף על גב דהדוחה דחי דאיירי בשלישית א"כ גם שני' בכלל היינו משום דלפי האמת איכא לספוקי נמי בשני' כמו בבין הפרשות אבל לר' ירמי' דנקט לבעייתו אי עד ועד בכלל משמע שלא רצה להעמיד בעייתו על הספיקות שהם בא"י א"כ ע"כ בפרשה ראשונה קאי, וזו כונת התוס' ד"ה מאי לאו שכתבו הא דנקט שני' היינו משום דאיכא לספוקי נמי בשני' כמו בראשונה לפי האמת אע"ג דר' ירמי' העמיד בעייתו על הודאות מ"מ הספיקות נמשכין ממילא בהך דאמר א"י, וזו כוונת מהרש"א ג"כ דאף דר' ירמי' גופי' נקט לבעי' דידי' על ודאות מיהו לדידן כי היכא דבין הפרשות ספק יש לספוקי גם בפרשה עצמה: לסימן

נח

(א) אם יש מכריסה כ"כ רוב פוסקים ותמהו על הרמב"ם שלא חילק וכתב סתם שנפלה ממקום גבוה יו"ד ולא חילק בין איכא מכריסה לארעא ובודאי הוא תמוה דתלמוד ערוך הוא בפ' הפרה דמסיק טעמא דרב נחמן משום דמכריסה ועד ארעא ד' טפחים והנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם דקשה בגמרא דמעיקרא א"ל רבא לרב נחמן מהך דבור שיש בו עשרה טפחים ומסיק משום דלית בהו הבלא א"כ משמע דטעמא דרב נחמן דאיכא חבטא בפחות מעשרה והא דאין חייב בבור פחות מעשרה היינו משום הבלא א"כ ניהו דהש"ס הדר ומסיק דאין חבטא בפחות מעשרה מ"מ א"צ לחזור מסברא דרב נחמן ס"ל משום הבלא א"כ לא קשיא ממתני' דבור שיש בו כדי להמית עשרה הא מתני' איירי בחיוב שחייבה התורה להבל ולהבל בעי עשרה דבפחות מעשרה אין ראוי להמית בהבל דהא אינו חייב רק משום הבלו, לכן נראה דהקושיא היא דהא בלא"ה יש להבין כיון דס"ל חבטא קרקע עולם ואינו חייב על החבטא, א"כ למה יתחייב על ההבל הא ההבל לא הוסיף היזק שהרי גם מבלעדי ההבל הי' ראוי למות מכח החבטא, וצ"ל דמ"מ כיון דגם ההבל ראוי להמית ונהי דהי' פטור מכח החבטא מ"מ כיון שעכשיו ההבל ממית חייבתו התורה, מיהו השתא דבפחות מיו"ד פטור משום שאין הבל אף שיש שיעור כדי להמית בחבטה א"כ במה שהוסיף עד יו"ד לא הוסיף בהיזק, וא"כ אין סברא שיתחייב על ההבל כיון שבזה שהוסיף שיעור הבל לא הוסיף בהיזק, וא"כ י"ל דזו קושית הש"ס שאין סברא שתחייב התורה על י' דוקא כיון דבפחות מי' איכא שיעור מיתה ואפ"ה פטור א"כ לא הוסיף בהיזק, וע"ז משני באגנדר אגנדורי אז איכא שיעור מיתה ביו"ד דוקא כן י"ל בש"ס דלפי האמת דאיירי באגנדר אגנדורי שפיר י"ל דבכל גווני חייב כיון שהוסיף היזק ביו"ד טפחים דראוי למות אפי' אגנדר אגנדורי

וא"כ י"ל דודאי קשה דרב נחמן גופי' שני ליה דטעמא משום הבלא כדאיתא וקשה הא רב נחמן גופי' ע"כ מוקי באגנדר אגנדורי וא"כ למה שני ליה משום דלית ביה הבלא אלא נראה ג"כ כמ"ש דודאי סתמא דמתני' ובכל דוכתי משמע דאין חייב על פחות מיו"ד וא"כ אי משום חבטא ה"ל לחייב בפחות מיו"ד גם כן כיון דמכריסה יו"ד טפחים ולא שמעינן בשום דוכתא שיתחייב על פחות מעשרה אפילו לא איגנדר לכן הוכרח לשנות דס"ל משום הבל

וא"כ קשה לרב דס"ל משום חבטא דתקשי לי' מתני' למה בעינן יו"ד דהא במתני' מייתי מסתם בור שיש בו יו"ד דאף בלא איגנדר אפילו בפחות מיו"ד חייב אע"כ לרב דס"ל משום חבטא חייב ס"ל אין חבטא בפחות מי' לא ס"ל כלל לצרף מכריסה דתורא וא"כ הרמב"ם לשיטתי' שפסק כשמואל י"ל לעולם בעינן י' טפחים דכיון דטעמא דבור משום חבטא עכ"ל לומר דאין חבטא פחות מעשרה דאל"כ למה הוזכר י' טפחים ולא חילק בין אגנדר או לא וא"ש

ועם מה שכתבתי נדחה ראיית הפוסקים כשמואל מדמוקי באגנדר אגנדורי ולרב י"ל משום הבל ולמ"ש ניחא דאפי' מ"ד משום הבלא פריך שפיר דלא מסתבר שיתחייב בלא הוסיף היזק עכ"פ באיגנדר ואף די"ל שהוסיף היזק אם ימלאנו ספוגין של צמר משום הכי לא הוה חייבי' רחמנא דסתם בור לאו להכי קאי להכי מוקי שתוספת ההיזק הוא באיגנדר ואדרבה מרב נחמן מוכח דס"ל כרב דטעמא משום הבל דכיון דרב נחמן ס"ל דמכריסו חשבינן א"כ אפילו בפחות מעשרה הוי ליה לחיובי' ובכל דוכתי לא שמעינן שיתחייב בפחות מעשרה

ועמ"ש בחידושי לי"ד בילדותי בישוב דברי הטור שתמהו עליו דכאן פוסק דחשבינן מכריסה ובח"מ סימן ר"י פסק דאינו חייב רק על י' ובט"ז ביקש לומר בשם רש"ל לחלק בין נזקין דאינו חייב על פחות מעשרה ותימא א"כ מאי מקשו בש"ס ארב נחמן ממתני' הא לענין נזקין בעינן עשרה דוקא דאל"כ הוה אונס, ונראה דס"ל דעיקר הקושיא מלישנא דמתניתין דמשמע בפחות מעשרה אין כדי להמית ואי חשבינן מכריסא דתורא א"כ אפי' בפחות מעשרה יש ג"כ שיעור מיתה אבל ודאי רחוק לאוקמא דוקא באגנדר איגנדורי אלא דקשה דא"כ דברי הטור הם נגד דברי הרא"ש דהרא"ש כתב מדמוקי באיגנדר משמע דס"ל משום חבטא ואם הקושי' מצד הלשון אין מקום לראי' ובעניותי לא הבנתי מה הרעש על דברי הטור גם הב"י תמה על מ"ש שהסכמת הרא"ש כסברא ראשונה ולענ"ד פשוט דכונת הטור דהרא"ש מסיק דספיקא אם הלכה כרב משום הבל או כשמואל משום חבטא ואם הטעם משום הבל נצריך עומק י' דוקא וכיון דמספיקא לא מפקין ממונא כתב שפטור אפי' יש מכריסה עשרה דשמא הטעם משום [הבלא] א"כ אין מצטרף מכריסה משא"כ לענין טרפו' ודאי כיון דאי איכא מכריסה י' איכא חבטא והוי טרפ' דלענין טרפה ודאי תליא בחבטא ואפי' תימא שעדיין יש לדייק על סתימת הטור שכתב סתם שהרא"ש הסכים לסברא ראשונה משמע בהחלט מ"מ אחר שעכ"פ מבואר ברא"ש הספק שמא קיי"ל כמ"ד הבלא ומשים חבטא פטור משום קרקע עולם ואין לו ענין לטריפות לכן לא ידעתי מה הרעישו האחרונים בזה שהדברים פשוטים כמ"ש

ועיין ברא"ש שתמה על הרי"ף דמשמע מדבריו דס"ל דיש חבטא בפחו' מעשרה שהוא נגד מסקנת הש"ס דמסיק ממעקה דאין חבטא בפחות מעשרה ובודאי תימא גדול הוא, וליישב נראה דקשי' לי' להרי"ף כיון דמעיקרא שני רב נחמן דיש חבטא בפחות מעשרה ומתני' דבעי עשרה טעמא משום הבלא א"כ נהי דהדר הש"ס ומסיק דאין חבטא בפחות מעשרה מ"מ י"ל דרב נחמן ס"ל משום הבלא ולא קשי' ממתני' אע"כ עיקר כונת הש"ס דקשה למ"ד משום חבטא ממתני' ובעי לאסוקי רב נחמן ככ"ע לענין טריפות י"ל דלכ"ע טרפה, וא"כ לפ"ז י"ל מאי מקשה הש"ס ממעקה דלמא הא דטרפי' רב נחמן לתורא היינו משום דעכ"פ איכא ספיקא בפחות מיו"ד וספק טרפות להחמיר משא"כ לענין מעקה י"ל דלא חייבה התורה רק כשיש שיעור מיתה בודאי אבל מספיק' אינו חייב במעקה כיון דליכא שיעור מיתה בודאי וצ"ל דאכתי קשה לרב דס"ל אין חוששין לספק דרוסה א"כ גם לענין טרפות לא הי' טרפה מספק לכן מסיק הש"ס טעמא דמכריסא דתורא ועד ארעא איכא ד' וא"כ למאי דקיי"ל חוששין לספק דרוסה שפיר י"ל דטריף רב נחמן לתורא מספיקא, ואין להקשות אם כן מאי מקשה רבא ממתני' דבור שיש בו כדי להמית עשרה די"ל ודאי כיון דבששה טפחים איכא ספק שיעור מיתה א"כ בודאי במת לפנינו מוכיח שהי' שיעור מיתה והוי ליה לחיובי' לכן מסיק ע"כ הטעם משום הבלא לכן לא העתיק הרי"ף הך דאין חבט בפחות מעשרה, כן נ"ל להליץ בעד הרי"ף

ולשאר פוסקים דס"ל דקי"ל אין חבטא בפחות מעשרה צ"ל הא דלא משני דרב נחמן טרפי' מספיקא דגם לענין מעקה אי איכא ספיקא אם יש בו כדי להמית כפי ענין הנפילה שלפעמים שיעור מיתה ס"ל להש"ס דמ"מ הי' חייב במעקה וכן מורה לשון רב נחמן אי שקיל מרא דתורא קבא דקמחא ואזיל לבי מדרשא לא אפסדי' לתורא דשוה כמה קבי וקשה הא מסתמא מוחזק לטריפה בשעור נפילה (ולזה העירני בני המופלג מו' אהרן) אלמא דאי לא טרפי' רק מספיקא שמא לא הי'