חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קמא

ניחא אבל אם החוטין עצמן נקראין פרשות הל"ל עד הפרשות ועובי החוט המתפצל בעצמו יכול להקרא בין הפרשות

ולכאורה לפירש זה הי' אכשר לפרש דהספק אי אמרינן עד ולא עד בכלל ופי פרשה טריפה א"כ ע"כ בין הפרשות היינו למטה מפי פרשה משא"כ אי עד ועד בכלל א"כ פי פרשה ודאי טריפה אבל למטה מפי פרשה ודאי אינו בכלל בין הפרשות, משא"כ אי עד ועד בכלל פשיטא דפי פרשה טריפה אבל טפי מפי פרשה לעולם אינו טריפה אלא דזה אינו דא"כ אין חילוק אי פי פרשה טריפה בין עד ועד בכלל לעד ולא עד בכלל וע"כ לומר דאי פי פרשה טריפ' א"כ פי פרשה לא נקרא בין הפרשות וע"כ בין הפרשות אחר פי פרשה ואי פי פרשה נקרא בין הפרשות ואם עד ולא עד בכלל פי פרשה אינו טריפה א"כ פי פרשה נקרא בין הפרשות ואי פי פרשה טריפה ע"כ אינו נקרא בין הפרשות א"כ גם אי עד ועד בכלל שייכא הך בעי' דאי פי פרשה אינו נקרא בין הפרשות א"כ עד ועד בכלל עד השני' ואי פי פרשה נקרא בין הפרשות י"ל דאינו טריפה רק פי פרשה דהיינו עד בכלל דוקא עובי החוט וטפי לא אע"כ פשיטא ליה אי עד ועד בכלל טריפה עד השני', א"כ ע"כ אפילו פי פרשה נקרא בין הפרשות מ"מ הוה בין הפרשות עד שני'

בא"ד דממנ"פ הוה בכלל א"י כו' דהא עד כו' לכאורה קשה אם פי פרשה אינו בכלל בין הפרשות א"כ אינו מתחיל בין הפרשות השני רק אחר פי פרשה ויש לו להיות בכלל בין הפרשות הראשון, מיהו ברור כונת התוס' דאפילו אם נימא דאחר פי פרשה מתחיל בין הפרשות לכן פי פרשה טריפה אפילו אי עד ולא עד בכלל מ"מ אפילו אמרינן עד ועד בכלל הוה כאילו כל בין הפרשות אחת היא טריפה ופי פרשה אפילו תימא שהוא קודם לבין הפרשות שני כמו דמבעיא אי עד ולא עד בכלל מ"מ יוכל להיות פי פרשה טריפה לפי שעדיין לא התחיל בין הפרשות מ"מ פי פרשה שני' אי אינו קרוי בין הפרשות לפי שבין הפרשות מתחיל מסוף הפיצול מ"מ אינו בכלל בין הפרשות הראשון דבין הפרשות לא מקרי רק מה שהוא בין הפיצולים, ובהתחלת פיצול השני נסתום עכ"פ בין פרשות ראשון אפילו שנאמר שעדיין לא התחיל בין הפרשות השני וא"כ אי אפשר שיהי' ודאי טריפה בשום פנים, ולפ"ז צדקו דברי היש מדקדקים שהביא מהרש"א שהוא דעת הרמב"ם דפי פרשה שלישית כשר דהא תו לא מקרי פרשה שני' עכ"פ ומה שדחה מהרש"א דממילא משתמע כיון דקאמר שלישית כשירה ממילא ותו לא מכלל דכי פרשה הוה בכלל א"י וכונתו דבשלמא בשני' ליכא לספוקי שמא פי פרשה שני' טריפה מטעם דלא הוה בכלל שני' מ"מ אין לומר שפי פרשה ודאי טריפ' כיון דאינו בכלל ראשונה עכ"פ א"כ פי פרשה שני' ג"כ אינה ודאי טריפה והא דנקט שני' א"י ולא נקט פי פרשה שני' ג"כ א"י יש לומר דלרבותא נקט שאפילו בין פרשות שני' בכלל ספק אבל לומר דפי פרשה שני' יהי' בכלל ראשונה ודאי לא ס"ד לכן ליכא לספוקי בפי פרשה שני' שיהי' ודאי טריפה שאין ודאי רק אחת ואין לומר שסמך על דיוק דשני א"י משמע מה שקודם שני' ודאי טריפה שהרי אמר אחת משמע תו לא ואין לומר שסמך על מה שאמר שני' א"י משמע דמקמי שני' הוא ודאי טריפה דאין זה הכרח די"ל דאפילו שני' בכלל ספקא הוא, לכן פשיטא ליה שאינה בכלל ראשונה אבל פי פרשה שלישית שפיר י"ל אי אמרינן פי פרשה טריפה וע"כ פי פרשה מקמי בין הפרשות הוא א"כ כי קאמר שלישית דהיינו בין הפרשות שלישית הוא דכשירה משמע דמקמי בין פרשות נמי בכלל ספיקא הוא ואף דפי פרשה שלישית אינה בכלל שני' יש לומר הה"ד שלישית בכלל ספיקא אלא דנקט שני' דאפילו שני' אינה בכלל ודאי טריפה כראשונה ואין לדייק לינקט ראשונה טריפה שלישית כשירה וממילא מישתמע דשני' בכלל ספיקא דלאו אורחא למיסמך אדיוקא שלא להשמיענו ספק כלל זה כונת מהרש"א ז"ל ואין לדייק עוד לימא פי פרשה שלישית א"י ונשמע דשני' אינה ודאי טריפה דהא אמר עד אחת וגם נשמע דפי פרשה שלישית ג"כ בכלל ספק דיש לומר היינו הך דאי פי פרשה אינה בכלל בין הפרשות ממילא נשמע מדאמר שלישית כשירה דהיינו בין הפרשות מוכח דפי פרשה שלישית נמי בכלל ספק עכ"פ

ומ"מ אין זה מחוור דבשלמא אי עד ולא עד בכלל שפיר קאמר עד אחת טריפה ושני' היינו אפילו שני' בכלל ספק אבל אי עד ועד בכלל ופי פרשה שלישית אינה בכלל שני' איך שייך לומר שני' א"י הא אפילו בטפי משני' נמי בכלל ספק ואין לומר דקמ"ל דאפילו שני' אינה בכלל ודאי הא נמי פשיטא דשני' אינה בכלל אחת וה"ל למימר משני' עד שלישית א"י דהוה שפיר משמע אע"ג דפי פרשה שלישית יצא מכלל שני' מ"מ נכלל בספק א"י, לכן לענ"ד עיקר דהתוס' לא באו אלא להוכיח שאין למיבעי אי פי פרשה שני' שייך לראשונה אבל לפי האמת י"ל ודאי כיון דהזכיר שני' בכלל א"י ושלישית כשירה אם נימא דפי פרשה שלישית אין שייך לבין הפרשות שלישית א"כ סתרי הדיוקים דמשמע טפי משני' לא הוה ספק אלא נראה דע"כ לא מספקא לן רק על פי פרש' ראשונ' די"ל דכל הפיצול עדיין לא נקרא בין הפרשות וא"כ בין הפרשות שמתחיל הוא אחר פי פרשה אבל פי פרשה דשני' כיון שאין יכול להיות בכלל ראשונה ממילא שייך לשני' ולגבי שני' שפיר מקרי בין פרשות שני' כיון שכבר התחילו הפרשות שהרי פי פרשה שני' הוא מפסיק בין פרשות ראשונה לשני' ושפיר הוא בכלל שני' ופי פרשה שלישית בכלל שלישית ובזה צדקו דברי הרמב"ם שמכשיר פי פרשה ג' והב"י דחק ולמ"ש ניחא וגם לדברי מהרש"א יש לקיים דברי הרמב"ם דהא אי אמרינן בעי' דפי פרשה הוה בכלל בין הפרשות ראשונה א"כ ממילא פי פרשה שלישית כשירה ואפילו נימא דפי פרשה ראשונה אינה בכלל בין הפרשות מ"מ לגבי שלישית טפי מאינו יודע לא הוה א"כ לגבי פי פרשה שלישית ה"ל ספק ספיקא שמא פי פרשה בכלל בין הפרשות ושלישית כשירה, ואת"ל שאינה בכלל בין הפרשות שמא אפילו שני' כשירה ואין כאן תמיה על הרמב"ם ואף דהפר"ח בסימן למ"ד ס"ק ב' דחה ס"ס כזה ואין דבריו מוכרחים דמביא ראיה מהא דמספקא לן תחת העור תחת צמר מסובך דשם לא הוה ס"ס כלל דכיון דדין חלדה מספקא לן אין נ"מ בין צמר מסובך לעור כלום אבל כאן מידי דתלי בטעמא הוא דכל למטה יותר נוטה להכשיר וכיון דאפילו בשני' אפשר שפסק כח הטריפות מן החוט א"כ נוטה יותר להכשיר כשהוא למטה יותר וגם שם אתחזק איסורא וספק בשחיטה משא"כ הכא דנשחטה הותרה מן התורה, ואי קשי' לשיטת הרמב"ם דפי פרשה שלישית כשר א"כ אמאי נקט הפרשה עצמה תדון כבשר ומוקי לה בשלישית, ולמה נקט פרשה עצמה הא אפילו פי פרשה תדון כבשר, נראה דלאו קושיא הוא דקשה בלא"ה ליפשוט מהכא דפי פרשה טריפה מדנקט פרשה עצמה דודאי בברייתא דחוק לומר דגם הברייתא מספקא לה אלא י"ל אי פי פרשה כשירה יש לפרש נמי פרשה עצמה על פי פרשה ודברי הרמב"ם נכונים עכ"פ בזה וכ"כ בש"ך ובזה אפשר ליישב מה שקשה עוד על הרמב"ם למה לא הביא בעי' דפרשה עצמה דהא בגמ' משמע דדוקא שלישית כשירה ואפילו אי גריס כגירסת הרשב"א מ"מ ה"ל להביא פרשה ראשונה דבכלל ספיקא הוא הפרשה עצמה ולפ"ז י"ל דס"ל דאי פי פרשה כשר א"כ כ"ש פרשה עצמה ופי פרשה עצמה ספיקא הוא וה"ל ס"ס

בגמרא בעי כו' אם ת"ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו לכאורה קשה דמצי למיבעי אפילו עד ועד בכלל אי הוה פרש' עצמה בכלל א"י ועיין בתוס' ואפשר הי' לומר דהא יש להבין אי פרשה עצמה נמי טריפ' ה"ל למינקט עד הפרשות וי"ל לזה דאי הוה נקט עד הפרשות ועד ועד בכלל הוה מצינן למיטעי דכל חוט המתפצל לצדדין שהוא פרשה עצמה טריפה ולהכי נקט בין הפרשות להורות שאינו טריפה רק במקום שדבוק לחוט ונפסק הפיצול מן החוט וא"כ אי עד ולא עד בכלל א"כ אינה טריפה רק עד בין הפרשות ראשון ולא יותר אם כן הוי ליה למימר עד הפרשה דהא אפילו החוט הישר אינו בכלל טריפות אלא דאכתי איכא למימר כיון דקאמר שני' א"י אי הוה אמר עד הפרשות ושני' א"י הוה מצינן למטעי דפרשה עצמה אפילו רחוק מן החוט ג"כ בכלל א"י הוא, ולזה אפשר לומר דהא דקאמר שני' א"י לאו דברי שמואל אלא שנסתפק רב יהודה מה אמר שמואל בשני' ועל אחת לא מספקא ליה, וא"כ ליכא למימר דפרשה עצמה נמי כבין הפרשות דא"כ מאי מספקא ליה לרב יהודה מה אמר שמואל בשני' הא ע"כ אמר טריפה דאי אמר כשרה ועד ולא עד בכלל א"כ ליכא שום טריפות מפרשה ראשונה ולהלן אם כן ה"ל למימר עד הפרשות דהא ליכא שום טריפות מן פרשה ולהלן אלא ודאי שני' אמר דטריפה וא"כ הוצרך לומר בין הפרשה דלא נימא גם רחוק מן החוט בכלל וא"כ מצינן למימר מדמספקא ליה לר"י בדברי שמואל מוכח דפשיטא ליה דפרשה עצמה כשרה ותו לא שייך למיבעי אבל אי עד ועד בכלל אין ראי' מדלא נקט עד הפרשות דפרשה עצמה אינו טרפה רק כשנפסק הפיצול מן החוט די"ל כשנפסק הפיצול נמי טרפה ונקט בין הפרשות לומר שאינו