חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קמ

קדשים חמירא טפי דאתו בהו לידי גיזה ועבודה, ואדרבה אפילו בכולהו רעיות ה"ל למיגזר דבקל אתי לידי תקלה וכן בפ' ב' שעירי פריך א"כ כולהו רעיות נמי ניחוש להו וצריך טעם באמת למה לא נחוש וצ"ל כיון דהוה פסידא טובי לאסור כל הרעיות לא החמירו חכמים, א"כ הא דפסח לא יקרב י"ל דהני לא שכיחי כולה האי ופסח יוכל להקריב שלמים בשאר ימות השנה וכמו כן בפר ושעיר למאן דס"ל ימותו י"ל כיון דציבור הוא אין ציבור עני וגם כיון דאיכא נמי תקלה דגיזה אלא שלא הי' אפשר לגזור על כל הרעיות ובהא דאיכא נמי תקלה דהקרבה גזרו משום גיזה ועבודה ג"כ ובאמת בפסח שלא הוקרב בשני לא ידענא מאי תקלה איכא דהא פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא וצ"ל משום דבעי עקירה כיון שעומד לפסח שני וכמ"ש בתוספת ישינים ואכתי קשה מאי תקלה איכא דודאי בשאר ימות השנה לא ישחטנו לשם פסח רק לשם שלמים והוה עקירה וצ"ל שמא ישחטנו סתם א"כ י"ל משום הא גופי' איכא למיחש טפי דלאו כולה עלמא דינא גמירי וכיון דסתם פסח בשאר ימות השנה שלמים יש לחוש שישחטנו סתם משא"כ בעלמא וכמו בקרבנות ציבור יש לחוש כיון דחזי ליה"כ אחר יש לחוש לטעות שישחטהו בתוך השנה כיון דחטאת יחיד מתה וזה אינו מתה יש לחוש שיטעו להקריבה בתוך השנה ואין לדמות גזירת חכמים

ומה שהביא מגדולי תרומה דגזרו עליהם שלא ישהו תרומה טמאה ואתי לידי תקלה וכתבו התוס' כיון שהוא זמן רב אפילו למ"ד תעשה זילוף חיישינן לתקלה נראה דודאי תרומה טמאה שכיחו טובא ותמיד הי' משהה אותה ואתי לידי תקלה אבל בדבר שבא במקרה לא חיישינן ועוד שם ליכא פסידא דלמה יזרע תרומה רק תרומה טמאה דרך שישהנה, לכן חיישינן טפי ועוד דאין לדמות דבר שהוא נאכל בעינא לבעל חי שאינו ניתר בלא שחיטה וי"ל מתוך כך זכור הוא וגם הוא מידי דמנכר בטביעת עין שזה הנדרס שעליו הספק משא"כ פירות וכדומה ולפ"ז נראה שאם היא בהמה חולבת אסור לחולבה להשהות החלב או למכרו די"ל דאתי לידי תקלה מיהו לקמן סימן קי"ז מתירין סתורה בחלב ולא חיישינן לתקלה וצ"ל דלסחורה אין דרך להשהות וא"כ יכולין למכור החלב ג"כ לאינו יהודי כל הזמן של יב"ח מיהו נ"ל דיש לעשות איזה היכר בכלים שנותנין בו החלב שהוא טריפה וגדולה מזו נראה מדברי התוס' דף נ"ג ע"ב ד"ה אתי דלמסקנא דלפרסומי מילתא עביד אפילו ברבים לא חיישינן לתקלה והתוס' עצמן הביאו הך דפסחים וע"כ ס"ל דאין לדמות הך לתקלה דפסחים ומה שהקשה ברבים למה ימית כולם ימכור לכ"א שנים י"ל דלכתחילה אין לזה לקנות לשהותו אצלו דדוקא למי שאירע לו הדבר שרינן ליה שלא להפסיד אבל לאחר למה יכנס לספק תקלה, גם אפשר דליכא מאן דקני א' או ב' שהרי אפשר שיתערבו לו בשלו ויאסרו כולם דב"ח לא בטלי אפילו א' ברבוא וכן משמע בש"ס פא"ט דף נ"ז ע"ב דמייתי מרחל שנקדר קנה שלה ותרנגולת של רבי שמעון בן חלפתא שעשו לה שפופרת של קנה וחיתה ומשני תוך יב"ח הוה ופרש"י תוך יב"ח חיתה המכה ובסוף יב"ח מתה והשתא קשה איך השהה אותה ולא חש לתקלה אלא ודאי לא חיישינן בא' עכ"פ ועוד דחלב עצמו לא גרע מבצים דמשהינן לדשיחלא קמא אלמא לא חיישינן בזמן מועט לתקלה א"כ יכולין למכור החלב לא"י ומ"מ נראה שאין להשהותו לחמאה כיון שיש לחוש לשהיית זמן מרובה, אלא דצ"ע דאפשר דלא שרינן רק לשהיי' ביעי דספק טריפה אבל למוכרן בלא"ה אסור שמא ימכרם לישראל א אפשר דיש לחוש דילמא אתו למיכל מיני' בעוד שעוסק במכירה ול דמי לחלב ושמן דאינו נאכל בעינא עיין פסחים דף י"א ובחולין דף י' ע"ב גבי אשת חבר משמע דחיישינן שתאכל דבר שאינו מתוקן לפרש"י שם ועיין לקמן סימן קל"ד סי"א שיש להם תקנה למכור הפת לא"י הי' מקום לחלק בין איסור דרבנן לדאורייתא אלא דבגמ' דעבודת כוכבים דף ס"ה ע"ב לא משמע ק דמדמי כלאים דאורייתא ליי"נ שם ע"ש וצ"ע ועמ"ש לקמן ס"ס קל"ד לכן נראה שיש למכו' החלב מיד בשעת חליבה או לחלוב ע"י א"י ותקח החלב אצלה ומשם ימכר עמ"ש בס"ק שאח"ז

(כד) וכן אפילו ספק טריפות כו' מותר למכרו כ"כ בתה"ד משום דמכירה לא"י הוא דרבנן ובדרבנן סמכינן על המיקל וקשה דכבר כתבתי בס"ק הסמוך דאפילו בדרבנן אסור למכור לא"י משום שמא יחזור וימכור לישראל ובגמרא פריך מכלאים אלמא דלא מפלגינן בהא בין דרבנן לדאורייתא ואם כן מסתברא ודאי דספיקא דאורייתא לא גרע מוודאי דרבנן דאם חששו שלא יבא מכשול לישראל שיאכל איסור דרבנן כ"ש דיש לחוש לספיקא דאורייתא שיאכל הישראל ספק איסור תורה ואפילו בפלוגתא דרבוותא וצ"ע לכן אין לסמוך רק ביש הרבה צדדין להתיר מכירה

לעיל בש"ע סי"ד שתתעבר ותלד דעת מהרש"ל דבעינן עיבור ולידה ובעיבור לחוד לא סגי ואין דבריו מוכרחים ופשטא דש"ס בדן נ"ח דקאמר אי הדרא וטענה שרי' משמע דסגי בעיבור לחוד אפילו שחטוה ונמצאו הביצים בתוך העוף נמי שרי ושלא כדברי רש"ל דבעי עיבור ולידה וכ"כ הפר"ח וארווח לן בזה ישוב הסוגיא שהוא תמוה דמעיקרא בלישנא קמא דפליגי בזוז"ג פריך אי הכי אדמפלגי לגבוה לפלוגי בהדיוט א"כ משמע אי לא פליגי בזוז"ג לא הוה קשי' לי' דליפלגי להדיוט ובאידך לישנא דמוקי דפליגי בעובר ירך אמו פריך נמי אי הכי לפלוגי בהדיוט וכבר נתעוררו התוס' בזה שצריך למצא טעם לדבר ועפ"ז ניחא לתרתי לישני דודאי י"ל אי טריפה אינה מוליד ונאמר כדעת רש"ל שיוכל להתעבר י"ל דודאי אי פליגי לגבוה שפיר שמעינן פלוגתייהו בעובר ירך אמו דל"ל בזה וזה גורם ובנטרפה ולבסוף עיברה דהא טריפ' אינה מוליד ולא משכחת לה כלל אלא לפי דברי רש"ל הוה משכחת בנטרפה ולבסוף עיברה ושחטו לבהמה ומצאו בתוכה ולד חי דקיי"ל ד' סימנים אכשר רחמנא והולד בן פקועה ניתר בשחיטת עצמו כדלעיל סי' י"ג וא"כ אי זוז"ג אסור הרי הולד אסור ואי זוז"ג שרי הולד מותר א"כ משכחת לה פלוגתייהו בזוז"ג אפילו אי טריפה אינו מוליד מיהו מדפליגי לגבוה ע"כ איירי בעיברה ולבסוף נטרפה דל"ל בנטרפה ולבסוף עיברה דטריפה אינו מוליד ואין לומר שנמצא במעי אמו דא"כ בלא"ה פסול להקרבה דהוה יוצא דופן וכמ"ש רש"י חולין דף ע"ד ע"ב א"כ ע"כ איירי בכבר נולד וטריפה אינו מוליד א"כ ע"כ מוכח דפליגי בעובר ירך אמו ולהכי נקט פלוגתייהו ביקרב דמזה מוכיח דאיירי בנולד כבר וטריפ' אינו מוליד, ע"כ בעיברה ולבסוף נטרפה מיירי אבל לאידך לישנא דקאמר אי הדרא וטענה שרי' משמע דסגי בעיבור לחודי קשיא ליה שפיר דליפלגי בהדיוט ונשמע נמי דפליגי בעובר ירך אמו דל"ל בנטרפה ולבסוף עיברה דלא משכחת לה עיבור בטריפה כלל, ומזה ראי' לדברי הפר"ח דלפי מאי דקיי"ל כהך לישנא דאמימר טריפה אינה מתעברת כלל וזה כפתור ופרח בישוב הסוגיא

וכן נראה דעת כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש שלא הביאו לישנא קמא דאמימר כלל ואם כדברי רש"ל הא נ"מ טובא בלישנא קמא דאמימר בנטרפה ואח"כ עיברה ושחטו התרנגולת ומצאו הביצים בפנים דנ"מ אי זוז"ג שרי מותרים הביצים אלא ודאי לא משכחת לה, וכן פרש"י בהדיא בגמרא דרבינא לא סבר לה כאמימר ולא מצי למימר דשיחלא בתרא דהא לא טענה ואם יכולה להתעבר משכחת לה דשיחלא בתרא היינו ביצים שנמצאים במעי' כגון שקרעו התרנגולת וכדומה אלא לא טענה כלל, ולא משכחת רק דשיחלא קמא דאינה מתעברת כל עיקר וכן עיקר

ועוד ראיה ברורה אה דללישנא דאמימר דאמר אי הדרא וטענה שרי' פריך מהך ושוין בביצת טריפה שאסורה ולפירוש התוס' שם קאי אמתני' דעדיות דפליגי בביצת נבילה שכמוה נמכרת בשוק דלב"ש שרי וע"ז קאמר ומודים ולדברי מהרש"ל מאי קושיא נימא שהביצה נמצאת בפנים דומיא דביצת נבילה ונשחטה התרנגולת ושפיר משכחת לה בלא לידה אלא ברור דאי טענה ועיברה אע"פ שלא ילדה סימן שאינו טריפ', וגם הרשב"א הסכים לפי' התוס' וליתא לדברי רש"ל

חולין דף מ"ו בתוס' ד"ה ואת"ל כו' אע"פ שאמר שמואל עד בין הפרשות מ"מ מספקא ליה כו' עכ"ל ביאור כונת התוס' דקשי' להו אם פי פרשה אינ' בכלל טריפה רק עד פי פרשה הוא שטריפה ה"ל למימר עד הפרשה או עד פי פרשה ולמה אמר עד בין הפרשות ולזה כתבו לחד תירוצא דמתחילת עובי פיצול ראשון עד פיצול שלמטה ממנו קרוי בין הפרשות ונכלל פי הפרשה בכלל בין הפרשות שהוא לשון הפרש שבין הפיצולים ואף דפי פרשה היינו עובי הפיצול מ"מ נכלל בשם הכולל להקרא בין הפרשות אבל חוט המתפצל עצמו לא יקרא בשם בין הפרשות, כי פרשות מורה לשון הפרש שבין הפצולים והדר כתבו א"נ שהחוט המתפרש עצמו נקרא בין הפרשות והיינו נמי עובי פיצול ראש והפיצולין עצמן נקראין בין הפרשות והא דלא נקט בין הפרשות ר"ל דבשלמא אי קאי אהפסקות שבין הפרשות אלא דהפיצול נמי מכללא אתי