חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות יד

מטמאה מן התורה מ"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל ושייך בה נמי טומאת נבילה לכן דקדק דהיה לוקה משום נבילה היינו אם התרו בו משום נבילה, ועיין בתוס' ריש ב"ק

ועיין בפלתי הביא בשם הרמב"ם בפי' המשנה בחולין משמע דדוקא בעובד ככבים שחיטתו אסורה מן התורה והא דלא אסירא בהנאה היינו משום דלאו עובדי ככבים ממש היו רק מעשה אבותיהם בידיהם וא"ת א"כ מנ"ל לאסור שחיטת עובד ככבים דלמא קרא דוקרא לך ואכלת מזבחו בעובדי ככבים ממש הוא י"ל דודאי פשטא דקרא משמע אפילו באותן עובדי ככבים דלא ידעי בטיב עבודת ככבים רק מה שלימדום אבותם וכמו שחילקם הרמב"ם בפירוש המשנה אלא דאיכא למידק לדעת הרמב"ם כל הפלפול בש"ס דבעי למימר דמומר לע"כ מותר לאכול משחיטתו ופריך הש"ס מקרא דמכם דאין מקבלין קרבן ממומר לעבודת ככבים אלמא דהוי מומר לכל התורה והשתא קשה מאי תליא בהך דהוי מומר לכל התורה הא גם שחיטת עובד ככבים לא נאסר רק בגלל עבודת ככבים וא"כ ממה נפשך אי שייך הך גם בישראל מאי נ"מ במה שהוא מומר לכל התורה ואי לא שייך בישראל דהא קרא קאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך כו' ובמומר אין איסור לישא בתו א"כ מאי שאטי' דנקרא מומר לכל התורה הא מ"מ לא שייך הך טעמא ועוד דהא גם במומר לחלל שבתות שחיטתו אסורה אף שאין בו סרך עבודת ככבים ואפשר לומר דמשמע ליה להרמב"ם דהא רב ענן דייק מיהושפט שנהנה מסעודת אחאב ולא דחי לה בש"ס כלל והדר מותיב לה בתיובתא מהך דמומר לנס"הי הוי מומר לכל התורה וא"כ תיקשי הך דיהושפט אלא ודאי לא מותיב רק כיון דהוה מומר לכל התורה א"כ דינו כא"י ושחיטתו אסורה עכ"פ מדרבנן כמו א"י שאינו עובד ככבים ותו לא קשיא מיהושפט כיון דליכא רק איסורא דרבנן ועדיין לא נאסר וצ"ע ומדברי כל הפוסקים משמע ששחיטת מומר אסורה מן התורה וכן דברי הרמב"ם גופי' בפ"ד שם

ולכאורה אינו מבואר בש"ס דמומר לעבודת ככבים אסור לאכול משחיטתו באחרים עע"ג דהא רב ענן דמתיר לאכול משחיטתו היינו אפי' אין אחרים עע"ג דהא מייתי ראיה מיהושפט וכן מוקי ברייתא דהכל שוחטין אפי' ישראל מומר היינו דומיא דערל דמותר אפי' באין עע"ג וכן פרש"י ד"ה אלא מומר דקתני לעבודת ככבים כו' סמכינן עליה ע"ש

ואין להביא ראיה מהא דפריך דלמא עובדי' זבח ומשני לא הוי ספיק ואכתי קשה דלמא עובדי' עע"ג לאו קושיא הוא די"ל גם לזה לא הוי ספיק וא"כ י"ל דלא איתותב רב ענן רק כיון דהוי מומר לכל התורה ואין לו נאמנות על שחיטה דחשוד לאותו דבר ג"כ. מיהו ברמב"ם גופי' מבואר בפ"ד מה"ש דין י"ד דמומר לעבודת ככבים הרי הוא כעובד ככבים ושחיטתו נבילה וצ"ל דממילא משמע כיון דהוי מומר לכל התורת ממילא דינו כעובד ככבים וכן משמע בגמרא דף ו' דגזרו על שחיטת כותים אפי' בעע"ג משום דגזר רובא אטו מיעוטא משמע דמיעוטא אסור מדינא אפי' עע"ג

אלא דתמוה לכאורה כיון דמותר לעבודת כוכבים שחיטתו נבילה א"כ קשה הא דאמר רב יהודה והעורבים מביאים לו בשר ולחם מבי טבחא דאחאב ודייק מכאן דמומר לעבודת ככבים מותר לאכול משחיטתו ומשני ע"פ הדיבור שאני וקשה וכי לא סגי בלא"ה שיביאו לו דוקא משחיטת איסור אלא ודאי גם שחיטת מומר אינה אסורה רק בשביל שאין לו נאמנות ושפיר י"ל ע"פ הדיבור שאני שע"פ הדיבור מסתמא נשחט כהוגן מיהו רש"י לא פירש כן רק לפי שעה התירו לו ואפשר לומר דמישראל אחר יש בו חשש גזילה אבל לא מאחאב שהי' מומר לע"כ שהוא מן המורידין א"כ י"ל ממונו לא כ"ש, ובזה מיושב קושית מהרש"א דלמא עובדי' זבח וזה אינו קושיא דעובדי' לא הי' טבח רק גבי יהושפט פריך דלמא בשביל שלא רצה יהושפט לאכול אצלו הוצרך עובדי' לזבוח אבל בלא"ה לא הי' טבח אלא דקשה דלמא משחיטת עובדי' ששחט לעצמו ולפ"ז ניחא דאי מעובדי' הדר ה"ל גזילה ופשיטא ליה שאין להתיר של אדם אחר לגזול רק איסור שחיטת טבחי אחאב שפיר י"ל דע"פ הדיבור הותר והתוס' הקשו לס"ד דלא הוי ע"פ הדיבור הא בשר שנתעלם מן העין אסור ולכאורה תמוה שאין זה אלא איסורא דרבנן וכן תמה בפלתי מיהו בחידושי אמרתי בפשיטות דהא דבשר שנתעלם מן העין אסור הוא משום שמא נתחלף בנבילה משמע בידעינן שאין זה שלו ודאי אסור דאזלינן בתר רובא דעלמא וא"כ ממילא מה שהוא בפי העורבים תלינן דהוא מרובא דעלמא (כונתו לחזק קושית התוס' כיון דתלינן ברובא א"כ מדאורייתא אסור) וזה פשוט

ומה שהביא בפלתי ראי' לדעת התוס' ורא"ש דלדעת הרמב"ם קשה מאי ראיה מעורבים דלמא ידוע ע"פ הדיבור שאז לא הי' מחשבתם לעבודת כוכבים, הנה מלבד שאין ראיה אדרבא הוי ניחא להרמב"ם דהיינו דמשני ע"פ הדיבור שאני אלא דלענ"ד דגם הרמב"ם מודה בנכרי העובד ככבים אף דבשעת שחיטה אין מחשבתו לעבודת ככבים שחיטתו נבילה מן התורה דאל"כ איך הי' לקי עלה דלמא לא הי' אז מחשבתו לעבודת ככבים אלא דס"ל דנפיק מקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו וגו' והזנו את בניך וגו' הרי שנאסר בגלל עבודת ככבים היינו שההתחברות שיהי' לו עם עובדי ככבים יגרום לו שיעבוד עבודת ככבים לכן כל שהנכרי עובד ככבים ודאי שחיטתו נבילה ולא כתב הרמב"ם רק שאין אסור בהנאה כיון שמעשה אבותיהם בידיהם אבל בישראל משום שלא ימשך אחר מעשה העובד ככבים מה בכך שמעשה אבותיהם בידיהם מ"מ לישראל איכא איסור עבודת ככבים ואדרבא מדברי הרמב"ם גופיה מוכח שאף שאין כונתו לעבודת ככבים מ"מ שחיטתו אסורה דאי משום כונת עבודת ככבים מה בכך שמעשה אבותיהם בידיהם מ"מ השוחט לעבודת ככבים שחיטתו אסורה בהנאה אלא ברור שדעת הרמב"ם שכל שעובד ככבים אף שאין כונתו לככבים שחיטתו נבילה וזהו ברור רק באינו עובד ככבים כלל בזו אפשר שאין אסור מן התורה דלא שייך לאסור בגלל עבודת ככבים וכמו שנראה מדבריו בהלכות שאר א"ה. ולכאורה הי' נלע"ד ראיה דשחיטת נכרי שאינו עובד ככבים אין שחיטתו נבילה מן התורה דהא מבואר בזבחים דף קי"ו ע"ב ואין הנכרים מצווים על שחוטי חוץ לפיכך כל אחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה וכן מבואר שם מעשה שעשו כן בזמן ההוא ואי נימא דשחיטת נכרי נבילה משום דלאו בר זביחה הוא א"כ תמה על עצמך איך הקריבו נבילות לשמים שהרי שחיטתו נבילה ולא מצינו היתר נבילה לגבוה אפי' בבמה ונכרי אלא ודאי כדברי הרמב"ם שלא נאסרה שחיטת נכרי רק בגלל עבודת ככבים וא"כ בקרבן שכונתו לשמים לית ביה דררא דאיסורא מן התורה כלל לכן מבואר שם דלאורינהו שרי מ"מ דלית ביה איסורא כלל ואינה בגדר נבילה כלל ואי הוי ביה דררא דאיסורא איך יסייע ידי עוברי עבירה ועיין ברמב"ם ספי"ט ממעה"ק שכתב המש"ל הך דאסור לסייען ולעשות שליחותן דכן הוא בירושלמי ותימא שהוא תלמוד ערוך במקומו, עכ"פ מוכח מכאן דהיכא דלא שייך לתא דעבודת ככבים אין איסור בשחיטת הנכרי מן התורה רק בנכרי עובד ככבים, ולפענ"ד שזהו ראי' ברורה וצ"ע, ואין לומר דגזירת הכתוב הוא שנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל דהא לא מוכח כלל שישחוט הנכרי ואי משום דקודם מתן תורה הקריבו בני נח אז הי' היתר גמור אבל אחר שנתחדשה מצות שחיטה אם שחיטתן נבילה ומטמאה במשא איך ירצה לגבוה. ועיין סק"ב

(ב) נבילה אבל לא אסורה בהנאה אבל אם הוא מין דהיינו שנעשה כומר לעבודת ככבים שחיטתו אסורה אפי' בהנאה כדאיתא בגמרא חולין דף י"ג, ואי קשיא הא איתא בהוריות דף י"ב דעובד כוכבים מין הוי וא"כ איך כתב המחבר לקמן ס"ה דדינו כנכרי משמע דשחיטתו מותרת בהנאה, י"ל דכבר כתבו התוס' בחולין דף ד' ע"ב ד"ה מומר דהך מין ששחיטתו לכוכבים הוא באדוק ביותר אלא דתמוה דבגמרא יליף דמומר לעבודת ככבים מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט שנהנה מסעודת אחאב ואחאב ודאי הי' אדוק ביותר דאיתא בסנהדרין דף קי"ג שלא הניח תלם שלא העמיד כו' וא"כ לא תירצו התוס' כלום, ואפשר לומר דהתם פרכינן דלמא גברי דאחאב הוי מעלי ומשני מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו כו' א"כ י"ל אע"פ שהיו רשעים מ"מ לא היו אדוקים ביותר ושפיר י"ל דגברי דאחאב זבוח. מיהו קשה הא דאמר התם דלמא משתי שתי מיכל לא אכל ומשני מ"ש שתי' מומר לעבודת ככבים לא הוי מומר לכל התורה אכילה נמי וקשה א"כ איך אפשר ששתה עם אחאב עצמו הא ודאי כיון שהי' אדוק ביותר א"כ ודאי יינו י"נ וצ"ע. והפר"ח כתב הטעם דשחיטת ע"ג כו' דכתיב וזבחת ולא שזבח כו' והכי איתא בתוספתא וזבחת ולא שזבח הע"ג ולא שזבח הקוף וקשה לדבריו א"כ אמאי פסל שחיטת מומר הא ודאי ישראל הוא דהא בקרבן ממעטינן ליה מכם ולא כולכם להוציא כו' משא"כ אי הוי