חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלט

הוא ודאי טריפה וחי' יב"ח או שהטיל ביצים ואם כן צריך קרא למעוטי אותה טריפה שחי' וכ"ש דקשה להרשב"א דילמא צריך קרא ליתרת שיוכל להרבות כחול ימים מיהו י"ל דיתרת בחוץ פסול כמו מחוסר אבר דממעט התם דבעינן שחיין ראשי אברים שלה ויתרת בפנים לא נודע בחוץ מיהו זהו תליא בשיטת אם נימ' יתר כנטול כנגדו דמי אבל לשיטת הרשב"א גופי' דיתר כנטול היתרת א"כ י"ל דלאו מחוסר אבר הוא אם ינטל היתרת לבד, א"כ לאו בכלל מחוסר אבר הוא, וי"ל דממעט יתרת ולפי דעת רש"ל יש ליישב דכיון דסתם טריפה אינה חי' רק שלפעמים מיעוט' דמיעוט' חיין אם אפילו שכבר שהתה יב"ח מאחר שסתמה אינה חי' אין לך בה אלא חדושה שמכאן והלאה מסתמא לא תחי' עוד וכל שאין רואין בעינינו שיצא מן הרוב נחזיקה שלא תחי' עוד כי המקרה לא יתמיד וא"כ ממיל' תמה שכבר חי' עד עתה לא תהי' בכלל חי' מכאן ולהבא ונחזיק שלא תחי' עוד ומיושב לפ"ז גם הך דר"פ אילו טריפות שהקשתי לעיל על רש"ל דאפילו כבר חי' אדרבה עלולה יותר למות ואינה בכלל חי' להבא אבל לדעת הרשב"א קשה

עוד יש מקום להקשות על רש"ל מהא דפא"ט דף נ"ח דדחיק גמרא למצא פלוגת' דר"א ור' יהושע בולד טריפה אי אמרינן טריפה אינו מוליד וקש' לוקמה באיתרמי שילדה שמיעוט' דמיעוט' מיתרמי ודבר זה כבר הרגיש בו ד"ז הגאון בפלתי סימן מ"ם רק תירוצו דחוק, ולענ"ד יש ליישב ברווח והוא דאי טריפה מוליד ע"כ פליגי בזה וזה גורם כדאית' בש"ס ואם כן אם הזכר ג"כ טריפה א"כ אין כאן גורם דהיתר כלל וא"כ קשה איך נקט סתמא וחכ"א יקרב ובבריית' ר' יהושע אומר יקרב הא גם לר' יהושע משכחת ביה איסור' והיינו כשגם הזכר טריפ' מיהו י"ל דלא מיירי בדבר שהוא על צד הזרות כי מי ישגיח על המוליד מה שהוא אם טריפה או כשר והמשנה דיברה בהווה שאין משגיח על הזכר ממי נתעברה ומסתמ' אזלינן בתר רובא וכשר הי', אבל אם לא תמצ' לאוקמה מתני' רק בדרך זרות שאף שטריפה הוא הוליד שהוא דבר יוצא מן המציאות א"כ איך שייך שחכ"א יקרב הא גם לרבנן משכחת איסור אם גם הזכר טריפה, ואין לומר במה יודע ממי נתעברה כבר אמרו בהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר, א"כ יכולין לדעת שגם המוליד טריפה וע"כ שדיברו בהווה א"כ ע"כ טריפה מוליד, ולדעת רשב"א אי אפש' ליישב כן וכבר הרגיש בפלתי בזה, דלרשב"א יש לומר בפשיטות דמיירי ביתרת, ובפלתי דחק ליישב בדרך פלפול, ואפש' לומ' לפמ"ש לעיל דיתרת חשוב בעל מום וא"כ לפום הך סברא ס"ל לר"א זה וזה גורם אסור א"כ ולד יתרת אסור אפילו לא יהי' טריפה אסו' לר"א כדמשמע בתמורה דף למ"ד ע"ב דלר"א כל האסורין לגבי מזבח אסור הולד אי זוז"ג אסור לרבא שם ואף דבפ' בהמה המקשה דף ס"ט מסיק דמבלבל זרע דאם לא כן סומא מוליד סומא וקיטע מוליד קיטע, מ"מ הא טריפה ודאי אין טריפה מוליד טריפה ואפ"ה אסר ר"א משום דמכח איסו' גבוה קאת, א"כ ולד בעל מום נמי אסור לר"א למאן דס"ל דר"א ס"ל בכל האיסורין לגבי מזבח זוז"ג אסור ולק"מ מיתרת, ומיהו צ"ע אם נימא כל מכח איסור גבוה ס"ל לר"א דאסור לגבוה א"כ צא ופרנס לי קרבנות שצריכין להיות זכרים כמו פסח ואשם ועולה, שהרי אם הולד אינו ראוי לקרבנות אילו ומפריש נקיבה לפסחו ירעה הרי אע"ג דהמוליד פסול לקרבן זה מ"מ לא איכפת לן ולא סגי בלא"ה, ונ"ל דר"א ס"ל דוקא בדבר שנרחק לגבוה מצד פחיתותו ופסול גופו וגם בבעל מום צ"ע דא"כ גם לרבנן בשניהם בעלי מומין הזכר והנקיבה דליכא גורם היתר לגבוה כלל נימא שלא יקריב הולד ולא מצינו זה וצ"ע

גם קשה בפרק התערובות דלא בעי לאוקמה מתני' בולד טריפה דלא בעי למוקמה כר"א וקשה נוקמה בולד שנולד מודאי טריפה וגם האב הי' טריפה וא"ש לכ"ע דליכא גורם דהיתר כלל, מיהו נראה לזה י"ל דמתני' דנקט בטריפה משמע שטריפה מצד עצמה ולא מצד גורם ור' ירמי' דמוקי בולד טריפה היינו בעיברה ולבסוף נטרפה דטעמא משום היא וולדה נטרפו וזה לא שייך לרבנן ומ"מ בעיקר הסברא אם נימא שכך הלכה נאמרה טריפה אינה חי' ובאם יזדמן אותה שחי' נאמר שהיא בריאה וכחה חזק ואינה נטרפת בזו המכה או שי"ל שמכה זו כבר היא טריפה ואפילו חי' כמה שנים, באמת ראיות רשב"א אינם מכריחות דמה שהקשה מאיוב וכן ממה ששאלו על א' שעשו לו חידוק של קרוי' נימא שזה טבעו חזק, אין מזה הכרח כלל דיש לנו לומר שכך נאמרה ההלכה כל שנראה לחכמים שאינה חי' היא בכלל טריפה וזהו מה שיש מחלוקת בין החכמים שיש מטריפין ויש מכשירין, ודוחק לומר שפליגי איך נאמרה ההלכה (ועיין רמב"ם בפי' המשנה בהקדמת זרעים שמה שהוא הלכה למשה מסיני לא יפול בו מחלוקת) אלא ודאי ממאי דדריש מקרא טריפה אינה תי' היינו דדרשינן מקרא ואינה טריפה רק אותה שאינה חי' והוא רובן, אבל אותה שחי' י"ל שאינה טריפה רק שהחכמים במה שבאו לדון מסברת עצמם שאין יכולין לחיות, יש כח ביד חכמים להכניסן בסוג טריפה, לכן ר' יוסי בר יהודה דמטריף ניקבה המרה לפי שנראה לי שאין יכול לחיות וחכמים מכשירין לפי שנראה יש תרופה למכתה והשתא כשבאין לידון על תחילת הטריפות שפיר מייתי סעד לסברתם מאיוב אחר שאיוב הי' קיים, הרי סברתנו מתחזקת שאין אנו צריכין לתלות בשינוי טבע א"כ אין לך להוציא איוב מכלל הרוב, וכן אהך דבדף נ"ח ע"ב הוא ג"כ סעד לכ"א לפי דעתו שבודאי אם הי' הלכה פסוקה בידם הי' תולין לכולם במיעוט, אבל מי שבא לחלוק ולומר שאינה טריפה שפר סייעתא דילי' מיהו הוה שלא נצטרך לומר שזה יצא מן הרוב, אבל לעולם אימא לך דאפילו מה שמקובל לטריפה אימא הלכה כך נאמרה על הרוב, אבל המיעוט שפיר חיין וכשירין וכן בריש אילו טריפות גבי חתוכת רגלים רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות, משמע שחכמי הש"ס דנו מסברת עצמן להכניס מה שאין יכול לחיות ובזו יפול המחלוקת

אמנם בתר עיון נראה כי שודאי השיקול הדעת מורה כדברי רשב"א שאין שום א' שיהי' בה סימני טריפות ותהי' כשרה והוא דודאי מה שאמרה תורה שהיא טריפה הוא אפילו בבהמה וחי' בריאה וחזקה מסתמא לא תוכל לחיות בזו המכה ובודאי יש בעלי חיים חלושי המזג שגם מכה שלא היתה מזקת כ"כ לבהמה בריאה וחזקה מ"מ לפי חולשת מזגה יספיק שתמות ממכה הלזו וא"כ אם נימא שיהי' הדבר תלוי בחיות הבעל חי עצמו שנולד בו טריפות זה א"כ איך נאכל כל בהמה שהרי יש בהם שלחולשת מזגן מותו במכה קלה ונאמר אם נקבו שני קרומים בוושט טריפה בבריאה וחזקה ודאי לפעמים חלושי המזג שאפילו מקרום א' ימותו וכן בריאה שני קרומים ובועות שאין טריפות בודאי יש הבדל בין חלושי המזג לחזקי הטבע והמזג בתולדה וא"כ נימא שיהי' חילוק בטריפות שיש שיטרפו במכה מועטת שאינה טריפה כפי המסורת בידינו ומזה נראה כי נוטין הדברים שכך נאמרה הלכה שמכה כזו טריפה בכל בעלי חיים אפילו שהחי' עם מכה זו ימים רבים לפי שרובן מתים ממכ' זו וגם חיי המיעוט לא נחשבו דמתנוונה והולכת וכמו כן לא איכפת לן היות בעלי חיים שמתים במכה מועטת לפי חולשת מזגן מ"מ לאו טריפ' הוא וא"כ זכינו שהסברא נוטה שאין שום טריפות יוצא מכלל טריפה כל שמסור בידינו לטריפה אע"פ שראינו שחי'

(כב) י"א שארס נץ אינו אדום כו' נראה דנץ לאו דוקא הה"ד כל עופות דורסין דהא זהו מדברי רש"י שפירש אשרקפא דספק דרוסות דלא התירן בבדיקה דאיידי דקליש זיהרא דנץ והא בש"ם לא הוזכר כלל נץ אלא פשוט שכל עופות כן וכן משמע ממאי דפריך דף נ"ג אהא דשאר עופות טמאים יש להם דריסה ופריך והא אנן דריסת הנץ תנן ומאי קושיא נימא שלכך הוזכרה נץ שאין לה בדיקה אלא ודאי בכל עופות הדורסין הדין, וקשה לפמ"ש המחבר לעיל סעיף י"ז דבהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה, א"כ צריך לפרש כל הבדיקות שהוזכרו בש"ס וברב דבדיק מכפא דמוחא ועד אטמא וקשה במאי עסקינן אי בבהמה אין לה תקנה ואי בעוף הא קליש זיהרי ולא מינכר ובאמת רש"י לשיטתי' דכתב סברא זו דקליש זיהרא ס"ל דדרוסה אית ליה היכר גם בבהמה לאחר שחיטה וכמ"ש רש"י דף מ"ג ע"ב וא"כ מתפרשא כולה שמעתא בבהמה אבל המחבר שפסק דבהמה אין לה תקנה ע"כ כולה סוגיא בעוף ומהני בדיקה ודוחק לומר דאיירי בעוף שנדרס מחתול דוקא דהא גם בשרקפא דסד"ר לא זכר ממי נדרסו וסתמא כפירושו בעוף הוא מנץ וא"כ מוכח דגם נץ יש לה בדיקה וצ"ל דהמחבר חושש לכל הדיעות לפרש"י שמא נץ אין לו בדיקה ולפירש רשב"א שמא בהמה אין לה בדיקה ולפ"ז מ"ש בסט"ז ואם דרס בסימנין לא מתפרש רק בעוף ובדרוסת חתול מיהו לדידן ליכא נ"מ בכל זה דבלא"ה אין אנו בקיאין בבדיקה

(כג) אם רבים הם הנדרסים משמע שאם א' או שנים מותר לשהותן והפר"ח השיג ע"ז דחיישינן לתקלה אפילו בא' ואין בדבריו כדאי להשיג על רש"י ורשב"א דמה שהביא מתקלה דקדשים י"ל ודאי