חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלח

עונשין מן הדין דלא משכחת לה בענין אחר רק ע"י בדיקת החייב מיתה, מיהו אי אזלינן בתר רובא שפי' י"ל הרגו אין נהרגין א"כ י"ל דר"ע ור"ט שאמרו שלא הי' נהרג אדם מעולם היינו משום דמספקא להו אי אזלינן בתר רובא או שמא חיישינן למעוט' א"כ לא יוכלו להרוג המחלל דשמא טריפה הוא ואין ראוי להזמה ואין לומר נהרגנו אם הוא טריפה אין בו איסור כ"כ, ואם אינו טריפה יש הזמה די"ל איפכא שמא אזלו בתר רובא והרגו אין נהרגין, אבל בתורה עצמה י"ל ממה נפשך אי אזל בתר רובא א"ש בפשיטות ואי חק התורה דלא למיזל בתר רובא י"ל שחידשה התורה להורגו ולבודקו כדי שהי' יכול להזים העדים ובאמת הרגו נהרגין דלא מתברר כאשר זמם כי אם אחר הריגת אותו שהעידו עליו וזהו דוקא במחלל שבת ועובד כוכבים, משא"כ מנאפים יש בהם חייבי שריפה והי' זורקין פתילה של אבר וחומרת בני מעים א"כ אי אפשר בבדיקה, א"כ לעולם לא ראוי להזמה כשתמצי לומר שמא הנואף טריפה איך תמצא שריפת בת כהן ואשה ובתה הא אי אפשר בבדיקה ולעולם לא הי' ראוי להזמה א"כ לא אפש', ע"כ אין לחוש כלל וא"ש קושית מהרש"א

(כ) ימיתנו כתב בפלתי לא ידעתי למה לא יחתוך רגל למעלה מן הארכובה וימכרנו כו' ובגמרא י"ל דרבים הי' וטריחא ליה, וכתב דבגמרא משמע דיותר צער ב"ח אם עוקר פרסותיו מן ההורגו ובאמת משמע כן בחולין דף ז' ע"ב דקאמר עקרנא להו איכא צער ב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית א"כ משמע דבהריגה לא שייך צער ב"ח מיהו נראה לי דקושיא זו משרקפא דספק דרוסות דהוי ליה לעשותן טריפה לא קשי' בלאו הכי די"ל שהי' עופות שמטילין ביצים א"כ יש לחוש שמא יש בהם עדיין דשיחלא קמא ויטילו ביצים וימכרו הביצים לישראל לכן צריך להמיתם אבל בזכר אפש' דסגי בעושה אותו טריפה ועיין מס' ע"ז דף י"ג עמוד ב' דאמ' ר"י בזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו משמע שיכול לקטוע אבר וקשה הא איכא צער בעל חיים והתוס' שם הקשו איך ילפינן מיהושע דעיקור מותר דשם הי' ע"פ הדיבור ותירצו דיש כח ביד חכמים לעקור היכא דנראה קצת טעם, וקשה מ"ט להתיר קטיעת אצבע לא ימכור לו תרנגול לבן, ואפש' דבקטיעת אצבע ליכא צערא כ"כ כמו בעיקור וצ"ע

(כא) ודאי טריפה אע"פ ששהה יב"ח אסור זהו מתשובת רשב"א סימן צ"ח ונראה מדבריו עיקר הטעם שאין אנו מאמינין להכחיש דברי חז"ל לכן הוכרח ליתן טעם ביתרת דכך נאמרה הלכה כל שחסר טריפה מחמת שאינו יכול לחיות יתר נמי טריפה ולא יקשה עלינו המציאות שרואין שחי ובאמת דברי רש"ל מספיקים יותר שיש מיעוטן שחיין מעתה לא יוכלו להכחיש דברי חז"ל בשום אופן, ומה שטען הרשב"א מאיוב ישבו בפלתי על נכון וכמו כן מה שהקשה הפר"ח עליו מדברי התוס' פ"ק דחולין שהקשו הא פרה כבר חי' שנים עשר חודש וניחוש שמא ממיעוט הוא ועיין בפלתי שתירץ בזה

ויותר נראה לומ' דודאי הא דיליף טריפה אינה חי' היינו משום דכתיב זאת החי' חי' אכול שאינה חי' לא תיכול והשתא קשה לדברי רש"ל מנ"ל דהנך מיעוט הם טריפות דלמא כך היא גזירת הכתו' שאינה חי' לא תיכול אבל חי' אכול, ובאמת אותו מיעוט הם כשרים וכמ"ש בתשובת הרשב"א שלא דיברו רק על הרוב אלא דאנן אמרינן איפכא דמ"ש בתורה חי' אכול היינו שרובן חיות אכול שאינה חי' לא תיכול, היינו שרובן אין חיות אף דהוא מן המיעוט אין זה רק סימן טריפות היא אם הוכתה במכה שרוב בהמות לא יוכל חיות בזו המכה לא תיכול אותה בהמה אפילו תחי' זמן רב שכך הוא סימן הטריפה מכה שרוב בהמות אין יכולין לחיות ממנה ולסימנא אתי אבל כשתמצי לומר דלא אזלינן בתר רובא אין לנו לומר דקראה התורה לאותה שהיא טריפה אינה חי' כיון דיש חיין ואין שייך שזהו סימן מכה שאין רוב בהמות יכולין לחיות מיקרי אינה חי' דמהיכא תיתי תקרא אין חי' בסתם שהרי יש חיין וכמו שלא נוכל לומר לפי האמת שפלגא חי', דא"כ לא היתה נקראת בגדר שאינה חי' אי חיישינן למעוטא לעולם ספיקא וכפלגא ופלגא הוא וע"כ אנו מפרשים שכך נאמרה הלכה אותה שהיא אינה יכולה לחיות ממכה זו לא תיכול וקשה איך נדע זה וכיון דלא הוה אלא ספיקא שמא תחי' ולא תהא טריפה א"כ אם נולד בה טריפות אין להטריפה דמוקמינן לה בחזקת היתר וע"כ לומר דקרא קאמר דוקא במכה שבבירור לא תוכל לחיות בשום אופן דודאי יש שאין יכולין לחיות כלל, וא"כ אותה שיכולה לחיות אינה בכלל טריפה כלל דהא חי' היא

ובאמת יש לסייע דעת רש"ל מעיקר הסוגיא שהקשו התוספות גבי עדים זוממין דילמא חובשין אותו וכן מפרה אדומה וכולהו ונדחקו וי"ל באמת למ"ד טריפה אינה חי' ודריש שאינה חי' לא תיכול א"כ י"ל בודאי הטריפות נאמרו למשה מסיני וקים להו לחז"ל שיש מהם חיים וא"כ תקשי איך תסתור ההלכה המקרא דחי' אכול אלא ודאי קרא קאמר שאינה חי' לא תיכול היינו אותו שרובן אין חיין, א"כ מהא גופא מוכח דאזלינן בתר רובא אלא דהש"ס בעי לאסוקי למ"ד טריפ' חי' מנ"ל דאזלינן בתר רובא דכ"ע ס"ל דאזלינן בתר רובא וע"ז הולך וסובב כל הסוגיא וא"צ לדחוק כדברי התוס' וסייעתא לדברי רש"ל

ומה שהקשה הרשב"א מאיוב דמייתי ראיה מישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים והקשה הרשב"א שמא הי' מן המיעוט נראה דלאו תיובתא הוא להרש"ל דהא כתבו התוס' פ' שליח הקן דף ק"מ דאפילו אי טריפה חי' אינה לקיום העולם לפי שאינו חי זמן מרובה, וא"כ י"ל אדרבה מדקדוק הלשון ועדיין איוב קיים אף שלא הי' בימי התנאים, אלא י"ל דאדרבה הורה באצבע שאפילו תאמר טריפה חי' איך אפשר שהאריך ימים רבים אחרי כך כי כתיב ויוסף ד' כל אשר לאיוב למשנה וחי' ק"ם שנה והוליד הרבה אח"כ וזה ודאי אינו בטריפה ולק"מ ובאמת הרשב"א בתשובה לא הביא ראיה רק לסתור סברא זו שמיעוט טריפות שטבעם חזק יכולין לחיות ולא יזיק להם הלקותא הביא שפיר הראי' מאיוב אבל הרש"ל שכתב שיכול לחיות מ"מ י"ל דזמן מרובה ודאי אי אפשר שתחי' וע"ז לא יכחיש המופת וליתא לדברי פר"ח שדחה דברי רש"ל שהרי רש"ל ראה דברי רשב"א ועשיתי עוד סמוכין לדברי רש"ל דבחולין דכ"ח דפליגי אי מחצה על מחצה כרוב ומותיב להך מ"ד מהא דתניא הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשר' ואי מחצה על מחצה כרוב איטרפא לה ולא משכח תירוצא, וקשה לפי' הר' שמעון בתוס' דהקשו הא אי אפשר לצמצם, ותירץ הר' שמעון דכיון דאי אפשר לצמצם וי"ל שהוא רוב ואת"ל שאינו רוב שמא הוא מחצה על מחצה דסגי ג"כ להכשיר אף די"ל שמא רק מיעוט סימן הוא לא חיישינן להך כיון דשני צדדין להיתר, וא"כ קשה מאי קשי' לי' מחצי קנה פגום נימא דחצי היינו בצמצום א"כ הא דאיטרפא היינו משום שיש שני צדדין לאיסור שמא רוב ושמא מחצה מ"מ איכא צד להתירא שמא רק מיעוט קנה, אלא שמסתמא מחזיקין לאיסור ואם כן קשה נוקמה בעוף נקיבה שהולידה אח"כ או בזכר יב"ח א"כ נתברר המיעוט שמסתמא הי' רק מיעוט קנה לכן בהוסיף עליו כל שהוא כשר דודאי איכא עכ"פ פלגא ופלגא או שהוסיף באופן שבודאי הוא רוב הנראה לעינים ולמה לא מצא מקום ליישב אלא ודאי כיון דאיכא רובא לאיסור' בודאי הי' או פלגא או רובא ואיטרפא לה אין הלידה מבררת על המיעוט דמאי חזית דאזלת בתר מיעוט זה שהי' מיעוט זיל בתר מיעוט מולידין וא"ש, מיהו מדברי הפוסקים שאפילו ודאי דרוסה מהני יב"ח משמע דלעולם כשיכולין לומר שאינה טריפה לא תלינן במיעוט דרחוק הוא לומ' שהי' רק כשרואין בעינינו, אלא דיש לדקדק על דברי רש"ל דבריש אלו טריפות קאמר דנפקא ליה למ"ד טריפה חי' מהא דבין החי' אשר לא תאכל אילו י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני ופרש"י דאע"פ שחי' לא תאכל והשתא מנ"ל לומר דטריפה חי' דילמא קרא קמ"ל דאפילו מיעוטין שחיין לא תאכל וזה אפילו למ"ד טריפה אינה חי' ונראה ליישב דבלא"ה יש להבין כיון די"ח טריפות הלכה למשה מסיני הם ל"ל קרא ומאי נ"מ אם חי' אם לא סוף סוף שאין להוסיף על הטריפות ואם להורות לנו שלא יועיל שהי' לספק טריפה הוא דחוק דהיכא רמיזא בקרא לכן נראה דה"ק להבדיל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל דהיינו בנתערבה בהמה כשירה עם טריפה שצריך לדעת הבדלה והפרש איזה היא כשירה שיוכל לאכלה אלא דלא נימא לסמוך אם חי' יב"ח אז א"צ שום הבדלה, והיינו אם אחת מתה תוך יב"ח והשנית נשארה וחיתה יב"ח ס"ד דזהו ודאי שכשירה קמ"ל דלא אם אין לך הבדל ברור שזהו כשירה אע"פ שהיא חי' אעפ"כ לא תאכלנה וא"כ י"ל דודאי פשיט' לן מהלכה למשה שיש מיעוט' דמיעוט' אשר חיות הנה וכשיט' שאסורין וא"צ קרא על זה דלכ"ע מה שהוא הלכה למשה מסיני לטריפה טריפה בכל אופן וא"ש

עוד יש מקום להקשות על רש"ל מהא דאיתא בחולין דף ק"ס דפריך טריפות מחיות נפקא הניח' למ"ד טריפה חי' פרש"י צריך קרא אחרינ' לאפוקי טריפה וקשה אפילו למ"ד טא"ח לא מוכח מחיות אם