חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלז

כלל כ"ו דין ד' ולא מצאתי בו דבר אדרבה משמע שם בדין ה' דבעינן בזכר יב"ח ולדינא פשיטא שאין לסמוך על זה

והנה בפלתי הקשה ע"ז דבמס' עבודה זרה שם דף ה' ע"ב דקאמר מכל החי למעוטי מחוסר אבר ופריך האי מבעי' ליה למעוטי טריפ' ומשני מלהחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טריפ' אינה יולדת, אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר, וקשה אפילו למ"ד טריפה אינה יולדת מ"מ צריך קרא למעוטי זכרים טריפות דראויים להוליד וקיום עולם, ובאמת קושיא גדולה היא ונראה ליישב דהתוס' כתבו שם דף ז' ד"ה אלא דאי יולדת כ"ש דחי' וא"כ י"ל דהכי פריך בש"ס בשלמא למ"ד טריפה אינה יולדת יש לומר דס"ל דאינה חי' ג"כ א"כ שפיר י"ל דמלהחיות זרע ממעט אפילו זכרים אע"ג דזכר מוליד מ"מ כיון דאינה חי' יב"ח ומשפט דור המבול הי' יב"ח ובתיבה משמע דהיו אסורין בתשמיש דהא איתא בסנהדרין דף ק"ח ע"ב שלשה שמשו בתיבה כלב עורב חם וכולן לקו וכן פרש"י פ' נח שזכר להם זכות שלא שמשו בתיבה, א"כ אי טריפה אינה חי' שפיר ממעטינן גם זכר מלהחיות זרע כיון דאינו חי' יב"ח וכיון דהמבול הי' נמשך מי"ז לחודש השני עד לשנה כ"ז לחודש השני הוא יותר מיב"ח וא"כ לא יוכל לחיות עד שיצאו מן התיבה משא"כ למ"ד טריפה יולדת א"כ כ"ש דחי' וראוי' שפיר לקיום זרע אחר שיצאו מן התיבה ואתי שפיר

ומה שהקשה עוד דלוקמה ולד טריפה היינו ולד מזכר טריפ' ומספיקא דחוששין לזרע אב אסור וביקש לומר דאפילו למ"ד זה גורם מותר אי חוששין לזרע אב אסור אם אביו טריפה אינו נראה כן מדברי הפוסקים דה"ל לאשמועינן האי חידושא לדידן לאסור ולד זכר טריפה גם מתני' וע"כ עכ"פ לאו בכלל זוז"ג הוא כיון דטריפה אינה יולדת, ובאמת רש"י בתמורה דף למ"ד ע"ב פירש ולד טריפה לא יקרב אבל להדיוט שרי לכ"ע דלאו מגופה קרבי והתוס' הקשו עליו דבהדיא פריך פא"ט דלפלגי בהדיוט ומשני להודיעך כח דרבנן ובודאי תימא גדולה דרש"י לא יזכור בתלמוד ערוך ורש"י גופי' ריש דף ל"א רמז לגמרא דשם לכן נראה דלפי גרסתנו במשנה שנדפסה בש"ס אין כתוב רק דברי ר"א (ובמשניות איתא וחכ"א יקרב ותימא שלא הרגיש בזה התוי"ט והגהות חדשות שבש"ס) ואפשר שכן גירסת רש"י א"כ לא שייך להודיעך כח דרבנן כיון דאין נזכרין במשנה וע"כ שרי להדיוט וס"ל לרש"י דלפי מסקנת הש"ס דטריפ' אינו מוליד ופליגי בברייתא בעיברה ולבסוף נטרפ' אי ולדה נטרף ג"כ בזו שפיר אין חילוק בין הדיוט לגבוה, והשתא מתני' דע"כ לגבוה לחוד מיירי צריך לפרש ר"א לשיטתי' אזיל דס"ל דזה וזה גורם אסור בכל איסורין שבתורה כדאיתא בפסחים דף כ"ז א"כ משכחת לה ולד הבא מזכר טריפה שהוא מוליד וה"ל זוז"ג אלא דמ"מ להדיוט מותר דטריפות אסרה התורה משום שנעדרה החיות ממנו וזה יש לו חיות בפני עצמו לא יזיק לחיות שלו זרע הבא מטריפה והא דפריך אי פליגי בזוז"ג ליפלגי בהדיוט היינו לפום הך סברא די"ל דטריפה אפילו נקיבה יולדת וכ"ש דחי' א"כ ע"כ הטריפות לא תלי' בחיות לכן קשיא ליה דאפילו להדיוט תהא אסורה ולא קשיא רק דה"ל לאקשוי' להך אוקמתא תקשי ליה מתני' אמאי אמר ר"א לא יקרב הא אפילו להדיוט אסור ובמשנה לא נזכרו דברי חכמים וע"כ לומר דמוקי מתני' דנקט לא יקרב היינו בזכר טריפה ובהא י"ל דמודה ר"א דלא אהני זרע אב להטריף הולד דדוקא זרע אם מקלקל החיות, ואף דס"ל טריפה חי' מ"מ קלקול עכ"פ הוה אלא דלא ניחא לאוקמה הפלוגתא דולד טריפה נקט לא יקרב משום אביו טריפה דוקא בזרע אב דסתמא משמע שאמו טריפה אבל במשנה נקט לא יקרב משום דבאביו טריפה מותר להדיוט והמקשה קשי' ליה כיון דבאם טריפה י"ל דלהדיוט נמי אסור דאף שאנו רואין הולד הבא מטריפה חי' ומוליד מ"מ הא ס"ל טריפה חי' ומוליד וקשיא ליה לפלגי בהדיוט ובאם טריפה כפשוטו דהוה רבותא טפי לר"א לאסור אף להדיוט שנוהג בזמן הזה ג"כ ומשני להודיעך אבל המשנה שלא נזכר בה דברי חכמים ע"כ מיירי בגווני דלהדיוט שרי והיינו באביו טריפ' דלכ"ע אין לאסור להדיוט אבל טריפות האם י"ל שמקלקל החיות גם מן הולד אלא דחזינן דחי ומוליד וזה אינו ראי' למ"ד טריפה יולדת אבל זרע האב קים לן דאינו מקלקל החיות אפילו חוששין לזרע אב ואינו אסור רק לגבוה וא"כ מתניתי' נקט משום טריפה דאב דאי חוששין לזרע אב מ"מ לענין טריפות אינו אסור להדיוט כנ"ל להליץ בעד רש"י שלא יהי' נגד הש"ס

ואמת דבגמרא מפרש בולד טריפה למ"ד טריפה ילדה משמע דבמתני' נזכרה הפלוגתא ואפשר דברייתא היא וחכ"א יקרב ואברייתא קאי וקצת משמע כן דאי גרס במשנה וחכמים אומרים יקרב א"כ קשיא אמאי שביק בחולין דף נ"ח מלאתוי' מתני' ומייתי ברייתא דר' יהושע אמר יקרב אלא ע"כ במשנה לא נזכרו דברי חכמים כלל ובהכי ניחא לי דקשי' דהנה בפלתי סימן מ"ם הקשה לדעת רש"ל דמיעוט טריפות חיים א"כ מולידים ג"כ וקשה לוקמה ולד טריפה במיעוט וזה אינו קושי' לענ"ד דאם כן משכחת לה שיהי' שניהם נטרפים ובכה"ג גם לר' יהושע למה יהי' מותר לסברא זו שהרי שניהם אסורים ואין גורם היתר

ועיין פלתי שהביא ליישב קושית מהרש"א ספ"ק דמכות דר"ע ור"ט אמרו אילו היינו בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם, וקאמר ברוצח שישאלו טריפה הרג שלם הרג בנואף ונואפת יאמרו כנ"ל והקשו בעובדי כוכבים ומחלל שבת מאי איכא למימר, ותירצו שיאמרו ראיתם שמחלל אינו טריפה דשמא המחלל טריפה והוה עדות שאי אתה יכול להזימה והקשה מהרש"א א"כ גם בנואף ונואפת נמי נימא הכי ועוד הקשה דהא התוס' כתבו בלא אפשר ודאי אזלינן בתר רובא ותירצו בנהרג יש לומר דקרום של מוח הי' מגולה, ואכתי ניחוש שהרוצח טריפ' וליכא למימר הכי דהרוצח עדיין חי עיין בפלתי שכתב ליישב לפי מאי דטריפה אינו מוליד, ונראה ליישב חדא מגו חדא דודאי בלא אפשר לא חיישינן למיעוטא וא"כ אם ת"ל לחוש למחלל שהוא טריפה לא אפשר לקיים הכתוב כלל אלא די"ל כך דאי חיישינן למעוטי י"ל באופן הלזה דבסנהדרין דף מ"א איתא בעדי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ופריך הא אתרו ביה כו' א"כ י"ל דודאי אין זה הטעם לפוטרו משום שמא טריפה הוא דא"כ לא אפשר ועקרת מה שכתוב בתורה אלא די"ל שהעדים יאמרו כיון דלא אזלי בתר רובא יכולין העדים להתנצל ולומר לא באנו להורגו כי חשבנו שטריפה הוא וטריפה שהרג אינו נהרג וא"ת למה באנו יכולין לומר לפוסלו באנו וכמ"ש התוס' פ' היו בודקין ואין לומר למה אתרו ביה י"ל דודאי צ"ל בשאר חייבי מיתות שנהרגין ע"י התראה ולא מצי למימר לפוסלו לעדות באנו די"ל בלא התראה נמי פסול לעדות אלא די"ל דזה אינו רק אי אזלינן בתר רובא משא"כ לסברא דחייש למיעוטא י"ל שיכול לומר שוגג הייתי אף שרובן מזידין, הא חיישינן למיעוטא וא"כ אף שהתרו בו יכולין לומר סברנו שטריפה הוא ולא באנו רק לפוסלו לעדות באנו ואין לומר למה להו להתוס' סברא דמחלל אינו טריפה לימא בפשיטות דלפוסלו לעדות דאי לאו סברא דטריפה לאו טענה הוא דהא יודעין שחייבין מיתה על רציחה וחילול שבת אם כן באו להרוג וכעין מ"ש התוס' בסנהדרין דף ט' ע"ב ד"ה עדי לכן כתבו התוס' שאומרין להם ראיתם שהמחלל טריפה, וכיון שלא ידעו זה א"כ כשיוזמו יתנצלו לומר לפוסלו לעדות באנו וא"כ תו לא קשיא איך הוא במציאות שיהרג בחילול שבת די"ל באמרו שחילל שני פעמים שכבר הוא פסול מפעם ראשונה א"כ ודאי באו להורגו כדמוקמינן שם בזינתה וחזרה וזינתה וזה בגדר לא נהרג אדם דלא שכיח שיאמרו שהתרו בו וחילל שבת ב' פעמים, משא"כ בנואף ונואפת שבהדיא כתיב שגם אשה חייבת ואשה בלא"ה פסולה לעדות ל"ל שמא טריפה היא דא"כ מקרי לא אפשר לכן צ"ל ענין אחר וא"ש ולפ"ז על עו"כ נמי לא שייך תירוץ זה וכעין מ"ש בפלתי לפי דרכו, מיהו נראה לפי מ"ש שפיר קאי התירץ גם על עובדי ככבים דגם באשה י"ל לפוסלה לשחיטה בא דעובד כוכבים הוה מומר לכל התורה ולאו בר זביחה הוא, משא"כ בזנות דלא מיפסיל לשחיטה בשאר עבירות א"כ באשה דלא שייך לפוסל' לעדות ודאי להורגו באו א"כ את"ל לפוטרם משום הך סברא שמא טריפה הוא לא מצינו לאוקמיה קרא בשום אופן שאף אם אמרו שזינתה שני פעמים, לא תתחייב, ועוד י"ל דודאי אי אפשר לעקור מ"ש בתורה להרוג מחלל שבת ומקרו לא אפשר אלא דמ"מ י"ל דהתורה קמ"ל דמחלל שבת הי' בסקילה ואי לאו טריפה הוא שפיר, ואם הוא טריפה לא מיפטר רק מטעם דאין ראוי להזימה, א"כ י"ל דכיון דבאמת אם הוא טריפה אין בו חשש רציחה שפיר הי' הסנהדרין יכולין להורגו ליכנ' בספק הריגת טריפה דממנ"פ אם הוא שלם הי' חייב מיתה ואם הוא טריפה לא הי' בו חשש כ"כ רק חשש הוא טריפה והעדים אינם טריפה וכשיוזמו נהרגו בחנם מצינו למימר באמת שאין העדים היו נהרגין עד שיובדק המומת שאינו טריפה, ואף דקיי"ל הרגו אין נהרגין י"ל דאי לא הוה משכחת לה בענין אחר לא שייך לומר הרגו אין נהרגין משום דאין