חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלו

לכתחילה ואסור לשוחטן היינו כשמתכוין רק לבטל האיסור אבל כשיוכל לברר ע"י שחיטה אין כאן ביטול איסור דאולי יבורר האיסור ולא יהי' ספק כלל וכיון דמותר לשוחטו לברר האיסור אם ימצא אח"כ שאין בו סימן דריסה אף דיהי' חשש במקום נקב שחט מ"מ בטל הוא מצד שבטל חשיבתו לכן דוקא בקדשים שאין מכניסין אותו בעזרה לשוחטו ע"י בדיקה כפרש"י אסור אבל אם ירעה עד שיסתאב שפיר יכול לבדוק ואם אתרמי שאינו מוצא מותר מצד הביטל אחר שבטל חשיבתו

מיהו נראה בלא"ה דאם ידוע שדרס שלא כנגד הושט שפיר מהני בדיקה בבהמה מדינא דש"ס וכ"כ הב"י בפשיטות וא"כ מ"ש הטור וש"ע בהמה שנדרסה אין לה תקנה היינו כשאין מקום דריסה ידוע ויש לחוש שנדרסו הסימנין אבל בידוע שלא דרס נגד הסימנין שפיר אית לה היתר בבדיקה א"כ לק"מ על דברי התוס' וגם הב"י פירש כן לדעת הטור וא"כ דברי התוס' כפשוטן שכיון שידוע מקום דריסה כדקאמר שם האי משיך והאי עגיל א"כ א"צ בדיקה רק נגד הנקב ועמ"ש לעיל סימן ל"ג בישוב דברי הרא"ש

יח יב"ח הרמ"א בת"ח פסק דבשנת העיבור בעינן נמי שנת העיבור והפר"ח השיג עליו ובפלתי המליץ בעדו דטריפות תלי' בשינוי העתים לכן בעינן חדשי חמה ולא הבנתי דא"כ אפילו בשנה פשוטה לא תסגי ביב"ח חדשי לבנה כיון דתלי' בעתים וה"ל להצריך שנת חמה היינו עם היתרון של שנה וקודם שנת עיבור שני יתרונות ולמה נקט רמ"א דוקא שנת עיבור ובאמת אין ראי' כלל דבעינן כל עתים דהא ר' ס"ל סימן לטריפה שלשים יום וא"כ י"ל דקים להו לחז"ל דסגי ביב"ח חדשי לבנה שכבר עברו עתים מן החמה והצינה וכי היכא דסגי בשנה פשוטה יב"ח הה"ד מעוברת ובאמת בת"ח משמע הטעם משום חמה וצינה אבל צ"ע דא"כ יצטרך לעולם דוקא שנת החמה וכל היתרונות של שנת החמה

יט או בנקבה שתתעבר ותלד, בפלתי הביא הש"ס ע"ז דף י"ו תניא ר"י מתיר בשבורה משום שאינה יכולה להתרפאות ולא משהי לה א"ל והלא מרביעין עלי' ויולדת ואתי לשהוי' א"ל כשתלד אלמא לא מקבלה זכר ופרש"י דלא ילדה מעולם וא"כ קשה לדידן דקיי"ל טריפה אינה יולדת א"כ אמאי פסקו שאסור למכור שבורה כיון דקיי"ל טריפה אינה יולדת א"כ לא אתי לשהוי', ונראה דמשמע לי' מן הש"ס דקאמר דכשתלד אלמא לא מקבלא זכר, וקשה מנ"ל דלא מקבלה זכר וה"ל למימר אלמא לא ילדה ועוד (דוחק לומר) דכיון דר"י ס"ל דלא מקבלא זכר איך אמרו רבנן בפשיטות הלא מרביעין דע"כ לאו ממה שראו השיבו דמסתמא לא הוה שייך פלוגתא בזו שיכחישו זה את זה בדבר שהוא למראית וע"כ מסברא השיבו דמסתמא מרביעין עלי' והשתא מנ"ל הא, ועוד מאי קשי' להו דילמא ר"י ס"ל טריפה אינה יולדת, לכן נלענ"ד שהכי פירושו דבבכורות דף ח' איתא שאל קיסר לר' יהושע נחש לכמה מוליד אמר לשבע שנים והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת ומשני הני מעברי מעיקרא הוה והא קמשמשי שמושי אינהו נמי משמשי כאדם והא חכימי נינהו וכו' הרי שאפילו החכמים שבהם סמכו על נסיון שמוליד לתלת שני ולא אסקי אדעתייהו דמעברי מעיקרא א"כ ודאי שכיח שתלד גם שבורה היינו אי מעברי מעיקרא קודם השבירה דאפילו לענין טריפות שיחלא בתרא אסורה דאי מעברא מעיקרא אפשר שתוליד א"כ משמע לי' כיון דלפעמים כשנשברה וכבר נתעברה יכולה להוליד וכותים לא מסקי אדעתייהו לתלות שעיברו מעיקרא לזאת נחקק בדמיונם ששבורה יולדת וא"כ אתי לשהו' אף דמשום דשמא מעברא מעיקרא לא הוו משהו להו והוה אמרינן מסתמא לשחיטה זבנינהו, מ"מ כיון שפעמים ששבורה יולדת א"כ סבורין שאחר שתשבר נמי יכולה לילד א"כ קונה אותה ע"ד שישהנה אצלו וירביע עלי' וע"ז השיב ר' יהודה כשתלד היינו דלעולם לא ילדה ממה שמרביעין לאחר השבירה וא"כ ל"ל דמשום דטריפה אינו מוליד קאמר דא"כ ודאי משהי לה שהרי אינו מעלה על דעתו דמעקרא הוה מיעברא וסבי דבי אתונא שהיו חכמים לא מסקי אדעתייהו לתלות בזה, כ"ש בהמון עם שבודאי מוסכם אצלם ששבורה יולדת, לכן צ"ל דלא מקבלא זכר כלל אם כן אם קונה אותה להרביע ורואה שאינה מקבלת זכר אינה משהה כלל אצלו או אחר שאין מקבלת זכר הדבר מפורסם לכל וא"כ י"ל דרבנן לא פליגא רק בהא דלא מקבלא זכר ורבנן ס"ל דמקבלא זכר וא"כ ממילא משההו מאחר שבאמת שבורה יולדת כשנתעברה קודם א"כ בודאי מוחזק להמון שיכולה להוליד ומשהה לה ולק"מ

ואין להקשות אי מעברא מעיקרא הא פרש"י פ' וישלח דבהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר וא"כ הדרא קושי' לדוכתה לרבנן דאי מעברא מעיקרא הא לא מקבלה זכר הא ליתא דודאי ע"י הרבעה אפשר שתקבל זכר וכן משמע מסוגיא דבכורות שכתבתי דשני ליה הא מעיקרא הוה מעברן ולא קשי' לי' דאינה מקבל' זכר רק על זה דמשמשי שמושי משמע דע"י הרבעה מקבלת ור"י ע"כ סבירא ליה דגם ע"י הרבעה אינה מקבלת ולק"מ

ומה שהקשה בפלתי דדברי רשי' סותרים דבפ' מקום שנהגו פירש דגזרו שבורה אטו אינה שבורה לא הבנתי דגם בעכ"ו פרש"י כן והיינו משום דס"ל שבורה אינה ראוי' למלאכה, ואי משהו לה נפיק מיני' חורבא לזבונא גם שלימה ואין סתירה ברש"י כלל וטעמא דמרביעין הוא ג"כ משום דמשהי לה משום הרבעה ואתא לזבוני שלימה אבל בשבורה בעצם אין חשש שבת כיון שאינה ראוי' למלאכה לפרש"י וע"כ הטעם משום גזירה וכן מבואר במס' עבודה זרה דף י"ד ע"ב בתוס' שם

ועוד נראה כפי דברי התוס' דף י"ז ד"ה אלמא דר"י ס"ל טריפה יולדת אלא דלא מקבלא זכר ומדברי הפלתי נראה דכשמרביעין עליה יולדת רק דלא מקבלא זכר מדעתה ולא משמע כן מלשון הש"ס דהא חכמים השיבו דמרביעין עליה, לכן נראה דדוקא בשבורה אמר ר' יהודה דלא מקבלא זכר מחמת יסורין וכאב ואין מציאות שתתעבר, אבל שאר טרפות י"ל שיולדת וגם מקבלת זכר אפילו שלא ע"י הרבעה, ועפ"ז י"ל הא דקאמר ת"ק הלא מרביעין עליה ויולדת ודאי דחוק לומר דהת"ק ס"ל טריפה יולדת דזה דלא כהלכתא אלא נראה דדוקא אשבורה קאי והוא לפי שיטת הרמב"ם לשיטתי' שהובא דעתו לעיל ר"ס נ"ה דאם נחתך במקום צ"ה טריפה ואם נחתך למעלה מצ"ה כשירה וא"כ ר' יהודה דמתיר שבורה משמע כל שהוא יותר למעלה יותר נכלל בכלל שבורה, וע"ז שאלו רבנן הא מרביעין עליה ויולדת היינו שבורה למעלה מצ"ה, ואיך אתה מתיר בכל אופן וע"ז משיב ר"י לכשתלד אלמא לא מקבלא זכר דודאי הך לאו טריפה היא אלא דלא מקבלא זכר מתוך כאב

ולפ"ז י"ל לרבנן ודאי אסור בכל גווני אפילו אינו מוליד דגזרו שבורה אטו שלימה רק לר"י פרכי דהא איכא שבורות טובי דילדו והיינו למעלה מצ"ה ואפשר דבאמת טעמייהו דרבנן דכיון דשבורה למעלה מצ"ה, אין להתיר למכור לא. מסתבר כלל להתיר שבורה במקום צ"ה לכן יש לאסור כל שבורות, דאותה שלמעלה מצ"ה יכולין לשהותה להרביע עלי' א"כ בודאי הם אין מבחינין בזה החידוש בין שחותכה מכאן וחי', חותכה מכאן ומתה ואין להתיר שבורה כלל דיכולה לילד ע"י הרבעה, וצדקו דברי הרמב"ם לפי שיטתו יש לאסור בכל אופן רק ר"י ס"ל דלא מקבלא זכר אפילו שהוא למעלה מצ"ה שאינה טריפה אלא דלכאורה דברי התוס' סותרים דכתבו לאו משום דאינה יולדת די"ל טריפה יולדת דהא התוס' דף צ"ו ד"ה אלא למ"ד דמאן דס"ל טריפ' יולדת כ"ש דס"ל טריפה חי' וא"כ ר' יהודה שאמר בשבורה שאינה יכולה להתרפאות ולחיות אלמא ס"ל דאינה חי' א"כ כ"ש שאינה יולדת וא"כ ע"כ לומר אפילו ס"ל לר' יהודה טריפה יולדת, מ"מ שבורה שאינה יכולה לחיות כ"ש שאינה יולדת וכמ"ש התוס' פא"ט וצ"ע

ועיין בפלתי שהביא האו"ה שסובר דבטריפה זכר סימן כל שנזקק לנקבה, ותמוה מנ"ל וכתב בפלתי שהוכיח כן ממ"ש התוס' שם שגם שבורה זכר משהין אותו להרביע וא"כ קשה מאי משני ר' יהודה כשתלד דאינו יולדת, אכתי תקשי שבורה זכר למה מתיר וע"כ גם הוא אינו נזקק לנקבה, ודבריו צריכין ביאור דהא באמת הת"ק ס"ל דמשהין להרביע וא"כ אדרבה מוליד, מיהו כונתו הוא דע"כ לא פליגי ר"י ורבנן אלא שאם מרביעין אותו בע"כ ס"ל לרבנן דילדה ור"י ס"ל לא מקבלה זכר ואי אפשר להרביע אפילו בע"כ א"כ הה"ד בזכר דוקא אי מרביעין אותו בע"כ אבל מעצמו גם רבנן מודו דאינו נזקק וס"ל כמ"ש התוס' דאין חילוק בין טריפות שבורה לשאר טריפות ובודאי שיש בזה קצת סמוכין והדברים ראויים למי שאומרן, אלא דקשי' ליה איך אמרינן בש"ס בנקבה כל שאינה יולדת, ואמאי לא סגי משתזקק לזכר ולידה ל"ל אף די"ל דלידה הוה סימן אף שמרביעין אותה בע"כ מ"מ למה שביק סימנא דתזקק לזכר שע"י זה ניתרת גם קודם לידה ועיינתי באו"ה