חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלה

רגלים לדבר דלא שדי בה זיהרא ומ"מ אינו סימן מובהק ביותר לסמוך עליו בשל תורה אם הדרוסה בעינא ואף דאין סברא שתותר ע"י תערובת אחר שכבר עמדה באיסור ולא סמכנו על סימן הריפוי דשם נתחלחל הארס לפנים ונתרפא הבשר בחוץ מ"מ הא מקשינן שם נכבשינהו דנניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע וא"כ בכה"ג שנתערבה ואין רישומן ניכר דע"י התערובות איכא למיסמך על סימן זה שאין רושם רק דלא הוי ס"מ ביותר וא"כ ה"ל למימר דנכבשיהו דנניידי ולהכי מוקי בנקיבת הקוץ בדרוסת הזאב דהך מ"ד ס"ל דלא הוי סימן כלל אבל דריסה שאין רישומה ניכר שפיר אמרינן נכבשינהו דנניידי

ועפ"ז מבוארים דברי הטור ס"ס זה שהביא בשם ספר המצות דספק דרוסה שנתערבה לא מהני בה ספק ספיקא כיון דספק ראשון אסור מן התורה וכתב הטור ע"ז ונראה שיש תקנה אפילו לודאי דרוסה דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש ותמה הב"י דהטור סותר עצמו דבסימן ק"י דבעלי חיים ודברים חשובים אפילו פירש אחד מהם אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע, ונלאו כל חכמי לב ליישבו אכן לפמש"ל נראה דבלא"ה צריך להבין מה ענין זה לדברי הסמ"ק שצידד להתיר מטעם ספק ספיקא היינו אפילו בלא פריש, אמנם הן הן הדברים אשר כתבתי שהרי הסמ"ק צידד בה וי"ל בודאי בחוץ בנקל לבדוק אם נמצא רושם דריסה וע"כ איירי שאינו ניכר בחוץ, וא"כ הטור ראה וידע הש"ס זבחים דלא משכחת לה תערובת דרוסה אלמא לעולם ניכר הנקב בחוץ ובזה ס"ל דודאי בקיאין גם עכשיו בבדיקה וע"כ לומר דמ"מ לא מוכח להתיר מכח הרושם דאינו ס"מ ביותר וא"כ אמאי לא מוקי הכי וע"כ לומר דבכה"ג עכ"פ שרי דנכבשינהו דנניידי שיותר מזה אין לנו הוכחה מן הש"ס וא"כ עכ"פ יש להתירן ע"י דנכבשינהו דניידי והדברים נדרשים בלשון הטור כמין חומר כפתור ופרח

ובאמת בדעת הטור י"ל בפשיטות ג"כ דהטור כבר הביא הפלוגתא אי סמכינן על הבדיקה בזמן הזה וס"ל [להטור] להתוס' נהי דלא סמכינן על הבדיקה למישרי איסורא כיון דהטור לשיטתי' סבירא לי' דלעולם סמכינן אבדיקת חוץ והסמ"ק שטרח להתיר מכח ס"ס ודאי כיון דבחוץ נקל לבדוק אחר רושם פשיטא שלא הי' מתיר אלא אחר שיבדוק שאין רושם דריסה בחוץ אלא דאנן מחמירין בכל גווני סבירא לי' להטור דודאי כולי האי אין להחמיר לגזור שמא יקח מן הקבוע מאחר שלפי ראות עינינו לא שדי זיהרא כלל אין להחמיר ולגזור כולי האי אפילו להמחמיר ביותר וזהו קרוב למכוון

גם י"ל בפשיטות דלא מוכח מן הש"ס זבחים רק דלא מיתוקמא בדרוסה שאין ניכר בחוץ אם כן י"ל דבאינו ניכר בחוץ מ"מ י"ל שכבר נתחלחל לפנים ומ"מ צריך לבדוק בפנים אלא מיהת י"ל כיון דאין ניכר בחוץ מידי ספיקא לא נפקא וי"ל שאין בה זיהרא כלל וי"ל שנתחלתל לפנים דכיון שאין ניכר בחוץ כבר נולד לנו מזה ספק אי שדי זיהרא כלל וכלל וא"כ י"ל דהני פוסקים ס"ל דספק א' בגופו וספק א' בתערובת מותר וא"כ ל"ל בכה"ג דא"כ נתיר כ"א מטעם ספק ספיקא שמא לא יצא זיהרא כלל כיון דאינו ניכר בחוץ ושמא אין זה הנדרס אע"כ איירי בודאי דרוסה וליכא ס"ס וא"כ ע"כ בניכר מיירי ולק"מ

גם י"ל דמ"מ לא מוכח דינו של הש"ך דרש"י פי' בזבחים נקובת הקוץ ואינה נקובה לחלל, ונראה טעמו דאי נקובה לחלל אסור משום מחט בחלל הגוף וא"כ אי מהני בדיקה בקדשים לא אפשר כמו שפרש"י וא"כ י"ל דבלא"ה הק' התו' במשנה מה מועיל ירעו הא אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים ותירצו דאי מיירי בדרוסה ניחא דיש לה בדיקה א"כ י"ל לפמ"ש לעיל סימן נ"א דבמחט בחלל הגוף לא מהני בדיקה על כל אברים הפנימים א"כ ל"ל שאין מקום דריסה ניכר דא"כ ניחוש שנכנס לחלל ולא גרע ממחט בחלל הגוף שאין לו בדיקה אע"כ מיירי שדרס בפנינו במקום ידוע וס"ל דבמקום ידוע בקיאין בבדיקה לבדוק נגד המקום משום דרוסה א"כ שפיר מהני ירעו לבדוק במקום שדרס כנגדו אבל באין מקום דריסה ניכר אם כן לא ידעינן אם נכנס הצפורן לחלל ואיכא ספק על חלל הגוף ולא מהני בדיקה אע"כ מיירי שידוע לט מקום שדרס ולא הגיע לחלל שאין כאן רק חשש דריסה ודריסה יש לה בדיקה דמקומה מאדים וכמו שכתב רש"י דף מ"ג ע"ב, ומה שקשה לר' ירמי' דמוקי בולד טרפה כבר כתב בפלתי דאי לא אסור אלא לגבוה לא קשיא כלל קושית התו'

עוד לעיל ליישב לשון הטור ס"ס שכתב שיש תקנה אפילו לודאי דרוסה ע"י נכבשינהו ותמהו עליו שאין זו שיטת הרא"ש והטור עצמו בסימן ק"י דב"ח לא בטלי ולא מהני נכבשינהו, ונראה ליישב עוד דהתו' הקשו מאי מועיל רעי' הא אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, ולכאורה היה אפשר לומר דבגמרא פריך נכבשינהו ודנניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע וקשה למה נגזור הרי אפילו יקח מן הקבוע הא מחיים אינו ראוי וע"כ יקח וישחוט וא"כ אחר שישחוט לא יהי' שוב איסור דהא כיון דלא אסור רק משום תערובת בעלי חיים דחשיבי וכי שחיט לי' בטל חשיבותי' כדלקמן סימן ק"י ואמאי אית לן למיגזר כולה האי, וצ"ל דכיון דאם לקח מן הקבוע אסור לשחוט ולהקריב ואמר רבא שם השתא דאמור רבנן לא יקריב אי קרב לא מרצה דמתני' אתי' כמ"ד ב"ח נדחין וא"כ איכא איסורא אפילו בדיעבד כיון דבתחילה לא יקריב וא"כ י"ל דבחולין שפיר י"ל נכבשינהו ואי משום שמא יקח מן הקבוע הא אפילו יקח אינו ראוי רק לאחר שחיטה ואז כבר בטל חשיבתו וא"כ י"ל בב"ח הלכתא כר"ת ולא מטעמי' רק דבהא לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון דאפילו יקח וישחוט בטל הוא וא"כ א"ש דירעו עד שיסתאבו ואז נכבשינהו דנניידי, והפוסקים שהחמירו גם בב"ח צ"ל דמ"מ כשלוקח מן הקבוע ושוחט הוה כמבטל איסור לכתחיל', מיהו בדרוסה ודאי קשי' נימא נכבשינהו דנניידי דהא מדינא דש"ס לא שייך כלל לומר דדרוסה לא בטלה משום ב"ח דלא בטלי דהא ודאי יכול לשוחטה כדי לבודקה ובהא לא שייך מבטל איסור וא"כ אין חשש בתערובת דרוסה משום ב"ח רק בדיקה ודאי צריכי בכל אופן דכשיש להכיר האיסור לא בטיל ברובא אלא דלדידן דלא בקיאין בבדיקה שייך תערובת בדרוסה והשתא ס"ל להטור כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא דיש סוברין דבקיאין בבדיקה כמו שהביא הטור כאן א"כ אפילו היכא דשרינן משום כל דפריש מ"מ אין להתיר בלא בדיקה דשמא ימצא שזהו הדרוסה ואיכא לברורי אלא דמחמירין ואין סומכין על בדיקתנו מ"מ לענין זה שפיר מהני דנכבשינהו דנניידי ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ולא שייך לומר דהוה כמבטל איסור לכתחילה דודאי אם נתערבה דרוסה אחת ובודק ומוצא דריסה בא' הרי כולן מותרות דע"ז י"ל כ"ע מודו שבקיאין כשרואין ודאי דריסה ושפ' מותרין האחרות וא"כ רוצה לשוחטן ולהפסידן שמא ימצא בא' סי' דריסה להתי' אחרות פשיטא דשרי אלא שמפסיד אם לא ימצא סי' דריסה יש לחוש שאינו בקי ואף דאם נשחטו כבר בטל חשיבותן הוה לדידן כמבטל איסור אבל לכבשינהו אין להחמיר כלל ויוכל להתירן ע"י בדיקה ואי משום גזירה שמא יקח מן הקבוע הא אפילו יקח מן הקבוע ויבדוק אין כאן חשש שבטל חשיבותו רק משום מבטל איסור א"כ אין להחמיר כולה האי כיון שעכ"פ הוא בודקן ומדינא דש"ס הי' מותר לשוחטן לכתחילה ע"מ לבודקן

ולקמן סימן ק"י מיירי במידי דלית לה התירא כגון בכור שנתערב וכדומה דאין צד היתר לשוחטו כלל וצ"ע אפילו לדידן איך נתיר ספק דרוסה שנתערבה בפירש ממילא ולכ"ע פירש קודם שנודע התערובות שרי וקשה הא אפשר בבדיקה ואיכא לברורי ואפילו נימא דכיון דשייך דפריש מרובא פריש לא צריך אפילו בדיקה מ"מ בהא דנפל א' א' לים דמקילינן משום דמדאורייתא ברובא בטל וכפי הנראה בדרוסה שיש לה היתר בבדיקה ואפשר להכיר האיסור לא שייך לומר דברובא בטיל וא"כ איך נסמוך בלא בדיקה להתיר האחרים בדרוסה ועיין בתוס' חולין דף צ"ה ע"א, וברא"ש משמע ג"כ היכא דשייך כל דפריש לא צריך בדיקה כלל ואפשר דכל דפריש חשיב רובא דאית' קמן וכדמשמע בחולין דף י"א וכיון דברובא דליתא קמן א"צ בדיקה דלא בדקינן כל י"ח טריפות כ"ש כל דפריש דמקרי רובא דאיתא קמן דפשיטא לן טפי, מ"מ יש לפרש בדברי הטור שיש תקנה ע"י כל דפריש ואי מתרמי שיקח מן הקבוע נכבשינהו ע"י לבדקן ג"כ שאז אפילו אי מתרמי שיקח מן הקבוע ג"כ אין איסור אם בודקן לכמה פוסקים דבקיאין בבדיקה ואם טעה בבדיקה אין בכך כלום שהרי בטל חשיבותן, מיהו בבהמה שנדרסה אין לה תקנה מחמת בדיקת הושט כמ"ש בטור וש"ע וזה קשה ג"כ על דברי התוס' זבחים וכמו שהקשה בפלתי ונדחק ליישב ונראה לפמ"ש י"ל כונת התוס' דניהו דאין לושט בדיקה מחוץ וחישינן שמא אינו ניכר, מ"מ אם מכיר הדריסה במקום אחר ניתרין כל הבהמות וא"כ י"ל דניהו דאין מבטלין איסור