חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלד

הצפורן נתחב בכותל, וצ"ל שהארי תחב הצפורן בצד השני של כותל והשור התחכך בצד זה עד שנתחב לגבו כסדר דריסה וכל זה צריך לדחוק לפרש"י אבל אם נתפוס פי' ר"ת א"כ בא כפשוטו בדרך תחיבת הארי וא"כ כשבא לפנינו וצפרנו תחוב בראשו בתוך גב השור ודאי מן הארי כא כי בודאי רחוק לתלות שהארי תחבו בכותל מעבר לעבר והשור נתחכך כצד השני שזה רחוק המציאות א"כ בודאי בא ק הארי וא"כ בלחה הוי ספק דרוסה, וגם צ"ע ביבשה איך נימא דבכותל נתחכך הא אמרינן כל המתחכך אין צפורן תחוב לו בגבו רק שלעומת זה אמרינן שכל הדורס אין צפרנו נשמטת אם כן ביבשה דעבידא דמשתמטא איך תלינן בחיכוך שהרי כל המתחכך אין צפורן תחובה לו בגבו וצ"ע

ואם ידוע שנכנס הארי רק שהוא במקום רחב ונמצא צפורן תחוב. לשור בגבו בזה כתב הב"י דהרשב"א מודה דאף דבלא הצפורן לא היינו חוששין לדריסה כיון שהוא מקום רחב מ"מ כיון דאיכא צפורן חיישינן והט"ז השיב עליו והפר"ח דחה דבריו וכתב שהשיג על הב"י במילי דכדי, ואני תמוה לפ"ז מאי קשיא להו להתוס' והרשב"א אמימרא דרב דאפילו תימא דצפורן זה מחמת חיכוך בא גם לשאר שוורים ניחוש וכן ל"ל מקום צפורן ומאי קושיא נימא דארי שנכנס מיירי במקום רחב דאמרינן דנשמטו ממני ולא השיגם ואין דנין רק על זה שהצפורן תחוב לו בגבו וא"צ לדחוק כלל כמ"ש ר"ת, ומזה הי' אפשר לסייעו להט"ז דאם הוא במקום רחב אין כאן ריעותא כלל מ"מ אין זה מספיק דבשביל זה לא היו צריכין לדחוק כפיר"ת שהצפורן נתחב מן הארי שדבר רחוק הוא, ויש לפרש בפשיטות דרוב אריות דורסין כשמוצאין לדרוס אלא דאי אמרינן בכותל נתחכך אמרינן שלא השיגו כלל ומטעם דאין צפרנו נשמטת לכן ה"ל ספק דרוסה וזה תירוץ מרווח וצ"ע על התו' והרשב"א שנדחקו בזה, ולדינא פשיטא שיש לחוש בצפורן תחובה אף במקום רחב וכבר כתבתי שגם בלא הוחזק דורס כלל נמי צ"ע לתלות בחיכוך וצ"ע

(יז) ואפילו ודאי דרוסה. לאפוקי קצת פוסקים שסוברים דודאי דרוסה לא מהני לה בדיקה וכמו שהבינו התו' פא"ט נ"ג ע"ב מפירש"י וכן הביאו בשם ריב"ם דודאי דרוסה אין לה בדיקה והתו' הקשו ע"ז מדאמר בסימנים עד שיאדימו סימנין עצמן משמע האדים בשר נגד סימנין אינו טרפה והא ודאי דרוסה הוא, ובעניותי לא הבנתי קושיא זו דהא הריב"ם נתן טעם שפעמים שמאדים הבשר ואינו ניכר סימן הדריסה בבשר אבל בסימנין ניכר סימן הדריסה א"כ כיון דבעי בסימנין שיאדימו סימנין עצמן ואם האדים בשר כנגדן אינו מזיק אף דודאי נדרסה מ"מ כיון שאין הודאי רק נגד הסימנין ה"ל בעלמא כספק דרוסה ושפיר מהני בדיקה, ולא קאמר הריב"ם רק כשנדרסה בודאי באופן שהוא בודאי נגד בני מעים שיש חשש בבשר גם כן בהא קאמר דאין לה בדיקה דשמא האדים הבשר, אבל בנדרסה נגד הסימנין אי בעי שיאדימו סימנין עצמן אלא שיש לחוש שמא דרס ג"כ במקום אחר שפיר ה"ל כספק דרוסה, עי' לקמן בס"ק זה

עוד הקשו התו' איך אמר דרב מורה בה מכפא דמוחא ועד אטמא הא רב לא חייש לספק דרוסה ובודאי דרוסה לא מהני בדיקה, ולכאורה י"ל דריב"ם רק לדידן דקיימא לן חיישינן לספק דרוסה לכן בודאי נשאר עכ"פ ספק שמא לא ניכר הארס, משא"כ לרב דס"ל אין חוששין לספק דרוסה אם כן בודאי דרוסה אי בדיק לה לא נשאר רק ספיקא ולרב אין חוששין לספק וכן מצאתי בפלתי, ונראה דהתו' הוכיחו דאין לחלק בכך דאם נימא כדברי ריב"ם דאי חיישינן לספק דרוסה אין בדיקה לודאי דרוסה א"כ קשה הא דאמר בש"ס בעי אילפא יש דריסה לסימנין ואמר רב כבר פירשה רב חנן דאמר רב חנן אמר רב דרוסה שאמרו כו' צריכה בדיקה אפי' בסימנין, וקשה היאך מייתי ראי' מדרב דמיירי בודאי דרוסה לספק דרוסה דילמא בודאי דרוסה חיישינן טפי ואף דמהרש"א כתב די"ל אמרו ולי' לא ס"ל מ"מ לא שייך לפשוט דדלמא רב אליבא דנפשי' קאמר דס"ל אין חוששין לספק דרוסה אבל מספיקא לא חיישינן לסימנין אלא ודאי אין לחלק בכך

ואפשר לתרץ קושית התו' דרב דמורי בדיקה מכפא ועד אטמא שפיר ס"ל כדברי ריב"ם דלודאי דרוסה לא מהני בדיקה, והיינו משום דכיון דודאי נדרסה מסתמא איכא ארס דאי אפשר לדריסה בלי ארס עכ"פ יראה אם נתערבה הדרוסה באחרים ובע"ח לא בטלי מ"מ יש לומר בהא גם לריב"ם מהני בדיקה לומר כיון דלא חזינן ארס מסתמא השניה נדרסה וא"כ שפיר י"ל דרב מצריך בדיקה בודאי דרוסה שנתערבה דשפיר אמרינן דמסתמא זו שאין ניכר הארס לא נדרסה ותולין הדריסה באחרת ואה"נ אי אתרמי שבדק גם השני' ולא נמצא בה רושם באמת שניהם אסורות ולא קשה מידי

גם י"ל דדוקא בדרוסה עצמה חיישינן שמא לא ניכר, אבל אם נתערבה באחרים דמן התורה בטלי ברובא שפיר סמכינן אבדיקה שבכל א שאנו רואים שאין בה רושם תולין בשני' ואפילו איבדקי כולהו ולא נמצא בהם רושם יש לומר שלא פעל הארס דבדרבנן סמכינן שפיר על שאין כאן קלקול וא"ש דרב בדיק היכא דנתערבה דכן שכיח שדרוסה בשדה ומתערבין הבהמות ולק"מ

ולפענ"ד האמת יורה דרכו דודאי מה ראו רש"י וריב"ם לחלק ולומר דבודאי דרוסה לא יועיל בדיקה לכן ברור דס"ל דודאי משמע דאין דריסה בלא ארס ובפרט לרש"י לשיטתי' די"ל גבי חתול לעולם יש ארס אבל במקום שאין מצוין לא קלי זיהרי' והא דפריך בגמרא מהא דאשתכח ה' קורטי' דדמא היינו כיון דחזינן דאיכא ארס טובי לא אפשר שלא יהי' דרוסה א"כ ודאי נגד השכל שידרסנה הארי ולא יטיל בה ארס, ועפ"ז יתפרש לשון רש"י שפירש שראינו שדרסה ואינו ניכר מקום הדריסה והיינו משום דודאי הבדיקה מהני שפיר שמסתמא במקום זה לא דרס, והיינו אי בדקינן מקום המטריף תו לא צריך טפי ותלינן שדרסה במקום שאינו מטריף ולא רמיא חיובא עלן לבדוק במקום שאינו מטריף כדי שאם ימצא שגם שם אינו ניכר נטריף הבהמה דע"כ הוא ארס דכיון דליכא ארס תו לא חיישינן שידרוס ולא יוכר הארס אבל ודאי אי דריס בפנינו במקום המטריף לא מהני בדיקה של מקום דריסה במה שאינו ניכר דאין בדיקתנו מוציאה מידי ודאי ארם שבא מן דריסה דמסתמא אין דריסה בלא ארס וא"כ ממילא לא קשיא מה שהקשו התו' דבסימנין בעינן שיאדימו סימנין עצמן דהא ודאי כיון שדרס נגד הסימנין ואינו מזיק מה שהוא נגד הסימנין אף שיהי' ארס אם כן אף דאין דריסה בלא ארס מ"מ כיון שאפשר שלא הגיע לסימנין עצמן אמרינן שיש ארס ומ"מ אינו מזיק והא דרב דבדיק מכפא ועד אטמא ודאי בראו שדרסה ולא נודע מקום הדריסה בהא לא אמר רב אין חוששין לספק דרוסה וכמ"ש מהר"מ לובלין ג"כ וא"כ אפשר שדברי רש"י כפשוטן ולאו משום דמשום שאין נודע מקום דריסה יהי' ספק דרוס' דודאי לכ"ע חיישינן בה כיון שדרסה בודאי, רק לאפוקי שאם ודאי נדרסה נגד מקום שדריסה פוסל לא מהני בדיקה דודאי איכא ארס שם אבל אי לא ידעינן אי נדרסה במקום שפוסל דריסה כשבודקין אותה ואין ארס ניכר תלינן שנדרסה במקום שא"צ בדיקה דמסתמא אי הוי ארס הוי ניכר

(יח) שוחטין הנדרס, כתב הש"ך דלדעת רש"י דבדיקה היא בחוץ ואם האדים שם הבשר טרפה ואם לא האדים בחוץ ודאי כשרה והקשה להפוסקים דאפילו אן מקום דריסה ניכר בחוץ טרפ' א"כ קשה בזבחים דף ע"ד ע"ב ה"ל לאוקמה שנתערב בדריסה שאין מקום דריסה ניכר בחוץ, ובפלתי האריך והכל בדרך פלפול, ומה שנלע"ד בעיקר טיב הענין כי צריך לבאר בלא"ה כפי דברי הש"ך שסומכין על בדיקת חוץ וצריך להבין דמ"מ משכחת לה שנתרפא הבשר בחוץ ושוב לא ניכר הרושם ואח"כ נתערבה ואין שום היכר וא"כ קשה ה"ל להש"ס לאוקמה בכה"ג וצ"ל לשיטת הש"ך דאי נדרסה וזיהרי' מיקלי קלי אי אפשר להתרפאות כלל וא"כ לעולם רישומו ניכר

ועפ"ז יש לומר דבלא"ה הקשו התו' על הא דאמרינן ספק שונרא ספק קניא אימור קניא ובזבחים שם אמרינן בין קוץ לדרוסת הזאב מידע ידוע דהאי משוך והאי עגיל ונדחקו לחלק בין בהמות קטנות לגדולות ולענ"ד נראה בלא"ה דודאי כיון דרב ינאי לא ס"ל הך היכרא ע"כ ס"ל דלא סמכינן אהך היכרא והשתא י"ל דגם הנהו דפליגי וס"ל דהוי היכרא דהאי משוך והאי עגיל מ"מ לא הוה רק סימנא בעלמא אבל סימן מובהק לא הוי וא"כ כיון דקיי"ל סימנין דרבנן לא סמכינן אהך סימנא אלא דהתם קאי אמתני' דנתערבה אפילו אחד ברבוא ומן התורה ברובא בטלי רק בע"ח חשיבי והוא מדרבנן ובדרבנן שפיר סמכינן אסימנא דמשוך ועגיל וא"ש

ולפ"ז י"ל דודאי לא מוכח משם רק דבלא נמצא נקב לא משכחת דרוסה, וא"כ גם לשיטת הש"ך תקשי נוקמה שדרסה בפנינו ובדקנו ולא נמצא נקב הדריסה וצ"ל דבכה"ג כשר דאילו נדרסה דריסה המטרפת לא הי' אפשר להתרפאות וא"כ לא מוכח רק דבכה"ג איכא