חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלג

רושם פצע וחבורה אף דאין אנו בקיאין בבדיקה בכה"ג דיש להקל מדינא יש לבדוק מה שאפשר לחומרא

אבל היכא דחזינן דקפץ עליו כדרך הדורסין כו'. לשון זה הוא מתה"ד סימן קע"ח ומשיחתו למדנו דאף שהכהו בידו לא הוי חיישינן כשהוא בן תרבות או אפילו באינו בן תרבות י"ל שאין דרך דריסה רק לקפוץ על הנדרס להתחזק עליו, ובזו אפשר לומר דמ"ש הרשב"א בחתול רדף והכה היינו שהכהו ע"י רדיפה שלעולם דרכו של הדורס לקפוץ על הנדרס רק לפי שבורח ממנו יכהו וזהו נקרא דרך דריסה אבל בהכאה בלא קפיצה אין זו דרך דריסה עכ"פ בבן תרבות וכן דרך החתול באמת באפרוחים קטנים קופץ עליהם אבל בעוף הגס אף שמכה בידו אינו ע"י קפיצה כדרך הדורסין, ולפ"ז אפשר דמ"ש לעיל ס"ה וכל שלא הכהו אין חוששין ולא נזכר רדיפה היינו הכאה ע"י קפיצה על הנדרס שזהו דרך דריסה אבל הכאה בעלמא לאו דרך דריסה היא וכן מצינו בכל מקום דורס ואוכל טורף ואוכל הרי שהדריסה לתכלית האכילה עכ"פ משמע מכאן דבהכאה גרידא לא חיישינן בחתול כיון שהוא בן תרבות ואין דרכו לקפוץ על הנדרס בעוף הגס וכמ"ש בט"ז לעיל ס"ה ולא מטעמי' שהוא דרך שחוק רק שאין זו דרך דריסה וא"כ גם ברדיפה אין חשש רק כשרודף כדרך הדורסין וכשמשיגו קופץ על הנדרס אבל אם גם כשמשיגו אינו קופץ על הנדרס מזה ראיה שמתבעת גם הוא מן הנדרס וליכא חששא א"כ יש קצת לימוד זכות ולדינא אין לסמוך על זה אבל גם כאן אפילו הכהו בידו בלא קפיצה צ"ע ולט"ז לעיל דתלינן בדרך שחוק גם כאן יש להתיר

(טו) יש מי שאומר כו' לא חיישינן ליה. כ"כ הרשב"א בחדושיו ולכאורה קשה לי הא באיהו שתיק ואינהו מקרקרין דאמרינן דפליגי דרב ס"ל אין חוששין לספק דרוסה א"כ משמע דבמקרקרין איכא ספיקא שמא מחמת דרוסה או מחמת בעיתותא א"כ קיי"ל מספיקא להחמיר א"כ אמאי נקיל בלא ידעינן אי שתיק הא מ"מ ספיקא הוי אי דריס, מיהו לזה הייתי סבור לומר מאחר דאיכא בגמרא אי שתקי תרווייהו אימור שלמא עביד ואי מקרקרין תרווייהו אמרינן בעיתא מבעית אהדדי א"כ בלא ידעינן איכא סברא להיתרא די"ל שני צדדין שמא שלמא עבדו או בעותא, והרשב"א סיים בה דאע"ג דאמרינן רוב אריות דורסין לא דורסין ודאי אלא ראוין לדרום וכמ"ש ר"ת, ובאמת נראה דהרשב"א משמע ליה לפיר"ת דמפרש רוב אריות דורסין היינו ראוין לדרוס אבל אין ודאי דורסין ומשמע לי' מדלא מפרש בפשיטות פלוגתא דרב ושמואל רק בשתק ומקרקרין ולא מפרש בפשיטות בלא נודע אי שתיק ע"כ ס"ל בכה"ג לכ"ע לא חיישינן דאפושי פלוגתא לא מפשינן בין רב לשמואל ואין זו מוכרח כ"כ כן יש להחמיר כמ"ש רמ"א

שם אבל אם הוא ספק ארי או כלב כו'. בגמ' ההוא אווזא דעאל לביני קניא נפיק ממסמס קועי' דמא אמר רב אשי לא אמר רבא ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ה"נ ספק קניא ספק שונרא אימור קניא מחיי', וכתב הרשב"א תמוה לי דמשמע משום דעאל לבי קניא הוא דתלינן בקני' ואמאי הא אפילו בסתמא תלינן בכלבא וע"ז תירץ דדוקא באיכא כלבא ושונרא תמן והוא מ"ש בש"ע, ואני תמה על הקושיא דהך דספק כלבא ספק שונרא הוא דבר הלמד מענינו דהא קאמר בתר הכי עאל שתיק ויתיב בינייהו אי קמעוהי ואינהו מקרקרן וכן באיהו שתיק ואינהו מקרקרין דפליגי רב ושמואל נראה ודאי כשאינו ממסמס קועי' דמא אבל אי עאל בינייהו ואתא קמן ממסמס דמא לפענ"ד ליכא שום מ"ד שיתיר דאפילו במקום צפורן חיישינן וע"כ הך פלוגתא בליכא ריעותא דאי על הדורס בינייהו ואתו ממסמסין דמא ודאי תלינן בדריסה כיון דממסמסן דמא שהרי הרשב"א גופי' מסיק דבעינן דוקא שיש לפנינו כלבא ושונרא לפי שיטתו א"כ ודאי בעאל דורס בינייהו ומבען דמי פשיטא דאפילו לרב אמרינן מסתמא מכח דריסה אע"כ מיירי בליכא ריעותא ואפילו אית לדרוסה בדיקה בחוץ נ"מ אי צריכין בדיקה ומעתה הך דספק כלבא ספק שונרא מיירי בעאל בינייהו ולא ידעינן אי עאל כלבא או שונרא אבל ליכא ריעותא כלל וא"כ י"ל בפשיטות דבאיכא ריעותא בפנינו דממסמס קועי' דמא תלינן טפי בדורס דמסתמא הדורס מועד להזיק ולחבל לכן בעינן דבר דאיכא למיתלי בפנינו כגון דעאל לבי קניא דאיכא לתלות המסמוס בקני' ושפיר מייתי רב אשי ראי' כי היכא דבלא ידעינן אם נכנס דורס או בלתי דורס תלינן בבלתי דורס בלא ממסמס דמא הכי נמי אע"ג דממסמס תלינן בקניא אבל אי לא עאל לבי קניא תלינן טפי בשונרא שאין דרך הכלב לפצוע כמו השונרא שהוא דורס בטבע

ובהכי ניחא בפשיטות פי' התו' חולין דף כ"ה ע"ב שפירשו הך בר אווזא לענין ספק דרוסה וקשה הא תלינן בכלבא וכמו שפירש"י שם אלא ודאי י"ל כמ"ש דהיכא דליכא למיתלי בקניא דהיינו בעאל לבי קניא תלינן טפי בשונרא מיהו רש"י פירש שם ג"כ דתלינן בכלבא או בקנים ויש לפרש באופן שידוע שנוכל לתלות בו כגון דידוע ששכיח שם כלב מזיק כמו שונרא אבל בסתמא י"ל דמודה רש"י דתלינן טפי בשונרא בפרט בזמן הש"ס שהי' טורף וחובל כמ"ש לעיל ס"ק י"א אבל מספיקא תלינן טפי בדורס מבאינו דורס וכן נ"ל להדיא מלשון הרמב"ם מפ"ה משחיטה ז"ל ספק שנכנס לכאן טורף או שראינוהו ולא נודע אם זה מן הטורפין אין חוששין ק עוף שנכנס לבין העצים או לבין הקנים וראשו מנטף דם אין חוששין לו שמא נטרף אלא אומרים שמא בעצים ניזק עד כאן לשונו, דייק בלשונו הצח דעל ספק נכנס לא הזכיר שראשו מנטף דם רק אין חוששין אלא בנכנס לבין הקנים הזכיר שראשו מנטף דם משמע בספק עאל או לא נודע מה הוא תלינן טפי בטורף אלא דוקא באיכא נמי היתרא למיתלי דבאיכא ריעותא דנוטף דם תלינן מסתמא בטורף רק כשההיתר בפנינו לתלות כגון שנכנס לבין הקנים ולא אתחזק שם טורף הוא דמקילינן אבל כשנכנס א' ספק כלבא ספק שונרא ובא לפנינו מנטף דם י"ל דתולין טפי בדורס וצ"ע, ומ"מ נראה שהדין אמת שהכל תלוי במצוי אם בא לפנינו מבעבע דם, ואף דהש"ך כתב דליכא נ"מ דאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ נ"מ בשאר הגוף אם מבעבע דם ואינו נקוב לחלל דאם יש לתלות בקני' או בחיכוך והדורס אינו מצוי ודאי תלינן טפי בהיתרא והיינו לפי מ"ש לעיל דחתולים שלנו בני תרבות תלינן טפי שניקב בקנה אפילו אם החתול מצוי אבל באפרוח קטן שגם בזמן הזה שכיח שחתולים מחטפים צ"ע אם נתלה בקנה, מיהו נראה כיון שדרך הוא שהדורס אוכלן ואין דרך להיות נשמטים ממנו א"כ טפי מצוי לתלות בקנה או חיכוך וכן מעשים בכל יום שאין חוששין בצרירת או נביעת דם במקום שאין חשש נקב בחלל הגוף או מקום סימנין (ע"ל סימן נ"א ולעיל סימן ל"ג) דמ"מ דריסה לא שכיח כל שלא ידענו ריעותא לחשש דרוסה

(טז) או יבשה הש"ך הביא בשם עט"ז דרבותא היא דלא נימא דיבשה מסתמא תחובה בכותל זמן רב והש"ך השיג עליו דבש"ס משמע ביבשה חיישינן טפי, אין זה השגה די"ל גם העט"ז ידע כסברת הש"ס רק בא ליישב לשון הטור וש"ע למה הזכירו כלל יבשה דהוא כ"ש ולזה פירש דלא נטעה בדבריהם דאם יבשה יש סברא לומר ג"כ שנתייבשה בכותל

(יד) אפילו אם הוא והם שותקין. ודאי דכן הסברא כיון דכל מתחכך (אין צפורנו נשמטת) [אין צפורן תחוב לו בגבו] אלא דצ"ע מה קשיא להתו' דכיון דרוב אריות דורסין אמאי לא חיישינן אפי' יהי' צפורן זה מן הכותל וכן ל"ל מקום צפורן ולמה הוצרך לדחוק דתולין שהצפורן נשמט מן הארי שהי' חולה ואמאי לא פירשו בפשיטות דאי לאו הצפורן לא היה חשש דריסה כיון דאיהו והם שותקין רק מכח הצפורן ואי אמרינן בכותל נתחכך אמרינן כיון דשתקי שלמא עבוד אלא ממאי שנמצא הצפורן אנו באין לדון אם לתלותו בדריסה או בחיכוך והא דקאמר רוב אריות דורסין היינו שדורסין בטבע ומזה יפול הספק כיון דגם בחיכוך רחוק לומר שנתחב הצפורן וגם בדריסה רחוק שנתחב וכיון דרוב אריות דורסין מקרי ספק דרוסה משא"כ לא הי' רוב אריות דורסין הי' לנו לתלות יותר בחיכוך כיון שאם ת"ל שלא בא מן הכותל אתה צריך לתלות בדריסה ואי לאו דרוב אריות דורסין היה נוטה יותר לקולא וצ"ע

וכתב הרשב"א בחידושיו דדוקא בנכנס הארי אבל אם נמצא צפורן ולא ראו שנכנס תולין שבכותל נתחכך ובתרתי ותלת צ"ע ע"כ, וצ"ע דאפי' באחד התינח לפירש"י שתולין שהי' הצפורן בכותל אבל לפיר"ת שסובר שהארי הי' חולה ונתחכך ובא מן הארי א"כ ע"כ תולין בארי וא"כ ה"ל ספק דרוסה ומ"ל נכנס מ"ל לא נכנס שהרי ע"כ לתלות שבא ארי לכאן דלפיר"ת אין תולין כלל שהי' צפורן בכותל וא"כ אכתי הוי ספק דרוסה דכי היכא שיש לספק בארי חולה יש לספק בארי ברי, ובאמת קשה לי לפרש"י שתולין שהצפורן הי' בכותל א"כ ראש הצפורן בכותל הי' וא"כ אם תחוב ראש הצפורן בגב השור א"כ ודאי מן הארי בא שאילו מן הכותל היה לו להיות ראש הצפורן למעלה שהרי ראש