חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלב

ונראה ליישב דבלא"ה התו' שם בשם ריב"ם מפרש דכל הנך בעיות הוי בכמה זימנין מתחילה הי' עובק בעופות כו', ונראה לפי שהוקשה להתו' כיון דכבר השיב לו אף לחולדה מאי קמבעי' ליה תו יש דריסה לחתול, ובזה ניחא מה שדייק מהרש"א בפ' תולין על לשון התו' שם שהביאו שם בשם ריב"ם כשהי' עוסק באימרי הי' שואל לו אם יש דריסה לחולדה ודייק מהרש"א למה לא נקטו התו' תחילת הבעיא [בחתול] בחולדה דמיירי בעופות, ולפי זה ניחא דהתו' נקטו מה שעיקר הקפידא חל עליו שזה עיקר דיוקם דזה עיקר קושיתם למה שאל על חולדה מה שכבר השיב לו דאף לחולדה יש דריסה והך בעיא מוקמינן באימרי רברבי, ומהר"ם שיף הקשה א"כ למה לא שאל לו על חתול כיון דקמייתא בעי בעופות, ולפ"ז ניחא דהא דלא בעי על חתול באימרי רברבי די"ל דפשיטא ליה דיש לחתול דריסה גם באימרי רברבי רק דמעיקרא מבעיא ליה אם יש דריסה לחתול היינו במקום שיש מצילין שבודאי יש לו זיהרא אלא דמבעיא ליה אי קלי זיהרא דשמא ס"ל כרבנן דברבי דאית ליה זיהרא ולא קלי ואחר שכבר השיב לו דקלי זיהרא י"ל כיון דאית ליה זיהרא טובא כדמוכחינן מתרנגולתא דרב כהנא גופי' י"ל דמסברא ס"ל דיש לו דריסה אף באימרי רברבי לכן לא בעי תו בחתול די"ל דאיהו ס"ל דודאי כיון דאית לי' זיהרא טובי ודאי דריס גם באמרי רברבי ורב ס"ל דמ"מ אין לו דריסה ברברבי וא"ש, וא"כ תו לא קשי' דנוקמה הא דאמר לחתול אין דריסה היינו באין מצילין ומה שהשיב לו בתחילה דלחולדה יש דריסה הוא ביש מצילין ובעופות ובעי' שני' באין מצילין בחולדה דא"כ קשה דה"ל למיבעי נמי בחתול, ואין לומר דפשיט' ליה דחתול יש לו דריסה אפילו באין מצילין דהתו' לשיטתי' אזלי דס"ל באין מצילין ליכא זיהרא כלל א"כ ליכא למימר דפשיטא ליה דהא באין מצילין ליכא זיהרא כלל וא"ש ולק"מ

(יב) למקום צר. כ"כ הפוסקים דבמקום רחב אימור לא השיגם, ונלע"ד קצת סמוכין לזה דבס"פ הפועלים דף ק"ג ע"ב רועה שהניח עדרו ובא ארי ודרס כו' אין אומרים אילו היה שם הי' מציל אלא אומדין אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור וקשה אפילו אינו יכול להציל אילו הי' שם הי' רואה הנדרסין והיו מותרין אותן שלא נדרסו משא"כ עכשיו כולם אסירים אלא ודאי במקום רחב לא חיישינן רק אותן שרואין שנדרסו על זה אם אין יכול להציל פטור דלא מהני מה שיהי' שם, ואין לומר דשם מיירי שקטע רישא דחד מינייהו דסתמא קתני בברייתא

(יג) אבל אם דרס אחרים. כתב הש"ך ומשמע כל שנמצאים קצת נדרסים אפילו לא ידעינן שדרסן אחר שהרג א' מהן כולם אסורים, ובפר"ח ביאר הטעם דממה נפשך אם הרג ואחר כך פצע הרי לא נח רוגזי' ואם דרס תחילה הרי לא ידעינן הי מינייהו דרס ע"כ, ולא הבנתי ממה נפשך זה דכיון דבמצא הרוג חד מנייהו לא חיישינן שדרס תחילה קודם שהרג א"כ גם כאן נמי דראינו נדרסין י"ל שלא דרס רק אותן שראינום נדרסין ושוב קטל חד מנייהו ונח רוגזי', וצ"ל כמ"ש הר"ן הובא בט"ז דבשלמא בקטל חד מנייהו לא חיישינן שדרס מעיקרא דכיון שהם עומדים במקום שיכול לדרוס איזה מהם שירצה אמרינן זה דרס ראשונה והרגו ע"כ, א"כ י"ל דבעינן הוכחה שלא דרס שאילו דרס קודם היה הורג מה שדרס כמו שהרג, אבל השתא דחזינן דדרס ולא הרג י"ל שדרס עוד יותר קודם שהרג אלא דלענ"ד דברי הר"ן צ"ע דאם כן אם יש בנדרסים גדולים וקטנים וההרוג הוא הקטן א"כ ניחוש שדרס לגדולים ונשמטו ממנו ומצא זה והרגו ואפילו בשוין י"ל שמא דרס ונשמטו ממנו ותפש את זה שהרג והרגו אע"כ כיון דבקטל נח רוגזי' ושוב אינו דורס אם כן לגבי אחרים ה"ל כספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא דאע"ג דאיכא ריעותא לפנינו שמבעבע דם תולין בכלבא או בקניא כ"ש כאן דמאי דאיכא נדרסין בפנינו אינו אלא ספק שמא דרס עוד ואיכא למיתלי דלא דרס טפי מעיקרא אלא באין לתלות שנח רוגזי' י"ל שדרס ודרס אבל כשיש דבר לפנינו לתלות דנח רוגזי' יש לומר שמעיקרא לא דרס רק מה דחזינן ואח"כ שקטל אין חשש דריסה, ותו דהתו' פא"ט דף מ"ג ע"ב הקשו אמאי חוששין לספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ותירצו דדרוסה שכיח, א"כ י"ל בשלמא בלא קטיל יש לומר דשכיח שידרוס הרבה אבל אהא לא שייך לומר דשכיח שידרוס הרבה קודם שיהרוג וינוח רוגזו, דמספיקא נימא שהרג מיד אחר הנדרסים הידועים ושוב אין חשש דרוסה כלל דאפילו לא הרג כלל גם כן אינו ודאי שידרוס כולם והשתא א"צ לדחוק כדברי הר"ן אלא דיש לומר בפשיטות מספיקא תלינן להקל שלא דרס יותר כיון דאפשר שזה ראשון שהרגו מיד א"כ כ"ש בדרס כבר שיש לומר שאין לחוש לזה שלא נודע כלל אם דרסה כיון דיש לתלות במאי דנח רוגזי' וכי היכא דאמרינן בנמצא א' הרוג שזה ראשון ונח רוגזי' ה"נ אם יש עוד נדרסים שניים וכדומה נימא שזה שלישי ונח רוגזי' וצ"ע, ונראה דהא דאמרינן נח רוגזי' היינו משום דחזינן שהיטב חרה לו עד מות שהרג הנדרס אמרינן אילו הי' דורס יותר הי' הורגן גם כן לכן לא תלינן לזה דרסו והרגו וזה דרס ולא הרג אבל אי חזינן שדרס ולא הרג אין ראיה ממה שהרגו לזה שלא הי' דורס בלא הריגה שהרי קמן שדורס בלא הריגה, ואף דיש עופות חלוקים בכאן מ"מ לא תלינן כולי האי רק בחדא שדורס והורג ולא חיישינן לשינוי בדריסה וא"כ עלו יפה דברי המ"ב וט"ז ופר"ח שאפי' יש כמה נהרגים מותרין השאר שהרי עיקר האומדנא שאינו דורס בלי הריגה לכן אמרינן דנח רוגזי' שאילו לא נח רוגזי' היה הורג גם הנשארים בדריסתו כמו שהרג לזה

ולפ"ז יש לצדד במצא נדרסים מתים שלא לחוש לשאר אף דיש לומר דבתחלה לא המיתם רק שמתו אח"כ מחמת הדריסה ואכתי לא נח רוגזי' וכמ"ש הפר"ח בשם הצ"ץ, ולפמ"ש אינו מוכרח דעיקר טעמא דלא חיישינן לשינוי בדריסה וכיון שזה מת מכח דריסה וזה לא מת תלינן שזה נדרס וזה לא נדרס דבכה"ג הספק נוטה להקל וכן הדעת נוטה דלא מסתבר שיעמידו חז"ל הדין על מה שירדו לסוף טבע הדורסין שכולם נח רוגזייהו אחר הריגת א' מהם אלא ודאי כדפרישית. דלא חיישינן שזה נדרס והרגו וזה דרסו ולא הרגו, ונראה שגם הר"ן נתכוין לזה דכיון שהם עומדים במקום שיכול לדרוס ר"ל שיכול להרוג ג"כ, ומיושב מה שהקשיתי שהרי נמצאו גדולים וקטנים ואין כל הכחות שוין מ"מ הרי עכ"פ גדול כח הדורס שיכול להרוג הנדרס לכן אמרינן אילו מעיקרא פגע בא' היה הורגו ג"כ, כנ"ל ברור סברת הר"ן. וניחא בזה הדין הנזכר בסעיף שאח"ז דבכלוב לא נח רוגזי' מתוך שהם בורחים ולכאורה הוא תפל מבלי מלח דאטו בלא כלוב אם יש דורס ביניהם פשיטא שבורחים אנה ואנה אע"כ כדפרישית דאין מתירין רק מצד שכיון שלא הומתו מסתמא לא נדרס וכאן אם משתמטים אחר הדריסה אין לו כח להורגן שאין יכול לרדוף אחריהן לתופסן

אלא דמלשון המחבר שכתב פצע א' וברשב"א איתא דרס לא' דכ"ש דחמתו בערה בו, ולמ"ש א"צ לזה דאין דנין רק מכח השינוי שביניהם שזה הרג וזה לא הרג אבל פצע או דרס אין ראיה מא' לחבירו י"ל שכולם דרס, ומשמע דהרשב"א ס"ל הסברא כפשוטה דבהרג ודאי נח רוגזי' א"כ אפילו מצא נדרסים ג"כ איתא לסברא זו די"ל שהנהרג הי' אחר נדרסים שראינו וכן משמע ממה שהקשה הרשב"א בתה"א דף מ"ה שכתב ואני תמה עאל ושתק כו' הא הוי ספק ספיקא שמא לא דרס זו ואת"ל [שדרס זו] שמא במקום שאינו מטריף וכתב ולא היא שכולן בספק א"כ במצא א' הרוג וגם נדרסים שפיר הוי ס"ס שמא לא דרס יותר קודם שהרג ואת"ל שדרס עוד שמא במקום שאינו טריפה, דבשלמא בליכא הרוג בינייהו רק מקצת נדרסים לא שייך ס"ס שמא לא דרס יותר ואת"ל דרס שמא במקום שאינו מטריף י"ל דהחשש הוא על כולם שדרך שידרוס את כולם משא"כ באיכא חד הרוג שאחר הריגה אינו דורס א"כ שפיר הוי ס"ם, דרך משל אם נמצא דרוס א' והרוג א' י"ל חדא שמא זה הנהרג הי' שני לנדרסין ואת"ל שהרג אח"כ מ"מ שמא לא נדרס במקום המטריף, דכי היכא דתלינן שהי' הנהרג ראשון לנדרסין נוכל לתלות שהי' שני לנדרסין וצ"ע

העולה מזה דביש כמה שנהרגו יש לסמוך על מ"ב וט"ז להתיר הנשארים והיינו כשהם קטועי ראש. ובאם נמצאו הרוגים בלא קטועי ראש כבר כתבתי שהצ"ץ ופר"ח מחמירין שמא לא מתו מיד ולא נח רוגזי', כבר צדדנו בזה להקל וצ"ע עכ"פ אם נמצא א' קטוע ראש והשאר מתים אפשר להקל כיון שאפילו בנדרסים צדדנו קולא בזה אם נימא שזה אחרון של נדרסים וע"כ לומר כמ"ש בסברת הר"ן דעיקר הטעם דלא תלינן שינוי בדריסה א"כ אין לחוש לשאר ואם נימא כדעת רשב"א דטעמא משום נח רוגזי' א"כ יש להקל אפילו בקצת נדרסין א"כ יש להתיר מכח ממה נפשך דאין תולין שינוי בדריסה או משום דתולין שזה הנהרג אחרון לנדרסים, ולרווחא דמילתא יש לבדוק אם אין בהם