חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קלא
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 131 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →מינייהו ושאר עופות טמאים בדכוותייהו ע"כ משמע בהדיא דאין שום עוף דורס דרבי מיני' רק הגס דהא לא חילק כלל בין מן הגס ולמעלה למן הנץ ולמעלה וכי היכא דמן הנץ ולמעלה אין לו דין נץ רק שאר עופות טמאים ה"נ מן הגס ולמעלה אין לו דין גס, ולא דריס בדרבי מיני', וזה ברור וכן נראה מדברי הטור גופי' ברמזים
ובאמת יש לתמוה על הרשב"א כפי סברתו דלמעלה מן הנץ נמי לא דריס דרבה מני' א"כ איך אמר רב א הנץ ולמעלה למעוטי למטה מן הנץ הא אין למטה מן הנץ קיל יותר מלמעלה מן הנץ דהא נמי דריס דכוותי' בשלמא לשיטת הר"ן י"ל דזהו החילוק דלמעלה מנץ דריס אפילו דרבה מיני' משא"כ למטה מן הנץ אבל לשיטת הרשב"א מאי קמ"ל דמן הנץ ולמעלה מה בין למעלה מנץ ללמטה מנץ ודבריו בתה"ק יש לפרש שכתב וכל שהוא מן הגס ולמטה יש לפרש שסובר כשיטת הרא"ש דלמטה מן הנץ לא דריס כלל רק בחדושיו צ"ע
כללא דמילתא שהשיטה המוחוורת לעומקא דשמעתא היא שיטת הרא"ש דלמעלה מזאב אין דורס כלל רק ארי וכן למטה מן הנץ לא דריס כלל דהכי רהיטא דשמעתא דרב לא קמ"ל לא בלמעלה מן הזאב ולא בלמעלה מן הנץ ומקום הניחו לי בהבנת דעת הרא"ש העמוקה ורחבה מני ים אבל לדינא פשיטא שאין תלמיד כמוני מכריע נגד גדולי הפוסקים אלא מיהת חזי לאיצטרופי דעת הרא"ש לשאר צדדין לפי מה שבררנו ת"ל דבריו כי לפי דעת כולם נחשבה סברת הרא"ש כמעט בגדר הדחוי נגד כל הפוסקים החולקים עליו בשאר חיות שלמעלה מן הזאב ולפי ענ"ד דבריו דברי אלקים חיים עטרה לרא"ש וקלורין לעינים
(ט) בעוף שכמותם כו' בעוף שגדול מהם משמע אפילו מין הדורס גדול כמו מין הנדרס רק שהדורס קטן מן הנדרס ג"כ אין לו דריסה דודאי אין כל המין שוה בגידול ובטור כתב אבל לא במינים הגדולים מהם וכן כתב הרשב"א בקצר ויש בזה להקל ולהחמיר וצ"ע דפשט הש"ס והפוסקים דתלי' בגודל כמות הדורס נגד הנדרס
(י) בין אין באים להצילו בכל הדורסין כל הפוסקים מודים דאין חילוק רק בדרוסת חתול ונמי' דעת כה"ת דקיי"ל כהך לישנא דדוקא ביש מצילין אית להו דרוסה אבל לא באין מצילין וגם הרא"ש דעתו נוטה לפסוק כהך לישנא וכתב ראיה לזה ז"ל דלישנא בתרא דחיקה הוא משום דבעי לפלוגי לברבי בנץ בין דריסת עוף הדק לדריסת גדיים וטלאים ועוף הגס וזהו דוחק גדול דאית ליה דריסה בכולהו ואין לו דריסה שוה בהם לזה דוקא במצילין ולזה אף באין מצילין עכ"ל, נראה מדבריו דס"ל למאי דמסיק ברייתא באין מצילין כולהו איירי בחדא גווני דנץ נמי יש לו דריסה ביש מצילין אפילו בגדיים וטלאים, לכן צריך לחלק בנץ דבעופות אית ליה דריסה אפילו באין מצילין ובגדיים וטלאים דוקא ביש מצילין ונ"ל שצ"ל אין שוה בהם ור"ל בנץ אין שוה שהרי בגדיים דוקא במצילין יש לו דריסה ובעופות יש לו דריסה אפילו אין מצילין ולפ"ז לדבריו נץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים לאידך לישנא ולפענ"ד דבריו מגומגמים בזה דאין שום אחד מהפוסקים שיסבור דנץ דריס גדיים וטלאים אפילו מצילין ואי ללישנא בתרא יש לו דריסה בגדיים וטלאים ביש מצילין ה"ל להחמיר ביש מצילין ואפילו הטור לא הזכיר דעתו בזה וגם ללישנא קמא דמוקי דרב חסדא ביש מצילין ורב חסדא לא נקט רק חתול ונמי' משמע דנץ לא דרים גדיים וטלאים אפילו ביש מצילין ויותר ה"ל לומר לדעת התוס' דנץ אפילו ביש מצילין אין לו דריסה בגדיים וטלאים א"כ לא הוו דומיא דנץ דנץ אפילו ביש מצילין אין לו דריסה אבל ללישנא קמא ניחא דכולהו שוין שאין להם דריסה אפילו ביש מצילין ור"ח ס"ל כדרבי והרשב"א בחידושיו תמה על סה"ת דלמסקנא דש"ס אין חילוק בין יש מצילין לאין מצילין ואין זו תמי' שכבר מבואר מדברי הרא"ש שפוסק כלישנא קמא וגם מה שאמ' דבעופות לעולם יש לחתול דריסה אפי' אין מצילין תימא על תמיהתו דלתוס' באין מצילין שאין לו ארס פשיטא שאפילו עופות לא דריס ואפילו לפרש"י שסובר באין מצילין אית לי' זיהרא ולא קלי הא רש"י נמי ס"ל דגם בעופות אין לו דריסה וגם מה שסובר רשב"א מהא דאמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא על שתיק כו' דקאי אשונרא רש"י פירש להדיא איהו קמעוהי נוהם והיינו לארי דנוהם הוא לארי א"כ משמע דלא איירי בחתול ואדרבה מדאתחיל בחתול וסיים בארי משמע דבחתול אין דריסה כדברי סה"ת ואמת שלשון רש"י צ"ע דביבמות דף ע"א פ"ב פרש"י מעוי צועק ע"ש ובאמת נראה לפי שיטת ריב"א שהביאו התוס' שבת דף מ"ב ע"ב דבכל איכא דאמרי לישנא קמא עיקר הדבר ברור דבאין מצילין אין דריסה לחתול וברא"ש פ"ק דע"ז דף ז' תמצא מחלוקת בזה ועיין בספר גט פשוט בכללים כלל ז' ואין כאן מקום להאריך דכאן י"ל לפסוק כלישנא קמא מטעם שכתבו התוס' דלישנא בתרא דחוק או כמ"ש הרא"ש וקצת ראי' לה מהא דבב"ק דף ט"ו ע"ב אמרינן בשונרא דאכול תרנגולה משונה הוא ולא מגבינן בבבל והנ"מ ברברבי וכו' ואם איתא שהחתול דורס תרנגולים א"כ משעת דריסה דעכ"פ עשאה טריפה ודרים דאורחי' למידרס ואמאי לא יגבו בבבל ומשמע מזה דסוגיין דאין דריסה לחתול באין מצילין וכל הפוסקים פסקו כן לענין ניזקין א"כ משמע דבאין מצילין לאו אורחה למידרס וצ"ע, וא"ת אכתי ה"ל לפלוגי דביש מצילין אורחא הוא די"ל משום יש מצילין לא מחייב בנזקין כיון דמעצמו לא הי' מזיק לא הוה מועד משום הכי וצ"ע גם בזה ואפשר לומר דלכ"ע חתול לאו אורחא למידרס ולא פליגי אלא אי חזינן דדריס אי אית ליה זיהרא או אין לו זיהרא או אי קלי זיהרא ולהכי פרש"י איהו קמעוי אארי קאי ומה שהקשתי לעיל מיבמות דפירש מעוי צועק נראה דרש"י דייק דכאן ע"כ אין הפירוש כן מדקאמר אי קמעואי ואינהו מקרקרן ולא קאמר חד לישנא בתרווייהו משמע דמעואי כינוי לצעקת ארי מיהו מצאתי סעד לדברי הרשב"א דמקרקרין משמע אתרנגולים דבקדושין דף ל"א פרש"י קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים ולפ"ז כינוי מעוהי אצעקת חתול קאי ויש לומר דרש"י הוכרח לפרש כן מטעמא דפרישית דחתול לאו אורחא למידרס וא"כ מספיקא לא חיישינן ודריסת חתול דלעיל דוקא בחזינן דדריס, ועיין ב"ק דף י"ו ע"ב דמפלגינן נמי בין דרס ואכל ומשמע דבכל גווני חתול לאו אורחא למידרס וצ"ע, ועיין בסמוך ס"ק י"א
(יא) שחתולים שלנו בני תרבות כו' כן למדו הרשב"א והר"ן זכות על המנהג שאין חוששין בחתולים שנכנסין ללול של תרנגולים משום שחתולים הללו בני תרבות הם, וכן נלענ"ד משמעות בב"ק דף פ' ע"ב דדריס רב חתול מותר להורגו ואסור לקיימו וע"ש דמחלק בין אוכמא לחיורא עכ"פ שבזמן הש"ס הי' חובל ומזיק יותר מבזמן הזה, וכבר הסכימו האחרונים דבהכה לחוד נמי יש לחוש ובאמת שכיח טובא שהחתול מכה בתרנגולת ואין איש שם על לב וכמ"ש הב"ח והט"ז הגם שיש בזה ללמד זכות כי מעולם לא שכיח שימית החתול כי אם תרנגולים קטנים, והנמיה כמדומה לי שהוא הנקרא טחור"ז, ובפרמ"ג בשם תשובת הב"ח משמע שהטחו"ר הוא ברדלס ומדמה ליה לחולדה כמ"ש מקום שחולדה וברדלס מצוים שם פסחים דף ט' ועיין פי"ח דאהלות בתי"ט שם, עכ"פ נודע שזה דרכו להמית אף שהוא קטן מן החתול וא"כ אפשר לומר שאהני ליה מה שהוא בן תרבות שאין כחו וכעסו חזק כ"כ להמית עוף הגס בזיהרי', וכן באמת שכל חיות היער הם חזקים וטורפים יותר מן חיות הישוב וא"כ כיון שמצינו חילוק בין יש מצילין לאין מצילין דלא אלים זיהרי' כמו כן יש לחלק כשהוא בן תרבות דאהני ליה ג"כ לענין זה, וקצת סמוכין לזה מהא דבתענית דף ך"ה דר"ח בן דוסא אמר דליתי דובי בקרנייהו וקשה היאך הכניס העזים בספק דרוסה די"ל מעיקרא נדרסו ואחר כך נתחזקו העזים והביאו הזאבים דודאי לא היה סומך על הנס במה שהוא נגד הדין אלא ע"כ כיון שאין כח הדורס חזק על הנדרס אין חשש, מיהו יש לדחות דמדינא אית להו בדיקה בחוץ לפמ"ש הש"ך לקמן, וסמך על זה שיבדקם אח"כ ולא ימצא פצע וחבורה ומכת דריסה וצ"ע כי אין בכל זה כדאי להקל, ועיין מ"ש בסקי"ד
גם במסכת כלים פ"א משנה ה' עור הלב של קטן ופי' הרע"ב שלא יכנו החתול על לבו וימות והוא מפירוש רבינו שמשון, אלמא שהי' בזמן ההוא החתול טורף ומחבל שאין כן בזמן הזה דלא שכיח שימית עוף הגס, עכ"פ יש קצת סמוכה לסה"ת ללמד זכות עכ"פ באין מצילין
אלא דקשה לכאורה לסברת סה"ת מהא דחולין דף נ"ג בעי מני' רב כהנא מרב יש דריסה לחתול כו' א"ל אף לחולדה יש דריסה יש דריסה לחולדה כו' א"ל אף לחתול אין דריסה יש דריסה לחתול ולחולדה א"ל לחתול יש דריסה ולא קשיא הא בעופות יש דרוסה אפילו לחולדה ובאימרי רברבי אף לחתול אין דריסה ובאימרי זוטרי יש לחתול דריסה ולא לחולדה, ולדעת סה"ת קשה לוקמי כלהו בגדיים וטלאים ובאין מצילין אף חתול אין דריסה וביש מצילין יש לחתול דריסה ולחולדה אין דריסה בגדיים וטלאים ובעופות גם לחולדה יש דריסה: