חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכט

ובהא נמי ליכא רבותא דפשיטא שכיון שהוא כזאב יטרוף ודורס שגם הוא דורס ולזה אמר אלא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס וה"ק בבהמה לא תמצא חלוקה אחרת רק מן הזאב ולמעלה והיינו כל שהוא כזאב ומן הזאב ולמעלה דורס כל בהמה אפילו גסה ולא איירי בלמטה מן הזאב כלל דלמטה מן הזאב פשיטא דלא דריס גסה והא דלא קאמר בפשיטות דדריסת הזאב אפילו בגסה י"ל דודאי כיון דמסברא אמרינן דאפילו זאב לא דריס בגסה א"כ אגב אורחא קמ"ל דלא תימא שמא יש לחלק דשאר דורסין אין להם דריסה בגסה כיון דהא גופא דזאב דריס בגסה הוא נגד הסברא דהא רבי יהודה ס"ל אפילו זאב לא דריס בגסה וכיון שזהו עצמו אינו סברא פשוטה שפיר יש לומר לקמ"ל אגב אורחא דכולהו דורסין בגסה משא"כ אי איירי רב בדקה א"כ ליכא שום רבותא בדריסת הזאב בדקה וממילא גם בלמעלה ממנו אין רבותא לאשמועינן דבדקה פשיטא דכולהו דרסי שאין חידוש בדריסת הזאב בדקה עד שנאמר אין לך בו אלא חדושו ולזה אמר הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס א"כ איכא רבותא בכולהו עכ"פ מארי ולמעלה ליכא א"כ משמע כדברי הרמב"ם דארי דוקא וכן משמע בגמרא דרב גופי' אמר ארי שנכנס לבין השוורים משמע דליכא דריסה רק בארי וכלישנא דרב נמי סבירא ליה דאין לזאב דריסה בגסה

שם וחוץ מהנץ. כתב הש"ך וכ"ש הגס דיש לו דריסה יותר מהנץ, ופשוט הוא וכ"כ פר"ח, ולע"ד עדיפא מיני' קאמינא דכל עופות טמאים כל שהוא למעלה ק הנץ י"ל כיון דבעוף הגס אין לנץ דריסה וכ"ש בגדיים וטלאים ואפילו הכי אהני מה שניקב לחלל לשוויה דרוסה אם כן אין לנו אלא למעט הפחות מנץ דהיינו דכוותי' דיש לומר מדלא הוזכר בברייתא רק נץ שתינקב לחלל י"ל דעופות דשוו לנץ אף דיש להם דריסה בדכוותייהו מ"מ י"ל אפילו לחלל אין להם דריסה בדרבה מיני' אבל מה שהוא למעלה מן הנץ אינו מוכח מן הברייתא דלא אהני דריסת ניקב לחלל בכל דהוא למעלה מנץ עיין מ"ש ס"ם ק"ח

(ו) והוא שיקוב כו'. כן דעת הרי"ף והרמב"ם דנץ יש לו דריסה בניקב לחלל עכ"פ. והקשה הב"ח לפי זה היאך מוקי בגמ' איכא דאמרי ברייתא כרבי הוא ובמקום שאין מצילין וקשה אם כן אפילו ניקב לחלל נמי לא הוי דרוסה כיון דליכא ארס וקושיא זו היא לפי פי' התוס' שפירשו דבאין מצילין אין זיהרא ולהכי מתיר אבל לפירש"י שסובר דגם באין מצילין איכא זיהרא רק דלא קלי זיהרא ודאי לא קשיא די"ל בניקב לחלל גרע טפי וכ"כ פר"ח אלא שהאריך בזה ללא צורך, מיהו באמת דחוק הוא כיון דלא קלי זיהרי' באין מצילין גם בניקב לחלל לא יזיק ואם נאמר בניקב לחלל כועס ביותר י"ל בפשיטות אפילו לשיטת התוס' י"ל בניקב לחלל הוי כיש מצילין כיון שניקב בכח עד שהכניס לעומק בחלל, ומתרנגולת פריך שפיר דאדשא אע"ג דלא הוי בעומק נמי נמצא הארס, מיהו נראה ליישב עוד דודאי הרי"ף ורמב"ם דייקו מדתני עד שתנקב לחלל ורש"י פי' עד שניקבו הדקין וקשה פשיטא דניקב הדקין טרפה והרשב"א פי' דהוי כמחט בחלל הגוף אע"פ שלא נודע אם ניקבו הדקין ואם נימא כפי' זה לא מוכח דיש להם דריסה אבל אם נימא שניקבו הדקין ממש קשה פשיטא וע"כ קמ"ל בניקב לחלל אסור משום דרוסה ומשמע להו דל"ל כפרש"י דאסור משום נקב דא"כ פשטא אלא די"ל כפי' הרשב"א דאין לו בדיקה בפנים מיהו זה תליא בהא אי חוששין לספק דרוסה אבל אם אין חוששין לספק דרוסה ובישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ופירש רש"י פרק אלו טרפות דף מ"ג דאין חוששין שמא ניקב ואפילו בדיקה לא צריך א"כ הה"ד בניקב לחלל מהיכא תיתי לחוש לניקב אברים פנימים וע"כ לומר דמשום דרוסה נגעו בה וא"כ י"ל לאיכא דאמרי דמשני באין מצילין וי"ל דהיינו למ"ד חוששין לספק דרוסה י"ל בניקב לחלל צריך בדיקה באברים פנימים אבל לא משום דרוסה דבאין מצילין אין זיהרא אלא דמוכח ממ"ד דסבירא ליה אין חוששין לספק דרוסה ועולא ס"ל דלא חישינן שמא הבריא וע"כ מוקי לה משום דרוסה ואם כן ודאי בהא לא פליגי ולכ"ע יש דרוסה בניקב לחלל

ויש ראיה לרי"ף ממה שהקשו התוס' אמאי לא מוקי נמי בלישנא קמא הברייתא כרבי ובאין מצילין, ולפי זה ניחא דהש"ס בעי לשנויי לכ"ע למ"ד אין חוששין לספק דרוסה אם כן ל"ל דמיירי באין מצילין דאם כן כי ניקב לחלל מאי אהני כיון דאין לו ארס וכקושית הב"ח, ועוד נראה דודאי קשה לפי' רשב"א דבנקב לחלל הטעם משום נקב דקשה למאי דמוקי באין מצילין אם כן ליכא ארס כלל ואמאי קרי ליה דרוסה, לכן נראה דבלא"ה יש להבין במאי פליגי באין מצילין אי איכא זיהרא הא אפילו ודאי דרוסה יש לה בדיקה ואם מוצא זיהרא ודאי גם רבנן מודו דשור שחוט לפניך לכן צ"ל דפליגי אי בעי בדיקה דלרבנן באין מצילין לא חיישינן לזיהרא וא"צ לבדוק כלל, מיהו אם בדק ומצא ודאי רבנן מודו דודאי קשה לעשות פלוגתא רחוקה בין רבי לרבנן, והשתא י"ל דלעולם אין ו דריסה באין מצילין וא"צ בדיקה מיהו בניקב לחלל דבלא"ה צריך בדיקה באברים פנימיים משום נקב א"כ ממילא יתכן בה דריסה אם רואה רושם דרוסה דבהא מודו רבנן לרבי אי חזינן ריעותא אלא מיהת למ"ד אין חוששין לספק דרוסה אין חוששין כלל לנקב וא"כ קשה מהא דעד שתינקב לחלל ע"כ משום דריסה הוא וא"כ י"ל דאידך שינויא אזיל למ"ד חוששין לספק דרוסה שפיר י"ל כאמור בדרך ראשון דלא מוכח הדין רק ממ"ד אין חוששין לספק דרוסה דמוכרת לפרש מטעם דרוסה דלנקב לא חיישינן מספיקא גם י"ל בפשיטות דהרי"ף קשיא ליה קושית התוספות לוקמא כרבי לכן ס"ל אדרבא מיהא גופא דקשיא א"כ אפילו ניקב לחלל נמי כיון דליכא ארס, וזהו דוקא בס"ד דלא ידע לחלק בין הצלת עצמה אבל למאי דמסיק דהצלת עצמה כהצלת ארים דמי אם כן י"ל כשניקב עד לחלל מסתמא היתה משתמטת להציל עצמה והוי כיש מצילין ולק"מ

אלא דקשיא על שיטה זו מהא דאמרינן עלה דרב אילימא למעוטי חתול תנינא דרוסת הזאב וקשה נימא למעוטי חתול שאפילו ניקב לחלל אין דריסה באימרי רברבי וזה לא מוכח ממתניתין, ובפרש"י שם מדנקט עד שתינקב לחלל ש"מ שאין ארס שלה מזיק אפילו לעופות ותמהו מהרש"ל ומהרש"א דהא נץ ודאי דריס בעופות, ונראה דרש"י נתכוין ליישב קושית התוס' שהקשו דלוקמה באימרי רברבי, לכן י"ל דודאי ברייתא סתמא נקט משמע שאין מציאות דריסה בהם רק ניקב אלא בנץ לא"ה התנא צריך לפרש דמשנה שלמה הוא אלא דלא קאמר אלא דדריסת חתול נץ ונמיה היינו מה שלא הוזכר בהם דריסה אין בהם שום דריסה א"כ ממילא אפילו עופות בכלל מאחר שלא נזכר דריסה לחתול לכן לא מוקי באימרי רברבי כיון דהברייתא כיילא בכיילא רבה משמע שאין בהם שום דריסה חוץ מנץ שסמך על משנתינו ואינו צריך לפרש ול"מ

ולשיטת התוס' נראה ליישב ג"כ דמשמע לי' מדהוזכר דרוסת חתול נץ ונמי' עד שתינקב לחלל מוכח ממילא אי נקט בברייתא מין א' שאין לו בהם דריסה משמע דבפחות יש להם דריסה ואי מוקי באימרי רברבי אין להם דריסה ונקט נץ בהדייהו, א"כ יהי' משמע דנץ נמי באימרי זוטרא יש לו דריסה, וא"כ תקשי אמאי לא אמר רב חסדא ג"כ נץ דיש לו דריסה באימרי זוטרי, ואם נימא דנץ קיל מחתול ונמי' א"כ איך כיילא ברייתא נץ וחתול בהדי אימרי רברבי כיון דנץ אפילו באימרי זוטרי אין לו דריסה אלא ודאי ברייתא נמי באימרי זוטרי אבל למאי דמשני באין מצילין לא קשיא דהא נץ אפילו ביש מצילין לו אין לו דריסה בגדיים וטלאים די"ל לפי שיטת התוס' דס"ל באין מצילין ליכא זיהרא א"כ ממילא דנץ דאית לי' זיהרא אפילו אין מצילין כדמוכח ממתני' ממילא אין חילוק בין יש מצילין לאין מצילין וא"ש, מיהו לפירש"י י"ל דס"ל באין מצילין איכא זיהרא אלא שאין מזיק א"כ אי מוקי ברייתא באין מצילין משמע דנץ נמי יש לו דריסה בגדיים וטלאים ביש מצילין ורב חסדא דלא נקט נץ היינו משום דאיירי אפילו באין מצילין וא"כ קשה על הפוסקים שפסקו דאין לנץ דריסה בגדיים וטלאים אפילו יש מצילין דהא להך לישנא יש לנץ דריסה במקום שיש מצילין דומיא דחתול ונמיה דאיירי דוקא באין מצילין, מיהו י"ל דמוכח כן דאל"כ לרבנן דלא מפלגי בין יש מצילין לאין מצילין אין לנץ דריסה בגדיים וטלאים אפילו יש מצילין, ולברבי דמקיל יהי' לנץ דריסה בגדיים וטלאים ביש מצילין והוו סברות הפוכות דודאי מתני' דלנץ אין דרוסה רק בעוף הדק ליכא מאן דפליג עלה אע"כ גם לפרש"י אין לנץ דריסה בגדיים וטלאים אפילו ביש מצילין דהשתא תו לא הוי סברות הפוכות

(ז) הנץ יש לו דריסה אפילו בעוף גדול ממנו כו' עכ"ל. דע שהרמב"ם השמיט דין גס וסתם וכתב דמשמע דבכל עופות יש לנץ דריסה, ותמהו עליו דבהדיא איתא במתני' דרוסת הנץ בעוף הדק והגס בעוף הגס, והפר"ח דחק להליץ בעדו ע"ש ואין להאריך בסתירת דברים דחוקים, ויותר י"ל דקשיא ליה להרמב"ם לאידך לישנא