חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכח

ודרוסת חתול בדקה וע"כ חתול לא דריס בדקה ומזה מוכח דזאב לא דריס בגסה ואם כן ממילא לא קשיא מה שהקשה הרא"ש נימא למעוטי חתול והיינו משום דלפרושי אתי דהא כל עיקר הא דשמעינן דלפרושי אתי היינו משום דמתניתין מוכחא בפשיטות מדלא הזכיר חתול מוכת דחתול לא דריס, ואם כן איך יתלה הסיבה במסובב ואיך שייך דלאשמועינן רב למעוטי חתול כדי שנדע דלפרושי אתי, דהא עיקר ההוכחה דלפרושי אתי הוא משום דאי ס"ל לתנא קמא דזאב דריס בגסה ממילא חתול דריס בדקה וה"ל למיתני חתול בדקה ואם כן מוכח ע"כ דפשיטא לן אפילו אי פליג ת"ק מוכח למעוטי חתול מדלא חשיב ליה ת"ק דאי זאב בגסה חתול ודאי בדקה ואם כן עד שאמר רב למעוטי חתול כדי שנדע דלפרושי אתו טפי ה"ל למימר לפרש בא ולא יהי' שום טעות בחתול אבל במה דממעט חתול אינו מוכרח דלפרושי קאתי דהא י"ל דגם לת"ק ס"ל אע"ג דזאב דריס בגסה מ"מ חתול בדקה לא וטפי ה"ל דלפרושי אתי וממילא הוי ידעינן דהוא מכח הך הכרח דאי זאב בגסה חתול דריס בדקה שיותר מוכרח ממאמרו דלפרש בא למעוטי חתול ממה שמוכרח דלפרש בא ממה שממעט חתול, ועל פי זה נראה ליישב לשון הרא"ש דודאי הרא"ש סגי ליה בהך סברא שזהו דרך ישר לפני כל איש שאין להפליג אמוראים במה שאין ההכרח מחייב וא"צ ראיה יותר ולא בא הרא"ש בהוכחה שני' כי אם לחזק הראשונה, והוא דיש להבין דמשני הש"ס לעולם למעוטי חתול וקמ"ל דלא תימא אורחא דמילתא קתני דזאב אורחי' למידרס, יקשה דטפי יש לתנא לאשמועינן הדין דחתול דריס מדאשמועינן אורחא דמילתא אלא די"ל דהתנא קמ"ל אורחא דמילתא והיינו דזאב אורחי' למידרס ואם כן לפמ"ש התו' פא"ט דף מ"ג דהא דחוששין לספק דרוסה ולא אמרינן נשחטה הותרה משום דדרוסה שכיח וא"כ י"ל שפיר דקמ"ל דרוסת הזאב היינו אורחא ומספיקא נמי חיישינן לה משא"כ חתול כיון דלאו אורחי' לדרוס בדקה מספיקא לא חיישינן לה ואי חזינן דדריס הוי דריסה, וא"כ י"ל דהא דלא אמרינן לפי האמת אורחא דמילתא קתני היינו רב לשיטתי' אין חוששין לספק דרוסה אם כן קשיא למאי נ"מ אשמעינן התנא אורחא דמילתא ה"ל לאשמועינן דינא, ומעתה מאלו הפנים היה לנו מקום לומר דלכ"ע זאב דריס בגסה והיינו לדידן דקיי"ל חוששין לספק דרוסה אם כן נוכל לומר דאפילו ר"י נמי ס"ל חתול דריש בדקה ולפי האמת נקט זאב אורחא דמילתא ואם ק בטלה טענת הרא"ש דאין להפליג אמוראי דאפילו נאמר כן מ"מ י"ל דדוקא רב לשיטתו ממעט חתול משא"כ לדידן י"ל אורחא דמלתא לפי האמת וקמ"ל דלא חיישינן מספיקא אבל ודאי חיישינן וא"כ לפי דברינו דמסברא לא אמרינן לפרושי רק מכח הכרח דאי זאב דריס בגסה חתול דריס בדקה וקשיא לת"ק אמאי לא פריש חתול בדקה ואי אמרינן אורחא דמילתא נסתר הכרח זה ובלא ראיה לא אמרינן לפרושי דפשטא דמילתא משמע דפליג וע"ז בא הרא"ש לסתור סברא זו שאם תאמר דמסברא לא אמר לפרושי רק מכח הכרח דליתני חתול בדקה כנ"ל א"כ לפי האמת ימשך מזה שיהיה לחתול דריסה בדקה וזה ודאי אינו במשמע הסוגיא שלא נמצא חולק ע"ז ולכ"ע אין לחתול דריסה בדקה אע"כ לא מהכרח הלזה אמר דלפרש בא וא"כ ממילא כשאין הכרח להפליג האמוראים נקטינן דלא פליגי וממילא אין מקום לקושית הפר"ח

(ד) שאר חיות טמאות כו'. הרא"ש סובר דשאר חיות אין להם דריסה והביא ראיה מדפריך ארב דקאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה אילימא למעוטי חתול כו' ואמאי לא אמר דקמ"ל דשאר חיות נמי דורסין, ונראה דמשמע לן שאין לעשות כלל מזה שכל החיות דורסין דהא איתא בפא"ט דף כ"ג ע"ב גלוי וידוע לפני הקב"ה שבהמה טמאה מרובה ופרט הכתוב הטהורין א"כ י"ל דאדרבה פשיטא לן דאיכא חיות דורסין ולא קשיא לינקט סתם חיות טמאות שהרי אין ידועין ואפשר שיש שאין דורסין אבל הידועין לנו י"ל דבאמת כל שלמעלה מן הזאב דורס הוא והא דפריך הא דרוסת הנץ קתני היינו משום דעופות טמאים ידועים ומבעיא ליה שאר עופות טמאים ומשני דיש להם דריסה ומשמע דהיינו לכולם פריך שפיר הא דרוסת הנץ קתני וליתני סתם עופות טמאים דהא הטמאים ידועים הם, משא"כ בחיות שאין ידועין הטמאים לא שייך לדייק כלל מדנקט דרוסת הזאב וגם בדרב לא שייך להעמיד דכל מן הזאב למעלה יש לו דריסה כיון דאין הטמאים ידועים אע"כ רב לא קאמר רק מה שידוע בדורס וקמ"ל דמן הזאב ולמעלה דינו כזאב

ובהכי ניחא מה שהקשה הרא"ש עוד מאי קמבעי' ליה שאר עופות טמאים אם יש להם דריסה תפשוט ליה מדרב דאמר בעופות מן הנץ ולמעלה משמע דכל שלמעלה מן הנץ יש לו דריסה, ולפי זה לק"מ דודאי קים לן דאיכא דורסין בעופות טמאים אלא דמבעיא ליה אם כולן דורסין ורב לא קאמר רק דבעופות מה שידוע בדורס יש לו דין נץ אם הוא מנץ ולמעלה ומבעיא ליה אי כולן דורסין ובהא רב לא איירי כלל

ובזה ניחא נמי מה שהקשה הרא"ש אמאי לא פריך אדרב מאי קמ"ל בהא דקאמר בעופות מן הנץ ולמעלה ולפ"ז ניחא דודאי בעופות איכא למימר דקמ"ל דלא תימא דנץ דוקא קתני והיינו שאין שום עוף טמא דורס רק נץ וע"כ לומר דנץ או שבא למעט קצת שאין דורסין או שכולם אין דורסין שפיר קמ"ל רב דאיכא מיהת דורסין חוץ מנץ ולא תימא דנץ ממעט כולהו אבל בבהמה שאין שום דיוק למעט שאר חיות מדנקט זאב מאחר שאי אפשר לשנות סתם חיות שהרי אין ידועות א"כ ממילא י"ל דלא ס"ד כלל למעט חיות ידועות כיון דלא אתי למעוטי כלום בה דנקט זאב ולמסקנת הש"ס באמת כולן דורסין וא"ש בפשיטות דקמ"ל רב שכולן דורסין

ומ"מ מה שנראה מדברי המחבר שהוא מדברי הטור ורשב"א שהשוה לזאב אין לו דריסה בדקה צ"ע דמפרש"י נראה שכתב למעלה מן הזאב וזאב בכלל משמע דבשוה לזאב נמי דינו כזאב וכן משמע בש"ס דקאמר למעוטי חתול שהוא למטה מן הזאב ואמאי לא קאמר למעוטי שוה לזאב אע"כ דאין חילוק ואפילו נימא דהרשב"א ס"ל דבבהמה דומיא דעופות ובעופות דקאמר מן הנץ ולמעלה ע"כ שוה לנץ אינו כנץ ולא דורס בדרבה מני' מ"מ ה"ל לפסוק עכ"פ דשוה לזאב דריס בדכוותי' עכ"פ וכפי הנראה ודאי גדול כזאב מיקרי אמרי רברבי עכ"פ ואיך סתם דלא דריס בדכוותי' וצריך עיון דנראה למחמיר בזה וכן בגסה כארי נמי יש להחמיר שיש לה דריסה אפילו בגסה

(ה) ויש לחוש לחומרא עיין ש"ך שדייק בלישנא ומה שתירץ הש"ך ע"ז דחוק דכל יש מחמירין טפי מספיקא לא הוה ולע"ד נראה לפרש לפמ"ש רמ"א בסימן ק"י דספק טריפה שנתערב באחרות כולן אסורות ולא מהני ס"ס וכתב רמ"א הטעם משום דספק ראשון אסור מן התורה א"כ י"ל בכה"ג אם נתערב באחרות שפיר שרינן מס"ס דשמא הלכה כפוסקים דאין לו דריסה בגסה ולא מקרי ספק ראשון אסור מן התורה כיון דאינו אלא לחומרא שרינן התערובות משום ספק ספקא גם י"ל בספק דרוסה לא חיישינן להחמיר היכא דאיכא לספוקי אם נדרסה וגם דעת הרמב"ם נראה שאין דורס רק ארי לבד וכהך פירושו שפירש הכ"מ במ"ש שידרוס ארי וכיוצא בו הבהמה היינו כיוצא בו שיש בו כח לדרוס בהמה והיינו זאב בדקה אבל בגסה ארי דוקא וכמו שסיים שאין דריסה בגסה אלא לארי בלבד ובבהמה דקה כתב מן הזאב למעלה יש לו דריסה ולכאורה קשה מאן פליג ליה בין ארי לזאב ונראה דקשיא ליה קושית הרא"ש דמאי פריך ארב דאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה אלימא למעוטי חתול כו' אמאי לא אמרינן דקמ"ל דזאב לאו דוקא והרא"ש דחק למאד בזה אמנם מעומק דברי רבינו הגדול הרמב"ם למדנו לתרץ שמ"ש למעלה אין הכונה בגודל דלאו בגודל תליא מילתא שהרי החתול ונמי' יש להם דריסה וכלב אף שהוא גדול יותר אין לו שום דריסה אלא ולמעלה דקאמר היינו שהוא עז וטורף יותר מן הזאב מעתה בזה אין שום חידוש שמה שהוא עז וטורף יותר פשיטא דיש לו דריסה כ"ש מזאב ולא חדית לן בהא מידי רק למעוטי חתול שאינו טורף כמו זאב מעתה ממילא בארי שהוא העז שבטורפים כפי מה שהוא בכל מקראות גבורת ארי העולה על כולנה א"כ אין למעלה ממנו בשום אופן

וארווח לן בהא דקאמר בש"ס וכי תימא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס שנדחקו רש"י ותוס' בפירוש הלשון שכפי הלשון דמעיקרא משמע דפשיטא ליה דזאב בגסה לא דריס ולא אתי אלא למעוטי חתול וא"כ קשה למאי דבעי למימר דס"ל לרב דזאב בגסה נמי דריס לא שייך לישנא דהא קמ"ל והוי ליה למימר וכ"ת לרבוי' דזאב בגסה אלא נראה דודאי איכא למימר דקמ"ל דגם שאר חיות דורסין בדקה אלא דסבירא ליה למילתא דפשיטא דרב קאמר מן הזאב ולמעלה היינו כל שהוא עז וטורף כזאב ולמעלה ממנו דורס בדקה ובהא ליכא שום רבותא דמסברא נמי לא נחלק ביניהם וא"כ לא קמ"ל רב מידי וזאב גופי' כבר ידעינן ממתני' בודאי דדריס וא"כ בזאב עצמו אינו רבותא רק אשאר מינים