חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכז
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 127 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →(א) אפילו בשור הגדול. כתב הפר"ח אפילו בגסה שבחיות דסתמא קתני ועוד דדומיא דדרוסת הנץ דמסיק בדרבה מיני' ע"ש ולא היה לו לתלות בזה דבהא איכא תרי לישנא בגמ' ובאמת פשוט אפילו נימא דדרוסת הנץ בדכוותי' לא מספקא לן בש"ס רק בנץ כיון דמבואר דאין לנץ דרוסה רק בעוף הדק, וס"ל להך לישנא דכל שהנדרס גדול מן הנץ מקרי גס נגד הנץ אבל בגס שמבואר במשנה בעוף הגס לא נסתפק כלל דאפילו בגס ממנו יש לו דריסה דאל"כ הוי לי' למיתני דרוסת הנץ והגס בדכוותייהו וכה"ג בארי אפילו בגדול ממנו יש לו דריסה וכן זאב באימרי רברבי אפילו גדולים ממנו יש לו דריסה וזה בלי ספק
ועפ"ז אמרתי להמליץ על דברי רש"י שפירש בד"ה מן הזאב כו' אבל מן הזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות ותמה מהרש"א דהא חתול שהוא מן הזאב ולמטה אית ליה דריסה אפילו בגדיים וטלאים, ולפי זה נראה דקשיא לי' לרש"י איך אמר סתם בבהמ' מן הזאב ולמעלה ולא מפליג משמע דמן הזאב ולמטה אין לו דריסה בשום בהמה הא באמת גדיים וטלאים נמי בכלל בהמ' ויש לחתול דריסה בהם אף על פי שהוא מן הזאב ולמטה אלא על כרחך רב לא נחית לאשמועינן אופן הדריסה רק דה"ק מן הזאב ולמעלה דינו כזאב אבל מן הזאב ולמטה אין דינו כזאב, והשתא הא דקאמר למעוטי חתול לאו למעוטי מדריסה לגמרי אלא שחתול אין לו דין זאב שדורס אפילו בגדול ממנו אבל גדיים וטלאים אינם בכלל המיעוט, וזהו כוונת רש"י שאין לו ארס חזק להמית בהמה, היינו שהיא גדולה ממנו אלא עופות ממית אפילו שהם גדולים, ולפי זה נראה דלפרש"י הא דמסיק באימרי רברבי אין דרוסה לחתול היינו כל שהם גדולים מן הדורס מקרי ואימרי זוטרא היינו ששוין כמו הדורס וגדיים וטלאים היינו ששוין לדורס, וכן מסתבר שאין סברא שחתול בן יומו ידרוס גדיים וטלאים, אלא ודאי שיעור אימרי רברבי היינו שהם גדולים מן הדורס וצ"ע שאינו מבואר בפוסקים שיעור אימרי רברבי
(ב) הזאב כו' בבהמה גסה. כתב הפר"ח והרא"ש הביא ראי' משום דאליבא דרב (היינו ללישנא דקמ"ל רב דזאב בגסה נמי דריס לא אימעט [חתול[ מדריסת דקה) וכולה סוגי' מוכח דאין דריסה לחתול בדקה באימרי רברבי ודחי הפר"ח דמ"מ מוכח כן מדר' יהודה דקאמר זאב בדקה היינו למעוטי חתול ועיין פלתי, ובעניותי לא הבנתי דברי הרא"ש דאפילו תימא שאין ממועט מלישנא דרב חתול וכמו שפירש הרא"ש על קושיתו שהקשה מאי פריך מר' בנימין דאמר דלפרושי אתי נימא דרב נמי הא גופי' קמ"ל דממעטינן חתול משום דלא פליג והרא"ש מסיק על זה וז"ל הלכך נראה לפרש דלמא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס ולא אתי למעוטי חתול ודבריו צריכין ביאור דאכתי לא תירץ מה שהקשה דמ"מ קשה לישני דקמ"ל למעוטי חתול והיינו משום הא גופי' דלא פליג וממועט חתול לכולי עלמא כי היכא דבעי למימר מעיקרא, ונראה ביאור דבריו שבא להוכיח לאפוקי מן הפירוש שכתב דאי סבירא ליה דמפליג פליג נמי הוצרך רב לאשמועינן למעוטי חתול ורבותא דרב היא למעוטי חתול ולא אתי לאשמועינן בגסה כלום שפיר קשיא ליה להרא"ש נימא דהא גופא קמ"ל דלא פליג וע"כ ממעט חתול, אלא ודאי משמע ליה להש"ס דאי מצי רב לאשמועינן בגסה טפי הוי לי' לאשמועינן בגסה והיינו אי בעי לאשמועינן דלא פליג למה איכפל לאשמועינן למעוטי חתול טפי הוי ליה לאשמועינן בגסה למעוטי זאב וממילא הוי שמעינן נמי למעוטי חתול כיון דלא פליגי וכמו כן אי אפשר לומר דרב קמ"ל תרתי דזאב בגסה דריס ואפילו הכי ממעטינן חתול דאם כן צ"ל דאע"ג דאית ליה לאשמועינן דינא דגסה ניחא ליה לאשמועינן למעוטי חתול ואם כן המ"ל נמי דס"ל דלא פליג והא גופי' קמ"ל למעוטי חתול משום דלא פליג, אע"כ אי בעי רב לאשמועינן בהא אי פליג או לא פליג טפי ה"ל לאשמועינן עיקרא דדינא לת"ק אי זאב דרים בגסה ולא שייך לומר דרב אשמועינן מילתא דאתי' מכללא ולא בעיקר מאי דבעי לפרושי אי פליג היינו בגסה גופא דבהא שייך לעיקר מילתא דפליגי בה ת"ק ור' יהודה אי פליגי, לכן פירש הרא"ש דבאמת לא קמ"ל רב בדקה מידי רק הא גופא דת"ק פליג רק דזאב בגסה נמי דריס ולא אתא כלל למעוטי חתול, כנ"ל ביאור דברי הרא"ש וכן יש לכוין דברי התוס', מיהו אפשר לפרש כוונת התוס' דלא ניחא לפרש כפירש"י דקשיא להו דמר' יהודא גופא מוכח למעוטי חתול דהא בהא לא מצינו דפליג ת"ק ואפושי פלוגתא לא מפשינן, ואין לומר דממילא נשמע דאי זאב דריס בגסה חתול דריס מיהת בדקה דאם כן איך אפשר לומר דרב ס"ל דבגסה נמי דריס דאם כן יסבור רב דחתול יש לו דריסה בדקה וזה אי אפשר דרב אמר בהדי' דחתול אין לו דריסה באימרי רברבי אע"כ דאפילו תמצי לומר דזאב דריס בגסה מ"מ י"ל דחתול לא דריס בדקה לכן ס"ל דבאמת בחתול בדקה לא קמ"ל רב מידי רק דזאב דריס בגסה, מיהו נראה ליישב פירש"י דלא ניחא ליה לפרש כפי' התוס' והרא"ש דקמ"ל דבגסה נמי דריס דזה אינו מבואר בדברי רב רק דמן הזאב ולמעלה דינו כזאב והא גופי' דזאב בגסה נמי דריס אינו מבואר כלל בדברי רב, ועוד אמאי לא אמר בפשיטות דזאב דרים בגסה לכן ס"ל לרש"י דה"ק ודאי רב למעוטי חתול אמר והיינו דהדברים אלו דאיכפל רב לאשמועינן למעוטי חתול מכללא נשמע דס"ל דזאב בגסה נמי דרים ואם כן בגסה נמי דריס ושפיר איכא רבותא דלא תימא כי היכא דת"ק מחמיר בגסה טפי מר"י יחמיר בדקה נמי שאפילו חתול יהי' דריס וקמ"ל דלא אלא דמן הזאב ולמטה ודאי אין לו דריסה, וזהו דבר הנשמע בכח המאמר דקמ"ל רב למעוטי חתול
ובהכי ניחא קושית הרא"ש דהקשה נימא דהא גופי' קמ"ל דר' יהודה לא פליג וממעטינן חתול, ולפי זה ניחא דלא שייך להעמיד זה בלישנא דרב דנימא דמהא דזאב לא גריס בגסה מוכח למעוטי חתול שאין זה מתחייב מזה כלל דאפילו אי זאב בגסה נמי דריס מ"מ אפשר דחתול לא דריס דהא אפילו אי דריס בגסה הא רב ס"ל בהדיא דחתול אין לו דריסה בגסה ואם כן לא תליא הא בהא כלל ואינו בכח מאמרו של רב אבל הא דס"ל לרב דזאב בגסה נמי דריס אתי שפיר מדאיכפל לאשמועינן למעוטי חתול דלא נימא דת"ק מחמיר נמי בחתול כדמחמיר בזאב בגסה וס"ל דמילתא דפשיטא דפליג כפשטי' דמתניתין ולא נחית לאשמועינן הא גופא דפליג כיון דפשטא דמתניתין הכין הוא ונקט רבותא לאשמועינן למעוטי חתול ומהא נמי שמעינן דפליג מדאיכפל לאשמועינן אע"ג דליכא רבותא כ"כ בהא כיון דפשטא דמתניתין הכין הוא אבל אי נחית רב לאשמועינן דלא פליג שהוא נגד פשטא דמתניתין טפי הוי ליה לאשמועינן עיקר רבותא דזאב בגסה לא דריס והיינו משום דלא פליג וממילא הוי שמעינן למעוטי חתול, אבל מהא דממעט חתול לא יחוייב לומר דלא פליג, ועל פי זה ניחא לשון הש"ס דקאמר וכי תימא ר"י מפליג פליג ותמוה דאמר וכ"ת כאלו הוא מן המושכלות הראשונות דפליג דהא ודאי פשטא דמתניתין דפליג רק ר"ב בר יפת חידש דלא פליג והוי ליה למימר ואמר ר"ב אבל לא שיהי' מילתא דפשיטא דלא פליגי, ולפ"ז נראה דעיקר כוונת הש"ס דודאי אפילו אי פליג מוכח כן מדברי ר"י גופי' אלא דנוכל לדחות דאי רב יהודה פליג צריך לאשמועינן לת"ק דלא תימא כי היכא דמחמיר ת"ק בגסה יחמיר נמי בדקה ועל זה קאמר וכי תימא ר"ל משום דר"י פליג הוצרך לאשמועינן לא כס"ד דמקשי דפשיטא ליה דבדקה לא פליגי
ומה שהקשה הרא"ש עוד מדקאמר לעולם למעוטי חתול משמע דללישנא קמא לא למעוטי חתול אתי, אמת שרש"י דחק, ולענ"ד יש לפרש בפשיטות דכלפי מאי דס"ד דאי פליג דוקא צריך לאשמועינן למעוטי שני ליה לעולם למעוטי חתול היינו בין פליג לא פליג צריך למעוטי חתול וכדפריש בש"ס דמ"ד אורחא דמילתא קתני ועמ"ש בסמוך סק"ג
(ג) כבהמה גסה, כבר כתבתי דברי הרא"ש דסבירא ליה דכיון דסוגיין דחתול אין לו דריסה בדקה משמע דרב סבירא ליה דאין לו דריסה בדקה, ובאמת תמוה דהא רב גופי' אמר דחתול אין לו דריסה בדקה ואם כן איך משני אליבא דרב לחד שינוי' דס"ל דזאב בגסה נמי דריס הא רב גופא ס"ל דחתול לא דריס בדקה וע"כ שאין מוכרח לת"ק דחתול ידרוס בגסה דודאי תמו' לומר דבלישנא קמא לא אסיק אדעתי' דרב ס"ל דחתול לא דרים באימרי רברבי, ובחידושי אמרתי ליישב דברי הרא"ש בדרך פלפול וכתבתי דיש ליישב קושיות הרא"ש הנ"ל שהקשה נימא דהא גופא קמ"ל דלפרושי אתי, ונראה ליישב דיש להבין הא גופא מנ"ל דלפרושי אתי, לכן י"ל דסבירא ליה לר' בנימין בר יפת לסברא פשוטה דאי זאב דריס בגסה חתול דריס בדקה וקשיא ליה אם כן אמאי לא קאמר ת"ק דרוסת הזאב בגסה