חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכו
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 126 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →כמבואר שם בגמרא וע"כ ר' יוחנן לא ס"ל הכי כפרש"י וצ"ע), גם יש לומר דודאי ללישנא בתרא דקיי"ל כוותי' דמתני' מיירי בארכובה הנמכרת עם הראש, אם כן בארכובה עליונה יש לומר גם רשב"א מודה דטרפה דמהיכא תיתי לאפושי פלוגתא ולומר דגם בארכובה עליונה פליג רשב"א ומנ"ל הא ובארכוכה עליונה יש לומר גם רשב"א מודה, ואם כן ל"ל למימר דסבירא ליה כרשב"א דהא ללישנא בתרא י"ל דבארכובה עליונה גם לרשב"א טרפה, וגם אם נאמר דרשב"א מודה בניטל צ"ה וחסרים דטרפה ע"כ לא אתי אלא ללישנא בתרא דללישנא קמא באמת אם חותכה למעלה מצ"ה כשר אף דצ"ה חסרים ואם כן רשב"א דמכשיר נמי למעלה מארכובה עליונה אף שניטל צומת הגידין וחסרו אפ"ה מכשיר רשב"א ואם כן אכתי נימא דרש"י סבירא ליה כרשב"א ועכצ"ל דשם מפרש ללישנא בתרא גם כן ואם כן י"ל כמ"ש ודוק
ובזה מיושב ג"כ דברי התוס' בפא"ט הנ"ל דליכא למימר דרב ס"ל כרשב"א דמנ"ל דרשב"א מכשיר בנחתך הירך הא י"ל דרשב"א לא פירש רק בנחתך למעלה מארכובה התחתונה אבל למעלה מארכובה עליונה וכ"ש נחתך כל הירך (דבס"ד שמוטה וחתוכה אחד הם) ומהיכא תיתי לומר דרשב"א מכשיר גם בזה וכן מוכח ג"כ בריש א"ט דבתר דשני דסבר כרשב"א מ"מ מקשה מדרב מתנא דבוקה דאטמא דשף מדוכתי' טריפה ואי רשב"א מכשיר אפילו בניטל הירך כ"ש דמכשיר בבוקא דאטמא א"ו לא פליג רק למעלה מארכובה ואין להקשות לפמ"ש מאי משני ס"ל כרשב"א הא לאידך לישנא מודה רשב"א דבנחתך למעלה מארכובה עליונה דטריפה גם לרשב"א די"ל כיון דלהך לישנא דארכובה היא עליונה מכשיר רשב"א בנחתך למעלה מארכובה עליונה הה"ד נמי להך לישנא דתנא דבי ר"י מכשיר גם בארכובה עליונה כמו לרשב"א למעלה מארכובה התחתונה וכעין מה שאמרו בגמרא דאף שטעמו דרשב"א משום שיכולה לכוות ולחיות ור' ישמעאל טרפה חי' אית ליה מ"מ יש לומר דסבר כוותי' בהא לא מטעמי' ה"נ י"ל למ"ש דמכשיר אפילו למעלה מארכובה עליונה ובהך ס"ד אפשר דגם רשב"א מכשיר בכה"ג ג"כ ולמסקנא לא נאמר כן דגם ר' ישמעאל לא סבירא ליה כרשב"א ודוק
ומה שהקשה בפלתי על מ"ש התוס' דרב לא מכשיר רק בעוף ולא בבהמה והקשו מברייתא דלוי דכל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וקשה הא לוי לא מיירי בפלוגתא ולרשב"א כשר שמוטת ירך גם בבהמה מיושב ג"כ במ"ש דכבר הוכחתי דמוכח מגמרא דגם רשב"א מטריף בשמוטת ירך מדמקשי מדרב מתנא דאמר בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ולפי' התוס' בוקא דאטמא היינו שמוטת ירך כמ"ש להדיא ד"ה שמוטת דף נ"ז ואף ע"ג דכבר שנו בגמרא ריש א"ט דתנא דר"י ס"ל כר' שמעון ב"א מ"מ מקשה מדרב מתנא ש"מ דגם רבי שמעון בן אלעזר מודה בשמוטת ירך דטריפה ואם כן יש לומר דר' שמעון ב"א מכשיר גם כן בניטל צומת הגידין וכמו שהוכחתי לעיל מדברי התוספות ודוק
מיהו קשה מאי הקשו התוס' בפרק בהמה המקשה דף ע"ו ע"ב מהא דקיי"ל בעופא אפילו אפסק חד מן החוטים טריפה והקשו למה לא תני לוי גבי יתר עליהם עוף ולפמ"ש דלרשב"א גם ניטל צ"ה כשר וא"כ גם בבהמה כשר לרשב"א אפילו נפסקו כולן הה"ד בעוף דאין טריפות כלל בניטל צ"ה ולהכי לא תני לוי גבי יתר עליהם עוף דבפלוגתא לא קמיירו וכצ"ל וליישב זה נראה דתליא בתר לישנא דללישנא קמא דלמעלה מארכובה היינו מארכובה הנמכרת עם הראש ושם מיד הם צומת הגידין גם כתבתי לעיל בסימן נ"ה דלהך מ"ד בנחתך למעלה מארכובה יש טריפות מחמת חיסרון צ"ה וא"כ רשב"א דמכשיר אפילו למעלה מיד מוכח דס"ל ניטל צ"ה ג"כ כשר אבל לאידך לישנא דרב דהמשנה מיירי למעלה מארכובה עליונה ובארכובה עליונה אף דבמקום צ"ה טריפה מחמת צ"ה, מ"מ למעלה מצ"ה כשרה דחותכה מכאן וחיתה א"כ ניהו דרשב"א פליג ברישא דלמעלה מארכובה עליונה נמי כשר מ"מ מדלא פליג גם על סיפא דניטל צומת הגידין ש"מ דהוא מודה בניטל צ"ה דטריפה ואין ענין מזה שמכשיר רשב"א למעלה מארכובה עליונה לניטל צ"ה דליכא למימר כיון דמכשיר למעלה מארכובה עליונה בנחתך אף שגם צומת הגידין חסרין ש"מ דלא מטריף בניטל צ"ה דהא גם רבנן מכשרי למעלה מצ"ה ומ"מ מטרפי בניטל צ"ה ורשב"א לא פליג על זה כלל וגם רשב"א מטריף בניטל צ"ה וא"כ שפיר הקשו להך לישנא בתרא הוי ליה ללוי למימר יתר עליהם עוף דבנפסק חד מינייהו טרפה ודוק
ואמת שקשה לי ג"כ על מ"ש התוס' דף נ"ו ע"ב דבפלוגתא לא מיירי לוי וקשה מהא דבעי גמרא למימר לחזקי' דאין ריאה לעוף אילימא דלא מיטרפא בה (ופירש"י אם ניקבה) והתני לוי, ומאי קושיא דילמא קאמר דנקב אינו פוסל בריאה של עוף וחסרה גם בעוף פסול וא"כ לק"מ מדתני לוי, דכיון דר"ש מכשיר בבהמה בניקבה הריאה בפלוגתא לא קמיירי ולר"ש אפילו בבהמה ניקבה הריאה כשרה, ואולי י"ל דדוקא ביתיר לא מנה מה שהוא פלוגתא אבל מ"מ זה אמת כל מה שהיא טרפה בבהמה טריפה בעוף לד"ה לכל חד כדאית ליה ועיין מה שכתבתי לעיל
ובפלתי כתב שאם יש שאר צדדים להקל יש לסמוך ארמב"ן ע"ש, ותמהני דהא הרמב"ן לא אמר דבריו רק לשיטת הרי"ף ז"ל דמכשיר למעלה מצ"ה ולדידן דקיימ"ל למעלה מארכובה הנמכרת עם הראש טרפה כדלעיל ריש סימן נ"ה א"כ לא נפקא לן מידי בהך דינא של הרמב"ן, ואולי כוונתו דיש נ"מ ג"כ בטחול וכליות וכמ"ש לעיל ועיין מ"ש לעיל סימן ס"ד שהבאתי ראיה ברורה לסתור דברי מהרש"ל וגם דברי רמב"ן נסתרים משם עיי"ש, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן מ"ג
והקשה עוד בפלתי אי התוס' ס"ל כרמב"ן מהא דע"ז דף ו' וזבחים דף קי"ו הקשו התוס' אגמרא דפריך ודילמא נח גופי' טריפה הוי והקשו בתוס' הא חי' אחר המבול ג' מאות שנה ומאי קושיא הא בלא"ה כתבו התוס' דטריפות הניכר בחוץ מיירי וא"כ י"ל דנשבר רגלו בצ"ה ואח"כ חתכו למעלה וחזר להכשרו ויכול לחיות זמן רב ויש ליישב עפ"י מ"ש התוספות זבחים הנ"ל ד"ה אבל דמסתבר ליה למעוטי טריפה אע"ג דחי' ויולדת טפי ממחוסר אבר דמ"מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום עולם כולה האי עכ"ל, הרי עיקר הטעם דממעטינן טרפה טפי ממחוסר אבר מפני שאינה ראוי' לקיום עולם ואי מיירי בנשבר רגלו בצ"ה שפיר חזיא לקיום עולם אם יחתך למעלה עד שיוכל לחיות זמן רב כזה וא"כ מהיכא תיתי ממעטינן טפי טריפה כי האי ממחוסר אבר דטריפה בכה"ג חזי שפיר לקיום עולם ולמה נמעטו וע"כ משום מחוסר אבר הוא ומוכח דמחוסר אבר פסול כדרבי אלעזר ע"ש בגמרא ודוק
וקצת קשה להרמב"ן היכא קאמר מי איכא מידי דאילו מדלי פסיק ליה וחי' ומתתי פסיק ליה ומתה ומקשה כן למ"ד ארכובה שכנגדו בגמל ניכר בנחתך למעלה מצ"ה כשר והא גם למ"ד ארכובה הנמכרת עם הראש איכא ג"כ טחול דבניקבה טריפה וכשחותכה לגמרי חוזרת להכשרה וכן בכליות דלקו פסולין וחוזרים להכשרן כשחותכן אח"כ לגמרי, ומאי האי דקא מתמה דוקא על צומת הגידין וי"ל דבטחול יש לומר הטעם כמ"ש בדרישה שאינה טריפות מצד עצמו רק מטעם דסוף הכרס לנקב ובכליות כתב האגור דסוף בני מעים לנקב וא"כ אין חידוש בזה כיון שאינה טריפה רק מטעם דיגיע לקותא לכרס או לבני מעים ובניטל לא ילקו הכרס או ב"מ ואין זה חידוש כ"כ משא"כ בצומת הגידין שהם טריפות מצד עצמו ובזה לא מסתבר כלל דאי תלי' בהו חיותא איך נכשיר בניטלו לגמרי ונעדרו דבר שהנשמה תלוי' בו ודו"ק
(ד) נחתכו השנים בדקים כו'. בש"ך סק"ו הביא דעת הרב' פוסקי' מחמירין בשם רש"י דגם בבהמה אם נפסק רוב א' נמי טריפה והרשב"א תמה עליהם דמבואר בגמרא דרב אמר כן לחד לישנא ומר בר רב אשי פליג עליה וגם אמימר דלכ"ע לא מטריף ברוב א' קטן דאפילו לאמימר בעינן או רוב מנין דהיינו תרי קטיני או רוב בנין דהיינו חד אלימא והוא תמוה באמת, ולהליץ אפשר לומר דקשיא ליה דמבואר בגמרא דבעוף נפסק חד נמי טרפה כדלקמן ס"ח וקשיא ליה קושית התוס' מברייתא דלוי לא מנה זה ביתר עליהם עוף ותירוץ התוס' דחוק ולא ס"ל לרש"י וס"ל דהני דבעי רוב מנין ובנין ס"ל כרב הונא אמר רב דלא ס"ל ברייתא דלוי כמ"ש תוס' דף נ"ז ד"ה ל"ש ואם כן למסקנא דקיימא לן ברייתא דלוי כדמוכח דבדף נ"ז הקשה ממנו לחזקי' ובדף נ"ו ע"א הקשו גם כן סתמא דגמרא מברייתא דלוי וש"מ דקיימא לן כוותי' וקשה הא איכא יתר עליהם עוף דבנפסק רוב א' טרפה וצ"ל גם בבהמ' הדין כן דרוב א' טרפה ע"ש ודוק: