חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכה

ואם כן מאי קשה להו מצ"ה הא לא הוי מצי לאקשוי הכי מניטל צ"ה די"ל דס"ל כרבנן וחיסרון בפנים ל"ש חיסרון ובציר לן חד ומעייל בדוכתי' ניטל צומת הגידין ולפי דברי הראב"ד ניחא דהא בצ"ה יש ב' טרפות הא' בנתקפלו ממקום חיבורן וגם בנפסקו ואם כן לא מצי לשנויי הכי דאכתי תקשי ניהו דמעייל חדא או ניטל או נפסק מ"מ אכתי איכא חדא ואף אם מעייל ניטל אכתי נשאר נפסק דהוא טרפות ג"כ ושפיר הקשו דאף אם מעייל ניטל נשאר נפסק ואם מעייל נפסק נשאר ניטל צ"ה וע"ז תירצו דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה, ולפי זה צ"ל כי משני דסבר לה כרשב"א ע"כ צ"ל גם ניטל צ"ה כשר לרשב"א והה"ד נפסק ואם כן שפיר הקשו אם ס"ל כרבנן דניקבה הריאה טריפה ובציר לן חסרה ול"ל דס"ל ניטל צומת הגידין דהא ס"ל כרשב"א ולרשב"א גם ניטל צ"ה כשר עכצ"ל דס"ל כר' שמעון ואתי שפיר ודוק

וכן מוכח מדברי התוס' דף מ"ג שהקשו לעולא דלא ס"ל לקותא ליכא ח"י טרפות ותירצו דניטל צ"ה חשיב חד ולרכיש ה"ל בכלל בהמה בהמה שנחתכו רגלי' וקשה למסקנא דחשיב כל נקובי ופסוקי בחדא ואם כן ניטל צ"ה היינו נפסקו צ"ה, ואי נפסקו טרפה כ"ש ניטלו לגמרי ואם כן כבר נכלל בפסוקי כמ"ש הראב"ד בהדיא ועיין ט"ז דנחתכו היינו פסוקי וכבר חשיב לתרתי פסוקי בחדא וגם צ"ה בכלל וליכא י"ח טרפות ואי ניטלו לגמרי כ"ש הוא מפסוקת הגידין ואם פסוקה טרפה בודאי גם ניטלה לא גרע מנפסקו וכבר נכלל בפסוקי, ולדעת הראב"ד ניחא די"ל דמנה נתקפלו צ"ה והם שלימים וקיימים וזהו אינו נכלל בפסוקי ואתי שפיר ודוק

אמנם לפמ"ש מהרש"א דאין זה מדברי תוס' רק גליון יקשה על התוס' למה לא פירשו באמת כן דחשיב ניטל צ"ה בחד, ותירץ מהרש"א דדוחק הוא דנימא דאמוראי פליגי אי הוי בכלל נחתכו רגלי', ודברי מהרש"א דחוקים דמהיכא תיתי לא נימא כן אטו מחלוקת זה תלוי בעיקר הדין ולא נחלקו רק דלהך מ"ד הוי ליה בכלל בהמה שנחתכו רגלי', והוכרח לומר כן משום דס"ל לקותא ולאידך מ"ד לא סבירא ליה כן, ועוד קשה דלמא לכ"ע לא הוי בכלל בהמה שנחתכו רגלי' אלא דמאן דסבירא ליה לקותא ס"ל כר"י ב"ח ובציר לן חד דנקרע רוב חיצונה ומאן דלא ס"ל לקותא לא ס"ל כריב"ח ומ"מ דכ"ע ס"ל ניטל צ"ה בחד ולא הוי בכלל בהמה שנחתכו רגלי' ואף דהמקשה לא פריך מניטל צומת הגידין היינו משום דאיכא לדחוי' דה"ל בכלל בהמה שנחתכו רגלי' אבל למסקנא אין אנו צריכין לידחק בכך, אך אם התוס' לא ס"ל כראב"ד וסבירא להו דאין טרפות רק בנפסקו צומת הגידין והיינו ניטל והיינו נפסק אם כן מצי לשנויי דניטל צ"ה חשיב חד דהא למסקנא דכולה פסוקי חשיב כחד וניטל היינו נפסק וכבר נכלל בכלל פסוקי ואי אפשר למנות ניטל צ"ה והתוס' שהקשו מניטל צ"ה היינו בס"ד דלא חשיב כל פסוקי בחד כמבואר בגמרא ושפיר הקשו אבל למסקנא אי אפשר למנות ניטל צ"ה דכבר נכלל בכלל פסוקה ודוק

וכן נוטין הדברים גם בתוס' הנ"ל דכתבו דהוי ליה בכלל בהמה שנחתכו רגלי' ובשלמא אי נימא דלא מיטרפא רק בנחתכו שפיר י"ל דהוי ליה בכלל בהמה שנחתכו רגלי' אבל אם נימא דניטל צ"ה היינו נתקפלו וכולן שלמים וקיימים מה ענין זה לבהמה שנחתכו רגלי' הרי כאן הכל בשלמות רק שנקפלו ממקומן אלא ודאי התוס' מפרש דהיינו ניטל היינו נחתכו כמ"ש הב"י וכ"מ בפ"י וכן נראה גם כן מרשב"א בחידושיו דף מ"ג ע"ב שהקשה אדשמואל דאמר תורבץ הוושט ברובו למה לא הביאו בשב שמעתתי' ותירץ כיון דבחד אבר הוא משום חתיכת האבר הוא ואע"פ שאין שוין בשיעוריהן כו' כולו בחדא חשיב להו כדחשבו נשברו רגלי' וניטלו צ"ה בחד כיון דבחד אבר הוא תרווייהו משום חתיכ' ושבירה נינהו עכ"ל, ואי ס"ל לרשב"א דאפילו נקפלו נמי טרפה איך הוי בכלל חתיכה ושבירה הא צ"ה קיימים הם, אלא ודאי ס"ל דלא מטריף רק בנחתך צ"ה ושפיר ה"ל משום חתיכה ושבירה דהגידין נחתך וצ"ע

(ד) כנגד הערקום כשרה. עיין ש"ך סק"ד שהביא בשם ש"ד דאף כנגד הערקום יש להטריף דאין אנו בקיאין בבדיקת צ"ה והביא ראי' לדבריו מרש"י בא"ט דף נ"ז ע"א גבי צנא דאינקורי שנשתברו רגליהם בארכובה או למעלה מארכובה כו' וש"מ דגם בנשברו רגליהם בארכובה צריך ג"כ בדיקה בצ"ה והפ"ח לעיל ריש סימן נ"ה דחה דבריו ע"ש, ומ"ש ראי' מרש"י כתב שאינה ראיה דאטו כולי עלמא דיני גמירי והיו סבורין שיש לחוש לפסיקת הגידין ע"ש, ודבריו דחוקים דהא מבואר בגמרא דבדקינהו רבא בצומת הגידין ואם איתא דבארכובה אין חשש לצ"ה למה בדקינהו בצומת הגידין, ובאמת נעלם מהם דברי רש"י פרק בהמה המקשה שכתב אם נחתך בין הערקום לשוק טרפה, ש"מ דס"ל דבין עצם אמצעי לערקום יש גם כן צומת הגידין, ואם כן בעוף דליכא ערקום פשיטא דיש שם צומת הגידין לשיטת רש"י דבין הערקום לעצם אמצעי יש צ"ה והה"ד נמי בעוף דליכא ערקום דיש צ"ה בין עצם אמצעי לארכובה התחתונה וז"ב, ומדברי רשב"א בתה"א דף מ"ח הבאתי לשונו לעיל סימן נ"ה משמע דאין צומת הגידין רק בעצם אמצעי ממש ע"ש ומ"ש ריש סימן נ"ה

והנה הטור בסוף סימן זה הביא דעת רמב"ן שדעתו לפי דעת הרי"ף דמכשיר בנחתך בעצם אמצעי למעלה מצ"ה אף דבנחתך בצ"ה טרפה כדלעיל סימן נ"ה וס"ל לרמב"ן דבאם נחתך בצ"ה וחתכה אח"כ למעלה מצ"ה חוזרת להכשירה, והרשב"א ורא"ש ור"ן השיגו עליו, והנה ד"ז הגאון ז"ל בפלתי ביקש להוכיח מדברי התוס' דס"ל כרמב"ן דחוזרת להכשרה דבדף נ"ז ד"ה ל"ל הקשה למה לי' דאמר מתניתא ידענא כו' ואמר רב עלה וכן בעוף, מבהמה גופא ה"ל להוכיח והה"ד עוף, וקשה דלמא מבהמה גופא הוי מצינן למימר דרב ס"ל כרשב"א דמכשיר בהמה שנחתכו רגליה מארכובה למעלה כשרה ולכן הוכרח לדייק מהא דאמר רב וכן בעוף ש"מ דס"ל כרבנן, אלא ודאי בניטל צ"ה גם רשב"א מודה דטרפה ואם כן קשה ע"מ שהקשה התוס' ריש פרקין דניטל צ"ה הוי ליה בכלל בהמה שנחתכו רגלי', וקשה אכתי היכי משני ס"ל כרשב"א הא בניטל צ"ה גם רשב"א מטריף, ועכצ"ל דהכי פירושו דבודאי מניטל צ"ה לחוד לא קשה אם חוזרת להכשירו בחותך אח"כ למעלה מצ"ה ולהכי לא קחשיב ליה, אלא דקושית התוס' למ"ד ארכובה תחתונה ואם כן למעלה מצומת הגידין כל מקום שיחתך טרפה, ומשני ס"ל כרשב"א ואם כן למעלה מצומת הגידין כשר וחוזר להכשירו ולהכי לא חשיב ניטל צ"ה ע"ש, וקשה על זה דאי לא קחשיב רבי ישמעאל רק מה שאין חוזר להכשירו ונימא פשיטא דחוזרת להכשרה, אם כן מאי פריך מדר' עוירא דמטריף בניקב הטחול ומרכיש דמטריף בלקותא הא גם בנטלו טחול וכליו' כשר ודוקא נקב ולקותא פוסלין, ואם כן לשיטת רמב"ן פשוט דגם בטחול שניקבה וכליות שלקו אם חתכן אח"כ חוזרת להכשירה ולא חשיב ליה תנא דר"י, ועיין ר"ן פ' בהמה המקשה ומ"ש לעיל ריש סימן ך"ט ועכצ"ל לשיטת רמב"ן דאף דחוזר להכשרה מ"מ מקשה מיני' ואם כן קשה מה תירצו התוס' דה"ל בכלל נחתכו רגלי' אכתי קשה לתירוץ הנ"ל דס"ל כרשב"א אכתי בניטל צומת הגידין גם רשב"א מודה דטרפה וע"כ לרשב"א גם בניטל צומת הגידין כשר גם כן, ומה שהקשה על התוס' דלמא רב ס ירא ליה כרשב"א י"ל דודאי רבי אבא נמי הוי ידע פלוגתא דרב ושמואל בנשבר העצם דלרב באין עור ובשר חופין את רובו הבהמה אסורה וש"מ דלא ס"ל כרשב"א דלרשב"א אפילו נחתך למעלה מארכובה שרי, וגם ר' ירמי' גופי' למה לא שני ליה מהא דרב דבשר ובהמה אסורה דהא מבואר בגמרא בפ' בהמה המקשה דף ע"ו ע"ב דר' ירמי' אמר להא שמעתא דנשבר העצם בשר ובהמה אסורין, ופרש"י דרב ירמי' בר אבא תלמיד רב הוי ואמר לה משמי' דרב הרי להדיא דרב ירמי' אמר משמי' דרב דנשבר אסור וכ"ש נחתך ואם כן למה לא שני ליה ממילתא דרב גופי' דנשבר העצם אסור וש"מ דלא ס"ל כרשב"א ולק"מ, וכן מה שהקשה מגוף אטום דר' זכאי ס"ל עד ארכובה ור' ינאי ס"ל עד נקביו ואמר בגמרא דאיכא בינייהו טרפה חי' דר"ז ס"ל טא"ח ור"י ס"ל טרפה חיה ובנחתך מארכובה ולמעלה טרפה וקשה מנ"ל לחדש פלוגתא לימא דר' זכאי ס"ל דטרפה ור' ינאי ס"ל כרשב"א ואינה טרפה מארכובה ולמעלה, ומזה הוכיח גם כן דרשב"א מודה בניטל צ"ה ושם בגוף אטום אף צ"ה חסרים, ולפמ"ש י"ל דהא בלאו הכי ר' יוחנן דמבואר שם דס"ל עד טיבורו ס"ל דלא כר"א בניטל הירך כמבואר שם בגמרא דף ק"ד ור' יוחנן ע"כ ס"ל דלא כרשב"א ומודה דמארכובה ולמעלה טרפה מיהא הוי דהא סתמא דמתני' דפ' בהמה המקשה דמארכובה למעלה טרפה, ור' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה, וכן פירש"י שם בהדיא דר"י ס"ל טרפה חיה ועמ"ש לעיל סימן ן' ואם כן ע"כ מוכח דר' יוחנן ס"ל טרפה חיה ולהכי מוקמינן דגם רבי ינאי ס"ל הכי ולא הוי פלוגתא חדשה ומהיכא תיתי לומר דסבירא ליה כרשב"א ולא כסתם מתני' פ' בהמה המקשה (מיהו קשה דהא סתם משנה ריש א"ט דטרפה אינה חיה דקתני כל באין כמוה חיה טרפה