חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכד

נחמן לעולא לימא מר מצרף לבשר הא עולא ע"כ מיירי במקוה שאין שם בשר וקאמר דעור למטה שאין שם יותר רק עור הוי חיפוי ושם ליכא לצרף בשר שאין שם בשר גם קשה מאי הקשה לו ממתניתין דנקט עור ובשר הא שם מיירי ביש בשר, ועולא מיירי במקום שאין בשר ובמקום שיש בשר באמת עור לחוד לא מהני אי אמרינן דניטל שליש תחתון טריפה ולהכי מוכרח לומר עור ובשר דבמקום שיש בשר בודאי אין עור מועיל, ולכן ס"ל להרשב"א דלמאי דבעי למימר דמיירי בקנה משכא דידי' הפירוש בהיפוך דר"נ ה"ק ליה לעולא דעולא אמר דעור או בשר סגי וע"כ מיירי במקום שיש עור לבד וזהו אינו רבותא ופשיטא דכשר בכה"ג כיון שאין שם בשר עדיפא הל"ל דעור מצטרף לבשר דאפילו ניטל הבשר שתחתיו מ"מ מצטרף לבשר דהא עור ובשר תנן ומוכח דאפילו במקום שיש בשר וניטל מה שתחתיו מ"מ תצטרף לבשר כדמוכח במתני' דהך לישנא ס"ל עור ובשר היינו מחצית עור ומחצית בשר ולהכי לא קאמר ליה לימא מר עור מצטרף לבשר לחומרא כדאמר ליה באידך לישנא והיינו משום דכאן לקולא אקשי ליה דזהו אינו רבותא דעור מציל במקום שאין יותר מעור והוי לי' לאשמועינן דעור מצטרף לבשר נמי כשר דזהו אין חידוש במקום דקנה משכא דיציל והל"ל חידוש טפי ולכן אהדר ליה דאנן עור או בשר תנן וא"כ לא מוכח דעור מצטרף לבשר דלא מיירי רק במקום שיש עור לחוד ולא במקום שיש בשר ובאידך לישנא מקיל עולא דאפילו במקום דאיכא בשר סגי בצירוף ולכן אמר ליה לימא עור משלים לבשר לחומרא אבל במקום שאין כאן רק עור לחוד לכ"ע מגין וכשר וכמ"ש ודוק. מיהו עדיין קשה להך לישנא דגרס רירי' ועולא מיירי אפילו במקום שיש בשר ומנ"ל להקל בזה הא אנן לא קיי"ל כעולא ואפשר דגם זו אינה חידוש וא"כ במשנה דנקט אם עור ובשר חופין ע"כ לא מיירי בקנה רירי' דבזה סגי אפילו עור לחוד וכמ"ש לדעת רש"י ודוק ומ"מ לענ"ד צ"ע אם יש לסמוך ע"ז לדינא גם רשב"א וטור גופי' סותרים עצמן כמ"ש בסמוך ואפילו לדידן דקיי"ל כרמ"א להטריף בכל שבירה יש נ"מ בהפסד מרובה דיש להורות כהלכה ובכה"ג נלענ"ד להחמיר בכל גווני

ס"ט וכל הגידין מקרי סופן להקשות כן מדייק ב"י מרמב"ם שכתב סתם דגידין רכין אין חשובין כבשר ולא חילק בין סופן להקשות ולכן כתב ב"י דכל גידין סופן להקשות וקשה דבפרק יוד מהלכות קרבן פסח כתב ג"כ גידין הרכין שסופן להקשות ולמה לא כתב שם סתם כמ"ש בפ"ח מה"ש ועוד דבגמרא דפסחים דף פ"ד ע"א מבואר בברייתא דמזמנין עליהם בפסח ופרש"י שם דמיירי בגידין שאין סופן להקשות לריש לקיש ואנן קיי"ל כוותיה ואולי יש לומר דשם מיירי בגידין שבשאר מקומות אבל גידין שברגל סופן להקשות ולהכי כתב הרמב"ם בק"פ גידין שסופן להקשות דיש גידין בשאר מקומות שאין סופן להקשות ויש קצת סמך לזה בגמרא דאמר סתמא הנהו גידין רכין דאתי לקמיה דרבא ולא אמר דגידין שסופן להקשות דאתי לקמי' דרבא אלא ודאי כיון דמיירי שם בגידי רגל וסתם גידי רגל סופן להקשות ודוק

(י) או נקלף מעל העצם בגמרא מבעי' לן נקלף מאי פרש"י נקלף מעל העצם אותו בשר החופה ואינו דבוק בעצם וכך הם דברי המחבר כאן ויש לתמוה על רש"י דרש"י פירש רוב עוביו ורוב היקפו בד"ה רוב היקפו עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אפילו נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר עכ"ל ע"ש וקשה אם יצא העצם דרך נקב קטן ורוב היקפו מחופה בבשר ע"כ נקלף הבשר מהעצם ואם כן היינו בעין בנקלף וקיי"ל לחומרא דלא הוי חיפוי ואם כן פשיטא ביצא העצם דרך נקב קטן לא סגי לה דלא נקלף הבשר מן העצם ואפילו ללישנא ברוב עוביו משמע עכ"פ בלא יצא רוב העצם דכשר מיהו אף שאין הבשר דבוק סביב' ולרש"י ה"ל בכלל נקלף וכן קשה על הט"ו שכתבו פירש התוס' ורא"ש ומשמע דלדידהו אינה טריפה אף אם יצא דרך נקב קטן וכן נראה מדברי רמ"א שכתב שיש מחמירין אם יצא העצם דרך נקב קטן ומשמע דלשיטת הט"ו כשר אפילו יצא העצם דרך נקב קטן והא אם יצא רוב עצם לא סגי דלא נקלף וא"כ אין כאן חיפוי בשר כלל ואיך נכשיר וצ"ע והרמב"ם מפרש נקלף היינו שהבשר שעליו נקלף ולא נשאר רק קליפה דקה וזהו גם לרש"י טריפה ועיין פר"ח

שם או שניטל שלישיתו התחתון כבר הוכחתי לעיל דדוקא בניטל בכל החיפוי שלישיתו התחתון או רובו אבל מ"מ אם במחצית החיפוי ניטל שליש תחתון מצטרף בהדי אידך פלגא בשר וראי' ברורה לפי דברי רש"י דבעי למיפשט דניטל שליש תחתון כשר מהאי דאמר עולא עור הרי הוא כבשר ומזה הביא רמב"ח ראיה לעולא דעור או בשר תנן, ולכן פסק כוותיה ורשב"א ורא"ש דחו דאף דלא קיי"ל כוותיה דעולא מ"מ פשוט שפיר דניהו דעולא ס"ל דעור הרי הוא כבשר ועכ"פ לא עדיף עור לעולא מבשר לדידן וכי היכא דלעולא דסבירא ליה עור הרי כבשר ואי גם בבשר גופי' בניטל שלישיתו התחתון טרפה לו יהא עור כבשר בבשר גופי' טריפה בכה"ג ע"ש בת"ה דף מ"ט ע"ב ומ"ש דקה משכא דידי' ופרש"י דמיירי במקום שאינו בשר רק עור לבדו ואכתי קשה לפשוט מהא דעור מצטרף דבשר דשם ליכא לאוקמה במקום שאין כאן בשר דאיך משכחת לה צירוף כיון שאין שם בשר ועכצ"ל דלא מבעיא לן בכה"ג ובודאי בהא קיי"ל דמצטרף לבשר שהוא שלם כדמוכח מהא דעור מצטרף לבשר ולדידן לא גרע בשר שניטל שלישיתו התחתון מעור לעולא כמ"ש רשב"א ומוכח עכ"פ דבכה"ג מצטרף מיהו לבשר והדברים מוכרחין מיהו לגירסת ר"ח דגרס דקנה משכא רירי' לא מוכח מידי דגם עור מצטרף לבשר יש לאוקמה בכה"ג וביש רירין המדבקין בלא"ה כשר לשיטת המחבר מיהו אף לפמ"ש לעיל להחמיר בזה מ"מ ודאי מצטרף עכ"פ בקנה משכא רירי' אף אם ניטל שליש התחתון דחיפוי הבשר הוי עכ"פ כחיפוי עור לעולא וכמ"ש לשיטת רש"י דבשר שניטל שלישיתו תחתון לא גרע לדידן מעור לעולא כמ"ש מדבר רשב"א ודוק

(יא) נקדר הבשר כו' והוא שיהא הבשר דבוק כו' זהו פי' מה שאמרו בגמרא דף ע"ז והוא דקנה גרמא דידי' כפרש"י שם והרמב"ם בפ"ח השמיט זה וכבר תמה עליו הרב המגיד וכתב ואולי הי' לו גירסא אחרת ואפשר כיון שאמרו בגמרא דאם קנה גרמא דידי' מעלה ארוכה ואפשר דזה בכלל מ"ש עד שיתרפא הבשר וצ"ע

(יב) נשברה עצם כו' והוא שחזר כו'. כ"כ הרא"ש ורשב"א ושאר פוסקים בשם הגאונים ואפשר דהטעם אילו יצא רובו לא הי' חוזר ונקשר עיין בפוסקים, ולענ"ד ברור דטעמו הוא דסבירא ליה דאבר מדולדל לא הוי רק מה שאין בו כדי להעלות ארוכה וכ"כ בתוספתא בהדיא בפא"ט דאבר מדולדל היינו שאין בו כדי להעלות ארוכה וכיון דחזר ונקשר והעלה ארוכה בודאי לא יצא רובו לחוץ דהא חזינן דהעלה ארוכה ובשר מדולדל לא הוי רק מה שאינו מעלה ארוכה ולכן ביצא רובו לחוץ ה"ל בשר מדולדל דקים להו לחז"ל דבאם אין עור ובשר חופין את רובו אינו מעלה ארוכה ובהעלה ארוכה ודאי לא יצא רובו לחוץ דבשר מדולדל אינו מעלה ארוכה וכן משמע ברמב"ם בפ"ח דין ו' שכתב אבר המדולדל בבהמה שא"א לו לחזור ולחיות משמע שאי אפשר שידובקו בשום פנים, ולכן נוטין הדברים כמ"ש בב"ח דאפילו לא נקשר שבר אל שבר יחדיו מ"מ כיון דהעלה ארוכה בודאי לא הי' האבר מדולדל, ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אפילו לא נקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו כיון דהעלה ארוכה, דפשט התוספתא ורמב"ם משמע דלא הוי אבר מדולדל רק באי אפשר שידובקו בשום פנים וכמ"ש, כן נראה לי, וכן בפי' המשנה פ'. העור והרוטב דף קכ"ז שאבר המדולדל שאי אפשר שידובקו וירפאו בשום פנים: סימן

נו

(א) ניטל צ"ה. הראב"ד בפ' ח' מה' שחיטה דין ט"ו נראה שדעתו לאסור בנתקפלו הגידין מעל הארכובה ממקום חיבורן ולמעלה והסכימו לדבריו האחרונים, ובט"ז ביאר דעת הראב"ד דלא כמ"ש בב"י, ובאמת דין זה לא הוזכר בשום מחבר, ועיקר ראיית הראב"ד מדנקט במשנה ניטל צ"ה ובגמרא מבואר דבנפסקו נמי טרפה ולכן חילק ביניהם דאם נתקבלו הוי בכלל ניטל ובנחתכו הוי בכלל פסוקה, ולכאורה יש ראיה לדבריו דנקט במשנה ניטל ולא אשמועינן רבותא טפי דאפילו נפסקו וכל צומת הגידין קיימים מ"מ טרפה וצ"ל דניטל לאו היינו לגמרי רק שנתקפלו וקמ"ל במשנה דאפילו לא נפסקו כלל רק שניטלו ונתקפלו ממקומן טרפה ולשאר מפרשים צ"ל דניטלו ונפסקו שוין הם, ולכאורה יש ראיה לדבריו מדברי התוס' בריש א"ט שהקשו אהא דפריך הגמרא אתנא דבי ר"י מבסג"ר ושב שמעתא והקשו למה לא פריך מניטל צ"ה והקשה מהרש"א הא התוס' גופא כתבו בד"ה אפיק חדא דע"כ ר' ישמעאל ס"ל כר"ש דניקבה הריאה אינה טרפה רק חסרה ושפיר ה"ל ח"י טרפות אבל לרבנן בציר לן חסרה הריאה ע"ש