חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכג

דניטל שליש התחתון אפילו לדידן מצטרף מיהו לחיפוי רובו אם ניטל ממחצית מהחיפוי שליש התחתון דכשר, ולרש"י צ"ל דבהא לא מבעיא לן ופשיטא דכשר וזהו דוחק, ולרמב"ם ניחא דגורס רירי' וזהו משכחת לה אפילו במקום דאיכא בשר. שוב ראיתי בלח"מ תמה על הרמב"ם במ"ש ניטל שליש תחתון גם כתב דעור לחוד מציל וכנ"ל, ותירץ דהרמב"ם מיירי בדבוק ומפרש פירוש אחר והרשב"א שכתב בהיו רירין גם במקום הסמוך לארכובה שערום הפרק בלי בשר דסגי בחיפוי עור מסברא דנפשי' כ' כן ע"ש, ולא נהירא ונעלמו ממנו דברי רשב"א בחידושיו בתה"א דף נ' שנראה להדיא שמשם הוציא זה ע"ש ומ"מ לדעת הרמב"ם מ"ש הוא ברור ובזה מיושב נמי מה שהקשה ב"י על הרי"ף שהביא ברייתא כצורתה אם עור ובשר חופין את רובו ולא הביא כלל מה דאיתמר עלה וכתב הב"י דפוסק כל"ק דסגי בחצי עור וחצי בשר ולפמ"ש ניחא דהא למטה במקום שאין רק עור אפילו עור לחודי' מגין ולא יצא קולא רק במקום שיש גם כן בשר ולצרף העור עם הבשר, וכבר כתב הב"י על הרי"ף מה שהשמיט האיבעיות שנאמרו בגמרא היינו משום דלא שכיחי ובתוכם גם כן ניטל שליש תחתון וצ"ל גם זו אינה שכיח ולכן לא הביא כלל הך דעור משלים לבשר דלא משכחת לה רק בניטל הבשר שתחתיו וזה אינו שכיח ולכן לא הביאו אבל לא משום שפוסק כל"ק, ואפשר לומר בהיפך דאדרבא הרי"ף מחמיר טפי וס"ל כקושית הב"י דמאי דאיתמר דקנה משכא דידי' הוא דוקא לעולא דס"ל דעור לחודי' מציל אבל לפי מאי דלא קיי"ל כעולא למטה לא מהני העור לחוד וכן נוטים הדברים דאל"כ הוי ליה להרי"ף להביא הך דקנא משכא ללמוד באם נשבר למטה סמוך לארכובה התחתונה סגי בעור לחוד אלא ודאי ס"ל דלא קיי"ל כעולא וס"ל אפילו למטה צריך עור ובשר, ומה שלא הביא דעור משלים לבשר היינו משום דלא שכיח וכמו שכתבתי ודוק, ועיין בסמוך

אבל בעוף כו' ובמחצה בשר כו' אבל עור לבדו אינו מציל אפילו בעוף כ"כ רשב"א וטור ולכאורה לשיטת רשב"א וטור היא משנה שאינה צריכה דלפמ"ש בסעיף שאח"ז דהיכא דקנה משכא דידי' סגי בעיר לחודי' וע"כ הא דעור לחודי' אינו מועיל היינו במקום שיש בשר וא"כ אפילו אם עור הוא כבשר הא בבשר גופי' למאי דקי"ל להטריף בניטל שליש התחתון וע"כ ניטל מה שתחתיו ואפילו יהיה עור כבשר לגמרי מ"מ בניטל מה שתחתיו ואין הבשר שלם דניטל קצתו בפנים הוי כמו שליש התחתון ופשיטא דטריפה ועיין רשב"א בת"ה דף נו"ן שהוכיח כן כיון דלא שמענו רק מהמעשה שהי' ומעשה שהי' מצטרף לבשר הי' ולפמ"ש אין צריך לזה דבלא"ה לא משכחת לה שיהא כולה חיפוי עור דבמקום דקנה משכא באמת כשרה ובמקום דלא קנה משכי' אפילו יהא עור כבשר ופשיטא לו יהי' בשר גופי' בניטל שליש תחתון טריפה וא"צ לטעם הרשב"א דמעשה שהי' מצטרף לבשר הי' לרשב"א לשיטתיה וכמו שכתבתי וצ"ע

(ח) אסור מדרבנן. וכ"כ רשב"א ור"ן, אבל הרמב"ם בפרק חמישי ממ"א דעתו דאסור מן התורה אלא שאין לוקין עליו וזהו שאמרו בגמרא שאין בו אלא מצות פרוש לומר שאין לוקין עליו ונדחק הרב המגיד להביא ראיה לדבריו, וד"ז הגאון ז"ל הביא ראיה נכונה לדבריו דקשיא ליה קושית רבינו יונה גבי גידין רכין דאתא לקמי' דרבא ולשיטת הרמב"ם לא מיטרפא רק בעצם הקולית ושם אין גידין רכין רק בעצם אמצעי, ורבינו יונה הביא ראיה מזה דבפרק שני טרפה כדעה ב' דלעיל ס"א, אבל הרמב"ם דפסק כדעה ראשונה וצ"ל דשם השאלה היתה להתיר האבר וביקש לצרף גידין רכין וקשה איך אמר בגמרא ריש לקיש ואיסורא דאורייתא הא אין בו אלא מצות פרוש וע"כ דמן התורה אסור וראי' נכונה היא מיהו לרש"י דפרק האמצעי טרפה גם כן כדיעה ב' דס"א לא מוכח מידי דשפיר יש איסור תורה משום טרפות, ולכן הר"ן לשיטתי' דס"ל דאין בו אלא מצות פרישה בלבד הוכיח מזה כרש"י דבעצם אמצעי טרפה ושפיר הוי איסורא דאורייתא כמבואר בר"ן אלא שאני תמה על הר"ן דחשב מזה ראיה דבעצם אמצעי טרפה הוי דהא זה תליא בב' לשונות הנאמרים שם בגמרא דף ע"ו ע"א דללישנא קמא סבירא לי' לרב דטרפה למעלה מארכובה התחתונה ועולא מכשיר בעצם אמצעי וללישנא בתרא גם רב מכשיר בעצם אמצעי ולא מצינו חולק בזה ולכ"ע בעצם אמצעי כשר, ואם כן כיון דמבואר בגמרא דרב פפא מתני הכי אמר ר"י אמר רב כו' דארכובה היינו שכנגדו בגמל ניכר וליכא מאן דפליג להך לישנא ולכ"ע בעצם האמצעי כשר ותקשי ליה להר"ן גופי' דהא רב פפא הוא דאמר הכי לרבה רשב"ל ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התור' חסה כו' כמו שהביא הר"ן גופי' שם ורב פפא ס"ל כלישנא בתרא ואיך אמר דהוי איסורא דאורייתא וכן יש לתמוה על הר"ר יונה ורשב"א שהביאו ראיה זו וצ"ע, ואם כן יש ראיה ברורה להרמב"ם אפילו אם נפסוק כלישנא קמא כרש"י וסיעתו מ"מ מוכח כן מדרב פפא דאסור מן התורה ותיובתא לרשב"א ור"ן דס"ל שאינו אסור רק מדרבנן, וליישב דעות דס"ל דהוא דרבנן צ"ל כמ"ש לעיל או דשם היה בתוך הפרק או דבמקום צ"ה כולי עלמא מודו דטרפה ומ"מ על הרשב"א ור"י ור"ן שהביאו ראיה מזה תמוה וצ"ע, ויש עוד ראיה להרמב"ם מהא דאמרו בגמרא בנשבר עצם כו' אם עור ובשר חופין רובו כשר ואם לאו טרפה וכמה רובו כי אתא ר"ד אר"י רוב עביו ואמרי לה רוב היקפו ואפילו במקום שאין עושה אותו טרפה לענין האבר גופי' נמי קיי"ל כר"פ דבעינן רוב עוביו ורוב היקפו דגם על זה אמר ר"פ דבעינן תרווייהו ואם אין האבר אסור רק מדרבנן כיון דמספקא ליה לרב פפא למה החמיר להצריך שניהם הא ה"ל ספק דרבנן ועיין ט"ז סק"ז דהקיל כמה קולות מחמת שאין בו אלא מצות פרישה וקיל טובה משאר איסור דרבנן ולמה החמיר כ"כ להצריך תרווייהו אלא ודאי אסור מן התורה, ואם כן כל מה שהקילו בזה מחמת שהוא דרבנן אין להקל כלל דלרשב"א צ"ל אף שהוא דרבנן מ"מ החמיר רב פפא לחוש לשניהם, ובזה מיושב מה שתמה בט"ז על או"ה דמספקא ליה אם יש לאסור בנתבשל האבר או נצלה ולכן כתב להחמיר, ותמה בט"ז עליו דה"ל ספקא דרבנן, ולפמ"ש ניחא דכיון דחזינן דר"פ החמיר כשניהם משום דמספקא ליה ולכן החמיר גם כן מיהו לפמ"ש גם דברי או"ה אין נראין דמהיכא תיתי להקל בי' טפי משאר איסור דרבנן וכ"כ הפר"ח שאין להקל בו יותר משאר איסור דרבנן וכ"ש לפמ"ש דנראה כרמב"ם דאסור מן התורה ואם כן אפילו נסתפק אם יצא לחוץ לא מיבעיא דאבר גופי' אסור אלא אפילו נתבשל או נצלה ואין ששים כנגדו יש להחמיר באם נתבשל באינו מינו לפי מה דקיי"ל טעם כעיקר דאו' מיהו במינו אפשר להקל כדברי הב"ח וש"ך כיון דבלאו הכי מין במינו בטל ברובא והוי ליה כנשפך פך דספיקא דרבנן להקל, ואף דמדברי הש"ך נראה שאין זה דומה לנשפך כיון שיש ספק באיסור גופי' כמ"ש בכללי ס"ס ועמ"ש בסימן קי"א דלענ"ד גם זה כנשפך וכאן אפילו להש"ך יש להקל כיון דבלאו הכי רשב"א ור"ן ס"ל דאין בו רק מצות פרישה והש"ך מקיל בכל גווני וכן באיסור דבוק יש להקל דבלאו הכי אינו רק חומרא בעלמא כמ"ש הש"ך

והנה הלח"מ הביא ראי' גם כן לרמב"ם מדאמרינן בגמ' היכא קאמר הרבה מצלת על שאינה גופה יותר מגופא והרי אבר המדולדל דהוי גופה ומכל מקום מן התורה שרי באכילה לגמרי, וד"ז הגאון בפלתי דחה דבריו דאנן אמרינן דהוא עדיין נקשר בבהמה ואין בו איסור מן התורה דהוי גוף בהמה ולא שייך כאן הצלה, ולענ"ד כוונת הלח"מ ברור דכיון דמבואר בגמר' דמיתה עושה ניפול ובמתה האבר אסור משום אמ"ה כמ"ש שם דף ע"ב וברמב"ם דין ו' ומ"מ הלכה י"ב ועכצ"ל דשחיטה מטהרתו דאם דינו כקשור מהיכא תיתי דמיתה עושה ניפול הרי הוא כבהמה וע"כ דשחיטה מטהרתו דאין שחיטה עושה ניפול ואם כן שחיטה מטהרת האבר המדולדל שהוא גופה אף דמיתה עושה ניפול ול"ל דהוי כקשור בעצם הבהמה ולענ"ד זה ברור בכוונת הלח"מ שם דין י"ב ע"ש מיהו בלאו הכי אין זו טענה למעיין שם בגמרא דף ע"ג ע"א דר"מ השיב על מה שאמרו רבנן טרפה תוכיח ודחה ר"מ דשם הוא גופה ואהדרי רבנן דאין הוכחה ממה שהיא גופה דמצינו דמצלת על שאינה גופה יותר מגופה כגון בעובר אבל באבר המדולדל אף שהוא גופה מ"מ מצלת ושפיר תוכיח טרפה שאף שהוא גופה מ"מ לפעמים מצלת הרבה יותר מה שאינו גופה מגופה עיין שם בגמרא ודוק, וכן בלא נקשר שבר על שבר יחדיו יש להחמיר גם כן לאסור האבר כיון דלרמב"ם הוא דאורייתא כנ"ל ומ"מ אפשר להקל בזה כמ"ש הש"ך כיון דבלאו הכי יש שאינן מצריכין שידובק שבר אל שבר ובכה"ג יש לסמוך ועמ"ש לקמן סי"ב

ס"ח יש מ"ש, כ"כ הרשב"א והקשה עליו הב"י דהא בגמרא לא אמרו כן רק לעולא דמיירי בהכי וא"כ לדידן דלא קיי"ל כעולא אפילו קנה משכא דידי' מ"מ טריפה ותירץ שני תירוצים ודבריו דחוקים טובא ומנ"ל לרשב"א לומר כן ונראה דס"ל לרשב"א דהא קשה ללישנא דקנה משכא דידי' ומיירי למטה ושם אינו רק עור וקשה מאי קאמר רב