חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קכא

לחוד בלא נשמט אינה טריפ' א"כ מוכח כדברי המרדכי לגירסת הגאונים דקשה קושית הרשב"א הא דמיא לנטולי וצ"ל ע"כ דניטל לחוד אינו מטריף וכן נראה מדברי הרמב"ם שמנה בוקא דאטמא דשף מדוכתי' בכלל שבורה והפר"ח לעיל סימן כ"ט תמה עליו למה לא מנאו בכלל נטולה כמבואר בא"ט ד' נ"ד וכוונתו דאמרינן התם דלר' יוחנן ממעטי' דרב מתנא דמיא לנטולי ואפ"ה אינה טריפה ומ"מ מסקינן דבאיעכול ניבי' טריפה אפילו לרבי יוחנן ש"מ דהוי בכלל נטולה דמשמע בגמרא דלא ממעט רק דרב מתנא אע"ג דדמיא לנטולי לרבי יוחנן מ"מ ממעט ליה ולמסקנא דבעינן עיכול ניבי' מ"מ הוי בכלל נטולי עמ"ש לעיל סימן נ' ובאמת לק"מ דהרמב"ם גורס כגירסת הרי"ף רבו דגורס אדרב מתנא והנ"מ בעיכול ניבי' א"כ לרבי יוחנן אף דאיעכול ניבי' מ"מ כשר ואנן קיי"ל כריש לקיש דהכי סבירא ליה סתמא דגמרא גם מדאייתי ליה בשב שמעתא וכ"כ הרשב"א להדיא בחידושיו דקיי"ל כריש לקיש בהא לגירסת הגאונים ולריש לקיש מבואר בגמרא דלא דמיא לא לנטולי ולא לפסוקי, אלא שהרמב"ם הכניסה בשמנה טרפות של עולא דכל טרפות נרמזים בהם ולכן ס"ל דהוא בכלל שבורה כיון דבעינן שף מדוכתי' ואף דמשמע בגמרא לריש לקיש לא דמיא כלל לטריפות דמתני' ואם איתא הא דמיא לשבורה היינו דלשבורה דמתני' לא דמיא דבמשנה נקט נשתברו רוב צלעותיה ולזה לא דמיא אבל מ"מ נכנס בשמנה טריפו' בסוג שבורה וזה ברור, ואי ס"ל להרמב"ם דאיעכול ניבי' לחוד טרפה ה"ל להכניסו בסוג נטולה א"ו ס"ל בעינן שף גם כן ולכן ה"ל בכלל שבורה כיון דהירך דבוק ולא ניטל אלא שנשמט ממקומו, וכן משמע ברמב"ם פ"י שפרט ע' טרפות ומנה נשמט הירך מעיקרו ולא הזכיר איעכול ניבי' אף דכוונתו באיעכול ניבי' כמ"ש להדיא בפ"י הנ"ל, והיינו משום דעיקר הטרפות משום שמוטת ירך ובלא איעכול הדרא בריא, ואי סבירא לי' להרמב"ם דבעיכול לחוד טרפה לא הי' לו לטענות בפרטי הטרפות רק איעכול ניבי' לחוד דזהו לעולם טרפה אלא ודאי סבירא ליה כהמרדכי, ומה שהביא ראיה בתשובת רשב"א שהובא לקמן ס"ז יש לדחות דשם מיירי בנשבר ואם נתעכלו ניבי' ודאי סופו להשמט, גם הב"י הביא ראיה מתשובת רשב"א הלזו דבשף מדוכתי' אפילו נתעכלו מיעוט ניבי' כבר ע"ש

ס"ו נשבר עצם הקולית כו'. עיין מ"ש הפר"ח ולפמש"ל אתי שפיר דבנשבר גם הב"י מודה דאם איעכול ניבי' סופו להשמט וזהו ראיה גם כן למ"ש

ס"ז וי"א דוקא כשעור ובשר חופין את רובו. כן כתב רמ"א בשם תשובת הרא"ש, והיינו דס"ל דנשמט דינו כנשבר וכי היכא דבנשבר שם טרפה הה"ד בנשמט, ובפלתי כתב דהר"ר יונה לא סבירא ליה כן דהביא ראיה לפסוק כלישנא בתרא דארכובה היינו הנמכרת עם הראש והביא ראיה מהא דלקמן בגידין רכין דאתא לקמי' דרבא ואמר רבא למאי ניחוש לה והרי אותן גידין לא משכחת להו בעצם הקולית שאין שם גידין כלל אלא בעצם האמצעי, ולדברי הגאונים לא משכחת לה שהרי אין טרפות בעצם האמצעי אלא צ"ה לבד עכ"ל, וקשה מאי קושיא דלמא שם נשמט עצם הג' מעצם אמצעי וצריך עור ובשר חופין את רובו ושאל אי גידין רכין מצטרפין ע"ש בפלתי, ותמהני עליו דהא פשוט דלהרא"ש אין נשמט באין עור ובשר חופין את רובו גרע מנחתך ואם נחתך כשר כ"ש נשמט באין עור ובשר חופין את רובו, ואם כן לדברי הגאונים דנחתך שם כשר כנראה להדיא מדברי רשב"א ור"ן ופשיטא דנשמט באין עור ובשר חופין רובו דכשר דלא גרע מנחתך לגמרי והרמ"א לא אמר רק דדינו כנשבר והיינו לדידן דקיימא לן כדיעה שני' דנשבר באותו פרק טרפה דהוי כמו נחתך בזה סבירא לי' להרמ"א דהוא הדין נשמט באין עור ובשר חופין הוא כנשבר אבל אם נחתך שם כשרה כ"ש נשמט ואין עור ובשר חופין את רובו ואם כן שפיר הקשה לדברי הגאונים דס"ל שאין טרפות בעצם אמצעי רק מצ"ה אם כן מאי גידין רכין יש בעצם הקולית וזה ברור, מיהו י"ל דהרי"ף והגאונים סבירא להו כשיטת הרא"ש דבתוך ארכובה דינו כלמעלה מהארכובה ולמעלה מארכובה היינו מסוף ארכובה ולמעלה והוא הדין לשיטת הגאונים דמפרשין על ארכובה שכנגדו בגמל ניכר בתוך ארכובה זו טרפה כמו למעלה מארכובה דלמעלה מסוף ארכובה העליונה טרפה ושם יש גידין רכין בארכובה האמצעי וכ"ש אי ס"ל אפילו בתוך הערקום טרפה כמ"ש הרא"ש, וגם באותו ארכובה שכנגדו בגמל ניכר ביש שם ערקום כמ"ש במרדכי פרק בהמה המקשה, אם כן לא קשיא מידי דשם יש גידין רכין דדוקא בקולית אין גידין רכין כמ"ש הר"ן להדיא, ואם כן מדלא תיתי ה"ר יונה ורשב"א ור"ן כן ש"מ דלא סבירא להו כהרא"ש דבין הפרקים טרפה כלמעלה מארכובה ואם כן כ"ש דיש לסמוך בנחתך הערקום שלמטה מהארכובה כמ"ש ריש סימן זה, ועיין מ"ש לקמן ישוב אחר על הגאונים לדעת הטור, ומה שהקשה על המפרשים בוקא דאטמא הוא עצם הירך מהא דאשכחי' רבי אבא לר"י דבדק בצ"ה ואמר לי' ל"ל למר כולה האי הא רב אמר שמוטת ירך כשרה וקשה אפילו מטריף שמוטת ירך בנשמט עצם אמצעי לכ"ע כשר והרי שם צ"ה ומזה הביא ראיה לרא"ש דבעינן עור ובשר חופין את רובו ואם כן הדר בריא ע"ש, ותמוה הוא דאם כן גם בעצם הירך י"ל דהדר בריא אע"כ ס"ל דנשמט הוא כנחתך ומאי ראיה להרא"ש וגם לרא"ש קשה, ובעיקר הקושי' י"ל בוודאי לס"ד דשמוטה כחתוכה פשיטא גם בעצם אמצעי טרפה אם נחתך שם טרפה, מיהו למסקנא דשני לן בין שמוטה לחתוכה אם כן בנשמט עצם אמצעי מהיכא תיתי להטריף דדוקא בבוקא דאטמא קיומא לן דטרפה ולא בעצם אמצעי ויתר דבריו מגומגמים גם כן, ומה שהקשה להמפרשים בוקא דאטמא היינו עצם האמצעי שנשמט מן השלישי תקשי איך אמר רב שמוטת ירך טרפה ולאינך מפרשים היינו עצם האמצעי מן הקולית אם כן תקשי ללישנא דס"ל לרב דאינה טרפה רק בנחתך בעצם השלישי ואיך יהי' טרפה בנשמט לו יהי' נחתך לגמרי, זהו קושיא גדולה, ומצאתי ברשב"א במ"ה דף מ"ב סוף ע"א שהקשה כן וליישב דעת הראב"ד צ"ל דס"ל כהרא"ש דבין הארכובה הנמכרת לשני' דינו כלמעלה מארכובה והה"ד למאן דאמר ארכובה שכנגדו בגמל ניכר בנחתך בין הפרקים דינו כלמעלה מארכובה ולהך מימרא דינו כנחתך וכמ"ש לדעת הגאונים, ולכן לא השיג הראב"ד על הרמב"ם דהרמב"ם הביא לשון המשנה כצורתה וי"ל בארכובה גופה טרפה גם כן

(ז) אם יש לה ג' רגלים טרפה, רש"י בפא"ט דף נ"ח ע"ב כתב דלהכי טרפה דה"ל כשמוטת ירך, ולכאורה קשה למה לא פירש דה"ל חסר צ"ה ולהכי טרפה, ואין לומר דרש"י ס"ל כרמב"ם דהיכא דנאמר ניטל נברא חסר כשר וכיון דאיתמר ניטל צ"ה נבראו חסרים כשר, דכבר כתבתי לעיל סימן נו"ן דרש"י ס"ל כרשב"א, ונראה דס"ל דרב הונא אתי ככ"ע, וללישנא בתרא דרב ס"ל ארכובה שכנגדו בגמל ניכר כדעולא, אם כן בנחתכה למעלה מצ"ה כשרה אף דצ"ה חסרו גם כן מ"מ כשר ולכן פירש דרב הונא משום בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואתי שפיר ככ"ע, ולכן לא הבנתי מ"ש בפלתי אות ז' בנברא חסר פרק אמצעי דצ"ה חסרים תליא בשיטת רמב"ם ורשב"א ולפמ"ש בלא"ה כשר להרמב"ם לפי מ"ש דארכובה שכנגדו בגמל ניכר ומוכח אפי' לרשב"א חסרו צ"ה כשר ונראה דכוונתו דיש נ"מ לדיעה ב' שבש"ע ס"א דלדיעה זו דנחתכו מיירי למטה מצ"ה י"ל חסרו צ"ה טרפה גם כן, ומדברי רש"י נראה גם כן דס"ל כמ"ש הר"ן בניטל הירך אפילו לא איעכול ניבי' טרפה דלא הדר בריא דהא הוא פי' דהיינו טעמא דחסר טרפה משום דה"ל שמוטת ירך אף דשם לא מיירי מעיכול ניבי'

שם מראש עצם התחתון ולמעלה. קצת קשה על המחבר דכאן סתם כדיעה שני' דלדיעה קמייתא דלעיל ס"א אפילו עומד למעלה מעצם התחתון כל שאינו למעלה מהעצם האמצעי כשרה לשיטת המחבר כמ"ש בב"י שאין יתר פוסל רק במקום דנחתך פוסל ואם כן לדעה ראשונה ברור דאפי' הוא למעלה מעצם התחתון כשר כל שאינו למעלה מעצם אמצעי, והנה הט"ז האריך כאן והביא לשון הטור והוא שיהא יתר זה מראש עצם התחתון ולמעלה בכל שהוא מחובר בין במקום צ"ה או למטה מהן עכ"ל והקשה הט"ז דלעיל סימן מ"א כתב הטור סתם להטריף בב' כבדים ולא כתב דאין אוסרים אם הם למטה ממקום מרה וחיותא ולכן פירשו הט"ז והסכים עמו הפר"ח דמ"ש הטור מראש עצם התחתון היינו עצם הסמוך לפרסות דזה אינו רק דלדול אבל למעל' מעצם התחתון טרפה אפילו באמצע ארכובה הנמכרת עם הראש ע"ש, ואין דבריהם נראין כלל בפי' דברי הטור דמיד בסמוך כתב הטור כל מקום שאם יחתך הרגל טרפה כגון מעצם התחתון למעלה לרש"י כו' וכאן בודאי הוא עצם התחתון היינו ארכובה הנמכרת עם הראש דבזו טרפה לרש"י כדלעיל ס"א ואיך נאמר דמ"ש מיד בסמוך עצם התחתון לא קאי על זה גם הרא"ש בפ' בהמה המקשה קרא לארכובה הנמכרת עם הראש עצם התחתון, ולכן ברור כוונת הטור כמ"ש ב"י דדוקא