חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קיח

על ארכובה עצם התחתון כמ"ש בפסקיו, אכן מהרש"ל בפ' בהמה המקשה השיג על הרא"ש מסברא דנפשי' וס"ל כמ"ש בש"ע דבנחתך בערקום דינו כלמטה מארכובה, והובא בט"ז ובש"ך ג"כ, והביא ראיה לדבריו מגמרא דעולא פריך לרב יהודא לדידך מאי וכן שניטל צ"ה דאם נחתכה למעלה בלא"ה ניטלו צ"ה, ואם נפרש כדברי הרא"ש דבערקום טריפה א"כ א"ש וכן שניטל דמארכובה למעלה בסמוך מיד אין כאן צ"ה, ואע"ג דבש"ד משמע דעל הערקום יש חשש צומת הגידים כבר פי' בט"ז דמיירי בין הערקום לשוק, ובודאי בגמרא מבואר בהדיא ד' ע"ו דאיכא מ"ד דאערקומא גופי' ואמרו לא תציתו ליה ואם נפרש כפירש הרא"ש דלמעלה מעצם התחתון טריפה מיד א"כ א"ש למעלה מעצם התחתון טריפה אף דיש כל עצם האמצעי שאין בו צ"ה א"כ לק"מ לר' יהודה וזהו ראיה ברורה לענ"ד, ובפלתי תירץ דלמעלה מארכובה קשיא ליה ע"ש ולא הבנתי דהא למסקנת הרא"ש שאין הדיוקים סותרים ולמעלה היינו מעצם התחתון וא"כ א"ש מילת למעלה מעצם התחתון על כל הערקום אף דאין שם צ"ה מ"מ טריפה מחמת חתוכת רגל, גם מדברי רש"י נראה כן דכ' למעלה מיד בסמוך משמע היינו ניטל צ"ה משמע דמיד בסמוך הם צ"ה, ומה שהביא הרא"ש ראי' מרש"י דכ' נשתברו רגליהם בארכובה וכו' היינו דשם מיירי בעוף דלית ביה עצם האמצעי כמ"ש הפר"ח, ובלא"ה יש לדחות כמו שכתוב הפר"ח שאין ראי' מדברי רש"י, ולכאורה משמע מדברי רש"י שכ' למ"ד דעלוי ערקומא ואם נחתך בין עצם אמצעי לאותו ערקום טריפה ע"ש דכונתו דטריפה משום צ"ה וקשה הא בלא"ה טריפה משום חתוכת רגלים, א"ו דבין הפרקי' דינו כלמטה מארכובה וכשרה אי לאו צ"ה, ובזה מיושבים הדיוקים אם נפרש כפירש מהרש"ל דגם הערקום הוא בכלל ארכובה הנמכרת, ולמטה מן הארכובה היינו מהערקום ולמטה, ולמעלה היינו למעלה לגמרי בשוק מ"מ א"ש דלא סתרי הדיוקים דבאמת בין הערקום לשוק כשרה מחמת חתוכת רגל, ומ"מ לא פסיקא ליה דכשרה דמ"מ טריפה מחמת צ"ה אם נחתך לגמרי, ולהכי נקט בסיפא למטה מן ארכובה דלמטה מהתחלת ערקום אין כאן צ"ה וא"ש אלא דיש לדחות מרש"י הנ"ל דכוונתו י"ל שאם נחתך צ"ה לבד זולת הרגל טריפה, ומ"מ לענ"ד נראה כדברי רש"ל וכן משמע מדברי התוס' שכתבו דלעולא א"ש למטה מיד ולמעלה מיד ולר"י לא אתי שפיר למטה מיד ולמעלה מיד ע"ש משמע דמיד סמוך לארכובה הנמכרת הוא צ"ה כדברי רש"י ולהרא"ש יש ביניהם ברחוק בערקום גם אשתמיטתי' להאחרונים דברי רשב"א בתה"א ד' מ"ח ע"א וז"ל שם ואמר רב חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה באיזו ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש כלומר כל שנחתך הרגל הנמכר עם הראש ואפילו נחתך אותו עצם הנקרא ערקום כשרה אבל למעלה מאותו ארכובה כלומר שנחתך ראש התחתון של עצם האמצעי ששם צ"ה טריפה עכ"ל ע"ש הרי בהדיא דס"ל דוקא במקום צ"ה טריפה ללישנא קמא דקיי"ל הכי שאינה טריפה רק בנחתך בעצם האמצעי הנקרא שוק ואין ספק אצלי שיצא לו להרשב"א כן ממה דמשמע בגמרא למעלה מארכובה מיד יש שם צ"ה וכמ"ש לעיל והרשב"א ס"ל דבין ערקום לשוק אין שם צ"ה רק שמתחילין מתחילת השוק וא"כ שפיר הוכיח דדוקא במקום צ"ה ולמעלה טריפה אבל לא למטה מצ"ה ע"כ נלענ"ד דיש לסמוך עליו כמ"ש בש"ע בהפ"מ כיון דבלא"ה הרבה פוסקים פוסקי' כדעת ראשונה בש"ע, ולכן באם נחתך בתוך הערקום יש להקל אם לא בין ערקום ובין השוק כמ"ש בש"ע דבזו יש להטריף אף על גב דהרשב"א מקיל בזה כמ"ש מ"מ יש להחמיר

(ב) ונהגו כו' כסברא האחרונה זהו דעת רש"י שכתב דקיי"ל לחומרא כהך לישנא דלמטה מארכובה היינו מהנמכרת עם הראש ומהרש"ל ביש"ש דחה להעמיד דברי רש"י וד"ז הגאון בפלתי כתב דמהיכא תיתי שלא לפסוק כלישנא קמא, ואי משום דהקשה עולא לר"י מאי וכן שניטל צ"ה וכו' ופרש"י דל"ל דתני ארכובה בלא צ"ה וצ"ה בלי ארכובה דהא נחתכו קתני וליתני ניטל צ"ה וכ"ש בנחתך כל הרגל וקשה הא אכתי לא נשמע דלמעלה מצ"ה טריפה די"ל דאין מדמין הטריפות ומכל מקום למעלה מצ"ה י"ל דכשר וצ"ל דאכתי לא ידע דאין אומרים בטריפות זה דומה לזו וא"כ למסקנא לק"מ ע"ש, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא גם לעולא צ"ל כן דעולא מפרש ארכובה שכנגדה בגמל ניכר והיינו דיעה א' שבש"ע וס"ל בנחתך למעלה מצ"ה כשר ומפרש למטה מן הארכובה מיד סמוך לארכובה ותקשי ליה הא אפילו בניטל צ"ה לחודייהו טריפה וע"כ צ"ל דמ"מ למעלה מצ"ה כשרה דאין אומרים כו' וחותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחייתה א"כ גם לרב יהודא י"ל לשיטתי' ג"כ דלהכי הוכרח למתני נחתכו דמניטל צ"ה הוי מצינן למימר דכנחתכו רגלי' למעלה מצ"ה כשרה ומאי הקשה לר' יהודא דאי אסיק אדעתיה הך סברא לק"מ לרב יהודה דמוכרח לאשמועינן נחתכו דלא נשמע מניטל צ"ה להטריף בנחתכו למעלה מארכובה, ואי לא אסיק אדעתיה הך סברא ליקשי ליה לנפשיה איך תהי' חתוכת בצ"ה טריפה, ולמעלה מהם תהי' כשרה, ולכן דבריו צ"ע. וליישב דעת רש"י י"ל דבלא"ה הקשו התוס' מה (נראה שכאן מהופך בכמה מקומות שצריך להיות מגיו נכתב לבר ובמקום לבר נכתב לגיו) הקשה עולא לר"י מאי וכן הא י"ל דצ"ה הם דאגרמא לגיו ואם כן למעלה מארכובה מיד בסמוך שעדיין אין צומת הגידין ותירצו דר"י גופי' ס"ל דאגרמא לבר ע"ש ובזה מדוקדק הלשון לדידך מאי וכן וכו' ולכאורה הא רב יהודא אמר כן משום רב ור"ח ולא משמי' דנפשיה והל"ל כן לרב ור"ח ולמה אמר דוקא לדידך ולפמ"ש התוס' הוא נכון ומדוקדק דודאי לרב ור' חייא לק"מ די"ל דס"ל דאגרמא ולגיו א"כ א"ש המשנה למעלה מיד בסמוך, מיהו לרבי יהודה דס"ל דאגרמא ולבר א"כ ל"ל הכי דלמעלה מיד בסמוך הן צ"ה וא"כ א"ש הלשון לדידך היינו דאתה אומר כן משמע שגם אתה סובר כן בשלמא רב ור"ח י"ל דס"ל דאגרמא ולגיו א"כ א"ש המשנה למעלה ביד בסמוך ושם ליכא צ"ה אלא לדידך דס"ל דאגרמא ולבר, ואעפ"כ אתה סבור כרב ור' חייא ותקשי לך אמשנה מאי וכן דלדידך למעלה מיד בסמוך הן הן צומת הגידים, והנה רש"י פירוש בדף ע"ו ע"ב בשל תורה הלך אחר המחמיר ומעלוי ערקומא כו' ע"ש דמשמע מלשון רש"י דלהכי מחמירין כמ"ד מעלוי ערקומא משום דמחמירין בשל תורה, וכן פירוש אהא דקיי"ל כדעה אחרונה להחמיר ע"ש, וא"כ אי הוי אמרינן דצ"ה הם דאגרמא ולגיו א"כ מהיכא תיתי שלא לפסוק כלישנא קמא, ואי משום קושיא דעולא הא לק"מ די"ל כקושית התוס' דלמעלה מיד אינן צ"ה וכיון דבשל תורה אזלינן בתר המחמיר ולא בריר לן הלכתא היכא, זיל הכא לחומרא והכא לחומרא ומחמירין כלישנא קמא דשמא הלכה כמ"ד דאגרמא ולגיו וצ"ה מחמירינן כמ"ד לאגרמא ולבר והכא והכא לחומרא וא"ש ודו"ק

עוד נראה דבאמת יש להבין על מ"ש רש"י ליתני ניטל צ"ה וכ"ש נחתכו, וקשה הא קיי"ל בנשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו טריפה כדלקמן ס"ה והטעם דהוי ליה כאילו נחתך ועיין בכ"מ פ"ח מה"ש דאפילו נשבר בצ"ה לשיטת הפוסקים כדיעה ראשונה שכ' המחבר אם בדקו צ"ה ונמצאו שלימים כשר (ועמ"ש לקמן) וא"כ ע"כ הא דקיי"ל נשבר העצם למעלה מארכובה טריפה, היינו משום דה"ל כנחתך למעלה מארכובה וזה פשוט דזהו עיקר הטעם להטריף בנשבר וא"כ קשה אי הוי תנן ניטלו צ"ה אכתי לא הוי ידעינן בנשבר ואין עור ובשר חופין את רובו דיהא טריפה דמהיכא תיתי להטריף הרי צ"ה שלימים וקיימים ולהכי נקט נחתכו לאשמועינן דהטריפות מחמת הרגל וממילא שמעינן אפילו בנשבר שהיא טריפה אף שצומת הגידים שלימים (נ"ל דס"ד) אף אם נשבר במקום צ"ה מ"מ כשר כיון שצ"ה קיימים כמ"ש הכ"מ, ולהכי אשמועינן בנחתכו, וא"ל דתקשי ליתני נשברו רגלי', דהא בלא"ה לרב דס"ל הה"ד בנשתברו ע"כ הא דנקט נחתכו ולא נקט נשתברו היינו משום דאין חילוק בין נשתברו לנחתכו, גם י"ל דקמ"ל רבותא דלמטה מארכובה אפילו נחתכו כשר, וא"כ לא מצי למיתני ניטל צ"ה דלא נשמע נשברו רגלי' באין עור ובשר חופין את רובו, ומסיפא לא הוי מצינן למידק מהא דנקט נשברה העצם ויצא לחוץ אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לא אין שחיטתו מטהרתו ומפרש רב דאבר ובהמה אסורי דהא ליתא דודאי למסקנא באמת דנקט במתני' דנחתכו טריפה י"ל הה"ד נשבר, אבל אי לא הוי נקט במשנה רק ניטל צ"ה מהיכא תיתי להטריף בנשבר העצם (נ"ל דלמא) כדברי שמואל באמת דבהמה מותרת, וא"כ איצטריך למיתני נחתכו רגלי' וצ"ל דאכתי לא אסיק אדעתי' דרב אוסר בנשבר והוי ס"ד כשמואל דמתיר הבהמה וא"כ למסקנא דאמר רב אפילו בנשבר טריפה א"כ לק"מ ליתני ניטל צ"ה לחוד די"ל להכי נקט נחתכו לאשמועינן רבותא בנשבר דליכא משום צ"ה ודו"ק, ורש"י פי' רכובה בלא צ"ה כגון נשבר העצם ופריך הא נחתכו קתני והך מ"ד ס"ל כשמואל נחתכו דוקא וליכא נ"מ, ולמסקנא דקיי"ל נחתכו לאו דוקא א"כ ל"ק מידי, ובזה יש ליישב לשון רש"י שכ' וכל"ק דרב עבדינן לחומרא