חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קטו

סימן

נג

(א) בהג"ה ויש מטריפין גם בבהמה בש"ך סק"ד הביא בשם ש"ד ס"ס פ"ו דמטריף שמוטת יד בבהמה או שבורת יד בגוף דחיישינן שמא איעכול ניבי' ותמהו עליו דהוא נגד הש"ס דמבואר בגמרא דף נ"ז שמוטת יד בבהמה כשרה ומהרש"ל פרא"ט סימן צ"ט כתב דבנשבר יש להחמיר דאינו נגד הש"ס דאפשר דנשבר ונחתך גרע מנשמט, ולא נהירא דקשה לפ"ז מאי טעמא לא אקשינן בריש א"ט לתנא דבי ר' ישמעאל והא איכא נשתברו ידי' דאף דנשמט כשר מ"מ בנחתך ונשבר טריפה וברגל אפילו נשמט טריפה, ועוד מנ"ל לש"ד להטריף בזה, וכי להוסיף על הטריפות יש ומנ"ל להטריף בזה ומה טעם יש לחלק בין איעכול ניבי' ללא איעכול, ואי' ואיפה הוזכר זה החילוק, ועיין מ"ש ד"ז הגאון בפלתי, ולי נראה בזה דהגש"ד ס"ל כהך דיעה דהובא ברשב"א ור"ן דמפרשין הא דאיתמר בגמרא שמוטת ירך ובדרב מתנא איתמר בוקא דאטמא דשף מדוכתי', ולכן ס"ל דשלשה פרקים יש ברגל ובוקא דאטמא היינו פרק השלישי המחובר לגוף ושם בעינן איעכול ניבי' ושמוטת ירך הוא בעצם השני המחובר לעצם השלישי וכמו שכתב הר"ן ע"ש וס"ל לס"ד דברב מתנא שאמר בוקא דאטמא דשף מדוכתי' זהו ענין משותף בין ביד בין ברגל ועיין פלתי, וא"כ שם טריפ' באיעכול ניבי' כדמסיק בגמרא ד' נ"ד ע"ב אדרב מתנא, והא דאמרינן שמוטת יד בבהמה ע"כ הכונה ג"כ על פ' השני המחובר בשלישי דומיא דירך שהכונה ג"כ על פ' זה כמ"ש הר"ן ומקום החיבור נקרא בוקא דאטמא וכבר נכלל בכלל דרב מתנא, והא דאמרינן דחסר ויתר ביד כשר וברגל טריפה, הכונה ג"כ בעצם השלישי אבל במקום החבור בגוף אפילו ביד טריפה דר"ל כדרב מתנא בשף מדוכתי' וברגל טריפה דה"ל כשמוטת ירך כדפרש"י נ"ח ע"ב ולהך דעות מיירי בלא איעכול ניבי' כיון דלא הוזכר זה בגמרא כמ"ש הר"ן וא"כ לפ"ז מה שאמרו שמוטת גף בעוף טריפה לרב היינו אפילו לא איעכול ניבי' דומיא דבהמה, אבל באיעכול ניבי' גם בעוף טריפה לכ"ע דהוי בוקא דאטמא דשף מדוכתי' והן הן דברי התשב"ץ שהביא בש"ך וז"ל שמוטת גף בעוף במקום חיבורן בכתף טריפה דחיישינן שמא איעכל ניבי', והש"ך ביקש להגיה דשמוטת גף בלא"ה טריפה, ולפמ"ש י"ל כונתו אפילו לדידן דקיי"ל כשמואל דס"ל דתבדוק וס"ל דבבדיקת הריאה בקיאינן מ"מ כיון דיש לחוש לאיעכול ניבי' טריפה דבהא לא בקיאינן ולק"מ

אלא דהר"ן הקשה על הנך מפרשים דמפרשי שמוטת ירך בעצם שני במקום שמחובר לשלישי מדחשבינן בא"ט שב שמעתא ואם איתא דשמוטת ירך מלתא אחריתא היא תמני הוי ולא הבנתי דבריו דודאי י"ל להך דיעה דס"ל במקום חיבורו לשלישי טריפה הוא דוקא משום דה"ל כנחתך שם וקיימ"ל דבהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה פסולה ואפילו בתוך הארכובה כמ"ש הרא"ש וא"כ י"ל דהוי בכלל בהמה שנחתכה רגלי' דטריפה ועיין ברא"ש דהה"ד תוך הפרק ולמעלה לאו דוקא, וכן מוכרח לדעה זו דודאי נשמט לא גרע מנחתך וא"כ קשה להך לישנא דמפרש בבהמה המקשה שארכובה היינו שכנגדו בגמל ניכר והוא בעצם השלישי ואפ"ה בעינן דוקא למעלה מהארכובה אבל במקום הפרק כשר, ונשמט לא גרע מנחתך, ואיפכא אמרינן בגמרא דשמוטה כשרה וחתוכה פסולה וכ"ש במקום דשמוטה פסולה שגם חתוכה פסולה מכ"ש וא"כ י"ל דה"ל בכלל בהמה שנחתכו רגלים וגדולה מזו כתבו התוס' דניטל צ"ה ה"ל בכלל בהמה שנחתכו רגלי' וכן כתבו בד"ה הנך ולק"מ

עוד אני תמה על הר"ן דודאי למ"ד בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעל' כשר כ"ש בכה"ג בנשמט שם דכשר, וא"כ למ"ד דארכובה היינו שכנגדו בגמל ניכר כדעה ראשונה לקמן סימן נ"ה ס"א ואפ"ה ר' שמעון בן אלעזר מכשיר כ"ש דשמוטה כשר, ואפילו למ"ד דארכובה היינו הנמכרת עם הראש מ"מ ודאי רשב"א אפילו בהך ארכובה שכנגדו בגמל ניכר מכשיר והה"ד בשמוטה שם, וא"כ כיון דאקשינן אדבי ר"י מבהמה שנחתכה רגלי', ומשנינין דס"ל כמאן דמכשיר כ"ש בשמוטה דכשר, ואיך שייך להקשות מזה אתנא דבי ר' ישמעאל דהוא ודאי מכשיר בשמוטה וזה ברור ודו"ק

מיהו לפ"ז למאי דלא קיי"ל כהך דיעה שהביא רשב"א ור"ן לא קיי"ל נמי כדברי הש"ד דמוכח דשמוטת יד אפילו במקום חיבורו בגוף נמי כשר, אלא דיש לחוש לדבריו בבהמת גוי כמ"ש בפלתי

אבל אין לחוש לזה עיין בטור די"א דגם בהמה צריך בדיקה וכ' דלא נהירא וטעמא מדאמרו בגמרא שמוטת יד בבהמה כשרה, שמוטת גף בעוף טריפה, שמואל אומר תבדק משמע ביד אפילו בדיקה אין צריך ולהך דעה צ"ל דכאן לכ"ע מהני בדיקה וכשירה ע"י בדיקה, ולמ"ש רמ"א בלא"ה ניחא דא"צ בדיקה כלל ובראינו דנצרר לא מצינו מאן דפליג בהדיא די"ל כ"ע מודה בזה

(ב) רמ"א אבל אין חוששין לזה אם לא שרואה שנצרר הדם, לא נתבאר בדברי רמ"א אם זה קאי דוקא אם אין רק אגודל בצמצום אבל אם יש אגודל ברווח אפילו נצרר הדם מעבר לצלעות כשר, או דבנצרר אפילו ביש אגודל מרווח מ"מ טריפה, ובתה"ד כתב דאין להחמיר אם יש אגודל מצומצם ובין כך ובין כך כתב שיש לעיין בצלעות כדאי' בהג"מ ומשמע מדבריו אפילו באגודל מרווח גם כן צריך בדיקה וע"ז כתב בד"מ שלא ראה חוששין לבדוק ומשמע באם שנצרר טריפה אפילו באגודל מרווח ובאמת בהג"מ לא כתב אלא בנשבר סמוך לגוף צריך בדיקה וי"ל דמודה ביש אגודל מרווח שאין צריך בדיקה והה"ד אפילו ראה שנצרר הדם ובפרט דהב"י מכשיר בלא"ה אפילו בפחות מאגודל אפילו ראו שנצרר וביש אגודל מרווח יש לסמוך עליו ומכ"ש ברחוק הרבה דאפילו נצרר אין לחוש

(ד) מחבר נמצא הנף כו' הקשו דהא המחבר ס"ל להקל בנשבר הגף כמ"ש בס"ב, ולי נראה דכאן מיירי מה שתחוב בגוף כבוכנא באסיתא דבזו דינו כנשמט כמ"ש בב"י, מיהו יותר נראה כמ"ש האחרונים דמיירי ביש עוקץ בשבר דהריאה צריכה בדיקה ואינה לפנינו, ולכן כתב הפר"ח על דברי רמ"א שאינן מכוונים שכתב דיש מכשירין בזה ויש לסמוך על זה בנשבר כיון דיש מכשירין בלא"ה וכיון דהמחבר מיירי ביש בו עוקץ ובהא ליכא מאן דמכשיר, ולי נראי' דברי רמ"א דמדברי הרשב"א בחידושיו והר"ן שכתבו דמכשירין סתמא במתני' נשתברו אגפי' ומיירי אפילו בסמוך לגוף ומשמע אפילו נשבר סמוך לגוף ממש, וגם הר"ן לא חילק בין יש עוקץ לאין בו עוקץ, ומה שהחמיר הרשב"א עיין בב"י שלא החמיר רק מטעם חומרא מפני שנמצא בתשובה כן בשם רש"י ומשמע מתחילה הי' סבור שאפילו יש בו עוקץ אין להחמיר, ובטעם הדבר י"ל דדוקא בנשמט יש לחוש לריאה שכששומטת גפה מנתקת הריאה וזהו דוקא בנשמט הגף מעיקרו אבל בנשבר לא חיישינן לריאה, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ח מה"ש שכתב דעוף שנשתברו אגפי' מותר כבהמה שנחתכו ידי', ומזה דייק הב"י דסבירא ליה דבשבורה א"צ בדיקה וא"כ כי היכא דבבהמה בכל גווני א"צ בדיקה בנחתכו ידי' הה"ד בעוף ג"כ כבהמה שנחתכו ידי', ולכן יפה כתב רמ"א דיש לסמוך אפילו ביש עוקץ בשבירה דבלא"ה יש מכשירין דהרשב"א והר"ן לא חילקו וכן הרמב"ם רק בתשובה החמיר הרשב"א מפני שמצא כן, בשם רש"י, וביש ס"ס יש לסמוך להקל

בהגה"ה אבל כשנמצא שמוט כו' עיין בש"ך בשם מ"ב דמכשיר אפי' בשמוט בהפ"מ כמ"ש רמ"א בס"ט וע"ש בשם עט"ז שהוא קרוב לודאי שניקבה ואין כאן רק ספק אחד וכנ"ל להחמיר בזה, דהא בגמרא אמרו דרב ס"ל דטריפה דחיישינן שמא ניקבה הריאה, והא רב ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה, ולשיטת התוס' דרוסה שכיח ויש לתלות יותר לאיסור ואפ"ה ס"ל לרב דטריפה ואפילו לשיטת המטריפין בספק שקול ע"כ לרב דחייש לספק דרוסה בודאי בספק שקול אפילו בדיקה לא צריך, ועיין מ"ש לעיל סימן נו"ן בזה באורך, וכאן מחמיר רב דאפילו בדיקה לא מהני, ע"כ צ"ל שקרוב לודאי שניקבה הריאה וא"כ לא הוי ס"ס כלל בנשמט כמ"ש הש"ך ס"ק י"ד בשם הב"ח כן נ"ל: סימן

נד

(א) מחבר ואם נעקרו כו' בש"ך סק"ד הביא בשם בה"ג דמטריף בנעקרה צלע א' אף שכל החוליא קיימת והש"ך כ' שהוא נגד הש"ס, ובאמ' טעמו של בה"ג הוא כמ"ש בפר"ח דס"ל דהא דאמר שמואל נעקר הצלע מעיקרה היינו אפילו בלי קצת חוליא ויש סיוע לפירוש זה מדאמרינן בגמרא ד' נ"ב ע"ב אדשמואל דאמר נעקרה צלע מעיקרה טריפה היינו צלע בלא חוליא, ולעיל בגמרא שם אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה, ופריך בגמרא דגיסטרא הוא ומשני כי קאמר רב צלע בלא חוליא, ופריך והא אמר וחוליא עמה, ומשני צלע וחצי חוליא