חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קיד

בהוריקה נגד בני מעים בלבד בידוע שנחמרו בני מעי' ש"מ מדשלטה מכות אש בכבד אנו חושבין בידוע שנחמרו ב"מ ש"מ שאם שלטה בכבד צריך להיות אש חזקה עד שאנו שופטין מזה שנחמרו בני מעים מבלי ספק וא"כ גם כאן בודאי דוחק לומר דשלטה מכות אש כל כך ובבני מעים אינו ניכר אדרבה תלינן טפי שטבעה להיות ירוקה כי רחוק הדבר ששלטה מכות אש כ"כ עד שהוריקה כולו ובבני מעים לא יהא ניכר ולכן איכא למתלי טפי שהוא טבעיי ובאינה לפנינו באמת אסור ולק"מ ודוק וכן נראה לדינא דבלא"ה אכתוב בסמוך דתוספות ורשב"א ורא"ש חולקין אר"ן ע"ש

(ד) כבדן ירוק ככרתי אין להקשות על מ"ש הרשב"א דירקו' הנאמר בכבד הוא ככרתי די"ל שם מיירי באין במינו מדברי עיין מ"ש לעיל

(ה) מחבר ואי ליתא קמן כו' אסורה כ"כ הר"ן והוכיח כן מדאמרו אין ריאה לעוף לענין בדיק' ומשמע בבני מעים בעי בדיקה, וכ' ב"י דלדידן דמפרשין אפילו נשתנה אין ראי' אלא דמ"מ כ' להחמיר ומדברי התוס' שהביא הרשב"א בחידושיו דמפרשי הא בעי בהוריקה כבד נגד בני מעים דאמרינן בידוע שנפלה ונחמרו בני מעים דמיירי באין בני מעים לפנינו ובישנו לפנינו סגי בבדיקה א"כ קש' דלכבד מהכא הא טריפ' מחמת שאין בני מעים לפנינו וא"א לבודקן אלא הדבר ברור דכשר לדידהו באין בני מעים לפנינו והרשב"א והרא"ש דכתבו דמסתמא מיירי בהם בפנינו דאלת"ה ה"ל לפרושי ולא הוכיחו בהוכחה גמורה דבלא"ה טריפה משום דצריך בדיקה מוכח דמכשרי באינו לפנינו, ואפשר דמ"מ צריך בדיקה לכתחיל' ותמהני על הר"ן שכתב במשנה כמ"ש המחבר כאן ואח"כ כתב בהוריקה כבד דמיירי באינו בפנינו ותמהני על הר"ן דבמשנה כתב בליתא קמן לבודקה אסורה כמ"ש המחבר ואח"כ כתב בהוריקה כבד נגד בני מעים כתירוץ הראשון דמיירי באינו בפנינו והא בכה"ג בל"ה טריפה וכמ"ש וצ"ע ועכ"פ נראה להקל כמ"ש המחבר לעיל סעיף שלפני זה וכמ"ש שם כיון דתוספות ורא"ש ורשב"א מקילין וצ"ל אף דהרשב"א מפרש כמ"ש הר"ן דאין ריאה לנפל היינו לענין בדיקה וא"כ מוכרח דשאר אברים צריך בדיקה צ"ל דוקא לכתחילה בעו בדיקה ובא"א בבדיקה כגון באינו לפנינו שרי בלי בדיקה וכמ"ש לעיל סעיף ד'. שייך לעיל אות ה' על מ"ש הפר"ח שיש לחוש לסברת הר"ן ורשב"א דמטרפי בנמצא שינוי בריאה בנפלה לאור וכן י"ל דעיקר ראית הרא"ש מדלא חשיב ריאה בהדייהו ונ"ל ליישב דהא בלא"ה הקשו בעל המאור והרשב"א בחידושיו למה נקט במתני' ירוקים פסולים ומיירי באדומים שהוריקו ולא נקט אדומים פסולים דהיינו ירוקין שהאדימו ונ"ל דקמ"ל רבותא דהא כתבו הפוסקים דאפילו הוריקו רק משהו ואפילו שלא הגיעו לחלל רק למעלה במשהו טריפה והנה אדומים הם לב וכבד וקרקבן שהם אברים עבים וקמ"ל רבותא דאפילו בהנך ירוקין פסולים והיינו במשהו משא"כ ירוקין שהם דקין באילו אין חידוש דטריפה במשהו למעלה אף שלא הגיע לחלל דהוא קרוב אל החלל ופשיטא שסופו לינקב ובמשנה מיירי במשהו דירוקין משמע אפילו אינן ירוקין בפנים רק למעלה במשהו טריפה ובזה מדוקדק מה שאמרו בגמרא דרב יצחק בר יוסף ה"ל תרנגולת שדרי' לר' אבוהו אמר ליה אדומים הם וטריפה והא אנן תנן אדומין כשרין א"ל אדומים שהוריקו וירוקין שהאדימו טריפה לא אמרו האדומים כשרין אלא בלב וקרקבן וכבד ומשמע לכאורה כיון דריאה בכלל אדומים היא א"כ ממילא הא בכלל מה שאמר אדומים שהוריקו דטריפה ולבסוף הוציא הריאה מן הכלל ולפמ"ש י"ל שכך כונתו דגם אדומים פסולים באברים שטבען ירוקין וא"כ קשה למה לא נקט איפכא אדומים פסולים כקושית בעהמ"א ולזה בא כמתרץ על זה דלהכי אמרו כן באדומים שהוריקו משום לב וקרקבן וכבד דהם עבים וקמ"ל דאפ"ה טריפה במשהו אף שלא הגיע לחלל וכמ"ש דבמתני' משמע כל שהם ירוקין במראה מחוץ טריפה, ולכך נקט ירוקין ואדומים כשרה היינו משום דאדומים כשרים הם בלב וקרקבן וכבד דהם עבין והוי ס"ד דלא מטרפי בירקותן עד שתגיע לחלל אבל בדקין שהאדימו פשיטא דטריפה ולהכי לא נקטי ריאה דבריאה אין חידוש כ"כ יותר מירוקין שהאדימו דגם ריאה קרומי' דקין ורכין וא"ש ודוק

(ז) אין טריפות כו' אבל בבהמה כו' עיין בב"י דהרשב"א והר"ן מחמירין גם בבהמה בנמצא שינוי מראה, ועיקר ראייתם דהא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהם עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב הקרום ואם איתא דטריפות דנפלה לאור ליכא בבהמה הא איכא עוד יתר לכן החמירו, ולי נראה ליישב דהא בלא"ה יש לדקדק במאמר לוי שאמר כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ומזה אין הוראה לומר שלא יהי' בעוף טריפות נוסף על טרפות הבהמה די"ל בעוף יש טפי טריפות, אלא דמ"מ מה שנמנה בבהמה טריפה גם בעוף ואיך שייך על זה יתר עליהם עוף כו' ואיפכא ה"ל למימר כל טריפות הנאמרים בעוף גם בבהמה טריפה יתר עליהם עוף, ואילו הי' אומר כן ודאי מוכח דמה שהיא טריפה בעוף הוא גם בבהמה, אבל ממה שאמר שכל הטריפה בבהמה גם בעוף טריפה מזה אינו מוכרח שבעוף לא יהי' טריפות נוסף די"ל בעוף יש טרפות נוספו על הבהמה, אמנם מה שיש בבהמה הוא ג"כ בעוף ובכלל מאתי' מנה, ולכן נראה לפרש דהנה רש"י פי' בד' נ"ו במשנה דא"ט בעוף אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני איצטריך ליה למיתני נקובת הושט משום פסוקת הגרגרת דלא תימא הואיל ולא נפיש חיותא כו' אימא גרגרת נמי טריפה במשהו והכתה חולדה היינו ניקב הקרום דלא תימא דמיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת הקרום כדאמרינן בעוף המים וכו' ע"ש, וכונת רש"י מבואר דבא ליישב מה שפרט קצת טריפות יותר מזולתן ועכצ"ל דמה שלא נתפרשו שאר טרפות זולתן היינו דהם נלמדין מבהמה א"כ למה פרט דוקא הנאמרים במשנה ולזה תירץ רש"י דבכל הני איצטריך לאשמועינן כל חד מילתא בטעמא מיהו ודאי בפסיקת גרגרת ודאי הוא טעם פשוט כמ"ש רש"י וכן באינך, מיהו בהכתה חולדה על ראשה דהיינו נקיבת הקרום קשה למה אחשבי' וצ"ל כמ"ש רש"י דהוי ס"ד למטרף מבלי נקיבת הקרום כמ"ש רש"י והן הן דברי לוי במתק לשונו בא ליישב מה שפרטה במשנ' קצתן בלתי קצתן וע"ז בא כמשיב דאין צורך לפרטם כי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה הם כנגדן בעוף, ולכן אין צורך לפרטן, ואם תשאל על זה למה פרטה הנאמרים במשנה בשלמא אפסיקת הגרגרת ושאר טריפות י"ל כמ"ש רש"י הטעם אבל בזה ודאי קשה וצ"ל כמ"ש רש"י במשנה דהוי ס"ד להטריף מבלי נקיבת הקרום כמו בעוף המים, וזהו כונת לוי ג"כ יתר עליהם עוף ומיירי בעוף המים, ולכן הוכרח לשנות במשנה נקיבת הקרום כפרש"י דלא תימא כל עוף כן היא, וזה ברור ונכון בפשט הגמרא, ואין להקשות לפ"ז תקשי לס"ד דרב נחמן דבשבירת העצם לחוד טריפה, למה נקט במתני' נקיבת הקרום דהא ליתא דהא במשנה לא נאמר נקיבת הקרום רק הכתה חולדה על ראשה ומאן דמטריף בשבירת העצם לחוד לא מפר' כלל דמיירי בנקיבת הקרום, ומפרש על שבירת עצם וחידוש גדול הוא, ורש"י לא פירש כן כי אם למסקנא דמיירי בנקיבת הקרום, וא"כ אין חידוש בעוף יותר מבהמה וא"ש ודוק, ולפ"ז י"ל דבאמת ישנו בעוף טריפות יתר על הבהמה, וכן התוס' בדף ע' הקשו ג"כ מצומת הגידין דבעוף אפילו בנפסק א' מהם טריפה, ובבהמה צריך רוב ולפמ"ש ניחא דודאי יש בעוף טריפות יתרות כמ"ש ולוי לא בא רק לומר דכולן כנגדן בעוף אף שלא נאמרו במשנה היינו דא"צ לאמרן ונלמדו מבהמה, וא"כ תקשי למה נקט נקיבת ולזה תירץ ביתר עליהם עוף וכנ"ל והדברים ברורים ודו"ק

ובזה נמי מיושב דברי הרמב"ם להכשיר בטחול עוף והקשה הרשב"א עליו הא כל הטריפות בבהמה כנגדן בעוף, ותירץ הב"ח דלא אמר לוי רק על הנאמרים במשנה והט"ז תמה עליו דמצינו בגמרא אין לך אלא מה שמנו חכמים, ושם אפילו שאר טריפות שאינן אמורים במשנה, ולפמ"ש ניחא דכאן מוכח מלשון לוי דלא קאי רק על המשנה וכמ"ש מיושב ג"כ מה שהקשה הרשב"א בת"ה ד' ל"ז ע"ב על הך דיעה דס"ל דטריפות יותר בבני מעים אינו בעוף ג"כ מלוי ולפי זה ניחא דטריפות יתר בבני מעים לא נאמר במשנה וא"ש ודו"ק וא"כ יפה כתבו אחרונים שיש לסמוך על הך דיעה בהפסד מרובה

ובהכי מיושב נמי מה שנדחקו התוס' פא"ט ד' נ"ז לפמ"ש דלמ"ד דרב ס"ל שמוטת ירך בעוף כשרה ובבהמה לרב נמי טריפה וקשה מלוי דתני כל טריפות שמנו חכמים בעוף כנגדן בבהמה וביקשו לומר דרב לית לי' דלוי, וקשי' להו דלעיל ד' ג' אקשו מלוי לרב ונדחקו שם, ולפמ"ש, ניחא דודאי גם רב סבירא ליה דלוי והא דמכשיר בעוף בבוקא דאטמא היינו דלוי לא תני רק הנאמר במשנה וכמו שכתוב ובזה נמי נדחה מה שכתב התוס' שם דהוי ליה שמוטת ועוד דר' יוחנן כו' ע"ש ודו"ק: