חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קיג

וגם בכוליא כשר מדר"נ ולא נאמר בזה דוקא ריאה וכ"ש לפמ"ש לעיל סימן ל"ח דאף אם יהי' מחמת לקותא אינו פוסל ע"ש מילתא בטעמא וא"כ בכל אברים הדין כן ועכצ"ל דלא תלינן בתולדה מדמטריף בהוריקו ככרתי בשאר אברים והה"ד בריאה כיון דנודע שנפלה לאור להך מ"ד דס"ל דיש ריאה לעוף אם הוריקה אפילו ככרתי טריפה. וכתב הפר"ח שיש לחוש לדבריהם שלא במקום הפ"מ ובמקום הפ"מ יש להקל כדעת התוס' ורא"ש ורמב"ם ובא"י אם נפלה לאור יש להקל בכל ענין, וכביעתא יש להטריף בכל ענין בריאה של עוף

(ב) אחר ששולקן מעט וממרסין בהם עכ"ל הרמב"ם בפ"ז וכתב הב"ח דוקא בשלוקה מעט אבל בנשלקו הרבה אין השינוי ראי' לאיסור והחזרה ראיה להיתר והכי נקטינן ע"כ והש"ך כתב דצריך עיון אם יש לסמוך על זה להקל, ולפענ"ד נראה דודאי גם הרמב"ם מודה באם נמצאו ירוקין אחר שליקה דאמרי' בגמרא דטריפה מטעם דאיגלי בהתתייהו ורגלים לדבר שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' ובשלוק הרבה ג"כ י"ל דאיגלי בהתתייהו וירקות זה מאין בא בודאי ע"י אור בא, והרמב"ם דכתב אחר ששלקן מעט לא כתב כן רק אם הוריקו בפנינו והשלק בא להתיר ובזה ס"ל להרמב"ם בשלוק הרבה אין השינוי ראיה להתיר, ובטעמו י"ל דכיון דקיי"ל אפילו הוריק במשהו ואינו צריך להגיע לחלל דיורד וניקב עד לחלל א"כ בבישול הרבה י"ל שהעביר הירקות או האדמימות בירוקן ולכן צריך מעט אבל ודאי גם הרמב"ם מודה באם נמצאו אחר השליקה ירוקין אפילו נשלקו הרבה מ"מ י"ל איגלי בהתתייהו ומהיכא תיתי לתלות הירקות במקרה בודאי טפי מסתבר לתלות מחמת נפילת האור ואיגלי בהתתייהו וגם להרמב"ם טריפה בזה והרמב"ם לא כתב כן רק היכא דהחזרה ראיה להתיר בזו בעינן דוקא מעט ובהרבה יש לחוש שהעבירו הבישול הרבה כנ"ל

(ג) שם כיון שנפלה לאור אע"ג דהמחבר פסק לקמן ס"ו להטריף אם נמצא שינוי אפילו בא"י שנפלה לאור שאני הכא כיון שהשינוי לא נראה רק ע"י שלק, וכן מחלק בחידושי רשב"א ש"ך סקי"ב ואמת שכ"כ הרשב"א בחידושיו וכן נראה מדבריו בת"ה דף נ"ב שכתב דהרמב"ם פ' לדרב אשי דאמר לא ניכול אלא בשלק אפילו בלא נפלה לאור בסתם בני מעיים וברור דכיון למ"ש הרמב"ם דאם נמצא שינוי אחר שליקה טריפה אפילו בלא נודע שנפלה לאור, וא"כ לפי זה מפרש הרמב"ם הא דאמרינן ירוקין שהאדימו וכו' מיירי אפילו בלא נודע שנפלה לאור וגם דרב אשי מתפרש כן אפי' בלא נודע שנפלה לאור, ועל זה תמה הרשב"א וכתב דליתא וא"כ מוכח לרשב"א אפי' נמצא שינוי אחר שליקה אינה טריפה, מיהו בחידושיו חשש הרשב"א לדברי הרמב"ם ומדבריו בת"ה מוכח דלא ס"ל כהרמב"ם בזה וכמ"ש אלא דיש להבין דהא הרשב"א הביא ראיה לדברי הגאונים דמטרפי אפילו בלא נודע שנפלה לאור שאם תמצא לומר דדוקא כשנמצאו ירוקין אחר נפילת האור הא סתמא לא לפי שיש שנויין באברים לעתים מן התולדות או מחמת חולי א"כ אף בשנפלה לאור ונמצא ירוקין לא נאסור דהא לא אשכחן מידי למתלי ביה לאיסור אדרבה נתלי להקל ונימא שמן התולדה הוא עכ"ל בחידושיו וכיוצא בזה בתה"א דף נ"א נ"ב ע"ש וא"כ קשה הא גם כאן אי נימא דבנמצא שינוי ע"י שלק בלא נודע שנפלה לאור כשר עכצ"ל שימצא לפעמים שינוי באברים ע"י שליקה גם בנפלה לאור נימא שבא מחמת השליקה כיון דרוב בהמות כשרות הם וגם בזה שייך ראית הרשב"א שסייע בהם דברי הגאונים, ואם נאמר דבנפלה לאור תלינן טפי בנפילה לאור גם לדברי הגאונים אין סיוע דבנפלה לאור יש לתלות טפי שבא ע"י האור וצ"ע לכאורה

ומה שנראה ליישב הוא דודאי יש לגמגם בראיית הרשב"א דכיון דבלא נפלה כשרה וע"כ תלינן בתולדה הה"ד בנפלה דרוב בהמות כשרות ועיין פר"ח סך"ט דהרשב"א ס"ל להטריף בספק שקול אם לא היכא דאיכא למתלי טפי להתירא מלאיסורא וא"כ י"ל בודאי שכיח שינוי מראה בתולדה או על ידי חולי אלא דדוקא בלא נפלה לאור דליכא למתלי לאיסור ואיכא למתלי בהיתר ולכן מכשרינן משא"כ בנפלה דאיכא למיתלי נמי לאיסורא ומידי ספקא לא נפקא ומחמירינן להטריף כיון דאיכא למתלי לאיסורא וליכא ראיה כלל ולכן נראה כונת הרשב"א דודאי אי מחמרינן בספק שקול שפיר י"ל כמ"ש אבל אם נאמר דגם בספק שקול מתירין ואוקמה בחזקת היתר א"כ גם בזה אי מכשרינן בלא נפלה לאור וצריך לומר בשכיח מחמת תולדה או חולי א"כ גם בנפלה יש להקל מטעמא דכתב הרשב"א וא"כ למ"ד אין חוששין לספק דרוסה אף שיש ריעותא ברורה להטריף וכן עולא דס"ל בישב קוץ בושט אין חוששין שהבריא ועיין תוספות פא"ט וביבמות דף ל"א ומ"ש לעיל סימן נו"ן דאף דדרוסה שכיח מ"מ תלינן להיתר וכ"כ ביש לה קוץ בושט אף דשכיח לאיסור א"כ כ"ש בזה שיש לתלות בתולדה או מקרה כמו שתולין באינה נפולה וכוונת הרשב"א להביא ראיה לגאונים דשנוי מראה מילתא רחוקה הוא ומסתמא בא מחמת אור וע"ז שפיר הביא ראיה דאם נאמר שלא נפלה לאור כשר אפילו הוריקו עכצ"ל דזהו שכיח ומצוי א"כ גם בנפלה לאור נתלה ול"ל דשם אין לתלות לאיסור רק להיתר משא"כ כאן דיש לתלות לאיסור כיון דידוע שנפלה לאור טריפה א"כ תקשי לעולא ולרב ומ"ד אין חוששין לספק דרוסה מתני' דנקט ירוקון פסולה נתלה בחולי או תולדה ועכצ"ל דמילתא רחוקה היא ומדרב נשמע לדידן דמילתא רחוקה היא דבזה לא נחלקו וכיון דמוכרח דמילתא רחוקה היא שיבא ע"י חולי גם לדידן אפילו לא נודע טריפה דמסתמא בא ע"י אור דבלא"ה מילתא דחוקא שיבא על ידי חולי או תולדה וזהו דוקא במאי דמוכח ממתני' משא"כ זה דאדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה זהו אינה משנה או ברייתא אלא דרב נחמן בר יצחק קאמר כן ובודאי סובר דחוששין לספק דרוסה כדקיי"ל א"כ יש לומר דע"י שליקה שכיח לפעמים ירקות או אדמימות מיהו בלא נפלה איכא למיתלי להיתר ובנפלה תולין לאיסור ואין כאן ראיה כלל ואדרבה מדלא הוריק מקדם מסתמא הוא ע"י מקרה ותולין להקל וא"ש ומ"ש בת"ה שם למטה וזה בסיוע למ"ש לעיל דתירץ אמאי דלא נקט ריאה יש לומר דשם סבירא ליה להגמרא דירוק ככרתי שכיח טובא בריאה ותולין להקל אפילו לדידן ולכן יש לדחות הראי' וגם לפמ"ש לעיל דזהו דוקא לשיטת הגאונים ומיירי בלי נפילה א"ש טפי ע"ש ודוק

(ד) אין ירקות פוסל כו' הקשה בט"ז סק"ט הא אינם מוכרח שיהי' כן מחמת שהיא מתולדתו ואפשר שבא מחמת אור ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ לפי מ"ש המחבר בסעיף שאח"ז דאי ליתא קמן לבדקה אסורה א"כ גם כאן אין כאן בדיקה דשמא מחמת אור הוא ולא מפני היותו כמדברי ובנה"כ תירץ דשאני הכא כיון שבני מעים לפנינו ואין בהם ריעותא והקשה בפלתי עליו הא ראית הר"ן מהא דאמרינן אין ריאה ליחמר ומפרש הר"ן דוקא לענין בדיקה ומשמע דוקא ריאה אבל שאר בני מעים צריכים בדיקה ובליתא קמן אסורה א"כ מוכח אפילו לחוד נמי אסורה והה"ד בכבד דמ"ש ותירץ דלדידן בלא"ה אין ראיה לדקיי"ל אין ריאה לעוף אפילו ראינו שהוריקה ואין דברי הר"ן מוכרחים אלא דהב"י החמיר כדבריו ובהא ס"ל כרשב"א כיון דשאר ב"מ לפנינו ואין בהם ריעותא ולכאורה תמוה דהא גם הרשב"א מפרש כדברי הר"ן דאין ריאה לעוף לענין בדיקה איתמר וא"כ מוכח דבשאר בני מעים צריכה בדיקה וכדברי הר"ן ודין דסעיף זה הוא מהרשב"א ג"כ ואפשר דהרשב"א ס"ל דא"צ בדיקה כי אם לכתחילה ובעוף אין צריך אפילו לכתחילה בדיקה ואין ראיה לאסור באי אפשר בבדיקה גם י"ל בדעת נה"כ דודאי בריאה דיש לחוש דילמא אי איתא קמן הוי ריעותא ולכן צריך בדיקה ובליתא קמן אסורה משא"כ בכבד כיון דכל בני מעים אין בהם ריעותא לא חיישינן שהריעותא הוא בכבד ולא נתלה במדברי דדוקא בבני מעים שיש לחוש דילמא אי הוו קמן הוו מוריקין אבל בכבד דאיתא קמן ויש לתלות בתולדה תולין וליכא רעותא קמן

ולי נראה דודאי דין זה במדברי לא שייך אלא בהוריקה כל הכבד דבזו יש לתלות שהוא כמדברי שכבדו ירוק ככרתי בטבע אבל אם לא הוריקה רק מקצתה ומקצתה נשארה אדומה כטבעה ברור דגם הרשב"א לא אמר בזה להכשיר דל"ל דהוא כמדברי דמדבריין ירוקים לגמרי הם ואם נאמר דהיתה ירוקה כולה כמדברי ומחמת האור האדימה טריפה ג"כ דה"ל ירוקין שהאדימו וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה להדיא דבעוף המים שקורקבן שלו ירוק טריפה בהאדים וכן י"ל גם במדברי כיון שטבעו להיות ירוק וכדברי הרמב"ם בפי' המשנה בקורקבן וא"כ בהוריק מקצתה ברור דגם לרשב"א טריפה וא"א לתלות שהוא כמדברי דכולו ירוק ככרתי אם הוא מדברי ואם הוא ירוק והאדים ג"כ טריפה, וע"כ כאן מיירי בהוריקה כולו ובזה שפיר י"ל שהוא כמדברי והשתא א"ש דכיון דחזינן דליכא ריעותא בבני מעים והכבד כולו נהפכה לירוקין ואם נאמר שזו הי' מחמת אור ונצטרך לומר ששלטה מכוות אש עד אשר נהפכה כ"כ לירוקין מבלי שיור ובבני מעים לא ימצא רושם זה רחוק ואמרו