חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קיב

נפלה לאור ונחמרו בני מעים ושם בודאי הכונה אפילו אחד מבני מעים כגון לב קורקבן או כבד וכבד הוא בכלל כמו שאמרו בברייתא באיזו בני מעיים כו' הרי דגם הכבד בכלל בני מעים וא"כ הא דאמרינן בידוע שנחמרה בני מעים ואם כן גם כאן הכונה כיון שהוריקה כבד בידוע שנחמרו בני מעים ואף דהשתא לפנינו אינן נחמרים מכל מקום סופן להיות נחמרים וגם כבד בכלל בני מעים לסופו להנטל ג"כ וא"כ לק"מ מה שהקשה ב"י למה מבעי ליה בנגד בני מעיים דדוקא שם מבעי' ליה דשם אפילו ניטל כשר ואם הוריקה למעלה דשם מקום מרה לחיותא פשיט ליה דטריפה מברייתא ודוקא נגד בני מעים דהיינו בראש הדק מבעי' ליה ואהדר ליה דמ"מ סוף בני מעי' להיות נחמרים וההד"נ בכבד סופו להנטל מחמת שיהי' נחמרין ודוק

שם כנגד המעיים אפילו בכל שהו ואפי' בני מעים לפנינו ואין רואין בהם שום ריעותא כ"כ הרשב"א והרא"ש וטור. והרשב"א בת"ה דף נ"א ובחידושיו השיג על התוס' דהתוס' פירשו דדוקא באין בני מעיים לפנינו אבל בהם בפנינו אם אין רואין בהם רעותא כשרה, ורשב"א השיג עליהם וכתב דאילו מבעי' לי' באין בני מעיים לפנינו ה"ל לפרש, ולענ"ד נראה דודאי אם נפרש אפי' במעיים לפנינו ואף שאין רואין בהם ריעותא מ"מ יש לחוש שנחמרו, א"כ אף בלא הוריקה הכבד נימא דבני מעיים הוריקו, ומה שאין ירוקין הינו שלא ניכר בהם כיון דלא מינכר לפעמים, א"כ כיון דנפלה לאור יש לחוש שאינו ניכר בהם ולמה הועיל הבדיקה שאינן ירוקין, כיון דלפעמים משכחת לה שלא יהא ניכר, ודוחק לומר כיון דלא חזינן אפי' כ"ש נגד בני מעיים לא חיישינן שאינו ניכר בהם דזהו דוחק, ואפשר לפרש בגמרא דהא מבואר בגמרא באדומים שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה דאיגלי בהתתיהן ואמר רב אשי לא ניכול אלא בשלוק ומסיק דלא מחזיקינן ריעותא כיון דאין רואין בהם שום ריעותא וזהו דוקא באין כאן ריעותא משא"כ בהוריקה הכבד שפיר יש לחוש שהוריקו בני מעי' אלא שאין ניכר, לכן צריך שלוקה דחוששין דלא אגלי בהתתייהו, אבל בנשלקו המעים ואין רואים בהם ריעותא בודאי כשר, דלית לן למימר שנחמרה דא"כ הי' ניכר אחר שליקה עכ"פ וכולי האי לא חיישינן, וא"כ י"ל מ"ש התוס' בבדיקה סגי היינו בבדיקה שלאחר שליקה, וא"כ א"ש מילתא דרב יוסף אפילו בבני מעים לפנינו בלא נשלקו, אבל אם אין נראים בהם ריעותא אחר שליקה לא חיישינן כלל דהא קמן שלא נחמרו, מיהו בהוריקה נגד המעיים מסתמא גם המעיים הוריקו אלא דלא איגלי בהתתייהו כיון דבלא"ה היתה סברת רב אשי דלא ניכול אלא בשלוק די"ל דלא איגלי בהתתייהו, א"כ בכה"ג דהוריקו נגד בני מעים יש רגלים לדבר דלא איגלי בהתתייהו ובא"א לשלקן טריפה אפי' בבני מעיים לפנינו ואין רואין בהם ריעותא מ"מ י"ל לא איגלי בהתתייהו, אבל אם אחר השליקה אין ריעותא בהם י"ל דכשר ומ"מ יש להחמיר בכל גווני

שם אין חוששין לה כו' הטור הביא בשם הרשב"א באם רואים שהוריקה (להגהת ב"י) טריפה והרא"ש מכשיר והט"ז סק"ה האריך להקשות על הטור ממ"ש הרשב"א לתרץ על מה שלא מנו ריאה עם קורקבן וכבד, ומזה דייקו דאפילו נשתנה הריאה כשרה, והרשב"א כתב דליתא דלא אמרו אין ריאה ליחמר אלא לענין שאינה צריכה בדיקה, ומה שלא מנו ריאה מפני שאינו מצוי, עוד תירץ שהירוק כולל שני מיני צבעים הא' ירוק ככרתי וזהו כשר ובזה תלינן מדר"נ והוא כשר, וכל שיכולין לתלות בתולדה תולין וזהו כפי הסברא שכתבתי למעלה לסייע בהם דברי הגאונים וזהו בסיוע למ"ש למעלה וכביעתא בלא"ה טריפה עיין בט"ז לשון רשב"א ממ"ש וא"כ גם להרשב"א לא משכחת לה דטריפה כי אם בכביעתא ובזו אפילו להרא"ש טריפה, והאריך הט"ז בזה, והנה כבר כתבתי לעיל דלי"מ אפילו כביעתא כשרה, והש"ך כתב בנה"ך שגם דעת הרא"ש כך היא, והפר"ח כתב שאינו נכון, והאמת אתו דהא הרא"ש וטור כתבו אף אם נשתנה הריאה אינה טריפה דאין תולין שהוא מחמת נפילת האור ותולין בדבר אחר וא"כ פשוט דכביעתא טריפה באמת דכיון שאין תולין שמחמת אור הוא א"כ מנ"ל להכשיר הא ה"ל שינוי מראה וטריפה ולעיל כתבתי טעמא דהי"מ משום קוטרא עייל בהו בזו ודאי אמרינן אפילו כביעתא כשר דתולין כקוטרא אבל הרא"ש והטור שכ' תולין בדבר אחר משמע ודאי שאין תולין רק במראה הכשרה ובקושית הט"ז נראה דהרשב"א כתב דזה מסייע לגירסתן של גאונים, ונראה דודאי רשב"א מודה בנפלה לאור שאין תולין בדר"נ כיון דאיכא למתלי לאיסור תלינן טפי בנפילת האור אלא לפי גירסת הגאונים דבנמצא שינוי מראה נמי טריפה דבידוע שנפלה לאור א"כ מה שאמרו בלב וקרקבן וכבד ירוקין טריפה אפילו בלא נפלה לאור כך א וא"כ א"א לערב ולשנות ריאה עמהם דזהו כשר מדר"נ, אלא דמ"מ י"ל דמה שהכשירו בירוק ככרתי, היינו דוקא בבהמה דלעיל דהרשב"א לשיטתו ס"ל דין נפלה לאור אפי' בבהמה וא"כ הא דנקטו במתני' בעוף היינו דבבהמה לא שכיח כמ"ש בהג"א, וא"כ י"ל הא דמכשירין ככרתי היינו דוקא בבהמה דשם לא שכיח דנתלי באור, משא"כ בעוף שכיח דנפלה לאור, ולכן אפילו ככרתי אין תולין בתולדה כי אם בנפילה לאור, לזה כתב דכיון שיש לתלות בתולדה לא מטרפינן ותלינן בתולדה, ומהיכא תיתי למתלי בנפילת האור, ולזה כתב שזהו בסיוע למ"ש לדברי הגאונים דלפי מה שהחליט הרשב"א דגם בעוף אם נשתנה הריאה טריפה, וא"כ תקשי למה לא נקט ריאה, וע"כ צ"ל דאפילו בלא נפלה כך הדין וא"כ א"א לערב ולשנות עמהם ריאה דבלא נפלה תלינן בתולדה וזהו סיוע לגירסת הגאונים, משא"כ לגירסת הנוסחאות דאין מטריפים אלא בידוע שנפלה לאור, א"כ בודאי א"א לומר תירץ זה דלא מסתבר ליה להרשב"א לתלות בתולדה במקום שהריעותא לפנינו ובודאי בהוריקה ככרתי טריפה ובזו מיושבים דברי תה"א עם הקצר דבקצר מיירי בנודע שנפלה לאור ובכה"ג לא תלינן בתולדה וא"כ יפה עשה הטור שהביא דברי רשב"א המטריף בנמצא שינוי בריאה אפילו בככרתי דהטור מיירי בידוע שנפלה לאור ובכה"ג הרשב"א מודה וכמ"ש ודוק

ויותר נראה דברי רשב"א כפשטן דהרשב"א כ"כ לפי מ"ש למעלה לסייע דעת הרי"ף בסברא זו דאם נאמר דבא"י שנפלה לאור נמי טריפה וכתב הוא לסייע דאם נימא כפשטא דגמרא דדוקא נפלה לאור בעינן ובלא נפלה תולין השינוי בדבר אחר גם בנפלה ראוי שנתלה השינוי בתולדה דרוב בהמות כשרות הם, והרשב"א העלה להחמיר מפני שינוי הנוסחאות והשתא ניקום ונידון איפכא לגירסת ספרים שאין גורסין בידוע כו' ולא מטרפינן בנמצא ירקות באין נפלה לאור, וח"מ בנפלה תלינן שבא על ידי אור ולא תלינן שבא בתולדה דמה"ט מכשירין בלא נודע כהוכחת רשב"א לרי"ף ועכצ"ל דכיון דנודע שנפלה לאור לא תלינן בטבע וא"כ גם ככרתי כיון דנודע שנפלה למה לא תלינן בטבע ואי אפשר לומר כתירוץ הרשב"א כלל דמוכרח דבנפלה לא תלינן בתולדה וא"כ לפי מ"ש רשב"א שיש להחמיר כדברי הרי"ף, ונראה דלא החמיר רק משינוי הנוסחאות להחמיר כהגאונים, אבל לפי גירסת נוסחאות דמיירי דוקא בנפלה לאור ומוכרח דכיון דנפלה לא תלינן בתולדה ואזדא ליה תירוץ הרשב"א קיי"ל לחומרא דלא נתלה בתולדה ובזה מושווים ג"כ דברי הארוך עם הקצר וצדקו שניהם יחדיו דקיי"ל להחמיר מפני שינוי הנוסחאות, ואי לא גרסינן כרי"ף שתמה רשב"א עליהם באמת יש להטריף, ולכן כתב הרשב"א שזהו בסיוע למ"ש למעלה לגירסת הגאונים דלאידך גירסא לא שייך הכי כלל וזה ברור ונכון ומיושבים דברי הטור מכל צד

ובפלתי כתב דאם נמצאת לאחר שליקה כביעתא ודאי משום שינוי מראה אין להטריף דלא מצינו לחוש לזה באם תשתנה הריאה אחר שליקה ומשום נפלה לאור אי שייך בעוף טריפה לשיטת הרשב"א ולי נראה הה"ד להיפוך דהרשב"א כתב ככרתי תולין מדר"נ ותולין בתולדה וברור, לפ"ז אם קודם שליקה היתה כמראיתה וכתבניתה מבלי שינוי כלל, ואח"כ שנשלקה נמצאת ככרתי הדבר ברור שאין לתלות בזה מדר"נ דרב נתן לא שמענו רק בתולדה ולא נפל בו דמו, אבל בזה ודאי תלינן בנפילה לאור כיון שנודע שנפלה, וא"כ יש נ"מ רבתי גם כן דבכה"ג לשיטת הרשב"א טריפה דודאי בא מחמת אור דליכא למתלי בתולדה כיון שמקודם היתה כתבניתה, ולהרא"ש אפילו כה"ג כשירה, והרשב"א לא תירץ אמאי דלא נקט ריאה אלא משום דס"ל דשם לא נקט רק מה שהוא לעולם טריפה בירקות אפילו בלי שליקה וזה א"א בריאה ומ"מ נ"מ טובי כמ"ש ודו"ק

אמנם באמת כבר תמה ד"ז הגאון ז"ל על הרשב"א במ"ש דירוק ככרתי כשר בריאה משום דתולין בתולדה כדר"נ דהא דרב נתן אינו ענין מיוחד לריאה שהרי בולד שלא נפל בו דמו וכל הגוף ירוק אמרינן דלא נפל בו דמו, וכן נראה להדיא בטור לעיל סימן מ"ד שהביא בשם בעה"ע דלובן בכוליא וכל שינוי מראה פוסל בה ומכל מקום בהוריקה כתב שהיא כשרה וע"ש בב"י בשם בה"ע דכ' להחמיר בכוליא טפי שהריאה מושכתה ללובן וכוליא לאודם ומ"מ הכשיר בירוקה ש"מ