חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קיא

ואדומין שהוריקו טרפה, משמע דס"ל דהורקת האדומין הוא כירקות הירוקין וא"כ בנמצא הכבד שהוא מן האדומים כמראה הירוקין שהוא מרא' המעים טריפה, וכן להיפך אם נמצאו הירוקין כמראה האדומים טריפה וכן נראה מדבריו בפי' המשנה

שם ככרתי. אבל ירוק כביצה שקורין גע"ל כשר בכבד שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן טור בשם רשב"א, וכתב הש"ך דהרשב"א אפילו בעוף כחוש שרי מה"ט, והפר"ח כתב דהרשב"א מיירי בשמן והרשב"א כתב בחידושיו בתה"א דף נ"א ע"ב דהירקות הפוסל הוא ככרתי, ומה שאמרו ירוקין פסולים ע"כ מיירי ככרתי דומיא דכבד ע"ש, ועדיין קשה לי דודאי הא דאמרינן דדרך הכבד להיות כן מחמת שומן היינו דמחמת שמנונית תוריק הכבד ושבח הוא לה, וזהו דוקא באם כל הכבד היא כביעותא י"ל מחמת שומן הוא משא"כ באם לא הוריקה רק משהו כנגד בני מעים כמ"ש המחבר סעיף זה וכן בהוריקה נגד המרה או כנגד מקום מרה ושאר הכבד אדומה כטבעה א"כ ודאי אין לומר שהוא מחמת שומן דאיך יעלה על הדעת דבקצתה תהי' שמנה ועיקר הכבד היא כחושה ובודאי ראוי לתלות יותר באור, וא"כ מאי דייק הרשב"א דירקות הכבד הוא דוקא ככרתי הא שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן והוא במשהו ובמשהו ודאי לא תלינן בשומן דהא קמן דאינה שמינה, ואפשר דהרשב"א לא קאמר אלא בלא"ה צ"ל דמשמע ליה להרשב"א דמיירי אפילו בעוף שמן דבכחוש באמת גם להרשב"א טריפה כביעתא וכיון דמיירי אף בעוף שמן ממילא לא משכחת לה דהא השמן לעולם הוא כביעתא וע"כ לא מיירי אלא ככרתי ומ"מ זהו דוחק, ולענין דינא נלענ"ד דבהוריקה מקצת הכבד בודאי טרפה דלא שייך לומר מחמת שומן וכמ"ש ודוק

ומ"מ מדברי רשב"א נראה דאפילו בכחוש מכשיר דהא כתב דאין ירקות פוסל בעוף בייתי שיש במינו מדבריי כמ"ש המחבר לקמן שכל המדברין ירוקין ככרתי וקשה איך כתב שאין ירקות פוסל הא אכתי איכא כביעותא בכחוש דטריפה ומדבריים אינן רק ככרתי ולמה יהי' כשר בכביעתא הא ל"ל דלפעמים ימצא כן בבייתי הא במדברי אינה רק ככרתי ואיך כתב דאין ירקותה פוסל הא משכחת לה דפסול בכחושא א"ו כמ"ש הש"ך דאפילו בכחוש מכשיר הרשב"א ואם כן כביעתא בלא"ה כשר ולא מטרפא אלא ככרתי, וכיון שלפעמים נמצא לא מטרפינן אלא דיש להבין לדברי הרשב"א דהא בגמ' אמרו באיזו בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד ומיירי ככרתי וא"כ בדקין אפילו ככרתי נמי כשרים שהם ירוקים וכן בכל מיני ירקות דדוקא ירוקין שהאדימו טרפה אבל לא האדימו אינן טריפה כלל וכמ"ש הש"ך סק"א בשם הר"ן וצ"ל דכיון דבעצמותן הם ירוקין אין כאן שליטת האור עד שיהי' אדומים בהכרח וא"כ הכי נמי נימא בכבד כיון שהירקות מצוי בה תהי' כבני מעים שדרכן להיות ירוקין ונאמר דהיתה בטבע ירוקה כביעתא וא"כ אפילו נשתנו מחמת האור לכרתי נמי אינו מזיק כיון דהיו ירוקין בטבע וצ"ע

והנה הרשב"א בחידושיו כתב אהא דלא מנה ריאה בהדי לב וקרקבן וכבד לפי שהירוק כולל שני מיני צבעים א' ירוק ככרתי ועשב והשני כמוריקא וירוק הפוסל בלב וקרקבן וכבד הוא ככרתי דכמוריקא הכבד כשהוא שמן דרכו להיות כן ומסתמא מדעריב ותני לב וקרקבן וכבד ירקות הפוסל בלב וקרקבן הוא הפוסל בכבד והוא ככרתי אבל בריאה הירוק ככרתי אינו פוסל מדר"נ וכיון שזה בתולדתה אינו פוסל אפילו בנפלה לאור וכ"ש לפי גירסתן של גאונים שא"א לפסול מן הסתם אלא הירוק הפוסל בריאה הוא כמוריקא וזהו בלאו הכי טריפה עכ"ל והקשה ד"ז הגאון בפלתי תרתי ל"ל דלפמ"ש דהוא דומיא א"א לשנות ריאה דככרתי כשר מדר"נ ותו א"צ לומר כמוריקא בלא"ה פוסל וכן קשה להיפוך כיון דממ"נ לא משכחת לה בריאה דככרתי לעולם כשר וכמוריקא לעולם פסול תו א"צ לומר דנקט דומיא ע"ש, ונראה ליישב דבלא"ה יש להבין בקושית הרשב"א שהקשה שם בחידושיו על האומרים דאין ריאה לעוף אפילו ראינו שהוריקה והקשה דהא אמרו אין ריאה ליחמר ושם ודאי בנתרסקה פסולה שהרי לא הגינו צלעותי' ולא הועילו אלא ודאי לא אמרו רק לענין בדיקה וא"כ ליחמר נמי דכותה ויש להבין כיון דפשיטא ליה בנמצאת מרוסקת דטריפה מפני שלא הועילו לה צלעותיה א"כ גם בהוריקה נמי תפשוט ליה דלא הועילו צלעותי' ובאמת בת"ה כתב אשניהם מה הצילו וקיצר בלשון אבל בחידושיו מבואר בעליל דדוקא מכח דומיא פריך וקשה למה פשוט ליה טפי במרוסקת שלא הצילו לה אברי' טרי מהוריקה ולכן נראה דהא הרשב"א כתב טעם האומרים דבעוף אין טריפה בנחמרה הריאה משום דאמרינן קוטרא עייל בהו ובגמרא דף נ"ו ע"ב מבואר באדומים שרירק ושלקן והאדימה כשר משום דקוטרא עייל בהו ושם אפילו בכביעתא נמי אמרינן קוטריא עייל בהו והש"ך ג"כ בנה"ך דלהרא"ש דס"ל אין ריאה לעוף אפילו הוריקה כביעתא כשר אלא שנדחק בטעם הדבר ע"ש, גם בדברי הרא"ש ודאי ליתניהו לדבריו כמ"ש לקמן מ"מ לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכיון דאפי' כביעתא אמרינן קוטרא עייל בהו וא"כ ניהו דמטרפינן בריאה שנמצאת ירקה כביעתא היינו דוקא היכא דליכא מידי למתלי דמהיכא תיתי נאמר דנפלה לאור ועייל בהו קוטרא דהא ודאי ליתא ולא שכיח כמ"ש הרא"ש אבל בידוע שנפלה לאור בודאי כיון דאיכא קמן מידי למתלי תלינן דהא מחמת קוטרא וכ"ש הוא ממ"ש הרשב"א שתולין אפילו בלא נודע שנפלה לאור בדר"נ וא"כ בשלמא בנתרסקה שהוא טריפות מצד עצמו ודאי לא שייך לחלוק מפני שצלעות מגינות דמ"מ היא מרוסקת וריסוק אברים טריפה אבל בנחמרה דאמרינן קוטרא עייל בהו וזהו משכחת לה אפילו בשאר מעים אלא דבבני מעים בעי שליקה וכאן לעולם אמרינן קוטרא עייל בהו וכשר לשיטת המכשירין ולכן הוכרח לומר מכח דומיא דלנפל וא"ש והשתא לפ"ז באמת גם להרשב"א בנמצא ירוקה כביעתא אינו טריפה משום דהוי שינוי מראה בריאה דהא איכא למתלי שבא מחמת האור כגון דנפלה ואיכא מידי למתלי באור אלא דלרשב"א אפילו בא מחמת אור טריפה דלא ס"ל כי"מ וא"כ קשה ליתני ריאה בין לב וקרקבן ואי משום דבלא"ה טריפה משום שינוי מראה הא איכא למיתלי דבא מחמת אור וא"כ לא תלינן דשינוי מראה לקותא היא ואיכא למתלי בנפילת האור ואם בנפילת האור כשר, גם משום שינוי מראה אין לפסול דתלינן משום נפלה לאור וע"כ צ"ל דמשום נפילה נמי טריפה הוא וא"כ ליתני בהדי לב כו' ולכן הוכרח הרשב"א לומר דמיירי ככרתי דומיא דכבד וככרתי כשר מדר"נ ואח"כ כתב כ"ש לפי גירסת רי"ף דמיירי באינו ידוע שנפלה ובזה ודאי ממ"נ ליכא למתני דככרתי לעולם כשר וכמוריקא לעולם פוסל אפילו בלי נפילת האור משום נחמרה בני מעי' דליכא למימר דאיכא למתלי בנפילת האור דהא מיירי בלא נודע ומהיכא תיתי למתלי בנפילת אור אדרבא טפי תולין בלקותא ואפילו בלי הטעם דנחמרה בני מעים נמי טריפה משום לקותא ואפילו אם שינוי מראה הבא מחמת אור כשר מ"מ טריפה ש דלא ידעינן שנפלה מהיכא תיתי לתלות בנפילה דלא שכיח כיון דאיכא למתלי בלקותא ומ"ש קודם היינו לפי גירסת הספרים שאין גורס בידוע שנפלה וכולה שמעתא מיריי דוקא בנודע שנפלה ובלא נודע אינה טריפה כלל כמ"ש הרשב"א ד"ה כנגד ואח"כ לגירסת רי"ף מיושב שפיר בכל גווני ודוק

ובמ"ש דהי"מ שהביא הרשב"א דאמרינן קוטרא עייל בהו אפילו בגעל מכשירין נתיישב לי ג"כ דקשה למאי נ"מ הביאו בתה"א הא בעיקר הדין לא פליג עלייהו מידי ולמה השיג עליהם דגם לדידי' בדיקה א"צ וכמוריקא לעולם טריפה וככרתי להרשב"א נמי כשרה ומאי נ"מ בזה א"ו להי"מ אפילו בגעל כשר וכן בתה"ק הביא ג"כ הי"מ אלו וכתב שאינו מחוור ומאי נ"מ אלא ודאי להי"מ אפילו כמוריקה כשר ולדידי' כמוריקא טריפה וכמ"ש ודוק

שם והכבד אין השינוי וכו' במרדכי כתב אע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ הואיל דהוריק חיישינן אף לב ומעיים אף שאינו ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו. ומכאן יש סמך לדברי הגאונים כו' והביאו הט"ז סק"ג ותמה ב"י עליו ולפ"ז למה אמרו כנגד בני מעיים דוקא ונדחק בדבר גם בט"ז נדחק והנראה לי בזה דס"ל למרדכי כי בודאי ידע רב יוסף דנחמרה הכבד טריפה כמו שאמרו בברייתא באיזו בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד אלא דהמרדכי ס"ל דשם מיירי בהוריקה במקום מרה או מקום חיותא דשם תליא חיותא בזה ודאי ידע בהוריקה טריפה דשם תליא חיותא ולכן טריפה בהוריקה או באופן שירד למרה אלא דמבעי' ליה בהורק נגד בני מעים ושם מקום הדק כמ"ש רש"י ורשב"א בתה"א דף מ"ם ונ"א ע"ש ושם לא תלי חיותה כלל ולכן הוי ס"ד דאינה טריפה כיון דלא תלי שם חיותא והיינו דאקשי ליה ולא יהי' אלא ניטל ושני ליה כיון שהוריקה אף שהוא נגד בני מעים מ"מ בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' אלא דקשיא ליה להמ"ר הא קמן דאין בני מעים נחמרין וכתב שני טעמים הא' שאינו ניכר וטעם שני שסוף הכבד להיות נחמרה כולו והנה במתניתן אמרו