חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קי

והוי שפיר ח"י טריפות ואין לומר דכבר ה"ל בכלל בהמה שנחתכה רגלי' דכבר כתבו התוס' בלא"ה בדף ל"ב אהא דמקשינן לחשוב נמי דר"א והקשו התוס' הא בהמה שנחתכו רגלי' הוא בכלל בסגר ואתיא בזה הכלל ותי' דמן הארכובה ולמעלה הוא דוקא סמוך לצ"ה ולמעלה שרי ע"ש ויהי' איך שיהי' עכ"פ לא משמע להגמרא שיהי' זה בכלל בהמה שנחתכו רגלי' וא"כ א"ש לרבי יוחנן לשיטתי' אייתר לן דר' אלעזר ובזה יש ליישב שאר קושית התו' שם ע"ש ודוק

ולענין דינא נראה להחמיר בזה אפילו במקום הפסד מרובה כמ"ש הפר"ח דהב"י כתב דפלוגתא דתרי רברבי נינהו ואין מכריע ביניהם. וכבר כתב הפר"ח שהר"ן החזיק כדברי רשב"א במשנה דאילו כשרות וכן הוכחתי מדברי רש"י ומדברי התוס' אינו מוכח דס"ל כרמב"ם וגם פשט הפוסקים להטריף בשני כבדים משמע כשיטת הרשב"א מיהו יש קצת ראיה מדברי התוס' שהקשו אמתניתין דנקט ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הא טריפה בלא"ה משום מרה ונדחקו בזה והקשתי לעיל בסימן מ"ם דילמא להכי נקט ניטל הכבד לאשמועינן ביש שני כבדים דטריפה אף דמרה ישנה קיימת ולפ"ז י"ל דתוספות סוברים כרמב"ם דאבר שנאמר ניטל טריפה בחסר כשר והה"ד ביתר כמ"ש הב"י בסימן מ"א וא"כ ל"ל בשני כבדים דבאמת כשר בזה דיתר כחסר ולא נאמר רק ניטל ובחסר כשר ומוכרח כדעת הרמב"ם ויש לדחות ולכן יש להחמיר כדברי הרשב"א אפילו במקום הפסד מרובה

ולפי גירסת הר"ן שכתב דה"ג גורם גבי האי אימרתא דנפל מאיגרא ואמר רב יימר שיגרונא נקטי' ומתקיף רבינא דלמא חוט השדרה איפסק, ומסיק הלכה כרבינא דחוט השדרה שכיח שיגרונא לא שכיח, אם כן מוכח להקל בספק שקול דאי הוי שיגרונא שכיח הוי מקילינן ולא הוי קיימא לן כרבינא ולא הוי צריך בדיקה כלל, ויש לתמוה על הר"ן שכתב בפרק בהמה המקשה בשם בה"ג להחמיר בספק שקול, והא ה"ג לשיטתו דגרס דנפל כמ"ש הר"ן מוכח איפכא דאי הוי שיגרונא שכיח הוי מקילין אף דגם חוט השדרה שכיח כמו שהביא הר"ן ראיה בשם הר' יונה להחמיר בספק שקול, כן מוכח לגירסת ה"ג להקל בספק שקול וכמ"ש, ולפמ"ש לעיל יש ליישב דברי ה"ג אפילו לדידן כמ"ש ביישוב קושית הר' יונה, ודוק: סימן

נא

(א) מחבר חיישינן שמא ניקב כו'. ובה"ג מכשיר על ידי בדיקה והפר"ח הביא בשם הב"ח דבה"ג לא קאמר אלא בנודע שניקב סמוך לשחיטה ודאי אין לו בדיקה דחוששין שמא עלה קרום מחמת מכה וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"א מהל' שחיטה עכ"ל, והפר"ח השיג עליו, ונראה דלשיטת רש"י דס"ל גבי המסס שעורו דק דטרפה אפילו מצד א' דחוששין שהבריא, אם כן ש"מ דחיישינן לקרום מחמת מכה כיון שעורו דק והה"ד שעורן דק גם כן כמ"ש הר"ן שקרומן רך, אבל לשיטת התוס' דס"ל בהמסס לא חיישינן שהבריא וע"כ ס"ל דלא חיישינן להכי אלא גבי ושט דפעי' ביה קרוב הדבר שניקב גם החיצון, ולכן חוששין לקרום של מכה כמ"ש הפר"ח סימן מ"ט, אבל היכא דליכא הוכחה לאיסורא לא חיישינן דניקב ועלה קרום מחמת מכה

ובזה נראה לי ליישב לשון התוס' בא"ט דף נו"ן ע"ב שכתב על מה שכתב רש"י דבהמסס אפי' מצד א' טרפה דחיישינן שהבריא והפסיקו באמצע הפרק וכ' דב"ה דנקט מצד א' ע"כ היא מצד הפנימי דבחיצון ה"ל מחט בחלל הגוף, ולכאורה אין לזה ענין ענין לדברי רש"י, ולפ"ז ניחא דבלא"ה הוי מצינן למימר מצד א' אפילו אחיצון, והא דנקט כשרה היינו ע"י בדיקה דבלא"ה צריך בדיקה להרבה פוסקים כדלעיל סימן מ"ח, ואם כן י"ל גם כן הא דנקט כשרה היינו על ידי בדיקת אברים פנימים כמ"ש הרמב"ם, אבל לרש"י דחוששין דהבריא אי אפשר לומר על ידי בדיקה כשר דאכתי ניחוש שמא עלה קרום מחמת מכה כמו גבי המסס ועכצ"ל דנמצא מצד פנימי, אבל לשיטת התו' אינו מוכרח כ"כ ואפשר דמועיל בדיקה באברים פנימים וא"ש ודוק

מיהו מ"ש הב"ח שכן נראה מרמב"ם לא נהירא דהא הרמב"ם בפרק ו' מה"ש מפרש מצד א' הוא מצד החיצון וסתם דכשרה, וצ"ל כמ"ש הכ"מ דכוונתו על ידי בדיקה כשרה ושם מיירי סתם בנמצא מחט אפילו אינו יודע אימתי ניקב, גם מיירי שם בהוגלד פי המכה שהוא ג' ימים לפני שחיטה, אלא ודאי הרמב"ם מכשיר בכל גווני בבדיקה, ועיין מה שאכתוב בסמוך

שם וטרפה. בגמרא אמרו בקוץ עד שתנקב לחלל ופרש"י דבניקב לחלל אין לה בדיקה דכיון דצריך בדיקה באברים פנימים ונקב משהו לא מינכר בהו, וקשה לי על זה מהא דפ"ק דחולין דביקשו ללמוד דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח ודחי דבדקינן ליה וכן דחה בגמרא כמה אוקימתות, וגם ברוצח אמרו דבדקינן ליה, וגם רב אשי אמר לר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא וכ"ת דבדקינן דלמא במקום שחיטה נקב הוי, ואם נאמר דנקב משהו באברים פנימים לית ליה בדיקה אפילו לדידן דקיי"ל דאזלינן בתר רובא כ"ש אי חוששין למיעוטא שאין לה בדיקה דבנקב משהו עובר ההרגש ואם כן מה קאמר דבדקינן נילף בפשיטות דהא יש לחוש שמא ניקב באברים פנימים ונקב משהו אין לו בדיקה וצ"ע, ואפשר דאינו אלא חומרא בעלמא, ולשיטת הרמב"ם וה"ג ודאי א"ש דמהני בדיקה בכל גווני כמ"ש בסמוך

שם ברמ"א ואם ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ. עיין מ"ש לעיל סי' מ"ט, ובפלתי כתב כאן דזהו אינו ספק דהכל ספק אחד אם ניקבה הריאה או לא ניקבה ויהי' מאיזה טעם שיהי' ע"ש, ולא הבנתי דבריו דכל ס"ס כך הם הב' ספיקות אם נעש' מעשה המטריף לפי האמת וכן לקמן בסימן נ"ג בנשבר הגוף ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דהוי ס"ס ספק אחר שחיטה ואת"ל קודם שמא לא ניקבה הריאה, אף דשני הספיקות הם אי ניקבה הריאה מ"מ ה"ל ספק ספיקא והה"ד כאן כיון שאין אנו באין לחוש לנקיבת האברים זולת אם הי' הנקב על ידי מחט או קוץ ואם נעשה על ידי חולי לא נכנס לבית הספק כלל ומאין הרגלים לחוש לנקיבת אברים פנימים אם לא שנאמר שהי' ע"י קוץ ושפיר ה"ל ס"ס: סימן

נב

(א) מחבר וכבד כו'. ברמב"ם פ"ז כתב בתחילה דין זה בנפלה לאור ונשתנו לב וקורקבן וכבד דהוריקו טריפה ואח"כ כתב כל עוף שנמצא הכבד כמראה בני מעים או שנשתנו כל המעים כו' טרפה, וכתב בכ"מ שהרמב"ם מפרש הוריקה נגד בני מעים היינו שנמצא כמראה בני מעים, ובלח"מ כתב שם דלהרמב"ם יש חילוק באם ידוע שנפל לאור טרפה אפילו אינו כמראה בני מעים ובאין ידוע שנפל לאור צריך להיות דוקא כמראה בני מעים, ולא נהירא דהא רב יוסף קמבעיא ליה בידוע שנפלה לאור דאמתני' קאי כמ"ש הרשב"א דרב יוסף קאי אמתניתין עיין בתה"א דף נ"א, ולשיטת הרמב"ם צ"ל דדייק ליה מדאהדר לו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים מוכח דאפילו לא נודע שנפלה לאור מ"מ מזה מוכח כיון דנשתנה הכבד להיות כבני מעים מוכח דנפל, וא"כ ר' יוסי דקאי אנפלה לאור ע"כ מיירי בהוריקו דנקט במשנה ועל זה אהדר לו דבידוע שנפלה לאור ש"מ דאף בהוריקה שאינה כמראה בני מעים מבעי' ליה ואם נפרש כנגד בני מעים הכוונה כמראה בני מעים אם כן לר"י מיהו נפלה לאור לא מיטרפא אלא כמראה בני מעים דרב יוסף קאי אמתניתין, ואפשר לומר שיטת הלח"מ דצ"ל דמבעי' ליה לרב יוסף בלא נפלה דבודאי ידע רב יוסף הברייתא באיזה בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד ש"מ דבכבד נמי מיטרפא ולכן ס"ל להרמב"ם דבאמת זה ידע אלא דמבעיא ליה בלא נודע שנפלה לאור ונמצא כמראה מעים אם יש להטריף ואהדר לי' כיון שהוריקה נגד בני מעים בידוע שנפלה לאור וטרפה, ודוקא כמראה מעים אבל באינו כן לא מיטרפא בנמצא בא"י דנפלה לאור, אלא דמ"מ קשה לפי זה מנא ליה להרמב"ם להטריף בנמצא שינוי בשאר אברים אם לא נודע שנפלה לאור הא עיקר ראייתו מהא דבידוע שנחמרו בני מעים ואם איתא דדוק' כמראה בני מעים בעינן ובאינו כמראה בני מעים אפילו ירוק כשר, וצ"ל דכמראה בני מעים גרע, אם כן מנ"ל להרמב"ם בנמצא שינוי בשאר בני מעים בלא נודע שנפלה לאור טריפה דלמא הא דמיטרפא בהוריקה הכבד, היינו מפני שהוא כמראה בני מעים אלא ודאי להרמב"ם, וכן נראה מדברי המחבר לקמן ס"ו שכתב בנמצא שינוי בא' מאברים אלו טרפה ולא חילק בין כבד לשאר אברים ש"מ דין אחד להם, ומ"ש הרמב"ם כמראה בני מעים נראה כוונתו דס"ל דאמרינן ירוקין שהאדימו