חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קט

אפילו בדיקה אין צריך, והפר"ח הכריע לעיל סימן ך"ט ממ"ש המחבר לקמן ס"ס נ"א דס"ל כשיטת הר' יונה וש"מ דזהו שפיר ספק שקול ואפשר לומר דזה הוי כמו ספק חסרון ידיעה כמ"ש בסמ"ג וסה"ת בנשבר העצם ושמוטת ירך ולפי זה מוכח דעת התוס' והרמב"ם והראב"ן והרא"ש שיש להקל בספק שקול, ומן התורה לכ"ע מוקמינן אחזקתיה כמו שכתב הפר"ח בכללי ס"ס ולכן בהפסד מרובה כדאי הם פוסקים הללו לסמוך עליהם, כמו שכתב הש"ך

(ב) מחבר כל אבר כו' ויש מכשירין. זהו דעת הרמב"ם דס"ל דנטולה אינה רק ביד אבל לא בנברא חסר. וראייתו דאלת"ה מה בין חסירה לנטולה כמבואר בדבריו בפ"ח מה"ש, ולכאורה משמע דגם ביתר אינו טרפה באבר שנאמר ניטל ביד טרפה וכן דעת הב"ח וע"כ תמה על המחבר שכתב לעיל בסימן מ"א ס"י להטריף בשני כבדים והרמ"א לא הגיה עליו, מיהו כבר כתב הב"י ס"ס מ"א שביקש לומר ג"כ להרמב"ם בשני כבדים כשר, ובסוף כתב דיש לדחות דלמא אי אפשר להבראות חסירת הכבד ע"ש, אלא שלא הבנתי דבריו דמה בכך דא"א להבראות חסירת הכבד ממ"נ אם נחשוב היתר כחסר ומסור הדין כל אבר שנאמר בו ניטל טריפה בחסר כשר מה בכך דאי אפשר לה להבראות חסירת הכבד, ועכ"פ יש לומר שזהו טעם המחבר שסתם לעיל להטריף בב' כבדים דאזיל לשיטתיה שכתב בב"י דאפשר שגם הרמב"ם מודה בזה וכמ"ש, ובזה מיושב מה שתמה הרשב"א על הרמב"ם שהרי ניטל הלחי העליון אחד מן הנטולים הוא לשיטת הרמב"ם והוא עצמו כתב שא"א להתיר כשניטל לחי העליון מפני שהוא ככיסוי ע"פ עור הקדירה ואם יטלוהו יכנס הרוח ותמות מיד ע"ש בתה"א דמ"ו ע"ב, ולפמ"ש הב"י ניחא די"ל דא"א להבראות כלל מבלי לחי העליון מפני שהוא ככיסוי כמ"ש הרמב"ם ולכך מנאו בנטולים כמו כבד אף שא"א לה להבראות חסירת הכבד, מיהו כבר כתבתי שלא הבנתי דברי הב"י בזה וגם עיקר ראיית הרמב"ם ממה שמנאו הנטולים בפני עצמן, ואכתי תקשי למה לא מנאו גם כבד בכלל חסירה, ואם נאמר דמפני שא"א להבראות חסירה לא מנאה בחסרים אם כן מנ"ל להרמב"ם לחלק בין חסירה לנטולה ממה שנאמרו בשני פרטים דלמא להכי נאמרו בשנים דחסירה אפשר מתחילת ברייתה נטולה א"א להברא כך, אמנם בפלתי כתב שכך קים להו לחז"ל דיתר גרוע מחסר והרי הוא כנטול ביד ע"ש, מיהו ברמב"ם בפרק ח' מה"ש הלכה י"א כתב בהמה שהיתה חסירה רגל א' מתחילת ברייתה טרפה וכן ביתר רגל א' שהיתה כחסר משמע דיתר כחסר הוא וכ"כ הפר"ח בסימן ך"ט להרמב"ם יתר בכלל חסר, ואפשר לומר ודאי על דין יתר רגל שגם בחסר היא טרפה לכך כתב שגם זהו כחסר הרגל שכתב ברישא כיון שגם חסר הרגל טרפה ולהכי נקט לישנא דחסר דאיירי ביה ברישא וצ"ע

והנה בוקא דאטמא דשף מדוכתי' מנה הכ"מ בפ' עשירי בכלל שבורה, ובפר"ח סימן ך"ט תמה עליו דה"ל למנותו בכלל טולה כדמשמע בגמרא דף נ"ד ע"ב, ויש לדחות דודאי אי מטרפינן אפילו בלא איעכול ניבי' שפיר הוי ע"כ בכלל נטולה דלא שייך למנותו בכלל שבורה כיון שהוא שלם, אבל לדידן דקיימא לן דצריך להיות איעכול ניבי' שפיר שייך למנותו בכלל שבורה, גם י"ל דלא קאמרינן אלא דדמיא לנטולה ונתרבה בזה הכלל, אבל לא שיהי' עיקר הטריפות משום נטולה, אלא דמ"מ מנא ליה לכ"מ להוציאו מכלל נטולה הנאמר בגמרא

ונראה דהכ"מ דייק מהרמב"ם לשיטתו דס"ל [טרפה] בנטולה כשר בנברא חסר ע"כ מוכח דבוקא דאטמא לא הוי בכלל נטולה, דהא רש"י פירש בדף נ"ח ע"ב אהא דאמרינן דחסר ויתר ברגל טריפה הוא מפני שמוטת ירך בבהמה דטריפה, וחסר ה"ל כשמוטת ירך ובבכורות דף מ"ה תנן דנשמטה יריכו הוי מום, ופרש"י דמיירי בלא איעכול ניבי' לדידן דקיי"ל דכשר ולפ"ז צריך לומר דחסר רגל הוי ליה כאיעכל ניבי' ולכך טרפה, דבלא איעכל כשר לדידן, ואם כן אם נאמר דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' ה"ל בכלל נטולה והוא שמוטת ירך אם כן לשיטת הרמב"ם דס"ל באבר שנאמר בו ניטל כשר בנברא חסר למה יהי' טרפה בחסר רגל הא בוקא דאטמא דשף מדוכתי' משום נטולה נגעו בו וכשר בנברא חסר ולכן הוכרח הכ"מ לחושבו בכלל שבורה ובזה אפילו בנברא חסר טרפה וכמ"ש הפר"ח סימן זה סק"ד על חיסרון הגולגולת דהוא בכלל שבורה דאפי' נברא חסר טרפה, ודברי הכ"מ מוכרחים ברמב"ם לשיטתיה ודוק, ולפ"ז מוכח מדברי רש"י דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם דבאבר שנאמר בו ניטל כשר בנברא חסר, דהא רש"י פירש בפא"ט דף מ"ג דשף מדוכתי' בכלל נטולה היא ורש"י גופי' כתב דחסר רגל הוא מטעם שמוטת ירך ש"מ דס"ל דמה שנאסר בנטולה אפילו נברא חסר טרפה וכמ"ש הרשב"א וזה ברור בעיני

והנה בפלתי הקשה לשיטת הרמב"ם מהא דנדה דף ך"ד גוף אטום אינו מטמא לידה ואיזו גוף אטום רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ר' זכאי אומר עד ארכובה רבי ינאי אומר עד לנקביו ר' יוחנן אמר ר"י בן יהושע עד מקום טיבורו, ומפרש התם בין ר"ז לר' ינאי איכא בינייהו טריפה חי' מ"ס דט"ח ומ"ש שא"ח ובין ר' ינאי לר' יוחנן א"ב דר' אלעזר דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבילה דר' ינאי אית ליה דר' אלעזר ור"י לית ליה דר"א ומשמע דלכ"ע טריפה הוי אף דנחתך תנן וזהו ודאי אינה קושיא דהא כבר כתבתי דהרמב"ם מטריף בחסר רגל מטעם שמוטת ירך ובוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואפילו בנברא (נ"ל חסר) מטריף וכ"כ בפלתי ג"כ ומה שהקשה בפלתי מאי פריך הגמרא בחולין דף ל"ב לחשוב נמי דר"א אמתניתין דא"ט וקשה דילמא מתניתין אתי' כר' יוסי בן יהושע שהי' תנא ולא ס"ל דר"א (ולדבריו נ"ל דר"א כר' ינאי ס"ל דאם לא כן אכתי תקשי לר"א מתניתי' וצריך לומר דגם ר' ינאי תנא הי' וצריך עיון). ולכאורה נראה ליישב דהא רש"י פירש בנדה שם איכא בינייהו דר' אלעזר ותרווייהו אית להו ט"ח ש"מ דס"ל לרש"י דאע"ג דרבי יוחנן פליג אדרבי אלעזר מ"מ מודה דטרפה מיהו הוי, אלא דס"ל ט"ח וא"כ אכתי תקשי ליתני בין הטריפות מיהו הא ליתא דהא בלא"ה הקשה התוספת מאי פריך ליתני דר"א הא תני ושייר בסגר ושב שמעתתא דאתי בזה הכלל וגם דר"א י"ל דאתי בזה הכלל ותי' דכל שאין כמוה חי' משמע שאינה נבילה אלא שאינה ראוי' לחיות משום טא"ח ע"ש וא"כ לרבי יוחנן דלא הוי רק טריפה שפיר י"ל דאתי' בזה הכלל דאינו רק טריפה

אמנם בלא"ה לק"מ דהא רבי יוסי בן יהושע ס"ל טריפה חי' כמ"ש רש"י ומתני' דס"ל טריפה אינו חי' ע"כ לא מצי אתיא כוותיה להכי לא מוקמינן לה כרבי יוסי בן יהושע, וגם בפלתי לא הקשה כן אלא לשיטת הרמב"ם לשיטתי' דס"ל שאפילו אי טריפה אינו חי' כמו לדידן מ"מ כיון דחי' יב"ח שפיר מטמא והוי ולד ולפ"ז הא דאמרינן התם ט"ח לא הוי יותר מיב"ח וא"כ שפיר מצי מתניתין אתיא כר' יוסי ואי משום דס"ל טריפה חי' הא במתניתין אין הכונה אלא שאינה חי' יב"ח וגם ר' יוסי יכול להיות דמודה בזה שאינה חי' יב"ח אלא דלענין טומאה מקרי ולד מפני שחי' עד יב"ח אבל למאן דלא ס"ל כהרמב"ם לק"מ וגם מיושב בזה מה שכתבו התוספות בדף נ"ז ד"ה ודילמא וזה תימא דאפילו נבילה נקרא בניטל הירך וחלל שלה ניכר וליכא מאן דפליג וקשה הא ר' יוסי בן יהושע פליג אדר"א ומזה ביקש בפלתי להוכיח שדעת התוס' כדעת הרמב"ם דבניטל כ"ע מודים ולא פליגי רק בנברא כך ואינו מוכרח דהא כבר כתבתי בשם רש"י דלכ"ע טריפה הוי דאם נאמר דלר"י אפילו טריפה לא הוי מנ"ל לרש"י דר' יוסי אית לי' טריפה חי' א"ו לכ"ע טריפה הוי וא"כ שם שפיר הקשו על רש"י לשיטתי' דס"ל לכ"ע טרופה מיהו הוי ושם מיירי התוס' לענין טריפות וטריפה לכ"ע הוי ומ"ש בפלתי דכי נימא דבתרתי פליגי בט"ח וגם בדר"א דרבי ינאי ס"ל טא"ח וגם דר"א תמו' דהא גם רבי ינאי ס"ל דט"ח כדאיתא שם בהדיא כמ"ש הוא עצמו ואולי ט"ס הוא וצ"ל כר' זכאי דר' זכאי ס"ל טא"ח וגם זה לא הבנתי ואדרבה הסברא נותנת שלא להרחיק הפלוגתא דר' ינאי יסבור דה"ל נבילה ור' יוסי יסבור דאפילו טריפה לא הוי אלא ודאי לכ"ע טריפה הוי וכן כונת התוס' ג"כ דטריפה הוי עכ"פ וכמ"ש ודוק

ובזה נראה לי ליישב קושית התוס' באילו טריפות דף מ"ג שהקשו לרבי יוחנן דס"ל אילו טריפות תנן ולא ס"ל דרב מתנא בבוקא דאטמא וכ"ש דלא ס"ל דרכיש דלקותא טריפה ומנ"ל י"ח טריפות. ולפמ"ש ניחא דודאי לא היתה קושית התוספות מדרב מתנא דחסר נמי דרב מתנא דהא כבר כתבו התוס' לפני זה באיעכול ניבי' לכ"ע טריפה אלא דעיקר קושית התוס' היתה דכיון דממעט דרב מתנא כ"ש דממעט דרכיש ואם כן תקשה ליה מדרבי ישמעאל דאמר י"ח טריפות ולפי מ"ש ניחא דרבי יוחנן לשיטתיה אזיל דס"ל דלא כר"א בניטל הירך וחלל שלה נבילה (דלר"א ודאי ליכא למחשבי' בהדי י"ח טריפות דהא נבילה היא ורבי ישמעאל טריפות קאמר) ומ"מ מודה דטריפה הוי כמ"ש ואם כן אייתר לך הך דניטל הירך וחלל שלה ניכר דהוי טריפה לשיטת רבי יוחנן